אבן עזרא על שמות א ה
<< | אבן עזרא על שמות • פרק א' • פסוק ה' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַֽיְהִ֗י כׇּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃
וַיְהִי — מלת "יְהִי" היתה ראויה להיות כמו "יִרֶב המשא עליו" (דברי הימים ב כה, כז); ובעבור היות בה"א מן הגרון, פתחו במלת "יהי" היו"ד הראשונה בקמץ קטן, "יֶהִי". והיה ראוי להיות היו"ד האחרון בשו"א נח נראה, כמו הבי"ת במלת "יִרֶב", והיה ראוי להיות "יִהֶי". רק יכבד על הלשון, על כן העלימוהו, וננקד הה"א בחירק. על כן "לו יְהִי" (בראשית ל, לד); "כי הוא אמר וַיֶהִי" (תהלים לג, ט). ובעבור שידברו במלה הזאת הרבה תמיד, השיבו הטעם מלרע והניעו היו"ד בשו"א: "יהי כן ה'" (שמות י, י). על כן אין בבנין הקל פועַל שיהיה האות המשרת בשו"א, רק זאת הגזרה, וגזרת "ויחי יעקב" (בראשית מז, כח). והיה זה, כי השתים האותיות שלו שורש מאלה השתי גזרות, "ויחי", "ויהי", השתי האותיות הם מאותיות הנוח, והם יו"ד ה"א: "היה", "חיה". ובעבור כי אלה שתי האותיות הם מאותיות הנוח, פעמים שאינם נראים בסוף המלה, בא האות המשרת, שהוא היו"ד, עליהם בשו"א, ולא כן בכל הגזרות בבניין הקל:
יצאי ירך — רמז לקרוב אליו, אבר המוליד; כמו "להסך את רגליו" (שמואל א כד, ד). כי ששים ותשע היו, אך יעקב יחשב בראשונה, על כן כתב בתחילה "את יעקב", כמו שאמרנו למעלה (פס' א). ופרשה הראשונה "ויגש אליו" כתוב "יעקב ובניו" (בראשית מו, ח). והנה עם יעקב היו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש (ראו בראשית מו טו וראב"ע שם). והעד: "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה" (דברים י, כב), כי נפש היתה ליעקב. ויוסף שהיה במצרים – במספר, הוא ושני בניו: