אור חדש/פרק א/פסוק ה

פרק א/פסוק ה

ובמדרש (אסתר רבה א, ה) ובמלואת (אסתר א, ה) מלא כתיב לומר שהי' יום אחרון כמו יום הראשון ולא הי' יום אחרון גרוע בדבר מה מיום הראשון כדרך בני אדם שפוחתים יום יום הכא יום אחרון כיום הראשון ולכך במלואת מלא כתיב.

בחצר גינת ביתן המלך (שם) רב ושמואל חד אמר הראוי לחצר לחצר והראוי לגינה לגינה והראוי לביתן לביתן.

וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזקתן בגנה ולא החזיקתן עד שהכניסן לביתן והחזיקתן, במתניתא תנא הושיב אותם בחצר ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן (מגילה דף יב.) גם על זה יש תמיה דמאי נפקא מיניה בזה ובמאי הם חולקים אבל נראה לומר כי מחלוקת אלו חכמים הם דברים מופלאים מאד לומר שכל סעודתו של אותו רשע שיהיה מלכות דארעא (ספר אור חדש עמוד פו) כמלכות דרקיע לגמרי כמ"ש וידוע כי הש"י אשר מולך על בריותיו הכניס אותם לעה"ז ויש אשר אינו ראוי למדריגה התחתונה ומתעלה יותר עוד ויש אשר עוד מתעלה לעמוד בעולם העליון וז"ש הראוי לחצר לחצר והראוי לגינה לגינה והראוי לביתן לביתן ולא שייך בזה שהוא מטיל קנאה בסעודה כי דבר זה צריך להיות כמו שהם מחולקים במדריגותם כל אחד מקום שלו לפי מדריגתו וא"א שיהיה מקום כל בני אדם שוים במדריגותם לכך לא שייך בזה קנאה, רק אם ישב אחד במטה של עץ ואחד על מטה של כסף זהו קנאה אבל שיהיה מקום הכל שוים זה אי אפשר כי יש ג' מעלות וכל אחד זוכה במעלותו ויש לו מקום הראוי לו ולא שייך בדבר זה לא קנאה ולא שנאה וכבר אמרנו זה למעלה וכמו שתמצא החצר לפני המשכן ואוהל מועד וקדשי קדשים שבזה תראה כי המחנה שכינה ג' מדריגות זו לפנים מזו כי אין הכל זוכים אל המדריגה העליונה הפנימית רק כל אחד לפי מדריגתו ומעלתו, ולמ"ד שהושיב אותם בחצר ולא החזיקתן כו' סבר כי האדם עצמו הפרטי נחשב עומד במדריגה התחתונה הוא העולם הזה השפל אבל מצד הכלל יש להם מעלה עליונה עד שמעלת הכלל מגיע עד עולם העליון כי הכלל יש לו מעלה נבדלת אלקית ולפיכך אמר הכניסן בחצר ולא החזיקתן במה שאין מדריגה זאת ראויה לכללי במה שהוא כללי והכניס אותם לגינה ולא החזיקתן וזה כנגד עולם האמצעי כי אין לעולם אמצעי מדריגה נבדלת לגמרי עד שהכניס אותם לביתן והוא החזיק אותם כי המדריגה השלישית הפנימית הוא עולם הנבדל והוא מחזיק הכל, ועוד יש לך לדעת כי האדם הוא גשמי וזה מצד העולם התחתון הגשמי ויש בו הנשמה שנתנה לו מן השמים והאדם מקבל אותו ויש בו השכל הנבדל והוא מצד עולם העליון השכלי ואין להאריך בזה ולפיכך אמר שהושיבן בחצר לא החזיקן כי יש לאדם יותר מעלה שהוא קרוב אל המעלה הנבדלת לכך הושיבן אותן בגינה שהיא נגד עולם אמצעי ואמר כי עדיין לא החזיקתן הביתן מצד שהאדם הוא שכליי ולכך אף עולם האמצעי אינו מחזיק אותו וכאשר הכניסן לביתן שהוא היה מחזיקתן שהוא עולם הנבדל מהגשמי לגמרי והוא בודאי החזיקתן ויש לך להבין דברים אלו מאוד כלל הדבר כי עשה אחשורש סעודה שיהיה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ולכך אמר שהושיבן בחצר ולא החזיקתן עד שהושיב אותן בביתן כי כך האדם עולה מן העה"ז הוא העולם הגופניי עד שהוא עולה עד עולם העליון הנבדל והבן זה מאוד וקאמר בגמרא (מגילה דף יב.) ובמתניתא תנא הושיב אותם בחצר ופתח ב' פתחים א' לגינה ואחד לביתן ע"כ, גם הברייתא אומרת שכל כוונת אחשורוש להיות מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע וכמו שברא הש"י את האדם בעולם התחתון ויש לאדם פתח פתוח לעלות עד עולם העליון ע"י שהוא צדיק ולכך הושיבם בחצר ופתח להם פתח אחד לגינה ואחד לביתן אשר החצר הוא כנגד עולם התחתון והגינה הוא עולם האמצע והביתן כנגד עולם העליון ורמז כי האדם פתח פתוח לפניו עד שיכול להגיע עד עולם העליון וכך פירש הברייתא כי הושיבם בחצר ופתח להם שני פתחים כי האדם הוא עומד בעולם התחתון שבו יושב ויש לו קישור וחבור עד עולם העליון וזה מורה שהיה פתוח מזה לזה הדברים האלו ברורים ועוד יתבאר, ויש שהיו אומרים כי לא היה לאחשורש סעודה רק ז' ימים ולא ק"ף ימים ופרשו כי מה שכתוב במגילה (אסתר א, ד) בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת תפארת גדולתו שמונים ומאת יום היינו כי באלו ק"ף ימים היו עוסקים בצרכי סעודתו ובבנין בית המשתה ואז היו רואים את עשרו אבל הסעודה לאכילה ושתייה שוים לגמרי ודברים אלו אינם כדמוכח בגמרא (שם) ואין לומר בזה כי קנאה היה עושה ביניהם כאשר עשה לאלו ז' ולאלו ק"ף ימים כי אין שייך קנאה רק לשוים לגמרי אבל אם אינם שוים לא שייך זה כי מה שייך קנאה כאשר הם מחולקים בעצמם והכל עושים חלוק בין רחוקים (ספר אור חדש עמוד פז) בין קרובים, ומ"ש ביום הז' כטוב לב המלך ביין (אסתר א, י) וקשה למה בפעם הזה היה לב המלך טוב ביין ורז"ל (מגילה דף יב:) הוצרכו לומר כי שבת היה ומקשינן וכי בכלל הק"ף ימים לא היה שבת ואין זה קשיא אף כי לא היו באותן ימים השרים של המדינות ג"כ בסעודה רק שעשה אלו ז' ימים בפני עצמם בשביל אותם שהם בשושן מ"מ היו ימים אחרונים והיה השמחה יותר באלו שבעה ימים האחרונים והיה ג"כ שבת ואין להאריך בזה, חור כרפס ותכלת (אסתר א, י) פי' הכתוב לפי פשוטו שעשה עמודים של כסף ושל שש והיה תולה עליהם קלעים העשוים מן חור כרפס ותכלת והם מיני צבעים כמו שיש בתרגום.

אחוז בחבלי בוץ וארגמן (שם) שהיו נתלים בחבלי בוץ וארגמן ועל מה היו נתלים על גלילי כסף ועמודי שש והיה שם מטות זהב וכסף שהיו עומדים על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת כך פשוטו של מקרא.

ובגמרא (מגילה דף יב.) חור כרפס (שם) מאי חור רב א' חרי חרי ושמואל אמר מלת לבנה הציע להם.