באר היטב על אורח חיים קכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים קכח |

סעיף א[עריכה]


(א) מיו"ד:    איתא בירושלמי פ' הקורא את המגילה עומד. אין נושאין את כפיהם פחות מי' התחילו ביו"ד ויצאו להם מקצתם גומרים ע"כ. ותמהני למה השמיטו הפוסקים דין זה עשכנה"ג. כל שיש בבה"כ עשרה שאין מתפללין בחזרה אלא ציבור והש"ץ יחד בקול רם והכהנים משלימים תפלתם קודם שיגיע הציבור לרצה יכולים לעלות לדוכן לישא כפיהם ואף אם יקרא להם הש"ץ אין כאן הפסקה דצורך תפלה הוא ולרווחא דמילתא יקרא אחר שגמר תפלתו קודם רצה שכנה"ג. עוד שם גמגם לומר שאין נ"כ כ"א במקום שיש ס"ת ע"ש. והפר"ח כתב דלנ"כ לא בעינן שיהיה שם ס"ת אלא בכ"מ שמתפללין עשרה יש נ"כ ושהכי נהוג ע"ש סעיף י' וכ"כ ע"ת. מי שבא ואמר שהוא כהן נאמן לישא את כפיו רמ"א באבן העזר סי' ג' ס"א ועי' מה שכתבתי שם.


(ב) איסור:    עיין מ"א וט"ז וע"ת וב"ח ומהרי"ט ח"א סי' קמ"ט. ובית יעקב סי' קכ"ג. חוט השני סי' י"ז. גינת ורדים חא"ח כלל א' סי' י"ג וי"ד. ובתשובת זרע אברהם חא"ח סי' י"א: (ובס' אליהו רבה כתב דאישתמיט לשו"ת ב"י דברי מהרש"א עי' שם).

סעיף ב[עריכה]


(ג) כהנים:    ודוקא שעקר רגליו בעבודה או שא"ל קודם רצה לעלות אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות כמ"ש ס"ח. מ"א וכ"כ בגינת ורדים סי"ג ובשו"ת זרע אברהם סי' י"ד ועי' בס"ק י"א מ"ש.

סעיף ג[עריכה]


(ד) עלה:    ואם עלה פעם שנית מברך אפי' באותו ציבור רמ"מ סי' י"ב.

סעיף ד[עריכה]


(ה) כהנים:    ובמרדכי כ' שיצאו קודם רצה ונ"ל טעמו שמא יאמרו לו אחד מבני הקהל עלה כשמתחיל החזן רצה עי' סעיף כ' בהג"ה. ועי' ס"ק י"א מש"ש ודלא כמ"א. כ' הב"ח והפסולים מדרבנן א"צ לצאת לחוץ כשהחזן קורא כהנים דאין כוונתו על הפסולים. וכתב המ"א אפי' א"ל עלה אינו עובר ע"ש וכן כתב פר"ח וע"ת.

סעיף ה[עריכה]


(ו) במנעלים:    ויחלוץ המנעלים קודם הנטילה ומנעלים שאפשר לחלוץ בלא נגיעה ביד יכול ליטול קודם חליצת המנעלים עסי' ד' סי"ח. ויצניעו המנעלים תחת הספסלים שלא יעמדו בגלוי בבה"כ מפני הכבוד ע"ת ועיין בשכנה"ג.


(ז) עור:    ודוקא כשאין מגיעים אלא עד הארכובה וקשורים ברצועה אבל אם הם מגיעים עד אציליהם דהם מכנסיים שרי. ונ"ל דשל בגד ומחופה עור שרי בכל ענין מ"א. אם מותר להכהנים לעלות לדוכן במנעלים של לבדים שקורין פילוץ שו"ך עיין בתשו' כנסת יחזקאל סי' י"א.

סעיף ו[עריכה]


(ח) מים:    ואם אין שם לוי יוצק בכור שהוא פטר רחם שהוא קדוש נכנס תחת הלוי ב"ח וכתב המ"א דדוקא בכור לאם קאמר אבל בכור לאב לבד לא מצינו בו קדושה האידנא ואם אין שם ג"כ בכורים טוב שיטלו ע"י עצמם מעל יד ישראל שכנה"ג. והגאון מהור"ר דוד אופנהיים מאריך בספרו נשאל דוד כ"י סי' צ"ח אי שרי לכהן לשמש בכהן. ואם הלוי חכם והכהנים ע"ה אם רוצה א"צ ליתן מים על ידיהם רק יטלו בעצמם מהר"י הלוי סי' ל"ט ומ"א והר"ש הלוי ס"ט וי' כתב דמידת חסידות הוא ללוי ת"ח לצוק מים ע"י כהנים אף שהם ע"ה ואם הלוי יראה שהשעה צריכה לנהוג סלסול הרשות בידו דודאי אסור לזלזל בכבוד התורה ע"ש. ואם יש כהנים ת"ח וע"ה בב"א אינו רשאי ליצוק על ת"ח ולא על ע"ה אלא יצוק ע"י כולם מהר"י הלוי סמ"א והפר"ח כתב שחייב מיתה אם מציק מים על ע"ה אפילו שיהיו מקצתם ת"ח וכ"ש אם כולם ע"ה ע"ש ועי' כנה"ג שהביא דעות דאפילו אם כולם ע"ה מחוייב הלוי ת"ח לצוק מים על ידיהם ע"ש. ועיין בתשוב' דרכי נועם סי"ב ובחות יאיר סי' ר"ה. אסור ליתן [ביו"ט] במים דבר שמוליד ריח מ"א. (ובס' אליהו רבה מתיר כיון דשמן עצמו מעורב במים לא הוי מוליד ריח ע"ש באריכות שמביא ראיה לדבריו).


