אור השם/מאמר א/כלל א/פרק ט
בביאור ההקדמה התשיעית, האומרת, כי כל גשם שיניע גשם, אמנם יניעהו בשיתנועע גם הוא בעת הנעתו.
ההקדמה הזאת מבוארת בעצמה. אמנם צריך שיותנה בה, שיהיה המניע הפועל אבל המניע על דרך התכלית, כאילו תאמר, שהאש מניע האוויר שיעלה אל שטחו, לְהֵאוֹתוּת המקום ההוא אל האוויר, כבר יניעהו והוא לא יתנועע. ולזה היה אומרו "גשם שיניע גשם", ירצה שיניעהו, אם בדחייה אם במשיכה. וכבר הקשו על זה, ממה שנראה בחוש, שהאבן המגניטס, שיניע הברזל כשימשכהו אצלו, ולא יתנועע. והנה השיבו בזה בשני פנים: האחד, כי לאומר שיאמר, שהברזל הוא שיתנועע בעצמו, וזה אמנם מהמזג אשר יקנה מהאבן. והשני, שאם הודינו שהאבן ימשכהו, הנה יהיה זה, כשיותכו מהאבן גשמים, ימששו הנמשך וימשכוהו, אם בדרך משיכה, או בדרך דחייה.