אבן עזרא על בראשית טו יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | אבן עזרא על בראשיתפרק ט"ו • פסוק י"ז | >>
א • ב • ד • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ט"ו, י"ז:

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃


ויהי השמש באה — בתחילה, עודנה לא באה, וכן כתוב "לבוא" (בראשית טו יב):

ועלטה — חשך, ורעו ביחזקאל. והטעם, כי הלילה מעונן. או פירושו, אחר בוא האור הנראה בעבים:

והנה תנור עשן — כדמות תנור העולה עשן ממנו, ובתוכו לפיד אש:

בין הגזרים — בין הבתרים. וזאת היא השבועה, וכן: "העגל אשר כרתו לשנים" (ירמיהו לד יח); על כן כתוב אחרי זאת: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית" (בראשית טו יח):