פרקי דרבי אליעזר (הכל)
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק א (עריכה)
מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544
מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס, שהיו לאביו חורשים והיו חורשין על גבי המענה, והוא היה חורש בטרשין. ישב לו והיה בוכה.
אמר לו אביו: "מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין? עכשיו אתה חורש על גבי המענה".
ישב לו על גבי המענה והיה בוכה, אמר לו: "מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שאתה חורש על גבי המענה?" אמר לו: "לאו". "ולמה אתה בוכה?" אמר לו: "שאני מבקש ללמוד תורה". אמר לו: "והלא בן עשרים ושמונה שנים אתה – ואתה מבקש ללמוד תורה? אלא קח לך אשה ותוליד לך בנים ואתה מוליכן לבית־הספר".
עשה שתי שבתות ולא טעם כלום, עד שנגלה לו אליהו זכור לטוב, ואמר לו: "בן־הורקנוס, מפני מה אתה בוכה?" אמר לו: "מפני שאני מבקש ללמוד תורה". אמר לו: "אם אתה מבקש ללמוד תורה, עלה לירושלים אצל רבן יוחנן בן־זכאי".
עמד והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי; ישב לו והיה בוכה, אמר לו: "מפני מה אתה בוכה?" אמר לו: "מפני שאני מבקש ללמוד תורה". אמר לו: "בן מי אתה?" ולא הגיד לו. אמר לו: "מימיך לא למדת קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון?" אמר לו: "לאו". אמר לו: "עמוד ואלמדך שלשתן".
ישב והיה בוכה. אמר לו: "בני, מפני מה אתה בוכה?" אמר לו: "שאני מבקש ללמוד תורה". והיה אומר לו שתי הלכות כל ימי השבוע, והיה חוזר לו עליהן ומדבקן.
עשה שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח פיו לפני רבן יוחנן בן זכאי, והעמידו מלפניו.
ישב והיה בוכה. אמר לו: "מפני מה אתה בוכה?" אמר לו: "מפני שהעמדתני מלפניך כאדם שמעמיד מלפניו מוכה שחין". אמר לו: "בני, כשם שעלה ריח פיך מלפני, כך יעלה ריח חקי תורה מפיך לשמים".
אמר לו: "בני, בן מי אתה?" אמר לו: "בן הורקנוס אני". אמר לו: "והלא בן גדולי עולם אתה, ולא היית מגיד לי?"
אמר לו: "חייך, היום אתה סועד אצלי". אמר לו: "כבר סעדתי אצל אכסניא שלי". אמר לו: "ומי הוא אכסניא שלך?" אמר לו: "רבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן". שלח ושאל אכסניא שלו, אמר להם: "אצלכם סעד אליעזר היום?" אמרו לו: "לאו, והלא יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום". אחרי כן הלכו רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן ואמרו לו לרבן יוחנן בן זכאי: "והלא יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום".
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
פרקי רבי אליעזר בן הורקנוס זיע"א בסה"ד דע"ח הביא ב' סברות שהיה כהן וי"א לוי יע"ש
בן כ"ח שנה. ובאבות דרבי נתן פ"ו איתא ן' כ"ב שנה לא ידע דרע"ק תלמיד ר"א ילמוד תורה מבן מ' שנה. ומ"ש עשה ב' שבתות. זה ודאי עפ"י הנס כמו משה רבינו בהר מ' יום ואליהו, דהרי לפי תשו' הלכות קטנות רחוק שיוכל לסבול, ואפילו מ"ש בתר הכי ח' ימים צריכה רבה שהיה יכול לסבול יותר מו' ימים. ובא וראה מה שכתבתי בסה"ק עיני כל חי בפרק א' מאבות דרבי נתן בעזר משדי. ועיין לבני ידידי נר"ו בספר אבות הרא"ש ח"ב ד"א ע"ג ובסדר הדורות דמ"ה ע"א הביא דמששה שעות ערב שבת עד ששה שעות מוצאי שבת לא טעם כלום יע"ש. והדבר קשה איך התענה בשבת בכונה מכוונת ולא עשה כן ביום אחר. אפס כי עז מ"ש כבר סעדתי אצל אכסניא שלי, דאיך אחר כל כך חשקו בתורה והורה למפרע מה היה, איך הוציא שקר מפיו ובפרט לרבו ואדם גדול. ושמא היה מבין ר"א דבתלתא דעביד רבנן דמשנו בדיבורייהו וחדא מנייהו באושפיזא, דכולל נמי באושפיזא לומר כבר סעדתי באכסנייא, כדי שלא להכביד על המזמינו בשביל שהוא אורח, כי אפשר כי לא מלבו שלם אלא בראותו שהוא אורח ופניו נראין כרעב אומר לו בא ואכול משום כיסופא, וזה הוה ורגיל בעולם יותר ממה שפירשו בפשט באושפיזא. אך איתא באבות דרבי נתן פ"ו דשתק ולא הוציא מפיו שקר יע"ש. אלא דאיכא עוד אחריתי דהתוס' בשבת דק"ד ע"א כתבו דהא דאמר בפר"א שלא למד עד שהיה גדול, היינו שלא עסק יע"ש. ועיין למהרש"י [ספר יפה מראה] בב"ב פ"א סימן ט"ו. והדבר קשה דהכא בפרק זה אמר להדיא דשאל לו רבו מימיך לא למדת ק"ש ותפלה וברכת המזון אמר לו לאו א"ל עמוד ואלמדך שלשתן ע"כ, ובזה אינו סוג דעביד רבנן דמשנו בדיבורייהו דדוקא רבנן ודוקא במסכתא. ועיין ספר יוחסין דל"ב ע"ב ובסדר הדורות דע"ח ע"א וכ' וצ"ע. ועי' מ"ש חכם בני הי"ו בספר אבות הראש דקכ"ז ע"א.
ומ"ש לו אביו שישא אשה דהיה ן' כ"ח שנה. הנה באבות דרבי נתן פי"ו איתא שגדל בת אחותו י"ג שנה עמו במטה ולעת זקנתו קדשה יע"ש. ובב"ב דקט"ז ע"א איתא דאשת ר"א אימא שלום היתה אחות ר"ג, ושמא מתה ונשא בת אחותו, ובמקום י"ג שנים היה ראוי לגרוס ג' שנים ודוק:
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק ב (עריכה)
מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544
אמרו בניו של הורקנוס לאביהם: "עלה לך לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסיך"; ועלה לירושלים לנדותו, ומצא שם יום טוב לרבן יוחנן בן זכאי.
והיו כל גדולי המדינה סועדין אצלו – בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע.
ולמה נקרא שמו "בן ציצית הכסת"? שהיה מוסב למעלה מגדולי ירושלים. אמרו על נקדימון בן גוריון, שהיה לו מזון שלשה סאים קמח לכל אחד ואחד שהיו בירושלים. אמרו עליו על בן כלבא שבוע, שהיה לו בית ארבע כורין של גנות טוחנין בזהב.
אמרו לו: "הרי אביו של רבי אליעזר בא".
אמר להם: "עשו לו מקום, ועשו לו מקום והושיבו אותו אצלו". ונתן עיניו ברבי אליעזר, אמר לו: "אמור לנו דבר אחד מן התורה".
אמר לו: "רבי, אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהיה מוציא. כך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקיבלתי ממך".
אמר לו: "אמשול לך משל למה הדבר דומה – למעין זה שהוא נובע ומוציא מים, ויש בכוחו להוציא מים יתר ממה שהוא מכניס; כך אתה יכול לומר דברי תורה יתר ממה שקבלו מסיני".
אמר לו: "שמא ממני אתה מתבייש? הריני עומד מאצלך".
עמד רבן יוחנן והלך לו לחוץ, והיה רבי אליעזר יושב ודורש, ופניו מאירות כאור החמה, וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה, ואין אדם יודע אם יום ואם לילה.
בא רבן יוחנן מאחוריו ונשקו על ראשו, אמר לו: "אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם".
אמר הורקנוס: "למי אמר כך?"
אמרו לו: "לאליעזר בנך".
אמר להם: "לא כך היה לו לומר, אלא אשרי אני שיצא זה מחלצי".
היה רבי אליעזר יושב ודורש, ואביו עומד על רגליו. כיון שראה אביו עומד על רגליו, נבהל. אמר לו: "אבא, שב, שאיני יכול לומר דברי תורה ואתה עומד על רגליך".
אמר לו: "בני, לא על כך באתי, אלא לנדותך מנכסי; ועתה שבאתי לראותך וראיתי כל השבח הזה, הרי אחיך מנודים מהם, והם נתונים לך במתנה".
אמר לו: "והרי אני איני שוה כאחד מהם".
א(י)לו קרקעות בקשתי מלפני הקב״ה – היה לפניו לתן לי, שנאמר (תהלים כד , א): "לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ"
וא(י)לו כסף וזהב בקשתי – היה נותן לי, שנאמר (חגי ב , ח): "לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב (אמר) [נְאֻם] ה' צְבָאוֹת"
אלא לא בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא אלא תורה בלבד, שנאמר (תהלים קיט , קכח): "עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּיי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי".
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
אמרו בניו ונדה את בנך אליעזר מנכסיך. עיין באבות דרבי נתן פ"ו ובב"ר ריש פרשה מ"ב. ועי' מ"ש הרב יפה תואר שם והרב נזר הקודש [שם] ואביט וה'ן' עוזר מהמאמר שלפנינו.
אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלצכם אמר הורקנוס למי אמר לאליעזר. כיוצא בזה איתא בחגיגה דף י"ד [ע"ב] בריב"ז גופיה דאמר אשריך אברהם אבינו דר' אלעזר בן ערך יוצא מחלציך. ועיין בספר שמו אברהם ערך בנים אות ק"ז:
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק ג (עריכה)
רבי אליעזר בן הורקנוס פתח: (תהלים קו, ב): "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' (ומי) יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ"– וכי יש אדם בעולם שהוא יכול למלל גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, או להשמיע כל תהלתו? אפילו מלאכי־השרת אינן יכולין לספר אלא מקצת גבורותיו. ויש לנו לדרוש במה שעשה, ובמה שהוא עתיד לעשות, למען יתרומם שמו של הקב״ה בבריותיו שברא מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (תהלים קמה, ד): "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ".
עד שלא נברא העולם, היה הקב״ה ושמו בלבד, ועלה במחשבה לברוא את העולם, והיה מחריט את העולם העולם לפניו ולא היה עומד. משלו משל למה הדבר דומה – למלך שהוא רוצה לבנות פלטרין שלו: אם אינו מחריט בארץ יסודותיו ומובאיו ומוצאיו, אינו מתחיל לבנות, כך הקב״ה החריט לפניו את העולם, ולא היה עומד עד שברא את התשובה.
שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, ואלו הן: תורה, וגהינם, וגן־עדן, וכסא הכבוד, ובית־המקדש, ותשובה, ושמו של משיח.
- תורה מנין? שנאמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז"; "קדם" – רוצה לומר: קודם שלא נברא העולם.
- גהינם מנין? שנאמר (ישעיה ל, לג): "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה"; "מאתמול", עד שלא נברא העולם.
- גן־עדן מנין? שנאמר (בראשית ב, ח): "וַיִּטַּע ה׳ אֱלֹהִים גַּן בְעֵדֶן מִקֶּדֶם"; "מקדם", עד שלא נברא העולם.
- כסא הכבוד מנין? שנאמר (תהלים צג, ב): "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז"; "מאז", עד שלא נברא העולם.
- בית־המקדש מנין? שנאמר (ירמיה יז, יב): "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן"; "מראשון", עד שלא נברא העולם.
- תשובה מנין? שנאמר (תהלים צ, ב): "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" וכתיב (תהלים צ, ג): "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא"; "טרם" עד שלא נברא העולם.
- שמו של משיח מנין? שנאמר (תהלים עב, יז): "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ". וכתוב אחד אומר (מיכה ה, א): "וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה... וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם"; "מקדם", עד שלא נברא העולם.
מיד נתיעץ הקב"ה בתורה ששמה "תושיה" לברא את העולם; השיבה לו ואמרה: "רבון העולמים, אם אין צבא ואם אין מחנה למלך – על מה הוא מולך? ואם אין עם מקלסין למלך – אי זה הוא כבודו של מלך?" שמע אדון העולם וערב לו.
אמרה תורה: "בי נתיעץ הקב"ה לברא את העולם, שנאמר (משלי ח, יד): "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה" וגו'.
מכאן אמרו חכמים: כל מלכות שאין לה יועצים, אין מלכותה מלכות; ומנין אנו למדים? ממלכות בית־דוד שהיו לה יועצים, שנאמר (דה"א כז, לב): "וִיהוֹנָתָן דּוֹד דָּוִיד יוֹעֵץ אִישׁ מֵבִין וְסוֹפֵר הוּא".
ומלכות בית־דוד היו לה יועצים, ושאר כל אדם על אחת כמה וכמה שהיא טובה להם, שנאמר (משלי יב, טו): "וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם", וכתוב אחד אומר (משלי יא, יד): "וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ".
שמונה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, ואור, וחושך, ותהו ובהו, ורוח ומים, שנאמר (בראשית א, ב): "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", ויש אומרים: אף יום ולילה, שנאמר (בראשית א, ה): "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד".
ושמ(ו)נה ביום השני, ואלו הן: הבאר, והמן, והמטה, והקשת, והכתב, והמכתב, והכותנות, והמזיקין.
עשרה דברים עלו במחשבה: ירושלים, ורוחות אבות, ואורחות הצדיקים, וגיהנם, ומי המבול, ולוחות השניים, והשבת, והמקדש, והארון, ואור לעולם הבא.
- שמים – מאיזה מקום נבראו? מאור לבושו של הקב"ה שהוא לבוש, לקח ממנו ופרש כשלמה, והיו מותחין והולכין עד שאמר להם "די"; ועל כן נקרא שמו "שדי", שאמר לשמים "די" ועמדו. ומנין שמאור לבושו נברא? שנאמר (תהלים קד, ב): "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה".
- הארץ – מאיזה מקום נבראת? משלג שתחת כסא הכבוד, לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשה עפר ארץ, שנאמר (איוב לז, ו): "כִּי לַשֶּׁלַג יֹאמַר הֱוֵה אָרֶץ". קורקוסי השמים במימי אוקינוס הם אחוזים, שמימי אוקיינוס [עומדין] בין קצות הארץ לבין קצות השמים, וקצות השמים על מימי אוקיינוס הם פרושים, שנאמר (תהלים קד, ג): "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו". תוכן של שמים עולה למעלה כדורם היא, כאהל פרושה, קצותיה למטה ותוכה למעלה, וכל בני אדם יושבים תחתיה, כך הן השמים: קצתם למטה ותוכן למעלה כאהל, שנאמר (ישעיהו מ, כב): "וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת".
ארבע רוחות בעולם: רוח פנת המזרח, רוח פנת המערב, רוח פנת הדרום, רוח פנת הצפון. רוח פנת המזרח – משם האור יוצא לעולם; רוח פנת הדרום – משם טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם; רוח פנת המערב – משם חושך יוצא לעולם; רוח פנת הצפון משם אוצרות השלג ואוצרות ברד, וקור וחום וגשמים יוצאים לעולם. דבר אחר: רוח פנת הצפון ברא ולא גמרו, אמר שכל מי שיאמר שהוא אלוה יבא ויגמור את הפנה הזאת שהנחתי; וידעו הכל שהוא אלוה. ושם הוא מדור למזיקים ולזועות, לרוחות ולשדים, לברקים ולרעמים. ומשם רעה יוצאה לעולם, שנאמר (ירמיה א, יד): "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה".
בעשרה מאמרות נברא העולם (משנה אבות, פרק ה, משנה א), ואלו הן: (בראשית א, ג): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר", (בראשית א, ו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ", (בראשית א, ט): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם", (בראשית א, יא): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ", (בראשית א, יד): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת", (בראשית א, כ): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם", (בראשית א, כד): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ", (בראשית א, כו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם", (בראשית א, כט): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם", (בראשית ב, יח): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ".
ובשלשה כוללו, ואלו הן: בחכמה, ובתבונה, ובדעת; שנאמר (משלי ג, יט): "ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה". (משלי ג, כ): "בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ".
ובשלשתן נעשה המשכן, שנאמר (שמות לא, ג): "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת";
ובשלשתן נעשה בית המקדש, שנאמר (מ"א ז, יד): "בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת";
ובשלשתן עתיד להבנות, שנאמר (משלי כד, ג): "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ";
ובשלשתן עתיד ליתן שלש מתנות טובות לישראל, שנאמר (משלי ב, ו): "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה".
ושלשתן כפולות נתנו למלך המשיח, שנאמר (ישעיה יא, ב): "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה׳ רוּחַ חָכְמָה (ותבונה) [וּבִינָה]" וגו'.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
רבי אליעזר בן הורקנוס פתח מי ימלל גבורות ה' ישמיע קול תהלתו. כתב רבינו הרוקח ז"ל בתחילת ספרו וז"ל כל אדם צריך לרשום שמו בספרו, ופרקים דר' אליעזר מתחילין מי ימלל גבורות ה' כמספר אליעזר בן הורקנוס עכ"ל. ונראה דהוא עם כלל הרב כנפי יונה שלמד הרב חיד"א ז"ל ממנו כנודע.
ובג' נבנה ביהמ"ק ועתיד להבנות ובג' עתיד ליתן לישראל שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. ולפ"ז אתי שפיר מאמרם בברכות דג"ל ע"א כל מי שיש בו דעת כאילו נבנה בית המקדש בימיו. וכבר פירשתי במאמר זה בסה"ק ראה חיים סדר דברים. ועתה לפי זה אתי שפיר דהרי מי שחננו ה' בדעת הוא שהשיג חכמה ובינה מקודם וכדפירש מוה"ר תהלה לדוד ז"ל בפסוק אחרי [בראשית מא, לט] הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך דאיש אשר רוח אלהים בו, דהוא דעת קדושים יע"ש, וא"כ כל מי שיש בו דעת דהשיג עד דעת ויש בו חכמה ובינה ודעת באמת קנה הוא כאילו נבנה בית המקדש בימיו, דבהני תלתא הוא שנבנה המשכן ומקדש א' והעתיד להבנות.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק ד (עריכה)
בשני ברא הקב״ה את הרקיע והמלאכים, ואשו של בשר־ודם, ואשו של גיהנם.
והלא השמים והארץ נבראו ביום ראשון, שנאמר (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
ואי זה רקיע ברא ביום שני?
ר' אליעזר אומר: רקיע שעל ראשי ד׳ החיות, שנאמר (יחזקאל א, כב): "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא".
ומה הוא כעין הקרח הנורא?
כאבנים טובות ומרגליות, והוא מאיר על כל השמים כנר שהוא בבית, וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, שנאמר (דניאל ב, כב): "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵי".
וכמותן הצדיקים עתידין להאיר לעתיד לבוא, שנאמר (דניאל יב, ג): "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ".
ואלולי הרקיע ההוא, היה העולם נבלע מן המים שלמעלה ממנו, ולמטה ממנו מים, והוא מבדיל בין מים למים, שנאמר (בראשית א, ו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם. וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" – בין מים העליונים למים התחתונים.
והמלאכים שנבראו ביום שני, כשהן נשלחין בדברו – נעשין רוחות, וכשהן משרתים לפניו – נעשין של אש, שנאמר (תהלים קד, ד): "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט".
ארבע כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הקב״ה:
מחנה ראשונה [של] מיכאל מימינו.
מחנה שניה של גבריאל על שמאלו.
מחנה שלישית של אוריאל מלפניו.
מחנה רביעית של רפאל מלאחריו.
שכינתו של הקב"ה באמצע.
והוא יושב על כסא רם ונשא, וכסאו גבוה ותלוי למעלה באויר, ומראות כבודו כעין החשמל, שנאמר (יחזקאל א, כז): "וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל", ועטרה נתונה בראשו, וכתר שם המפורש על מצחו, ועיניו משוטטות בכל הארץ, חציו אש וחציו ברד, מימינו חיים ומשמאלו מָֽוֶת, ושבט של אש בידו, ופרוכת פרושה לפניו, ושבעה מלאכים שנבראו מתחלה משרתים לפניו לפנים מן הפרוכת, והוא הנקרא "פרגוד", והדום רגליו כאש וברד; ותחת כסא כבודו כאבן ספיר, ואש מתלקחת סביבות לכסאו. צדק ומשפט מכון כסאו (תהלים צז ב), שבעה ענני כבוד סובבי׳ אותו, ואופן הגלגל וכרוב וחיה נותנין לפניו שבח. ודמות כסאו כעין ספיר של ארבע רגלים.
וארבע חיות הקדש קבועים על כל רגל ורגל. ארבעה פנים לאחד, וארבע כנפים לאחת מהן, שנאמר (יחזקאל א, ו): "וְאַרְבָּעָה פָנִים". והם הן הכרובי׳.
כשהוא מדבר פני־המזרח – מדבר מבין שני הכרובים פני־אדם.
וכשהוא מדבר פני־הדרום – מדבר מבין שני הכרובים פני־אריה.
וכשהוא מדבר פני־המערב – מדבר מבין שני הכרובים פני־שור.
וכשהוא מדבר פני־הצפון – מדבר מבין שני הכרובים פני־נשר.
ולעומתם האופנים וגלגלי־מרכבה, וכשהוא יושב – יושב על כסא רם ונשא; וכשהוא משקיף על הארץ – מרכבותיו על האופנים, ומקול זעקת גלגלי המרכבה – ברקים ורעמים יוצאין לעולם, כשהוא בשמים רוכב על עב קל, שנאמר ((שמואל ב כב, יא): "וַיִּרְכַּב עַל וגו'"). [(ישעיה יט, א): "הִנֵּה ה׳ רֹכֵב עַל עָב קַל"]. וכשהוא ממהר – דואה על כנפי רוח, שנאמר (תהלים יח, יא): "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ".
והחיות עומדות אצל כסא כבודו, ואין יודעות מקום כבודו.
עומדות ביראה ובאימה ברתת ובזיע, ומזיעת פניהם נהר של אש מושך ויוצא לפניו, שנאמר (דניאל ז, י): "נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי".
שְׁנַיִם שרפים עומדים – אחד מימינו של הקב"ה ואחד משמאלו; שש כנפים שש כנפים לכל אחד ואחד.
- "בשתים יכסה פניו" (ישעיה ו ב) – שלא יביטו פני השכינה,
- ושנים מכסות רגליהם (ראה שם) – שלא יראו פני השכינה, כדי לשכח עמידת רגל עגל,
- ובשתים מעופפים ומעריצים ומקדישים את שמו הגדול, זה עונה וזה קורא, ואומרים (ישעיהו ו, ג): "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה׳ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ".
והחיות עומדות אצל כבודו, ואינן יודעות מקום כבודו, עונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם: "ברוך כבודו ה' ממקומו". ו"ישראל גוי אחד בארץ" (שמואל־ב ז כג), שהם מיחדים שמו תמיד בכל יום עונים ואומרים: (דברים ו, ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" והוא משיב לעמו ישראל: "אני ה' אלהיכם המציל אתכם מכל צרה".
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ודמות כסאו וכו' והן הם הכרובים פני אדם וגו'. בא וראה מ"ש בתקונים תקון ח"י ותקון מ"ז
ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והוא משיב לעמו אני ה' אלהיכם המציל אתכם מכל צרה. אפשר דעל כונה זו תקנו פרשת ציצית נמי ואפילו בלילה לעורר רחמיו, דמשיב על אמירת קריאת שמע אני ה' אלהיכם, ורמוז בתיבת מצרי'ם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ר"ת 'מכל 'צרות 'רעות 'יהיה 'מציל מכוון לנוסח שיוצא מפי הקב"ה.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק ה (עריכה)
בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והיו המים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדיבור מפי הגבורה (בראשית א, ט): "יִקָּווּ הַמַּיִם", עלו מקצות הארץ וההרים והגבעות, ונתפזרו על פני כל הארץ, ונעשים עמקים על תוכה של ארץ, ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר (בראשית א, י): "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים".
מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן, ונתנן תחת כפות רגליו, ומדדן בשעלו, שלא להוסיף ולא לגרוע, ועשה חול גבול לים, כאדם שהוא עושה גדר לכרמו, וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם, חוזרין לאחוריהם, שנאמר (ירמיהו ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה׳ אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם". עד שלא נקוו המים נבראו המאורות ותהומות, ואלו הן התהומות, אלו שמתחת לארץ, שהארץ על התהומות נרקעת כאניה שהיא צפה בלב־ים – כך הארץ מרוקעת על המים, שנאמר (תהלים קלו, ו): "לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם" ופתח לגן־עדן פתח בה, והוציא ממנה נטעים על פני כל הארץ, כל מיני עץ אילן עושה פרי למינו, וכל מין עשב ודשא נטע מהם, ובהם זרעם על הארץ, שנאמר (בראשית א, יא): "אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ" וגו'. וערך שלחן לבריות עד שלא נברא העולם, שנאמר (תהלים כג, ה): "תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן", וכל המעינות עולין מן התהומות להשקות כל הבריות.
רבי יהושע אומר: עוביה של ארץ – מהלך ששים שנה, ותהום אחד שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא מים חמים תענוג לבני־האדם.
אמר רבי יהודה: פעם אחת בכל חדש וחדש, סלונית עולין מן התהומות ומשקין את כל פני האדמה, שנאמר (בראשית ב, ו): "וְאֵיד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה". העבים משמיעין את קול צנורותיהן לימים, והימים משמיעין את קול צנורותיהן לתהומות, ותהום קורא אל תהום, להעלות מים וליתן לעבים, שנאמר (תהלים מב, ח): "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ". והעבים שואבין מים מן התהומות, שנאמר: (תהלים קלה, ז): "מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ". ובמקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר – שם מגשימים. מיד הארץ מתעברת וצמחה, כאשה אלמנה שהיא מעוברת מזנות, אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות, פותח אוצרות הטוב שבשמים וממטיר על הארץ שהן מים זכרים, ומיד הארץ מתעברת ככלה שהיא מתעברת מבעלה הראשון, וצמחה זרע של ברכה, שנאמר: (דברים כח, יב): "יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם", וכתיב כי (ישעיהו סב, ה): "כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ". וכתיב (ישעיהו נה, י): "כי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם" וגו'.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ותהום אחד שהוא אצל גהינם נובע ומוציא מים חמין תענוג לבני האדם. נראה דמתהום זה נתפזר בהרבה מקומות דיוצאין מים חמין וקורין ליג'ה ושם מוצאין תרופות לכמה חולאים.
שואבין מים מן התהומות מיד הארץ מתעברת וצמחה כאשה אלמנה שהיא מתעברת מזנות אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות פותח אוצרות הטוב שבשמים וממטיר מים זכרים ומתעברת ככלה מבעלה הראשון וכתיב כי יבעל בחור כי כאשר ירד הגשם. עיין מ"ש בסה"ק לחיים בירושלם בפ"ט דברכות הי"ט בס"ד. והן עתה אנכי אפרש עם מאמר שלפנינו כונת מתני' במעשר ב' (פ"ב) [פ"ה] מי"ג השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות, ואת האדמה אשר נתת לנו בטל ומטר, והוא דכיון דהוא מן השמים המטר ולא מתהומות, כשם דאתה מברך את עמך בבנים ובבנות שיהיו מבעלה הא' ולא כאלמנה הרה לזנונים, כן יהיה ואת האדמה אשר נתת לנו בטל ומטר ככלה מבעלה הא' יען שהוא מן השמים, וכלשון המאמר כשירצה הקדוש ברוך הוא לברך. והאי נמי מש"ה שם בסדר תבא [כח, יא] והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי אדמתיך שיהיו שוים לטובה, ולא כאלמנה שהיא מתעברת מזנות, והיכי דמי יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמי'ם לתת מטר ארציך בעיתו, מכוון יפה ללשון המאמר דפותח את אוצרות הטוב שבשמים. ועפי"ז יכולני לפתור דמה שנתחבטו על הגשמים אם הם דרך הלואה או דרך מתנה, עיין בסה"ק לחיים בירושלם פ"א דסוכה ה"ה כיע"ש. יש מקום לומר דהמטר הבא מן השמים הוא ברכה דהוא דרך מתנה, והבא במקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר שם גשמים מיד דהוא מן התהומות הוא בדרך הלואה, דלשון הלואה יפול כמו לשון מושאל דאין זה שלו כי אם בדרך הלואה. והוא אדון עולם יודע אם כיונתי אל האמת, דלשון המדרש בסדר בשלח פכ"ה [א] בפ' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים מסייע לדברינו אלה ודוק.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק ו (עריכה)
ברביעי חבר שני מאורות הגדולים, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה, ושוין בגבהם ובתארן ובאורן, שנאמר (בראשית א, טז): "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת" וגו'. נכנס תחרות ביניהם, זה אומר לזה אני גדול ממך, וזה אומר לזה אני גדול ממך, ולא היה שלום ביניהם.
מה עשה הקב"ה? הגדיל את האחד, והקטין את האחד, שנאמר (בראשית א, טז): "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים".
כל הכוכבים משרתים לשבעה כוכבים של שעות, ושמן כל"ש צמח"ן: כוכב לבנה, שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, והם משרתים לשבעה ימי השבוע: יום א' – כוכב חמה; יום ב' – צדק לבנה; יום ג' – נוגה מאדים; יום ד' – שבתאי כוכב; יום ה' – חמה צדק; יום ו' – לבנה נוגה; יום ז' – מאדים שבתאי;
וכולם משרתים לי"ב מזלות שהן כנגד י"ב חדשים, ואלו הן: טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים, ואלו שנבראו במעשה בראשית לנהוג את העולם, וכן חקיהן, וז' שמשין אלו נבראו והסדירן ברקיע השמים.
כל המזלות משרתים את ימות חדש החמה, וימות חדש החמה שלשים יום ועשר שעות ומחצה, וכל מזל ומזל משרת את ימות חדש החמה, שני ימים ומחצה, שני מזלות לחמשה ימים. השר המתחיל בראש חדש חמה הוא השר המשלים בסוף חדש חמה, הוא הפותח והוא הסוגר. מחזור גדול של חמה שמונה ועשרים שנה, ושבעה מחזורים הקטנים יש בו מארבע ארבע שנים. חשבון ימות שנות החמה שס"ה ימים ורביע יום. תקופת שנת החמה ארבע מתשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה. ראשי מחזורות של תקופות דב"ז הגא"ו. בין מחזור למחזור חמשה ימים ושש שעות. תקופות של מחזור הקטן, ארבע בכל שנה, וכלן מ-צ"א יום וז' שעות ומחצה יש מהן מ-צ"ב. שנה הראשונה של מחזור א"ג, שנה השניה ב"ב, שנה השלישית גא"ד, שנה הרביעית ד"ד. ארבעה ראשי תקופות לד' ראשי חדשים, של ניסן נכנסת תחלת הלילה וחצי הלילה, תחלת היום וחצי היום, ושאר כל ימות התקופות, ז"ח גי"ח א"ח טר"ח. תקופה הראשונה של ניסן נכנסת בראש שעות שבתאי, תקופת תמוז נכנסת בחציה של שבתאי, תקופה הראשונה של תשרי נכנסת בראש שעות צדק, תקופת טבת נכנסת בחציו של צדק, ושאר כל התקופות נכנסין בראשן של שעות ובחציין של שעות. מחזור ראשון נכנס בראש שעות שבתאי ושמן שצ"ם חנ"כל. מחזור השני בשעה שלפניו בראש שעות צדק. מחזור השלישי נכנס בראש שעות מאדים. מחזור הרביעי נכנס בראש שעות חמה. מחזור החמישי נכנס בראש שעות נוגה. מחזור הששי נכנס בראש שעות לבנה. בסוף ז' שעות בסוף ז' מחזורות בסוף ששים וה' ימים של מחזור הגדול של כ"ח שנה, חוזר לתחלת ליל ד' בשע' שבתאי בשעה שנברא. ובשלש מאות וששים וששה מעלות החמה עולה ויורדת, קפ"ג עולה ברוח מזרח וקפ"ג יורדת ברוח מערב כנגד ימות שנות החמה. ובג' מאות וששים וששה חלונות החמה יוצא ונכנס במזרח, צ"א יום בקרן דרומית צ"א יום בקרן צפונית וחלון אחד באמצע ושמו חלון נוגה. בתקופת תשרי מתחיל מחלון נוגה והולך וסובב לקרן דרומית, חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון שבתאי. בתקופת טבת מתחיל מחלון שבתאי והולך וסובב וחוזר לאחריו, חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון תעלומה, שבו האור יוצא שג' ותעלומה יוצא אור. בתקופת ניסן מתחיל מחלון תעלומה שבו האור יוצא והולך אל קרן צפונית, חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון נעמן. בתקופת תמוז מתחיל מחלון נעמן והולך וסובב וחוזר לאחריו, חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון חדר שבו רוח סופה יוצא, שנאמר (איוב לז, ט): "מִן הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה". באלו שבמזרח הוא יוצא כנגדו במערב הוא נכנס והשכינה לעולם במערב. ונכנס ומשתחוה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבון כל העולמים, עשיתי ככל אשר צויתני. וחלון א' יש באמצע הרקיע ושמו מזרים, ואינו יוצא ונכנס בו אלא פעם אחת של מחזור הגדול שבו יוצא ביום שנברא בלילה ובמערב החמה. בתקופת תשרי וטבת הולך וסובב לקרן דרומית ולמימי אוקיאנוס בין קצות השמים לבין קצות הארץ שוקעת שהלילה גדול והדרך גדולה, עד שהוא מגיע לחלון שבמזרח שהוא רוצה לצאת בו בלילה במערב החמה בתקופת ניסן ותמוז הולך וסובב לקרן צפונית למימי אוקיאנוס שבין קצות השמים לבין קצות הארץ שהלילה קצר והדרך קצרה, עד שהוא מגיע לחלונות שבמזרח, שהוא רוצה בו לצאת, שנאמר (קהלת א, ו): "הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן", הולך אל דרום בתקופת תשרי ובתקופת טבת, וסובב אל צפון בתקופת ניסן ותקופת תמוז סובב סובב ששה חדשים בקרן דרומית וששה חדשים בקרן צפונית ועל סביבותיו שב הרוח לחלון שבמזרח שב הרוח. החמה שלש אותיות של שם כתובים בלבו והמלאכים מנהיגים אותו אלו שמנהיגים אותו ביום אין מנהיגים אותו בלילה, אלו שמנהיגים אותו בלילה אין מנהיגים אותו ביום, וחמה רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן וישיש כגבור, שנאמר (תהלים יט, ו): "וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ". החמה קרנותיו ופניו המביטות למטה לארץ של אש, וקרנותיו ופניו המביטות למעלה של ברד, ואלולי הברד שהוא מכבה פניו של אש היה העולם נבער, שנאמר (תהלים יט, ז): "וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ". ובחורף הופך את פניו של מטה למעלה, ואילולי האש שהוא מחמם את הברד לא היה העולם יכול לעמוד מפני הקרה, שנאמר (תהלים קמז, יז): "לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד", ואלו הן קצות דרכיו של חמה.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
נכנס תחרות ביניהם זה אומר אני גדול ממך ולא שלום ביניהם מה עשה הקדוש ברוך הוא הגדיל את האחד והקטין את האחד. מאמר זה איננו שוה למאמר הש"ס בפ"ק דשבועות ד"ט וחולין פ"ג ד"ס ע"ב והמד"ר דהלבנה קטרגה וידום השמש, וזה פירשו ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בר מן דין מאי שנא דהקטין ללבנה אם שניהם עשו תחרות, ולזה י"ל דקים ליה דכך היה מעשה דהלבנה היה הפוטר מים ראשית מדון דהתחילה לומר אני גדול ממך, וגם זה הפך התם דטענת הלבנה היתה דשני מלכים בהדרגה אחת אי אפשר ונמצא דהיא מודית דאינה גדולה מהחמה. ותו יש להבין דמשמע משטת המאמר דעבד תרתי הגדיל לחמה ממה שהיה וגם הקטין ללבנה ממה שהיתה, ואין נראה כן מהמאמר של הש"ס והמדרש כי אם דהשמש במקומו קאי אך הלבנה נתמעטה וקשה לזווגן ועיין לקמן פנ"א. ועיין להרב נזר הקודש דל"ב ע"ב. ושוב נדפס ספר ולא עוד אלא למוה"ר כהנא רבה ז"ל וראיתי מ"ש בדע"ג ע"ד, ויש הפרש קצת ממה שכתבתי אני הצעיר לרב שכמותו.
עוד זאת אדרש במ"ש בסוף האי פרקא ואילולא הברד שהוא מכבה פניו היה העולם נבער באש שנאמר ואין נסתר מחמתו, דהא במדרש קהלת איתא דבריכה של מים לפניו והקב"ה מתיש כחו במים יע"ש, והכי איתא במדרש תהלים מזמור י"ט על פסוק זה דאין נסתר מחמתו.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק ז (עריכה)
רבן יוחנן בן זכאי ורבי גמליאל ורבי ישמעאל ורבי אלעזר בן ערך ורבי אליעזר בן הורקנוס ורבי עקיבא היו יושבים ודורשים על מולד הלבנה, ואמרו: דבר אחד אמר הקדוש ברוך הוא – נבראו השמים למכון כסא מלכותו, שנאמר (תהלים לג, ו): "בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ", אבל בצבא השמים יגיעה הרבה נאמר בה, שנאמר (תהלים לג, ו): "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" – מה עשה הקב"ה? נפח ברוח נשמת פיו ונבראו כל צבא השמים בבת אחת, שנאמר (תהלים לג, ו): "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם".
כל הכוכבים והמזלות ושני המאורות נבראו בתחילת ליל ד' ולא קדם זה לזה אלא שתי ידות שעות, לפיכך כל מעשה חמה במתינות וכל מעשה לבנה בזריזות מה שהחמה מהלכת כל ימות השבוע מהלכת הלבנה ליום א', וכל שהחמה מהלכת כל ימות השנה, מהלכת הלבנה לג' יום. כל הימים משרתים לראש מולד הלבנה לאחריהם למפרע בתחלת ליל רביעי ראש מולד לבנה בשעת שבתאי שנ"ץ כמ"ל ח"ש ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן יום של אחריו תחלת ליל ג' ראש מולד הלבנה בשעת נוגה ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו. בתחילת ליל שני ראש מולד הלבנה בשעת צדק ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו בתחילת ליל ראשון ראש מולד לבנה בשעת כוכב ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו בתחלת ליל שבת ראש מולד לבנה בשעת מאדים ולאחר ג' של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו בתחילת ליל ו' ראש מולד לבנה בשעת לבנה ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו. בתחילת ליל ה' ראש מולד הלבנה בשעת חמה ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו. בתחילת ליל רביעי ראש מולד הלבנה בשעת שבתאי. בשעה שנברא מחזור הגדול של לבנה כ"א שנה ז' מחזורים קטנים יש בו מג' ג' שנים וכל מזל ומזל משרת את ימי חדש הלבנה כ"ט ימים ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקים וכל מזל ומזל משרת את ימות חדש הלבנה ב' ימים וח' שעות וג' מזלות לז' ימים, השר המתחיל בר"ח הלבנה הוא השר המשלים בסוף חדש הלבנה. הלבנה מתחדשת בכל מולד ומולד אחת בלילה ואחת ביום וזה האות שלהם ויהי ערב ויהי בקר. אין בכל מולד לראש מולד לשנה הבאה אלא ד' ימים וח' שעות ותתע"ו חלקים. אין בין מחזור הגדול למחזור הקטן אלא י"ג יום ובמערב אימתי בזמן שהחמה מהלכת לקרן דרומית, הלבנה מהלכת לקרן צפונית, אימתי בזמן שהחמה מהלכת בקרן צפונית, הלבנה מהלכת בקרן דרומית, כל השעות משרתות לראש מולד לבנה לאחריהן למפרע של"כ נחמ"ץ בשנה ראשונה תחילת ליל ד' ראש מולד לבנה בשע' שבתאי ובשנה השנית ראש מולד לבנה בשעת לבנה ובשנה הרביעית בשעה של אחריה ראש מולד לבנה בשעת נוגה ובשנה החמישית בשעה של אחריה ראש מולד לבנה בשעת חמה ובשנה הששית בשעה של אחריה ראש מולד לבנה בשעת מאדים ובשנה השביעית ראש מולד לבנה בשעת צדק וכן ג' פעמים השעות הללו משרתות לראש מולד לבנה לאחריהם עד כ"א שנה של מחזור כל המזלות משרתים לבנה בלילה מד' פנות העולם ג' בצפון ג' בדרום ג' במערב ג' במזרח וכל השעות משרתות לבנה בלילה שתים בדרום שתים בצפון שתים במזרח שתים במערב ובשעה שמתחיל לשרת בדרום גומר במערב וכל סביבותיו כן כל מאורי אור הגדולים נתונים בדרום חוץ מן העגלה שהיא נתונה בצפון וכל המזיקים המהלכים ברקיע והמלאכים שנפלו מגדולתן וממקום קדושתן מן השמים בימי דור אנוש כשהם עולים לשמוע דבר מאחורי הפרגוד הן מתרפדין בשבט של אש וחוזרים לאחוריהן למקומן. י' ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים יתרון ימות החמה על ימות הלבנה והעיבור נכנס להשוות ימות שנות החמה עם ימות שנות הלבנה. והחמה והלבנה מתחילין מר"ח ניסן החמה מהלכת לפניה בתקופתה וטלה מתחיל לשרת לפניו ביום וכל המזלות משרתים אחריו כדרכן והלבנה מהלכת לאחריה וטלה מתחיל לשרת לפניה בלילה וכל המזלות משרתין אחריו כדרכן וכן עד שנת מחזור הקטן עד שנת העיבור בא העיבור דוחה לראש מולד לבנה ועומד בר"ח אדר וכן עד שנת מחזור הקטן בא העיבור דוחה לראש מולד לבנה ועומד בר"ח טבת וכן עד י"ב עיבורין באין החמה והלבנה שוין לתחילת ליל רביעי בשעת שבתאי בשעה שנבראו. אין בין מולד למולד אלא ל"ו שעות וב' ידות שעה וע"ג חלקים. אין הלבנה חסרה מן השמים אלא כהרף עין אפי' יש בה כמלא החוט סובבת במזרח ובמערב ואין כח בעין לראות הלבנה עד ח' שעות גדולים בין בראש מולד לבנה בין בסוף מולד לבנה. חשבון ימות שנות הלבנה ג' מאוד ונ"ד ימים ושליש יום ותתע"ט חלקים. כל השעות של חדש הלבנה תרק"ח שעות וב' ידות שעה. כל השעות של שנת הלבנה ח' אלפים ותק"ד שעות. כל המזלות משרתים למולד הלבנה ולתולדות בני אדם ועליהם העולם עומד וכל מי שהוא חכם ומבין הוא מבין מולד לבנה ותולדות בני אדם ועליהם אומר הכתוב והיו לאותות ולמועדים אותות הללו לא ימושו משרתים לחמה ביום וללבנה בלילה. בג' מחזורות של חמה וד' מחזורות של לבנה פ"ר שנים שהוא שעה אחת מיומו של הקב"ה באין חמה ולבנה שוים בתחילת ליל ד' ובשעת שבתאי בשעה שנבראו בשעה ששלהבת לבנה מגעת לחמה ביום במעלות ששים עובר בתוכו ומכבה את אורו ובשעה ששלהבת החמה מגעת ללבנה בלילה במעלות ארבעים עובר בתוכו ומכבה את אורו. רבי נהוראי אומר, גזרת מלך במלח מפורסמת היא, בשעה שישראל חוטאין ואינן מעברין את השנה כראוי בשעה ששלהבת חמה מגעת ללבנה בלילה מעלות ארבעים הקב"ה מכהה את הלבנה וגונז אחד מן הסנהדרין, וכשישראל עושין רצונו של הקב"ה עושה ברחמיו הרבים ומכהה את החמה ושולח את רוגזו על עכומ"ז, שנאמר (ירמיהו י, ב): "כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה", עכומ"ז יחתו ולא ישראל. כשם שאין אור החמה מושל באור הלבנה ולא אור הלבנה באור החמה, כך אנו מונים לא מנין החמה בלילה ולא מנין הלבנה ביום ולא ישיגו גבול איש את רעהו מדור הלבנה קין ענן לערפל עשויין כמין שני קערות כפויות זו על גבי זו והוא יוצא בין שניהם וכשהוא מולד לבנה אלו שני עננים הופכים את פניהם ברוח מערבית והוא יוצא מבין שניהם כמין שופר בלילה הראשון מדה אחת בלילה השניה מדה שניה וכן עד חציו של חדש, עד שהוא מתגלה כלו ומחציו של חדש אלו שני עננים והופכים את פניהם לרוח מזרחי פאת הלבנה שיצא מתחילה מתחיל ונכנס ומתכסה בין שניהם בלילה הראשון מדה אחת בלילה השניה מדה שנית עד סופו של חדש עד שמתכסה כלו, ומנין שהוא נתון בין שני עננים, שנאמר (איוב לח, ט): "בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ", ומנין שהוא מתכסה כלו, שנאמר (תהלים פא, ד): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", ביום שמתכסה כולו.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
כל מעשה חמה במתינה וכל מעשה לבנה בזריזות מה שהחמה מהלכת בכל ימות השנה מהלכת הלבנה ליום אחד. אפשר דזה רמוז במאמר דשבת פרע"ק ת"ר הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, דכמו השמש מתון מתון כן הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתם ואינן משיבין, דתרגום והאיש משה עניו מאד סבלן וזה יש לו מיתון כמו השמש וק"ל.
מכהה את הלבנה וגונז אחד מן הסנהדרין וכו'. נראה פשוט דישראל מונין ללבנה וכמ"ש כשהחמה לוקה רע לאומות העולם וכשהלבנה לוקה רע לשונאי ישראל. ועיין בספר ולא עוד אלא שם ודוק. ושם מוה"ר ולא עוד אלא כתב בסוף דבריו ועוד י"ל דשולח רוגזו לאומות העולם כדי שלא יציקו לישראל בטובתם לאכול ממנו ויתקיים הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו זת"ד. וזה יהיה כוונת הכתוב בסדר בלק וישראל עושה חיל כתרגומו ויצלח בנכסין ואז וירד מיעקב והאביד שריד מעיר דלא יבואו אומות העולם ליטול מישראל:
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק ח (עריכה)
בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה, ולבנה, ומנין שהוא שנים, וחדשים, וימים, ולילות, שעות, וקצים, ותקופות, ומחזורות, ועיבורין היו לפני הקב"ה – והיה מעבר את השנה ואחר־כך מסרן לאדם הראשון בגן־עדן, שנאמר (בראשית ה, א): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" – מנין עולם לכל תולדות בני־אדם.
אדם מסר לחנוך, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר (בראשית ה, כב): "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" וגו', ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלהים לאדם;
וחנוך מסר לנח סוד העיבור ועיבר את השנה, ואמר (בראשית ח, כב): "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף". "זרע" – זה תקופת תשרי; "קציר" – זו תקופת ניסן; "קור" – זו תקופת טבת; "וחום" – זו תקופת תמוז; "וקיץ" בעתו, "וחורף" בעתו. מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה לא ישבותו;
נח מסר לשֵׁם, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, ונקרא "כהן" – וכי שם בן נח כהן היה? אלא על־ידי שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא "כהן", שנאמר (בראשית יד, יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" וגו';
ושֵׁם מסר לאברהם, ונכנס בסוד העיבור ועביר השנה ונקרא "כהן", שנאמר (תהלים קי, ד): "נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם". ומנין שמסר שֵׁם לאברהם? שנאמר (תהלים קי, ד): "עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק";
אברהם מסר ליצחק, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם, שנאמר (בראשית כה, יא): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ", שנכנס בסוד העיבור;
יצחק מסר ליעקב, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה; יצא יעקב לחוצה־לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה־לארץ, אמר לו הקב"ה: יעקב, אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ, שנאמר (בראשית לה, ט): "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ", ולמה עוד שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה־לארץ, וכשבא לארץ אמר לו הקב"ה: קום עבר את השנה, שנאמר (בראשית לה ט): "וירא אלהים אל יעקב וגו' ויברך אותו" על שנכנס בסוד העיבור, וברכו ברכת עולם.
מכאן אמרו: אפילו צדיקים וחכמים בח"ל, ורועה צאן ובקר בארץ – אין מעברין את השנה אלא על־ידי רועה צאן ובקר; אפילו נביאים בח"ל והדיוטים בארץ ישראל – אין מעברין את השנה אלא ע"י הדיוטים שבארץ; גלו לבבל – היו מעברין את השנה על־ידי הנשאר בארץ; לא נשאר אחד בארץ – היו מעברין את השנה בבבל; עלה עזרא וכל הקהל עמו, ורצה יחזקאל לעבר את השנה בבבל, אמר לו הקב"ה: יחזקאל, אין לך רשות לעבר את השנה בח"ל, הרי ישראל אחיהם והם יעברו את השנה, שנאמר (יחזקאל לו, יז): "בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִין עַל אַדְמָתָם", שלהן היא לעבר את השנה.
יעקב מסר ליוסף, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים; מת יוסף ואחיו – נתמעטו העיבורין מישראל; וכשם שנתמעטו העיבורין מישראל בשיעבוד מצרים, כך עתידים לימעט בסוף שעבוד מלכות הרביעית עד שיבא מלך־המשיח. כשם שנגלה הקב"ה על משה ועל אהרן במצרים כך הוא עתיד להגלות עלינו בסוף מלכות רביעית, שנאמר (שמות יב, א): "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". מהו לאמור אמור להם לישראל עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה. בשלשה מעברין רבי אליעזר אומר בעשרה, שנאמר (תהלים פב, א): "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". ואם נתמעטו – מביאין ספר תורה ופורשין אותו לפניהם ונעשין כמין גרן עגולה ויושבין גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ונותנין פניהן למטה לארץ ופורשין את כפיהן לאביהם שבשמים וראש הישיבה מזכיר את השם ושומעים בת קול שצווחת ואומרת בלשון הזה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר החדש הזה לכם. ומעון הדור אינן שומעין כלום אלא כביכול אינו יכול לשכן שכינה ביניהם ואשרי העם העומדין במקום ההוא בשעה ההיא, שנאמר (תהלים פט, טז): "אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן", באור פניו של הקב"ה הן מהלכין. על שלשה סימנים מעברין את השנה, על האילנות ועל העשבים ועל התקופות. הגיעו שנים ולא הגיע אחד אין מעברין את השנה לא על האילנות ולא על העשבים, הגיע אחד ולא הגיעו השנים, מעברין את השנה על התקופות, אם נכנסה התקופה מעשרים יום של חדש טבת ולמטה מעברין את השנה, מעשרים יום של חדש טבת ולמעלה אין מעברין את השנה. מחזור העיבור מי"ט שנה וז' מחזורין קטנים יש בו. יש מהן משלש ויש מהן משתים שלש ושתים שלש ושלש ושלש ושלש ושתים. בר"ח ניסן נגלה הקב"ה על משה ועל אהרן בארץ מצרים והיתה שנת ט"ו של מחזור הגדול של לבנה שנת י"ז לשנת מחזור העיבור מכאן ואילך המנה יהיה לכם.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
אמר לו הקדוש ברוך הוא יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחו"ל הרי יצחק אביך יעבר את השנה בארץ שנאמר וירא אלהים עוד בבואו ולמה עוד שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר השנה בחו"ל וכשבא לארץ וכו'. עיין להרמב"ם בה' קידוש החודש ריש פ"ה ובסוף הפרק. ועיין להתוס' בפ"ק דסנהדרין די"א ולהרב יפה מראה בפ"ק דברכות ע"ד בעל עין יעקב בהא דאין מעברין את השנה בחו"ל. ועי' מ"ש רב אחאי הרב נח"ל נר"ו ח"א ד"ג ע"ב וג' ודוק
וחנוך מסר לנח סוד העיבור. עי' מ"ש הרב סדר הדורות ד"ט ע"ג
בג' מעברין ר"א אומר ביו"ד שנאמר אלהים ניצב בעדת אל. עיין להרמב"ם בפ"ד מהלכות קידוש החודש ה"ט ויו"ד
ואם נתמעטו מביאין ס"ת ופורסין אותו ונעשין כמין גורן עגולה ונותנין פניהם למטה לארץ ופורשין את כפיהם וגו'. ואפשר דזה רמזו הכתובים בסדר ואתחנן כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים שדרשו שיודעים לעבר שנים, אלא דבזמן ואמרו רק עם חכם ונבון דרק הוא מיעוט דהנם מועטים וליכא עשרה שיהיה בעבור אלהים ניצב בעדת אל דאין עדה פחותה מיו"ד, הרי איתיה בתקנתא ככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום, כלומר המיעוט יהיה ככל כאילו היו כולם ע"י ס"ת אשר נותן לפניכם כדאמר, ופורשין אותו לפניהם ביום ההוא שעושין העבור, וזה דרך רמז ואסמכתא.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק ט (עריכה)
בחמישי השריץ מן המים כל מין עוף – זכרים ונקבות טהורים וטמאים. בשני סימנים הן מטהרין: בזפק ובקרקבן נקלף; רבי אליעזר אומר: באצבע יתירה. ושני מיני עופות נבחרו לקרבן עולה, אלו הן: תור ובני־יונה.
בחמישי השריץ מן המים כל מין דגים – זכרים ונקבות טמאים וטהורים. בשני סימנים הם מטהרים: סנפיר וקשקשת; ואם לאו – הם טמאים.
בה' השריץ מן המים כל מיני־חגבים – זכרים ונקבות טמאים וטהורים. בשני סימנים הן מטהרים: בכרעים ארוכים שהן מקפצין על הארץ, ובכנפים מכסין את כל הגוף ואלו ששרצו מן המים דגים וחגבים נאכלים שלא בשחיטה, אבל העוף אינו נאכל אלא בשחיטה; אלו שנבראו מן המים – דמן נשפך כמים, ואלו שנבראו מן הארץ – דמן נכסות בעפר.
רבי אליעזר אומר: לא על המים בלבד אמרו שישרצו אלא אף על העכומ"ז העובדי כוכבים ומזלות שנמשלו כמים, שנאמר (ישעיהו ז, יב): "וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן", וכשם ששרצו המים ביום ההוא כך עתידים העכומ"ז העובדי כוכבים ומזלות לשרוץ בעולם, ונלחמים אלו עם אלו להשחית, שנאמר: ונתתי גוי בגוי וממלכה בממלכה "כי אלהים הממם בכל צרה" (דה"י־ב טו ו), וכתיב אחריו ישועת ישראל, שנאמר (דברי הימים ב טו, ז): "וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם".
כל הנהרות – כשם שהם מהלכין על הארץ הם טובים וברוכים ומתוקים ויש מהן הנייה לעולם, נכנסו לים הם מאורים רעים ומרורים ואין מהם הנייה לעולם; כך ישראל שבוטחים בצל יוצרם הם ברוכים ומתוקים, ויש מהן הנייה לעולם, ובזמן שהם סרים מאחרי יוצרם ובטחו בחקות העכומ"ז הם נאררים ורעים ואין מהם הנייה לעולם. וכשם שמימי נהרות מאכל לים, כך הם מאכל לאשו של גיהנם, וכל הגשמים יורדים בים ורע הם לאשר בים ומהם הדגים מזדווגים.