(ט) ידיהם:    מיהו היכא דהסיח הלוי דעתו הגון הוא שיטול הלוי קודם וא"צ לומר היכא דנגע בגופו ובמנעליו ב"ח. ובשכנה"ג כ' ומנהג פשוט בינינו ליטול גם הלוים את ידיהם תחלה ע"ש.

סעיף ז[עריכה]


(י) לברך:    כל כהן ירא וחרד ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא ליגע במקום המלוכלך שאם נגע יש ספק אם צריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לנשיאות כפים עיין מ"א ואסור לשהות כדי הילוך כ"ב אמות בין נטילה לברכת כהנים הלכך צריך ליטול סמוך לרצה והחזן לא יאריך ברצה. מ"א.

סעיף ח[עריכה]


(יא) יעלה:    ל"ד בהתחלת הש"ץ רצה אלא קודם שיסיים הש"ץ רצה צריך לעקור פר"ח ע"ש. ומהריק"ש רוצה להוכיח מכאן דכהן שבא לבה"כ בהודאה דיכול לברך ברכת כהנים אע"ג דלא היה בבה"כ כשאמרו רצה מדקאמר כל כהן שבבה"כ נעקר ממקומו מכלל דכשאינו בבה"כ א"צ שיעקר רגליו בעבודה ויכול לעלות לדוכן אע"ג דלא שמע רצה ע"ש ובתשו' הרדב"ז הובא בכנה"ג לא כ"כ וז"ל שם ומה שעקר רגליו מביתו לבה"כ לא נקרא עקר רגליו לעלות לדוכן הלכך לא יעלה ע"ש. ובתשו' גינת ורדים כלל א' סי' י"ג ובסי' כ"ב ופר"ח חלקו עליו והעלו כרדב"ז ע"ש וכ' כנה"ג ונ"ל שאם ביתו סמוך לבה"כ ועקר רגליו מביתו קודם רצה כדי לעלות לדוכן מקרי עקירה ע"ש וכ' פר"ח וזהו פשוט שהכל תליא בעקירת רגליו אדעתא לעלות לדוכן ע"ש. כהן שלא היה בדעתו לעלות לדוכן ומש"ה לא עקר רגליו ברצה כדין וכהלכה וכשהגיע הש"ץ למודים נזכר ובא לעלות לדוכן לא יעלה ואם עלה ירד גינת ורדים סי' כ"ב ע"ש. אם היה אונס בשעה שהגיע הש"ץ לעבודה ולא עקר בעבודה לא יעלה ואם עלה לא ירד כנה"ג בשם הרדב"ז ע"ש. וה"ה בדין הראשון שעקר רגליו מביתו לבא לבה"כ וכו' נמי אם עלה לא ירד עי' בגינת ורדים סי' כ"ב. כהן המתפלל י"ח אם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן ואם יש שם כהנים אינו פוסק הרדב"ז ח"ד סי' רצ"ג ועיין דבר שמואל סי' ס"ז ואם א"ל עלה בכל ענין צריך להפסיק מ"א ס"ק מ' ואין להקשות דא"כ דתלוי הכל באם עקר רגליו בעבודה למה פסק בסעיף ד' כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן צריכין לשהות חוץ לבה"כ בשעה שהחזן קורא כהנים וע"ש וכ"כ רמ"א בסעיף מ"ד ע"ש. הלא אפי' אם היה יושב בבה"כ אם לא עקר בעבודה לא היה עובר כדאמרינן. די"ל דודאי רשאי לישב בבה"כ ואינו עובר אם לא עקר רגליו ברצה וגם אם לא א"ל עלה כמבואר בירושלמי דר"ש בן פזי הוי קאים ליה אחורא עמודא ולא יצא לחוץ עי' ב"י. וכן מוכח מסעיף כ' אם הש"ץ כהן לא ישא את כפיו ע"ש והא דכתבו הש"ע והרמ"א דיצא לחוץ הוא מצד עצה טובה שמא יאמר לו אחד מבני הקהל קודם רצה עלה ואז היה עובר. ומש"ה הוכרח לצאת קודם רצה. ולאחר מודים נמי אין ליכנס מאחר דיש פלוגתא בין הפוסקים למהריק"ש צריך לעלות. ולהרדב"ז אין עולה ואם עלה לא ירד כמ"ש מש"ה כתבו מילתא דפסיקתא דצריך לשהות חוץ לבה"כ בשעה שקורא החזן כהנים. ואז לכ"ע שפיר דמי וק"ל ועיין מ"א ס"ק ד' וס"ק למ"ד וס"ק ס"ט. ועיין בתשוב' זרע אברהם למהר"א יצחק סי' י"ד ובגינת ורדים כלל א' סי' י"ג.

סעיף ט[עריכה]


(יב) רגליהם:    ועכשיו נוהגין שעומדין על הדוכן בשעה שמתחיל רצה צ"ל תחלה מודים עם הש"ץ ואח"כ אומר יהי רצון כדי שיסיים אותו עם השליח צבור. מ"א.


(יג) אמן:    דהיינו עד שיסיים השליח ציבור ולך נאה להודות כדי שיענו הקהל אמן על שתיהם.

סעיף י[עריכה]


(יד) ההיכל:    לאו למימרא דבנ"כ בעינן מקום שיש בו ס"ת אלא בכ"מ שמתפללים עשרה יש נ"כ ע"ל ס"ק א' אם ההיכל קבוע לצד צפון או לדרום אין הכהנים הופכים פניהם אלא כלפי מזרח כנה"ג בשם הרא"ש חקאן ע"ל סי' צ"ד ס"ק ד'. ועיין בשכנה"ג סי' זה.


(טו) כהנים:    אחד גדול ואחד קטן מבן י"ג שנה אינו קורא להם כהנים. מבי"ט ח"א סי' ס"ד וכן הסכים הכנה"ג אבל פר"ח כתב כיון שהוא קטן דבר חינוך הוי שייך שפיר למיקרינהו כהנים. שני כהנים השונאים זה את זה או שמודרים הנאה זה מזה יכולים לעלות ביחד לברך ברכת כהנים ואין אחד יכול לומר לחבירו עלה אתה בשחרית ואני במוסף או איפכא כי יכול לומר אני רוצה לברך בשניהם הר"מ מינץ סי' י"ב.


(טז) בלחש:    היינו הש"ץ לבד ולא הקהל.


(יז) קורא:    ואפ"ה מברך אע"ג דאינו מחויב לעלות כמ"ש ס"ב. רמ"מ סי' י"ב ס"א וכ"כ פר"ח ע"ש.

סעיף יא[עריכה]


(יח) מברכין:    משמע שצריך להתחיל בברכה ופניו כלפי היכל וגו' הברכה כלפי העם פר"ח אבל הרמב"ם פי"ד מהלכות תפלה דין י"ב כתב וקודם שיחזור פניו לברך את העם מברך בא"י אמ"ה וכו' ואח"כ מחזיר פניו לציבור ומתחיל לברכם ע"כ. ושכנה"ג נתקשה הרבה בסברת הרמב"ם ונוהגין כדברי המחבר. פר"ח.


(יט) בקדושתו:    וכלם מברכין ואין אחד מברך והאחרים יענו אמן מפני הטירוף מבי"ט ח"א סי' ק"פ.


(כ) באהבה:    הטעם שאומרים באהבה משום דאיתא בזוהר כל כהן דלא רחים לעמא או עמא לא רחים ליה לא ישא כפיו מ"א ועי' באר שבע פרק אלו נאמרין.

סעיף יב[עריכה]


(כא) מהשמאלית:    מ"מ צריך ליזהר שיניח אצבעות הימין על השמאל כדי שלא ישבר החלון דבעי ה' כוים עיין מ"א ובשכה"ג.

סעיף יג[עריכה]


(כב) יברכך:    ובכהן א' שאין קוראין לו כ"ע מודים דמקרינן ליה יברכך (רמ"ע) [ר"מ מינץ] סי' י"ב.


(כג) תחלה:    ועיין פר"ח. ויש למחות ביד הש"ץ המקרא על פה אלא צריך להקרות מתוך הסידור. פר"ח.

סעיף יד[עריכה]


(כד) אלא בלה"ק:    אפי' בדיעבד לא יצא כנה"ג וכ"כ פר"ח עי"ש עי' יד אהרן ובכנה"ג ובפר"ח ובע"ת.


(כה) ובעמידה:    והצבור רשאים לישב רק שיהיו פניהם נגד הכהנים מ"א. כהן זקן ושבע ימים ומכח חולשת זקנתו אינו יכול לעמוד כשנושא כפיו אם יכול לתמוך מה טוב ואם לאו ישא כפיו מיושב דאין לבטל מנשיאות כפים דעובר בג' עשין שבות יעקב ח"ב סי' א' וע"ש והיד אהרן חולק עליו דמעומד הוי לעיכובא ומוטב שיעבור ג' עשין ע"ש וכן דעת הכנה"ג.


(כו) ובקול רם:    במעולה שבקולות לא קול גדול ולא קטן אלא בינוני. טור.

סעיף טו[עריכה]


(כז) רבון:    בר"ה ובי"כ שמאריכין בניגונים היום וכו' לא יתחילו לומר רבון עד לבסוף שיסיימו עם הקהל כאחד. מ"א.


(כח) שניהם:    עי' בתשובת דבר שמואל סוף סימן רצ"ה שמיישב שם למה שיש נוהגים לומר ב"ה וב"ש כשהכהנים והמקרא מזכיר את השם בברכת הכהנים ע"ש. והפר"ח כ' בפשיטות דמחויב לומר ב"ה וב"ש כשמזכיר את השם אע"ג דליכא אלא הזכרת השם גרידא והביא כמה ראיות ע"ז ע"ש.

סעיף יז[עריכה]


(כט) ימין:    שלו שכשעומדין תחלה פניהם למזרח יפנו לצד דרום ואחר כך למערב נגד הציבור ובחזירתם יפנו לצד צפון ואח"כ למזרח כלפי ארון דלא כי"מ איפכא שמהפך פניו לצד שמאל ונמצא מהפך עצמו בימינו ב"ח. ט"ז מ"א פר"ח והרדב"ז ח"ד סט"ו. ועי' באר עשק סק"ו. כשיורדין מן הדוכן יחזרו פניהם קצת להיכל כתלמיד הנפטר מרבו. מ"א.


(ל) המטונפים:    וה"ה כשהם נקיים למ"ש ס"ד סי"ח ודוקא במנעלים שצריכים קשירה שנגע בהם אבל במנעלים שא"צ ליגע בהם א"צ נטילה. שכנה"ג.

סעיף יח[עריכה]


(לא) מודים:    לא כתב כאן מפי כל הצבור להורות דהמקרא רשאי להתחיל אע"פ שעדיין לא כלה כל הצבור אמן רק ברוב צבור סגי. ע"ת ומג"א.


(לב) אמן:    כאן כתוב מפי כל הצבור להורות דהכהנים צריכים להמתין עד שתכלה אמן מפי כולם. ול"ד למ"ש בסי' קס"ז דאין צריך להמתין על המאריכים יותר מדאי דשאני ברכת כהנים דבעי שישמעו כולם לכך צריכים להמתין. ואע"ג דהמקרא א"צ להמתין על המאריכים אבל הכהנים צריכים להמתין. ובזה יתורץ קושית הב"י מ"ש הא אין הכהנים אומרים התיבה עד שש"צ מקרא אותה תחלה א"כ מאי עד שיכלה אמן מפי הצבור וכו' ע"ש וק"ל ע"ת ומ"א ע"ש (ועי' בספר אליהו רבה שהאריך בזה).


(לג) הציבור:    הקשה הב"ח הא אין רשאי להתחיל עד שיתחיל הש"ץ שים שלום כמ"ש סעיף ט"ו. וא"ל דאם יש מאריכין באמן והש"ץ התחיל שים שלום אפ"ה צריכים הכהנים להמתין להם וכך תרצו הע"ת וט"ז ע"ש. זה אינו דאדרבה דאיפכא הוא דהש"ץ צריך להמתין להם כדי שישמעו הברכה כמו שכתבתי בסק"ד וסיק י"ז ע"ש אבל הכהנים א"צ להמתין להם עם הרבון העולמים וכו' דלא דמי לברכת כהנים עמ"א.

סעיף יט[עריכה]


(לד) כהנים:    אפי' מובטח לו שלא יתבלבל אין לענות אמן ב"ח ט"ז וגם התוי"ט כתב כן וחזר ממ"ש בספרו ל"ח סי' פ"ה משנה ד'. ודברי תוי"ט אלו אישתמיטתיה מבעל המחבר פרי חדש ע"ש. ומ"א ופר"ח ס"ל דאם מובטח לו שלא יתבלבל שרי לענות אמן ע"ש. ולכ"ע שרי לענות אמן אחר ברכת כהנים הראשונה שהיא לברך את עמו ישראל באהבה דכאן אין חשש טירוף ולא יתבלבל כיון שלא התחיל עדיין ט"ז ע"ש.

סעיף כ[עריכה]


(לה) לעלות:    פי' קודם רצה. אבל אם א"ל אחר רצה אינו רשאי לעלות כיון שלא עקר ברצה כמ"ש סעיף ח' ומה"ט אינו עובר כשקורין כהנים כמ"ש סעיף כ"ב משום דהקריאה הוא אחר רצה ועיין ע"ת שהקשה דלעולם משכחת דיעבור ש"ץ בעשה כיון דאחר קורא הכהנים וכל כהן שאינו עולה עובר בעשה ע"ש ולא דק כיון שלא עקר הש"ץ בעבודה אינו עובר בקריאת כהנים וע"ל ס"ק י"א מש"ש.


(לו) לתפלתו:    ולדידן שמתפללין מתוך הסידור מובטח שיחזיר לתפלתו ומכ"מ כשיש כהנים אחרים לא יעקור רגליו ל"ח ב"ח ומ"א ורוב פוסקים עיין מ"א. ופר"ח כתב דאם מובטח לו שיחזור לתפלתו ישא כפיו אפי' היכא דאיכא כהנים אחרים ע"ש.


(לז) בעבודה:    צ"ל מעט בעבודה כ"ה בטור. מ"א.

סעיף כא[עריכה]


(לח) ניגון א':    מזה יש ללמוד להחזנים המזמרים בי"ט תתברך צורנו בניגונים הרבה דאין עושין יפה.

סעיף כב[עריכה]


(לט) ישראל:    פי' דלכתחלה משתדלין שיהא הש"ץ ישראל. מ"א בשם הכנה"ג.


(מ) ושותק:    פי' עד התחלת שים שלום ונראה דכאן לא עדיף טפי שיסיים המקרא ש"ש דדוקא לעיל שהחזן הלך ממקומו ואז בא אחר על מקומו ומקרא ע"כ עדיף שהוא יאמר גם ש"ש משא"כ כאן שהחזן עומד על מקומו רק שהוא שותק ואחר עומד אצלו ומקרא היאך יאמר שים שלום והוא על מקום החזן. וב"ח כ' שאף בזה יסיים המקרא ש"ש והחזן יאמר קדיש ולא ראיתי בשום מקום ואדרבא כמה פעמים בילדותי הייתי אני המקרא אצל הש"ץ שהיה כהן והש"ץ אמר ש"ש והב"ח חמי ז"ל היה באותו בה"כ וכן עיקר. ט"ז.

סעיף כג[עריכה]


(מא) בהם:    היינו משום שלא יסיחו דעתם אף ע"ג דאמרינן דהמסתכל בכהנים עיניו כהות היינו דוקא בזמן שבה"מ קיים ומברכים בשם המפורש אבל בזה"ז אינו אלא משום היסח הדעת א"כ לפ"ז כ"ש שלא יסתכלו במקום אחר ומלשון להסתכל משמע דוקא להסתכל הרבה אסור אבל ראיה בעלמא לא מתסרא אך נוהגין שלא להסתכל כלל ואפשר דעבדי זכר למקדש דהתם אפי' ראיה בעלמא הוי אסורא משום כבוד השכינה. מ"א.

סעיף כד[עריכה]


(מב) ובצדיהם:    היינו צדדים שלפניו אבל צדדים שלאחריהם כגון אותם העומדים בכותל מזרחי והארון הקודש בולט קצת לבה"כ והכהנים עומדים לפניו אינן בכלל ברכה וב"ח כ' בזה היתר דעכשיו כיון שכל אחד קונה מקום בבה"כ חשובים אנוסים דאינו רשאי לילך ממקומו ולדחות חבירו ממקומו ע"ש. ואין זה מספיק דיכולים לילך למקום הכהנים שהוא פנוי או להתרחק מעט מכותל מזרחי שיהיה בצידי הכהנים או לעמוד באמצע בה"כ מ"א. וט"ז כתב היתר בזה דכיון שהארון הקודש מחובר לכותל הוי כאלו היו הכהנים עומדים ממש סמוך לכותל כיון שעומדים סמוך לארון הקודש וא"כ הוי הכל לצדדי הכהנים ע"ש. העומדים אצל הכותל דרומי או צפוני לא יהפכו פניהם לכותל אלא לצד הכהנים דבעינן פנים כנגד פנים. ט"ז.

סעיף כה[עריכה]


(מג) שבשדות:    והא דלא אמרינן דמברכים לנשים וטף כמ"ש אח"כ לענין אמן. דכתיב כה תברכו את בנ"י ולא בנות ישראל. ב"ח עיין מ"א.


(מד) אמן:    כיון דהעונים כהנים דהעונים לא חשיבי בבציר מיו"ד משא"כ בסעי' א' דהעונים ישראלים אפילו בבציר מיו"ד סגי ועי' ט"ז.

סעיף כו[עריכה]


(מה) פסוק:    וכתבו התוס' פ' א"נ דאע"ג דמאן דחזא חלמא אומר רבש"ע וכו' משום סכנה התירו שמא צריך רפואה לחלמיה. ובתרומת הדשן כתב דמה שאמר רבש"ע וכו' היינו דוקא בשעה שמאריכין בכ"ף של וישמרך ובויחנך ובלמד של שלום.


(מו) לאומרם:    וכ"כ מ"ע סי' צ"ה וכ"כ הב"ח וע"ת ופר"ח ושכנה"ג. וכ"כ המ"א דהאומרן יאמרן בשעה שהחזן מקרא התיבה וכ"כ הט"ז אך ראיתי שערוריה שהמון עם צווחין הפסוקים בקול גדול ואח"כ חוזרין וצווחין מיברכך עד התיבה שעומד בו ולא יכול לשמוע קול של כהנים בשביל קולם ולאו שפיר עבדי וראוי לבטלה. נשאלתי אם מותר לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשעה שהכהנים מברכים לעם והשבתי דאינו מותר אפי' למ"ד דמותר לקרות הפרשה שמו"ת בשעה שהש"ץ קורא הפרשה בס"ת אפ"ה אסור בברכת כהנים. שכנה"ג ופר"ח.

סעיף כח[עריכה]


(מז) אחרת:    דליכא בל תוסיף בעשיית המצוה ב' פעמים אבל אין בו חיוב אפילו אם הוא בבה"כ כשקורין כהנים כיון שכבר נשא כפיו פעם אחת. תוס' ועי' בתשו' גינת ורדים כלל א' סי' י"ג. ובתשובת זרע אברהם חא"ח סי' י"ב.

סעיף כט[עריכה]


(מח) מעכבתו:    ואם יראה שאם יעלה לדוכן יעבור זמן תפלה ילך חוץ לבה"כ ויתפלל אבל אם א"ל עלה צריך עלות וכמ"ש ס"ך דהוי דאורייתא ותפלה דרבנן ואם יראה שיעבור זמן ק"ש יקרא פסוק ראשון מ"א ועיין בע"ת ס"ק כ"ז במ"ש שם בשם הרב קלויזנ"ר וכו'. ולא עיין סעיף זה.

סעיף ל[עריכה]


(מט) מום:    וכל הנהו שאינם נ"כ צריכים לילך מבה"כ בשעת הדוכן דלא לימרו עליו דבן גרושה הוא ט"ז. איתא בש"ס דפוחח אינו נושא את כפיו ע"ל סי' נ"ג סעיף י"ג מי שיש לו חולי מעיים לא ישא את כפיו פר"ח. היכא דאיתא נדה בביתיה דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתי' בנדותה פר"ח בשם ספר המקצעות. וכתב הפר"ח עליו ודבריו אלו אין לפרסמם דלאו הם מעיקר הדין והנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע"ש.


(נ) בעירו:    הקשה הט"ז אמאי לא יהיה פסול משום דאיתקש לעבודה ע"ש ואשתמט מיניה גמרא ערוכה בש"ס דתענית דף כ"ו ע"ב אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ע"ש ועיין מ"א ס"ק נ"ד ובט"ז ס"ק ל"ה וצ"ע. שבות יעקב ח"ב סי' א' ויד אהרן.


(נא) לעיר:    ב"ח מתיר אפילו באקראי בלמ"ד יום ע"ש ופר"ח כתב עליו ואינו מוכרח.

סעיף לא[עריכה]


(נב) פניהם:    וט"ז כתב היתר מצד כיסוי הפנים של הקהל שמכסים פניהם בטלית.

סעיף לב[עריכה]


(נג) בכך:    היינו אפי' כשאינו דש בעירו עיין פר"ח.

סעיף לג[עריכה]


(נד) עייני"ן:    וה"ה מי שקורא לחית"ן ההי"ן. ואם כל בני עירו קורין כך נושאין את כפיהם כנה"ג בשם הרדב"ז ומהרי"ט וכתב פר"ח ודע דבכל הני דקאמרינן לא ישא את כפיו מסתברא לי אם עלה לא ירד.


(נה) אלפי"ן:    ואע"פ שלא מצינו עי"ן בברכת כהנים מ"מ כשקורא יאר ה' מיחזי כקורא יער בעי"ן. דעי"ן ואל"ף שווין אצלו עכ"ל מ"א בשם רש"ל. ולא הבנתי דזה אתי שפיר למי שקורא אלפין עייני"ן אבל לא למי שקורא עיינין אלפי"ן וק"ל.

סעיף לד[עריכה]


(נו) שערות:    משמע אפי' הוא בן י"ג אסור ולכן צריך לדקדק בדבר שלא יבא לידי ברכה לבטלה. מ"א.


(נז) ולהתחנך:    ורשאי לברך כמ"ש סי' רט"ו.


(נח) בקביעות:    והאידנא שאין נ"כ אלא ברגל רשאי לישא כפיו בכל רגל לאחזוקי נפשיה בכהני דלא מיקרי קביעות אלא כשנ"כ בכל יום ט"ז מ"א. ננס לא ישא כפיו לבדו אפילו דש בעירו ואם יש לו זקן מותר לישא את כפיו. פר"ח.

סעיף לה[עריכה]


(נט) כפיו:    אבל אם אנסוהו להרוג ישא את כפיו. רלנ"ח פ"ח מ"א.


(ס) תשובה:    פר"ח פסק דווקא במומר שבסעיף שאחר זה. אבל בכהן שהרג את הנפש אפילו עשה תשובה לא ישא את כפיו דאין קטיגור נעשה סניגור ע"ש.

סעיף לו[עריכה]


(סא) תינוק:    דאכוין לשם מצוה ועוד שמא מת בלא"ה.


(סב) אחריו:    ומיהו אם יודע בעצמו שאמת הוא לא ישא את כפיו רלב"ח מ"א ואם עשה תשובה עליו עי' ס"ק ס'.

סעיף לז[עריכה]


(סג) מומר:    אפילו לא עבד ע"א. ואם עבד ע"א אפי' נאנס אינו נושא כפיו אפי' עשה תשובה כ"מ מדיוק לשון הרמב"ם עיין בד"ה ב"ח וע"ת ופר"ח. ופר"ח וב"ח העלו לענין הלכה שאפי' עובד ע"א כיון שעשה תשובה נושא כפיו ע"ש ומיהו אם הבטיח להמיר וחזר לא נפסל כנה"ג בשם הרדב"ז ע"ש. כתב הב"ח ערל שמתו אחיו מחמת מילה צ"ע אי כשר לנ"כ ע"ש ובשכנה"ג כתב לדידי הדבר פשוט דלא ישא את כפיו וכ"פ הפר"ח כוותיה ולא מטעמו ע"ש. והמ"א וע"ת חלקו על הב"ח ופסקו אפילו לא מל א"ע במזיד כשר ע"ש והיד אהרן כתב על המ"א שדבריו תמוהים ע"ש.

סעיף לח[עריכה]


(סד) יין:    הט"ז וע"ת פסקו דאף בשאר משקין אע"ג דלגבי עבודה אינו חייב מיתה אלא דוקא ביין מ"מ גבי נ"כ ודאי אסור ע"ש. והמ"א חולק ופסק בנ"כ ליכא איסורא כלל בשאר משקין אא"כ הוא שכור כלוט דאז פטור מכל המצות. אבל אם לא הגיע לשכרותו של לוט אפי' אינו יכול לדבר בפני המלך רשאי לישא את כפיו ע"ש. ועיין בל"מ ובכ"מ בפ"א דביאת מקדש. כתב הלק"ט ח"ב סי' קכ"ה דלא שנא בתוך הסעודה ול"ש שלא בתוך הסעודה ע"ש. אם שתה יין מגתו פסול דהא בנזיר אסור ובעבודה נמי אסור מ"א. ועיין סי' צ"ט ס"ב וה"ה כאן (ועיין בספר אליהו רבה שחולק על מ"א. דהא אפי' פטור ואינו לוקה עליו כו' והא דאסור בנזיר אין ראיה דלא גרע מחרצן עיין יורה דעה סי' רמ"ב).


