אברבנאל על מלכים א ג
<< · אברבנאל על מלכים א · ג · >>
פסוק יב
... הנה, בשכר זה עשיתי כדברך, (מלכים א ג יב): "הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך", (מלכים א ג יג): "וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך". וכבר הערותי בשאלה החמישית משאלות הפרשה מה שיש במאמר הזה מן הספק, מפאת החכמים ומפאת הנביאים:
- אם מהחכמים, לפי שהוא דבר זר ויוצא מן המושכל שלא יימצא בעת מן העתים חכם כשלמה ע"ה, בהיות שלמות החכמה באישי האדם יתוסף למה שיתוסף תמיד, כי רוחב לב נבון אין חקר, והשם יתברך לא ימנע טוב מבעליו, רצוני תוספת החכמה, בהיותה אפשרית בטבע.
- ואם מהנביאים, לפי שהשפע אשר ישים הנביא גדול בנבואה ישימהו גם כן גדול בחכמה, כמו שנאמר (תהלים צ יב): "ונביא לבב חכמה", ואמרו חז"ל (נדרים לח.): "אין הנבואה שורה אלא על חכם" וגו', ואם כן, בהיות שלמה גדול בחכמה מכל הנביאים, יתחייב גם כן שיהיה גדול בנבואה מהם, וגם ממשה רבנו ע"ה, והוא הפך מה שהעידה התתורה עליו (דברים לד י), וכבר זכרתי בשאלה חולשת דברי המפרשים בהיתר הספק הזה:
ומה שנראה לי באמיתת זה הדרוש ובעניין מעלת חכמת שלמה, ראיתי לבארו בשלושה שערים:
- השער הראשון בביאור מעלת חכמה שלמה על כל החכמים מפאת הבדל אופן השגתו ודרך ידיעתו מאופן השגתם ודרך חקירתם:
- השער השני, בביאור מעלת חכמתו עליהם מפאת הדברים הידועים והמושגים אצלו, שלא הגיעו אליהם החכמים בחקירותיהם ועיונם:
- השער השלישי, בהבדל חכמתו מחכמת הנביאים ובהתר הספק הנופל בעניינם.
השער הראשון
אין ספק, שאופן השגת שלמה ודרך ידיעתו נבדל מאופן השגת חכמי המחקר ודרך ידיעתם, בשהשגתם היא בטבע כפי העיון וחקירה האנושית, והשגת שלמה היתה על-דרך הפלא, כיד אלקיו הטובה עליו. ולביאור זה, ראוי שתדע שהדרכים אשר בהם תגיע הידיעה בדברים המדעיים הם שניים:
- הדרך האחת הוא מן המאוחר אל הקודם ומהמסובב אל סיבתו,
- והדרך השני הוא מהסיבה אל המסובב ומהקודם אל המאוחר:
והנה:
הדרך הראשון
הוא דרך המחקר האנושי.
...
לא ימלט מחסרונים רבים:
החסרון הראשון
הוא מפני יגיעת העיון ועמל החקירה
...
תדע ותשכיל גירעון המדע האנושי, שהכוח המדעי שהשמחה במעונו, והפועל השכלי שהמנוחה בנעימותו, ישימהו הגוף הנגיף והחוש הכחוש ליגון ואנחה ולעמל מכאיב, כמו שנאמר על זה (קהלת א יח): "כי ברוב חכמה רוב כעס, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב", וכבר גילה היות סיבת זה קניית הידיעות מדרך החושים, ועל זה אמר (קהלת א ח): "כל הדברים יגעים, לא תשבע עין לראות, ולא תימלא אוזן משמוע".
החסרון השני
הוא האיחור והעיכוב הזמני אשר ימצא בקניית החכמה בזה הדרך
...
ואמר איוב מדבר זה (איוב יב יא): "הלא אוזן מלין תבחן וחיך אוכל יטעם לו", רוצה לומר, שבחכמות יצטרכו השגות החושים, ומפני זה אמר שם (איוב יב יב): "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה", רוצה לומר, שבאורך הזמן תקנה החכמה. ודוד אמר "מזקנים אתבונן", עד שמפני זה כינו חז"ל החכמה בשם זקנה...
החסרון השלישי
הוא, שהדברים היותר פחותים ושפלים כפי הטבע והמציאות הם יותר מושגים אצלנו, ואשר הם יותר יקרים ועליונים במציאותם וטבעם הם יותר נעלמים ממנו
...
ועל זה אמר אליהוא, בדברו בעניינים האלוקיים (איוב לו יט): "הודיענו מה נאמר לו, לא נערוך מפני חושך, היסופר לו כי אדבר, אם אמר איש כי יבולע, ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים וגו'", ואמר זה להוכיח את איוב על דברו מהעניינים האלוקיים כפי החקירה האנושית, ואמר: הודיענו מה נאמר לו, רוצה לומר: מה התארים שנייחס אליו יתברך? כי הנה, בעניינים האלוקיים, לא נוכל לערוך דבר, מפני שהם, עם בהירותם הנמרץ, חשוכים אלינו לחולשת שכלנו, כמו שיחשך השמש לעיני העטלף, וקרא לדברים האלוקיים חושך, על דרך אמרו (תהלים יח יג): "ישת חשך סתרו", מפני שהם נסתרים אלינו, ואמר עוד: היסופר לו כי אדבר, להגיד, שאפילו ירצה האדם לדבר מהאל ית', לא יסכים כלל למה שהוא בעצמו, ורוצה לומר: היסופר לו, באיזה מספר יסופר מה שנדבר ממנו אליו ית'? כל שכן שיש בזה מהסכנה אם יאמר איש דברים באלהות שיבולע ויישחת עליהם
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
וסיים דבריו באמרו (איוב לו כד): "לא יראה כל חכמי לב", להודיע מיעוט השגת חכמי המחקר, שהם חכמים מליבם בעניינים האלוקיים:
החסרון הרביעי
הוא קיצור שכלנו בהשגת סבות הדברים בשלמותם, וזה:
אם הסיבות הצוריות, הוא מבואר שהצורות האחרונות מהדברים הן בלתי מושגות אצלנו, לפי שלהיות ההשגה האנושית נקנית מן החוש והדמיון, והנה החוש לא ישיג בעצם כי אם מקרי הדברים, הנה השכל לא ישיג בשלמות כי אם טבעי אותם המקרים אשר נגלו אליו מהחושים
...
וכבר גילה קהלת קיצור השגתנו, ואפילו בדברים השפלים, באמרו (קהלת ח יז): "כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש, בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא, וגם אם יאמר החכם לדעת - לא יוכל למצוא", גילה בזה, ש:
- האדם המדיני, קודם השתלמו בחכמה, לא יוכל להשיג טבעי הדברים, אפילו השפלים, ועליו אמר "כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש";
- ושגם האדם המתפעל בעיון, שהוא התלמיד קודם שיחכם, לא יוכל להשיגם גם כן, ועליו אמר "בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא";
- ושגם החכם, אשר כבר הגיע לתכלית עיונו ועמלו, לא יוכל למצוא אמיתת מהותם, ועל זה אמר עוד "וגם אם יאמר החכמ לדעת לא יוכל למצוא".
ואם הסיבות החומריות, לפי, שעם היות שנשיג המורכבים בכללותם, הנה לא נדע באמת הפשוטים אשר מהם הורכבו, וזה, אם בגשמים השפלים, כי החומר הראשון הוא מבואר מעניינו היותו בלתי מושג כפי מה שהוא, ואם יש שום הכרה ממנו - הוא מפאת ההוויה וההפסד, ובערך אל הצורות החלות בו אשר הוא בנושא לכלן, אבל כפי עצמותו הוא מוסכל בהחלט. ואמנם, היסודות הפשוטות אשר מהם הורכבו המורכבים, כבר התחלפו דעות האנשים בהם, מה הם וכמה הם?
...
ועל שני מיני המורכבים , עליונים ושפלים, רצוני על סכלותנו בהרכבתם, אמר השם ית' לאיוב (איוב לח לו): "מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב? בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו":
ואם הסיבות הפועלות, הנה, עם שכבר השיגו חכמי המחקר בכלל הית העולם השמיימי סיבה מניעה ופועלת אל העולם השפל, ועולם השפל סיבה לעולם השמיימי, והאל יתברך סיבה לכל, הנה, בסיבות הפועלות לכל אחד מהדברים בייחוד, ואופן פעלם, מה מאד נחלקו הקדמונים באמיתת...
