באר היטב על חושן משפט ריב
סעיף א
[עריכה](א) ממש: עיין בתשו' רשד"ם סי' רע"א ושכ"ב ובתשו' ר"מ אלשיך סי' פ"ז ובמבי"ט ח"ב סי' שכ"ט ובתשובת ן' לב ס"א סי' נ"ט דף פ"ב ובס' ד' דף ע' ע"ב.
(ב) פירות: פי' הסמ"ע דאף שהפירות הן בעולם מ"מ שם האכילה דבר שאין בו ממש הוא (וכתב הט"ז דנ"ל דאם איתנהו לפירות בעולם ואמר יאכל פירות דקל זה דמהני לכ"ע וע"ש. האומר אני נוטל קנין שאני נותן הבחיר' לפלוני הוי דבר שאין בו ממש ויכול לחזור בו הר"ש הלוי ח"מ סי' מ"ז. בני חיי).
(ג) ידור: (בהגמ"ר בשם רב נחשון גאון כתוב דמטעם זה אמרינן בש"ס פלוני ידור בבית זה לא אמר כלום משום דאינו משמע אלא שעה אחת ולפ"ז צ"ל דאם מקנה לו גוף הבית דמהני בהדיא בש"ס שם לא אמרי' שעה א' דדוקא בידור אמרינן כן שהוא לשון אקראי נמצא ר"נ גאון חולק על הרמב"ם דפי' הטעם משום שאין בו ממש ועכ"ז צ"ע למה לא הביא הרמ"א דברים אלו דודאי אם מקנה גוף הבית באמת מהני אפי' לרב נחשון שהרי ש"ס ערוך הוא ולא ירדתי לסוף דברי הסמ"ע שכתב במקנה לו בית לדירה רק שעה אחת משמע ומ"מ נ"ל כיון שאומר סתם בית לדור בו היינו לעולם וכמ"ש בס"ד בשדה לפירותיה עכ"ל הט"ז) וכ"כ בהגהת הש"ך ע"ש (ואם כבר היה דר בבית גוף הבית נתן לו הרשד"ם סי' שכ"ג. ומהרש"ך סי' קע"ו ומהרי"א סי' רצ"ה חולקין עליו ועיין בהר"ש יונה סי' ל"ב. בני חיי).
(ד) שעה: והא דכתב הרמ"א בסימן ס' ס"ג די"א דהמקבל עליו לזון לחבירו סתם או יתן לו ק' זהובים לשנה דנפטר בשנה א' מנדרו דמשמע הא שנה אחת עכ"פ צריך לזונו כתבתי שם והוכחתי מתשוב' הרא"ש דהיינו דוק' התם דגילה דעתו שרוצה לזונו שנה לפחות מדסיים בלשונו ואמר או אתן לו ק' זהובים לשנה הא קיבל עליו לזונו סתם אפילו ביום א' סגי ומטעם דהמע"ה וע"ש מ"ש ליישב הא דכת' הרמ"א בסוף סימן קס"ג בפטרוהו ממס סתם די"ל דלא פטרוהו כי אם לשנ' דלא איירי בכל מיני מסים. סמ"ע.
(ה) לפרש: ז"ל הרמב"ן שם שהקנין ענין חזק וכשבא באחרונ' לא דיר' בלבד שאין בו ממש נתן לו אלא מגופו של קרקע קנה מידו משא"כ כשכתב בשטר הקנין לפני הדיר' וכדמסיק אבל אם לא כתוב כו'. שם.
(ו) המועיל: וא"ל הא בסי' רי"א ס"ו כתב דצריך להבי' ראיה שהיו המעות כו' דשם פרטו העדים אופן ההקנא' שכתבו אג"ק איכא למימר שהעדים כתבו דברים כהווייתן ולא כוונו להעיד שהיה באופן המועיל ע"פ הדין משא"כ הכא שכתבו וקנו ממנו ע"ז משמע שמעידין שהיה שם קנין מספיק לזה אלא שלא רצו להאריך איך היה ובל' הודא' של בע"ד כבר כתב הרמ"א בסימן ס' ס"ו שאין מדקדקין אח"ז דודאי היה באופן המועיל. ט"ז) (ז) כתיקון. ע"ל סי' רמ"א סי"ב.
סעיף ב
[עריכה](ח) אויר: ז"ל הטור כגון שהיה לחבירו כותל סמוך לחצירו או חורבתו וקונה לו אויר חצירו להכניס בו זיזין. סמ"ע.
סעיף ג
[עריכה](ט) העליונה: דין זה יתבאר מלתא בטעמא בסי' רי"ד י"א וז"ל הטור שם סי"א כיון דלא היה צריך לתנאי זה דבלא"ה אין הדיוטא העליונה נמכרת מסתמא בכלל בית וצריכין לקיים יתור לשונו שמועיל לשום דבר ואמרינן דיועיל לזה הענין דיכול להוציא זיזין מאותו הדיוטא להחצר אף אם מכר החצר עם הבית כו' ע"ש ומזה יתבאר לך דמ"ש הט"ו אלא מכר לו בית ר"ל בית והחצר ונקט בית משום שהדיוטא הוא ע"ג. שם.
(י) כמו: כתב הסמ"ע ול"ד למ"ש הרמ"א בסי' ר"ג ס"י אם קנה דבר שמועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש כו' דיש בו פלוגתא וכאן משמע דלא פליגי ביה י"ל דשאני הכא דשניהן שוין דבעינן ששייר לנפשו מקום לדיר' אלא דלגבי נפשו אמרי' מסתמא דשייר המקום משום הכי אמרינן כיון דההקנא' היה בפעם א' כמו ששייר לגבי נפשו כן שייר ג"כ להאחר משא"כ התם דבחליפין דנקנין בו המטלטלים אינן נקנין בו המעות ומשה"נ פסק הרמ"א בסי' ר"ט ס"ד במקנ' דבר שלב"ל עם דבר שב"ל דלא קנה הדבר שלב"ל כיון דליה לא מהני הקנין ולדבר שב"ל מהני הקנין כמו שהוא מהיכי תיתי לו' שכונתו היה לשייר המקום ולהקנות ע"י דבר שלב"ל עכ"ל. והש"ך השיג על הרמ"א בדין זה וכתב דמה שהוציאו מהרמב"ן לא דק ושם לא משמע כן כלל ע"ש (ועיין בט"ז שהקשה דכאן משמע דלא מהני אלא מטעם שיור המקום אבל אי הוי ע"מ לשון תנאי לא מהני וא"כ לדידן דקי"ל ע"מ תנאי הוא כמ"ש ב"י סי' ר"ט וקש' על הטור שפסק דע"מ הוי שיור ובסוף סימן ר"ט כתב דתנאי הוא וכן קשה אמ"ש הט"ו ביורה דעה סי' ס"א באומר ע"מ שהלחיי' שלי הוי תנאי כו' והניח בקושיא והגאון ח"צ ז"ל בהגהותיו שם יישב תמיהותיו והשיב על מ"ש הש"ך והפר"ח ביורה דעה שם ע"ש באריכות).
סעיף ד
[עריכה](יא) לפירות: (והט"ז כתב דגם במקנה לפירות יש זמן קצוב דהיינו עד זמן שנלקטו הפירות הראשונות כו' ע"ש) ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' רפ"ב ורצ"ד.
(יב) עולם: באבן העזר סי' צ' ס"ט כתב הרמ"א דאשה שמכרה נכסי מלוג שלה לאחר שנשאת יכול הלוקח למחות בבעל' שלא יבנה ולא יהרס משמע אבל האש' בעצמה אם לא מכרה א"י למחות בו והוא מה"ט שבעלה קנאם כל ימי חייה והא דשם הלוקח יכול למחות הוא לשטת הרמב"ם דס"ל האשה שמכרה אין הבעל מוציא מיד הלקוחות גוף הקרקע כי אם הפירות ע"ש. סמ"ע.
סעיף ו
[עריכה](יג) כן: פירוש אם נהגו הבעלים בקרקע זו לזרעה שנה ובשנה שאחריה להובירה למען תת כחה יותר לשנה השלישית כשיזרענה וכן עושין תמיד שנה אחר שנה אסור השוכר לשנות והטור כת' עוד נ"מ דהשוכר אינו רשאי להשכיר והקונה מקנה לאחר כל מה שקנה והמחבר השמיט זה דהקשה בב"י ממ"ש הרמב"ם דבקרקע השוכר רשאי להשכיר ונ"ל דיש חילוק בין שכירות בית לשכירות שדה דבבית כשימסרנה לידו בשלימותו צריך להחזירו לידו כמו שמסר לו וקלקולו ניכר משא"כ בשדה דיכול להכחישה בזריעה התמידה או שיזרע דברים המכחישים הקרקע ולא יהא נודע ונראת שהכחישה עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כת' ע"ז דברמב"ם משמע דדוקא במטלטלים אין השוכר רשאי להשכיר הא דברים שאינן מטלטלים הדין שוה בשדה כמו בבית ונ"ל דה"ק שאין השוכר רשאי להשכיר למי שיש לו דיורין הרבה מבני ביתו של זה וכמ"ש בסי' שט"ז אבל הקונה מקנה אפילו להרבה קונים עכ"ל.
סעיף ז
[עריכה](יד) אינו: עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קצ"ב ובמבי"ט ח"ב סי' קס"ט וסי' רע"ד ובתשובת רש"ך השייכים לס"ב סי' קס"ט ובתשובת מהרי"ט סי' כ"ב וסי' ל"ט.
(טו) אתננו: בטור כת' בשם הרמב"ם או תתננו לצדקה ובזה דוקא פליגי עליה וכדמסיק הרמ"א אבל באתננו כ"ע מודו דמחויב לקיים מכח נדר כ"כ הסמ"ע וכ"כ בתשו' ריב"ל ח"א סי' נ"ט עיין בתשו' ראנ"ח סי' ל' וסי' ק"ג וק"ח ובתשו' ן' לב ס"ג סי' מ"ג. ש"ך.
(טז) זכו: נ"ל הטעם דכל שאומר כן ה"ל כאילו הקנה הבית לעניים עד שיקבלו השכירות וכן האילן לפירות ואין בניו יורשים אותו הדבר עד שיקיימו הנדר תחלה. סמ"ע.
(יז) וי"א: וכ"פ מהרש"ל פ"ד דב"ק סי' ב' (גם הט"ז כת' דבפ' ד' וה' בההוא דתקע לחבירו משמע שם בש"ס ובתוספות כדעת הי"א שהוא דעת הרא"ש ע"ש).
(יח) יוציא: או חוב שיש לי על אחר לכשאפרע ממנו אתננו להקדש כ"כ הרא"ש ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' קנ"ב באורך בזה ובתשו' רמ"א סי' מ"ח שאלה ג'. ש"ך.
(יט) כאן: פירוש כיון שלא קבל עליו אלא עד שיבא לעולם אז יתננו והוא כבר מת קודם שבא לעולם. סמ"ע.
סעיף ח
[עריכה](כ) הקדש: עיין בתשו' ן' לב ס"ג סי' ל"ו.
סעיף ט
[עריכה](כא) המחבר והסמ"ע כת' דנ"ל ישוב נכון לחלק דדוקא במה שתלד פרתי ויוציא האילן שהן דברים שבאים ממילא ס"ל להרמב"ם דחל עליו הנדר וצריך לקיימו משא"כ בקנין בית שהוא דבר שאינו בידו ולא יבא ממילא ובזה מיושב ג"כ דברי הכ"מ והב"י שכת' דגם הרא"ש בדין הנ"ל ס"ל כוותיה דאליביה דוקא בגביית חוב שהוא ג"כ דבר שאינו בא ממילא כת' הרא"ש דלא חל הנדר עליו אם לא שאמר לכשיבא לידי כו' ע"ש עכ"ל והש"ך הסכים לדבריו אבל בהג"ה שם כת' דדברי הרמ"א נכונים ומ"ש הסמ"ע לחלק בזה א"א לומר כן דבהדיא משמע בהרמב"ם פ"ו מהלכות ערכין שאין לחלק בכך וע"ש ובט"ז: