המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ולא אמר וגו'" - ר"ל הצדיק אשר בהם הנותן בפיו זמירות לה' בלילה בהסתר ויחידי לא אמר לזולת איה אלוה העושה אותי ר"ל מדוע שכחת בה' ולא תשמור מצותיו ותעשוק רעיך
"ולא אמר", הלא גם הצפור "הנותן זמירות בלילה", שהם הצפרים החלשים ששם ה' בטבעם שיזמרו בלילה, שמפני שיראים בלילה מפני הטורפים האורבים על נפשם יזמרו בלילה לעורר זה את זה שיתאספו ביחד להיות נכונים להלחם על נפשם אם יבא אורב עליהם, ולהזהיר זה את זה מפחד בלילות, עד שבזה הם נשמרים ועי"ז יתקיים מינם, עד "שלא אמר איה אלוה עושי", ר"ל שאינו מושגח מה' עושהו שבראו חלוש מוכן להיות טרף להדורסים החזקים ממנו, כי כבר השגיח ה' גם על הצפור הזה וברא אותו באופן שיהיה נשמר ממזיקיו, ואם שם ה' בהשגחתו שמרה כזאת בטבע הבע"ח הקטנים שיצעקו בקול וישועו מזרוע לעמוד נגד העושקים אותם, ולהלחם עם טורפי חיתם, כ"ש שהשגיח בהשגחה כזאת על האדם, שהלא.
ביאור המילות
"נותן זמירות". העוף המזמר בלילה לא אמר איה אלוה עושי, שאינו משגיח עלי, כי ה' השגיח על שמירתו:
