אלון בכות (אייבשיץ) על איכה א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | אלון בכות על איכהפרק א' • פסוק ט' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


איכה א', ט':

טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־עׇנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃


טומאתה בשוליה. ידוע מאמר חז"ל דבר זה שאלו לחכמים ולזקנים ולנביאים על מה אבדה הארץ וכו' ע"ש. והיינו מה שלא ידעו סיבת אבדה משום שחטאו בבית שני בעבירות קלות שאדם דש בעקביו ועל אותן עבירות אין אדם נותן לב לשוב עליהם דנעשים לו כהיתר ובאמת נענשו עליהם וכמ"ש דוד עון עקבי יסובני היינו עבירות שאדם דש בעקבו ולכך תמהו על סיבת אבדן. וז"ש המקונן טומאתה בשוליה דייקא היינו עון עקביים ולא זכרה אחריתה מה יהיה בסוף הימים שעי"ז יורש גיהנם ופורענות וגם לא זכרה בעוה"ב ששכרה בעקב ונעשה בעיניהם כהיתר גמור. ולכך ותרד פלאים שהיה פלא בעיניהם על מה נענשו ועל מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. ומצינו באיוב שבאו חביריו לנחמו ומיאן להתנחם לפי שהיה חסיד בעיניו. וז"ש אין מנחם לה כי לפי דעתם לא חטאו כלום. וצוח הנביא ראה ה' עניי כי הגדיל אויב הכונה בזה כי השטן המקטרג בבאו לקטרג על ישראל תחילה מגדיל אותם להקב"ה באומרו מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכי הם תכלית הבריאה. ואינו נאות להם לעבור אפי' על דבר קל. וזהו קטרוג בעצם כי אדם חשוב צריך להחמיר על עצמו וסביביו נשערה מאוד וז"ש המקונן ראה ה' עניי כי הגדיל אויב הוא השטן וכן דוד הוא אומר במוט רגלי עלי הגדילו. הרצון בזה דבאמת יש לו תירוץ על מעשה בת שבע רק מתוך שאדם חשוב הוא לא הי' לו לעשות כן וז"ש עלי הגדיל כנ"ל וק"ל.