(סה) שתאו בשני פעמים:    עיין ט"ז ס"ק ל"ב ומדבריו שם נראה דאשתמיט ליה סוגיא דתענית דף כ"ו ע"ב ע"ש ועיין ס"ק נו"ן.

סעיף לט[עריכה]


(סו) נ"כ:    אפילו לא עשה תשובה כן משמע מלשון הרמב"ם דכתב שאין אומרים לרשע הוסף רשע והמנע מן המצות. וכ"כ פר"ח וע"ת. וראב"ח ח"ב סמ"א כתב דוקא כשעשה תשובה ומ"מ משום רינון לא פסל. כנה"ג.

סעיף מ[עריכה]


(סז) גרושה:    וה"ה חלוצה ואפילו אינו יכול להוציאה מחמת אונס נפשות ונדר הנאה ממנה מעכשיו אינו נושא את כפיו. והא דאמרינן נודר ועובד יורד ומגרש היינו כשיורד מן העבודה מיד מגרש אבל זה שאינו יכול להוציאה אפילו אם נדר הנאה ממנה אסור לישא את כפיו הרא"ם ח"א סי' נ"ט. והמ"א לא ראה דברי הרא"ם אלו במקומם כי אם ממה שהעתיק הכנה"ג ע"ש. דאלמלי ראה הרא"ם במקומו לא היה מקשה מדנפשיה בס"ק נ"ט מה שהרא"ם עצמו הרגיש בזה ומיישבו כמ"ש ע"ש. (גם נפל טעות בדברי מ"א במה שמתרץ על קושית בה"ז ע"ש ובספרי מ"א דפוס פרופס המחודשים נתקן הטעות ע"פ המגיה אותו ע"ש) כהן רע מעללים ובליעל ועז פנים לכ"ע אין מונעין. מהריב"ל ח"א וכנה"ג.


(סח) רבים:    עיין מ"א. ועיין מ"ש בש"ע אבן העזר סי' צ"ו ס"ק כ"ו ודוק ועיין בפר"ח בספרו מים חיים דף ו' ע"א. אם אמר שאינו כהן ונשא אשה פסולה אפילו גירשה והדיר הנאה מכל נשים הפסולות אין לו דין כהן לישא את כפיו ולקרות בתורה ראשון מהר"י הלוי סי' נ"ג ועיין בלבוש אבן העזר בסוף הספר. ועיין בש"ע סי' ו' ובסי' ג' ס"ק ו' מש"ש.

סעיף מא[עריכה]


(סט) יטמא:    וא"צ לידור דשאני עריות דיצרו תקפו.


(ע) לקדשו:    היינו לפתוח ראשון ולברך ראשון אבל פשיטא דנ"כ.


(עא) מחללת:    עיין מ"א שהקשה מסוגיא דסנהדרין ומתוך תירוצו העלה דכוונת המרדכי הוא דאם המירה ודאי שמזנה אבל בהמירה לחוד אינה מחללת לאביה ומש"ה לא נקט המרדכי בן שהמיר ע"ש. ובתשובת שבות יעקב ח"ב סי' ב' חולק עליו וכ' דל"ש בן ל"ש בת ל"ש זנות ל"ש המיר דת בכולם את אביה היא מחללת ואין מחייבין לקדשו ע"ש. ובשכנה"ג כתב דאין מנהג בזמן הזה לפסול הכהן משום זנות בתו או בממיר דת בין בתו או בנו ע"ש וכ"כ בתשובת שבות יעקב שם.

סעיף מב[עריכה]


(עב) החלל:    אפילו חלל מדרבנן מ"א. ואם עלה ירד. פר"ח.

סעיף מג[עריכה]


(עג) אבילות:    וכ"ש אונן. ואם עלה לא ירד בין אבל בין אונן. פר"ח.


(עד) מבה"כ:    אפילו בשבת מהשבעה כנה"ג. ופר"ח חולק עליו וכתב דיקיים ג' עשה וישא את כפיו ותבא עליו ברכת טוב ע"ש. ואם קראוהו לכ"ע צריך לעלות אפילו בחול דאל"כ עובר בעשה. ופר"ח כתב דאונן אפילו אם קראוהו לו לעלות לא יעלה ע"ש.


(עה) אמו:    וה"ה כל למ"ד על קרובים ואם א"ל עלה צריך לעלות כמ"ש. וה"ה הקובר מתו ברגל אסור בנ"כ דהא אסור בשמחה כמ"ש ביורה דעה סי' שמ"א ואם אין שם כהנים בבה"כ רק אבלים תוך שלשים או תוך י"ב חודש יעלה לדוכן תשו' כנסת יחזקאל סי' י"ב עיין שם דלא כמג"א ס"ק ס"ו.

סעיף מד[עריכה]


(עו) כפיו:    ועם כהנים אחרים לכ"ע נ"כ דלא גרע מקטן מ"א ע"ת פר"ח ורוב פוסקים וכ"ז בפנוי שלא נשא אשה אבל אם אין אשתו עמו נושא את כפיו לבדו. כנה"ג ע"ת מ"א.


(עז) כהנים:    ע"ל ס"ק י"א מש"ש.


(עח) בשמחת י"ט:    וב"י בשם האגור והג"מ כ' הטעם שמנהג הכהנים לטבול לנ"כ וקשה עליהם לטבול בכל יום לכן אין נ"כ אלא ביום טוב עכ"ל. וכתב המגן אברהם ומהאי טעמא נראה לי כשחל יום טוב בשבת אין נושאין כפיהם דלא רצו לבטל עונה האמורה בתורה ומט"ז נהגו הכהנים שלא לזקוק לנשותיהם בליל י"ט כדי שלא יחזרו ויטמאו בלילה בקרי אע"פ שאפשר לטבול שחרית מ"מ יהיו טבולי יום. אבל קצת נוהגים שאין נזקקין לנשותיהן בי"ט ואין טובלין מבעיו"ט ושיבוש הוא דאם חוששין לקרי היה להם לטבול קודם דהרי כבר יש עליו טומאת קרי ואם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית מ"א וט"ז ע"ש וב"י כ' וישר כוחם של בני א"י וכל מלכות מצרים שנושאין כפיהם בכל יום ואינם טובלין וכן ראוי ונכון לנהוג בכל מקום.

סעיף מה[עריכה]


(עט) ברכה:    וקשה דהא לך אינה סוף ברכה ואפ"ה הופכין פניהם. ונ"ל לישב דבעינן סוף ברכה וגם שיברך בכינוי לקהל והרי במלת יברכך וישמרך וכן אליך ויחונך ואליך תניין מברך לקהל בנוכח ולפיכך מהפך פניו לדרום ולצפון כדי לברכם אבל במלת שלום שאינו אלא שם דבר ואין כאן מדבר לנוכח לפיכך הוסיף מלת לך עם שלום דהשתא הוי מדבר לנוכח דסוף ברכה דומיא דאינך. פר"ח עיין מ"א.


(פ) התיבות:    בסוף התיבה אבל לא בעוד שאומרים התיבה דאז צריך לשתוק עיין מ"א. ובבאר היטב אשר לפני יש שם ערבובי דברים ע"ש סעיף קטן נו"ן.


(פא) והמקרא:    פי' החזן המתפלל פשיטא דלא יאמר רבון דהוי הפסק בתפלה אלא אפילו מקרא אחר לא יאמר הרבון מפני הטירוף. בזמן שאין שם כהן אין אומרים ותערב מהר"ם לובלין סי' ל'.


(פב) בכהן:    ורבים נמנעים שלא לקחת משרת כהן מטעם זה שכנה"ג. ויזהר ע"ה שלא ישא כהנת ש"ס פסחים.


(פג) מחל על כך:    הקשה הט"ז הא קי"ל וקדשתו בע"כ דאם נשא גרושה כופין אותו שיגרשנה ואמאי לא נימא שהוא מוחל על קדושתו. ע"כ העלה דהטעם הוא דיכול למחול משום דיש לכהן הנאה מזה ולפי זה העלה כל זמן שאין לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לאחרים אסור להשתמש בו אע"ג דמחל ע"ש ואישתמיט להרב ט"ז מ"ש המרדכי בפ' הנזקין על שם מהר"ם. וז"ל ולא כמ"ש כיון דמוקדשתו יליף אמאי לא יכפו אותו. דה"מ גבי נושא נשים בעבירה אבל לפתוח ראשון ולברך ראשון דלא הוי אלא כבודו יכול למחול ע"ש הרי שכתב דשאני נושא נשים בעבירה ובזה נסתלק ג"כ מה שהקשה על הלבוש ע"ש. א"כ לדברי המרדכי שם משמע דלעולם יכול למחול על כבודו אפילו אי לא מטי הנאה לכהן מזה עיין שם ודלא כט"ז. גם את זה ראיתי שהרב מ"א הביא ראיה דיכול למחול מההוא דפרק הזרוע שרבא היה לו עבד כהן ע"ש ונראה דלפי דעתו שהבין מה שאמר הש"ס שם דא"ל לשמעיה וכו' והיינו לשמעיה דרבא א"כ אינה ראיה דרבא נמי כהן היה ע"ש ברש"י ובתוספות דיש לומר דכהן רשאי להשתמש בכהן אחר ע"ל ס"ק ח' מש"ש ורש"י שם כתב לשמעיה דבע"ה והיו נותנין מתנות לשמעיה ע"ש ומכאן יש ראיה שהרי הבע"ה היה ישראל ואפשר שלזה נתכוין גם כן המ"א אלא שקיצר בלשונו. ועיין במ"א סי' ר"א ס"ק ד' שכתב שם דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה מש"ה אין אנו נזהרין עכשיו בקדושת כהן ע"ש. ובכנסת יחזקאל סוף סימן נ"ו כתב חלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזמן הזה ע"ש. ועיין מהרשד"ם חא"ע סי' רל"ה ומהרי"ט סי' קמ"ט ובתשובת חוט השני סי' י"ז. ובתשובת שבות יעקב ח"א סי' צ"ג ועיין בש"ע אבן העזר סי' ו' ס"ק ב' מש"ש.