ועל כיוצא בזה אמר (איוב לח ל): "היש למטר אב? או מי הוליד אגלי טל? מבטן מי יצא הקרח? וכפור שמים מי ילדו? מי שת בטוחות חכמה? ומי נתן לשכוי בינה?".
ואם הסיבות התכליתיות, מבואר הוא מיעוט השגתנו בהם, בכל הדברים אשר נדע מציאותם, כי גם מתועלות אברי האדם, ותכלית מציאותם, עדיין לא נשלמה כללות הקפתם ולא מחציתם, כל שכן במיני הבעלי-חיים והצמחים והמתכות, והחילוף בגלגלים ושיעוריהם וריבוי תנועותיהם והפכיותם וריבוי הכוכבים בגלגל אחד והעדרם לגמרי מגלגל אחר ומיעוטם בשאר הגלגלים, אשר אי אפשר שיהיה דבר מזה בהזדמן ומפאת עצמו, כי (משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו", רוצה לומר, לתכליתו המיוחד, וכל הדברים הם ממחשבת פועל חכם ולתכליות נאותים ומיוחדים, הכרחיים לשלמות העולם, אלא שילאה שכל האדם מלהשיגם.
ואל זה כיוון קהלת באמרו (קהלת ג יא): "את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם נתן בליבם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף", רוצה לומר, שכל הדברים הם שלמים וטובים, כפי התכליות אשר בעבורם נבראו, ושהאל ית' נתן את העולם בלב בני האדם, רוצה לומר, השגת מציאותו בכלל, מבלי שישיג ראשית הדברים, שהוא עצמותם או פועלם, ומבלי שישיג גם כן תכליתם וסופם אשר בעבורם נבראו, וזהו אמרו "מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף", רוצה לומר, מהתחלתם הצוריית והפועלת עד סיבתם התכליתית אשר תבוא בסוף.
הנה, התבאר מזה, שהסיבות העצמיות כולם, כמו שאמרנו, הם בלתי מושגות לשכל האנושי בשלמות....
החסרון החמישי
הוא הטעות והשגיה אשר יקרה בהשגה האנושית, כי להיותה נקנית מהחוש, הנה לא תיפול האמת בגזרותיה כי אם במקרה ועל המעט. וזה, אם מפני שהחושים עצמם פעמים רבות יכזבו במוחשיהם...
ומפני זה אמר איוב לרעיו, בראותו שהסיבות אשר היו נותנים לייסוריו היו בלתי אמיתיות, (איוב יג ד): "ואולם אתם טופלי שקר רופאי אליל כולכם", רוצה לומר, שבמה שהיו טופלים ומייחסים אותם הסיבות לרעותיו, היו משקרים כמו רופאי ההבל, שאינם מכירים סיבת החליים, ולכן יטעו ברפואתם, ולזה היתה העדר החקירה להם יותר טובה ממציאותה הכוזבת, וזהו אמרו מייד (איוב יג ה): "מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה".
וכן הוא העניין בכל דרושי המחקר האנושי, ומפני זה תראה, שבכל דור ודור התחלפו דעות בני האדם ואופני חקירותיהם, ויחלקו תמיד האחרונים על הראשונים, עד שמה שחשבו הקדמונים שהביאו מופת על מציאותו - שיערו האחרונים שיש מופת על סותרו.
הנה, התבאר מכל זה, שבזה הדרך הראשון מהגעת הידיעה בדברים המדעיים, שהוא כפי העיון השכלי והחקירה האנושית, מדרך החוש ומהמאוחר אל הקודם, תקרנה חמשת החסרונות אשר זכרתי, שהם: העמל, והאיחור, והשפלות, והקיצור, והשגיה.
ואמנם,
הדרך השני
אשר הוא מהסיבה אל המסובב ומהקודם אל המאוחר, הוא דרך השכלת השכלים הנבדלים, רואי פני המלך...
|
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
וציווה, שלא נחשוב לחבר שני דרכי ההשגה, רוצה לומר, העיונית והנבואיית, כי הנה יהיו ראויים על זה לתוכחה רבה, ויבואו לידי טעות וכזב, והוא אמרו (אברבנאל על מלכים א ג יב - השער הראשון): "אל תוסף על דבריו, פן יוכיח בך ונכזבת". הנה, התבאר מכל זה מעלת שלמה על כל חכמי המחקר, מפאת אופן ההשגה ודרך הידיעה; והוא השער הראשון.
השער השני
הנה, כמו שנבדלה חכמת שלמה מחכמת חכמי המחקר מפאת אופן השגתו ודרך ידיעתו, ככה נבדלה מפאת הדברים הידועים אליו והמושגים אצלו, אשר לא הגיעו אליהם כל חכמי העיון אשר היו לפניו לואחריו. וכפי מה שהעידו עליו הכתובים וקיבלו חכמינו ז"ל, הנה היה זה בחמשת מיני ידיעות:
- המין הראשון מהידיעה, והוא בעולם השפל, רצוני בדברים ההווים והנפסדים... ועל זה נאמר (מלכים א ה יג): "וידבר על העצים... וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים".
...
- והמין השני מהידיעה אשר הקיפה חכמת שלמה היתה בעולם אמצעי, רצוני בגרמים השמיימיים, והוא מבואר קיצור העיון האנושי בהם...
...
- והמין השלישי מהידיעה אשר הקיפה חכמת שלמה היתה בעולם העליון הרוחני, רצוני בשכלים הנבדלים...
- המין הרביעי מהידיעה אשר הקיפה חכמת שלמה היה בענייני השכל המעשי והנהגתו, כי עם היות שעל המעט ישתלם בענייני השכל המעשי מי שהוא שלם בעיוני, מפני שהתעסקו בעיוניות לא יוכל להתעסק בעניינים המעשיים ההנהגיים...
- והמין החמישי מהידיעה אשר הקיפה חכמת שלמה הוא בתורה האלקית, וזה בשני פנים:...
ואמנם, יוסף בן גוריון, בספר הקדמוניות שכתב לרומיים, הגיד גודל חכמת שלמה, ושהיה יודע בענייני השדים ומעשיהם וההשבעות הראויות אליהם שיעור מופלג, והעיד שכאשר לכד טיטוס את ירושלים ראה איש אחד מבני הרומיים שאחזהו שד, והיה עושה מעשים זרים ותמהים, ובא כהן אחד שמו אלעזר, משתבח עצמו שהיה יודע קצת מחכמת שלמה בעניין השדים, והשביע את השד באוזן הנכפה, וביד הכהן טבעת אחת בחותמו, ומייד יצא השד מגוף הרומיי, ונשאר חזק ובריא אולם, והכהן אמר לטיטוס: אם תחפוץ אני אכריח את השד להכניס בגוף אחר, אז טיטוס לנסותו ציווהו שיכניסהו בפלוני אחד מאנשיו, והשביע הכהן את השד שיבוא בגוף האיש ההוא, ויבקשו את האיש ומצאוהו קורץ בעיניו מולל ברגליו רירו על זקנו והדיבור אין בו, ויידע טיטוס כי שפתי כהן ישמרו דעת, ומעלת חכמת שלמה אשר כמוהו לא היה במלכים ולא יהיה.
והותר, עם מה שאמרתי בשני השערים האלה, הספק הנופל במעלת חכמת שלמה מפאת שאר החכמים:
|
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
השער השלישי
וראוי שאשתדל עתה בהתרת הספק אשר יקרה מפאת הנביאים במעלת חכמת שלמה, ואומר ראשונה שיסוד הספק הזה, רוצה לומר מציאות החכמה בנביאים, הוא ממה שאמרו במסכת נדרים...
|
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
והיה אם כן כוח המאמר שנאמר לשלמה, שתגדל חכמתו על כל אשר היו לפניו ולאחריו מהחכמים המכונים בזה השם, אבל לא מהנביאים שאינם נקראים בשם חכמים.
ועם זה הותר הספק הנופל בחכמת שלמה מפאת הנביאים, והותרה בכלל השאלה החמישית, והתבארה מעלת חכמת שלמה מאופן השגתו ומפאת הדברים הידועים אצלו בשלושת השערים האלה:
<< · אברבנאל על מלכים א · ג · >>