בה' נהפכו כל המים לדם במצרים, בה' יצאו אבותינו ממצרים, בה' עמדו מימי הירדן לפני ארון ברית ה', בה' סתם חזקיהו את המעינות שהיו בירושלים, שנאמר (דברי הימים ב לב, ל): "וְהִנֵּה יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן", בה' השריץ מן המים לויתן נחש בריח מדורו במים התחתונים ובין שני סנפיריו הבריח התיכון של ארץ עומד וכל התנינים הגדולים שבים מזונו של לויתן והקב"ה שוחק עמו יום יום והוא פותח פיו והתנין הגדול שבא יומו להאכל הוא בורח ונס ונכנס לתוך פיו של לויתן והקב"ה שוחק בו, שנאמר (תהלים קד, כו): "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ" רבי מאיר אומר אלו שנבראו מן הארץ פרים ורבים בארץ ואלו ששרצו מן המים פרים ורבים במים חוץ מכל מין עוף כנף שברייתו מן המים ופרה ורבה בארץ, שנאמר (בראשית א, כב): "וְהָעוֹף יִירֶב בָּאָרֶץ" ואלו ששרצו מן המים פרים ורבים בבצים ואלו שנבראו מן הארץ פרים ורבים בוולד.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
דגים וחגבים נאכלין שלא בשחיטה אבל העוף אינו נאכל אלא בשחיטה. עיין בסוף הפ'. ועיין טור וש"ע רס"י י"ג. ועיין לרש"י בחולין ד"ס ולמרן ב"י שם ונזר הקודש דז"ל ע"א ובכנסת הגדולה ולהרב פרי תואר שם
וכל הגשמים היורדים בים זרע הם לאשר בים ומהם הדגים מזדווגים. ולפי זה אתי שפיר לשון המד"ר סדר ויחי פרשה צ"ז מה דגים הללו גדלים במים כיון שיורדת טיפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהן ע"כ, והיינו דאותה הם מבקשים לחיות זרע ולפרות ולרבות. ובחידושי להמד"ר שם כתבתי מוסר בזה על התלמידי חכמים ע"ש
בחמישי יצאו אבותינו ממצרים. עיין מה שחקר בזה בני אברהם הי"ו בספרו ברך את אברהם סדר בשלח ע"ש בארוכה. וכן במ"ש אח"ז ברח יונה עי' מ"ש בני. ותלמידי אור החיים נר"ו בסוף ספרא דמארי'ה טב הרב תהלה לדוד ח"ב
והתנין הגדול שבא יומו להאכל הוא בורח ונס ונכנס לתוך פיו של לויתן. והכי איתא בתנחומא סדר ויקרא [ח, ח] דאמר הדג ליונה אי אתה יודע שבא זמני להאכל לתוך פיו של לויתן, אמר לו הוליכני לשם ואני מציל אותך ואת נפשי ע"כ. ועיין בספר ולא עוד אלא שם וכן הובא לקמן בפרק שאחר זה. וכל מעשה של יונה הנביא ככתבו וכלשונו של המדרש תנחומא סדר הנזכר כן הוא הכא בפרקי ר"א בפרק יו"ד
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק י (עריכה)
בחמישי ברח יונה מפני אלהים; ולמה ברח? אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר (מלכים ב יד, כה): "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת" וגו'.
- פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב"ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו "נביא שקר".
- פעם ג' שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב"ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ"ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר (תהלים קיג, ד): "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ", על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר (ישעיהו ו, ג): "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם.
ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב"ה, הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני. אמר להם: ארד עמכם, אמרו לו: הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם: אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה, שנאמר (יונה א, ג): "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ" וגו'.
פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר (יונה א, ד): "וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר". ר' חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר (יונה א, ה): "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו" וישתחוו ויאמרו: נקרא איש אל אלהיו והיה אלהים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלהים; וקראו איש אל אלהיו ולא הועילו.
ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו. בא אליו רב החובל, אמר לו: הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן? מאיזה עם אתה? אמר לו: עברי אנכי. אמר לו: והלא שמענו שאלהי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם; שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, שנאמר (יונה א, יב): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי" וגו'.
רבי שמעון אומר: לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה, שנאמר (יונה א, ז): "וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת" וגו', מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה; רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים. מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו; לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם; הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו; ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו.
רבי טרפון אומר: ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר (יונה ב, א): "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ", נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה. ר' מאיר אומר: מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר (תהלים צז, יא): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק" אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים.
- הראהו חותמו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות.
- והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי".
- והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): "סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי".
- והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ".
- והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): "הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם".
- והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): "וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי".
- והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי".
- והראהו היכל ה', שנאמר (יונה ב, ז): "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי", מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת.
- הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה' ובני קרח עומדים ומתפללין עליה.
אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב"ה, ואמר לפניו: רבש"ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב"ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): "וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה".
ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב"ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר (יונה ב, ט): "מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ", וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר (יונה א, טז): "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה' וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה'"; וכי זבח זבחו – והלא אין מקבלין זבח מן העכומ"ז, אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרם גירי הצדק.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
אתה עומד תחת היכל ה' התפלל ואתה נענה. נראה דלזה כיון לומר ביונה שם אך אוסיף להביט אל היכל קדשך, דאני עתה מתחתיו אזכה להוסיף לראות בתוכו ולעתות כאל ותבא אליך תפלתי אל היכל קדשך דלכך עמדתי להתפלל במקום הזה. ואולי ראוי להתבונן מה עלה בדעתו של יונה לומר דכבודו נאמר בשמים ובארץ ולא בים, דאיך הוציא מפיו דבר זה. אם לא שנאמר דכיון דטיטוס ושאר כופרים היו אומרים דאין כחו אלא בים ולא ביבשה כדי לעשות לך מנגד לאיש כסיל, אחז החבל לאידך גיסא כדי לפרסם דבכל מקום כחו וממשלתו וכמו שביטה בשפתיו אח"כ וכמפורש בתנחומא שם. פש גבן להבין איך היה קפדן כולי האי דעל מה שקראו לו הנביא דשקר יכילהו שכל דיעזוב את ה' ואנה מפניו יברח, והרי ירמיה וכמה נביאים דאמרו עליהם דהם נביא השקר ולא בשביל זה סירבו וברחו מנבואתם, ולזה ראיתי למוה"ר ולא עוד אלא שעמד בזה וכתב דברים המתיישבים על הלב דברים נכונים יע"ש.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק יא (עריכה)
בששי הוציא מן הארץ כל בהמות זכרים ונקבות טהורים וטמאים. ובשני סימנים הן מטהרים במעלה גרה ובמפריסי פרסה. ושלשה מיני בהמה נבחרו לקרבן עולה ואלו הן: שור וכשב ועז. וכל מין בהמה טהורה שאינה נבלה וטריפה בשדה מותר לאכלו חוץ משלשה דברים ואלו הן: החלב והדם וגיד הנשה שנ' כירק עשב נתתי לכם את כל.
בששי הוציא מן הארץ שבעה חיות טהורות. שחיטתן ואכילתן כעוף. ואלו הן: איל וצבי ויחמור וכו'. וכללן שחיטתן ואכילתן כעוף. ושאר כל החיות שבשדה כלן טמאין. והוציא מן הארץ מן שקצים ורמשים כלם טמאים. ואלו שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ וכשהם חוזרין ומגיעים לעפרם למקום שנבראו שנאמ' תוסף רוחם יגועון וכתיב ורוח הבהמה היורדת למטה לארץ.
בששי הוציא מן הארץ בהמות שהוא רבוץ בהררי אלף. ובכל יום ויום באלף הרים מרעיתו. ובלילה הן נצמחין מאליהן כאילו לא נגע בם שנ' כי בול הרים ישאו לו. ומימי הירדן להשקותו שמימי הירדן סובבין לכל הארץ חציין למעלה מן הארץ וחציין למטה מן הארץ שנ' כי יגיח ירדן אל פיהו. והוא מוכן ליום זבח וסעודה גדולה של צדיקים שנ' העשו יגש חרבו.
אמ' הב"ה לתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותינו. אמרה לפניו: רבון כל העולמים, האדם שלך לעשות קצר ימים ושבע רוגז ובא לידי חטא ואם אין אתה מאריך את אפך עמו ראוי הוא כאילו לא בא לעולם. אמר לה: ועל חנם נקראתי ארך אפים ורב חסד? התחיל מקבץ עפרו של אדם הראשון מארבע פנות העולם. אלא אמ' הב"ה שאם יבא אדם מן המזרח למערב או מן מן המערב למזרח ויגיע קצו להפטר מן העולם, שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי חזור למקום שנבראת, אלא ללמדך שבכ"מ ומקום שאדם הולך ובא והגיע קצו להפטר מן העולם, משם הוא עפר גופו לשם הוא חוזר לעפר שנ' כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
ושנים עשר שעות היום בשעה ראשונה הוצבר עפרו של אדם, בשנייה גבלו, בשלישית רקמו, ברביעית נזרקה בו נשמה, בחמשית קם על רגליו, בששית קרא שמות, בשביעית נזדמנה לו חוה, בשמינית נצטוו על פירות, בתשיעית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, בעשירית עבר על צוויו, באחד עשר נדון, בשנים עשר נתגרש שנא' ויגרש את האדם.
וגבל גוש עפרו של אדם הראשון במקום טהור בטבור הארץ. רקמו ותכנו ורוח נשמה לא היתה בו. מה עשה הב"ה נפח ברוח נשמת חיים ועמד אדם והיה מסתכל כלפי מעלה ומטה וראה כל הבריות שברא הב"ה והיה תמה בלבו. התחיל משבח ומפאר ליוצרו ואמר מה רבו מעשך ה'. קם על רגליו והיה בתואר כדמות אלהים והיתה קומתו מן המזרח למערב שנ' אחור וקדם יצרתני. אחור זה מערב, וקדם זה קדמה מזרחה. וראו אותו כל הבריות ונתייראו מלפניו. סבורין שהוא בוראן ובאו להשתחוות לפניו. אמר להם אדם: מה באתם להשתחוות? באנו בואו אני ואתם ונלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראנו. ואם אין עם ממליכים את המלך הוא ממליך עצמו, ואם אין עם מקלסים את המלך המלך מקלס את עצמו. באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות אחריו והלבישו גאות ועוז והמליכו עליהן ליוצרן ואמרו ה' מלך גאות לבש.
עשרה מלכים משלו מסוף העולם ועד סופו. מלך ראשון זה הב"ה שהוא מושל בשמים ובארץ ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ שנ' הוא מהשנא עדנייא וזמנייא.
המלך השני זה נמרוד שמשל מסוף העולם ועד סופו שהיו כל הבריות יושבין במקום אחד יראים ממי המבול ונמרוד היה עליהם מלך שנא' ותהי ממלאכתו בבל וכו'.
המלך השלישי זה יוסף שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' וכל הארץ באו מצרימה. באו מצרים אין כתיב כאן אלא מצרימה, היו המס שלהם ומנחותיהם לשבור בר מיוסף שארבעים שנה היה משנה למלך וארבעים שנה מלך לעצמו שנ' ויקם מלך חדש על מצרים.
המלך הרביעי זה שלמה שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' ושלמה היה מושל בכל הממלכות, ואומר והמה מביאים איש מנחתו.
המלך החמשי זה אחאב שמלך מסוף העולם ועד סופו שנ' חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וכו', והיו כל שרי אפרכיות כבושים תחתיו, והיו משלחין ומביאין המס שלהם ומנחותיהם לאחאב, והיו כל שרי אפרכיות של עולם אינם אלא מאתים ושנים ושלשים שנ' ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים.
המלך הששי זה נבוכדנצר שמשל מסוף העולם ועד סופו, ולא עוד אלא שמשל אפי' על חיות השדה ובעוף השמים ולא היו יכולין לפתוח את פיהם חוץ מרשותו של נבוכדנצר שנ' ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהא בידך וכו'.
המלך השביעי זה כורש שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' כה אמר מלך פרס, ואחשורוש מלך בחציו של עולם. והלא אין חציו של עולם אלא מאה וששה עשר אפרכיות ובזכותה של אסתר נתוספו י"א אפרכיות שנ' המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה.
המלך השמיני הוא אלכסנדר מוקדון שמלך מסוף העולם ועד סופו שנ' והני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ. על פני הארץ אין כתיב כאן אלא על פני כל הארץ.ולא עוד אלא שרצה לעלות לשמים ולידע מה בשמים, ולירד בתהומות ולידע מה שבתהומות, ולא עוד אלא שבקש לילך לקצות הארץ ולידע מה שבקצות הארץ. וחצה הב"ה את מלכותו לארבע רוחות העולם.
המלך התשיעי זה מלך המשיח שהוא עתיד למשול מסוף העולם ועד סופו שנ' וירד מים עד ים, וכתיב אחר אומר ואבנא רומחת לצלמא הוות לטור רב ומלאת כל ארעא.
המלך העשירי חוזרת המלוכה לבעליה מי שהיה ראשון מלך - הוא יהיה אחרון מלך שנאמ' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, וכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ. ותחזור המלוכה ליורשיה, ואז האלילים כליל יחלוף ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, וירעה את צאנו וירבצם כדכתיב אני ארעה צאני ואני ארביצם, ונראה עין בעין כמו שכתוב עין בעין יראו בשוב ה' ציון אמן:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ובלילה הם נצמחין מאליהן כאלו לא נגע בהם שנאמר כי בול הרים ישאו לו. מזה תוכיח דהגדיל ה' לעשות עם הבהמה יותר מהאדם דלחדשיו יבכר והכא בכל לילה, והוא ככרם דנח דרך נס היה בפעם אחת וכדלקמן פכ"ג, וזה רמז קרא לומר מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ, דהקדים חציר לבהמה דהוא יותר נס ממה שעושה לאדם, אלא דבקרני ראם הוא יותר נס דגדל עשבים על שפתיה כמו שהביא בספר מדבר קדמות ובספר והוכיח אברהם ריש פרק ו' מה רבו מעשיך ה'.
השיבה התורה ואמרה וכו' ויבא לידי חטא ואין אתה מאריך אפיך. הנה בזוה"ק [שמיני לה ב] איתא כן דנתייעץ עם התורה ועוד איתא עם התשובה ע"ש. ומ"ש העולם שלך. כיונו לומר כמו שאמרו יאבד עולמו ותמיד חס על מעשה ידיו. ומאי דנקט ראוי לו שלא בא לעולם. ולא אמר שלא יבא, הוא ע"ד נח לו שלא נברא, דאחר שבא לזה העולם הוא אומר יאבד יום אולד בו כמ"ש איוב. ועיין בספר ולא עוד אלא דרכים אחרים.
וי"ב שעות היה היום. זה יורה יותר דבתשרי נברא העולם דבחדש הזה הוא כך אך בניסן רחוק שיהיה י"ב שעות היום, ור"א גופיה הוא האומר כך בר"ה ד"ח ע"א וב"ר.
ומ"ש שנאמר ויקם מלך חדש על מצרים. לא יכולתי לפתור מהו הכונה בזה, דהא זיל לסיפיה דקרא אשר לא ידע את יוסף. ותו דזה היה כשהתחיל השעבוד אחר שמת יוסף. ועוד מהיכן שמעינן דהיה מלך מ' שנה מלבד המ' שהיה משנה למלך, הרי כל מלך מצרים היה נקרא פרעה ומסתמא המלכות היה ירושה לבניו אחריו, דכך הוא בנימוסיהן גם כן. ומי כהחכם יודע לפרש אמיתות כונת המאמר דאנחנו לא נדע כעת.
ומ"ש דאחשורוש מלך בחצי של עולם. זה לא אתי עם ההיא דמגילה. ועיין בספר לב דוד בענין נס של פורים לערי אפריקה וכיוצא.
ומ"ש בנבוכדנצר דעל העופות משל. יש להבין מאי רבותיה דנ"ן אחר דשלמה וידבר עליהם, והשמיר יוכיח וגם רכב על הנשר הגדול ונמצא דשלט עליהם. ולזה י"ל דשלמה בחכמתו אהני ליה להשתמש בהם שמושא רבה, אך שליטה כולי האי שלא יפתח פיו העוף מבלי רשותו לא זכה כי אם נבוכדנצר, ולכך היה השפלתו להיות עם חיות ברא וז' עידנין יחלפון עלוהי מן הקצה אל הקצה. ועי' מ"ש בספר ולא עוד אלא ודוק. ושם כתב בט' העופות דמכירין בצרי עין ונבוכדנצר היה צר עין דהטמין ממונו בשביל שלא יקח אותו אויל מרודך יע"ש, וההיא היה סיבה ועילא על המלכות ויותר ניכר צרות עין שלו כשראה בהיכלו עניים ופסק מלתת.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק יב (עריכה)
חבה יתירה חבב הקב"ה לאדם הראשון, שבראו במקום טהור – במקום בית־המקדש, והכניסו לאפדנו, שנאמר (בראשית ב, טו): "ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן", מאי זה מקום לקחו מבית־המקדש והכניסו לפלטין שלו זה גן־עדן, שנאמר "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", ושמא תאמר כי יש מלאכה בגן־עדן לפתח ולשדד את האדמה, ולא כל האלנות נצמחין מאליהן, או שמא תאמר יש מלאכה בגן־עדן להשקות את הגן, והלא כבר נהר יוצא מעדן להשקות את הגן שנאמר (בראשית ב י): "ונהר יוצא מעדן" וכו', ומה הלשון הזה "לעבדה ולשמרה" לא אמר "לעבדה ולשמרה" אלא לעסוק בדברי־תורה ולשמור את כל מצותיה, שנאמר (בראשית ג כד): "לשמור את דרך עץ החיים" – ואין עץ־חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג יח): [עץ] "עץ חיים היא למחזיקים בה", והיה אדם מטיל בגן־עדן כאחד ממלאכי־השרת, אמר הב"ה: אני יחיד בעולמי, אף זה יחיד בעולמו; אני אין פריה ורביה לפני, אף זה אין פריה ורביה לפניו, הוא שבראנו, "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב יח) – ר' יהודה אומר: אם זכה לא לנגדו – כנגדו, ואם לא לנגדו;
וכיון ששמעה הארץ הלשון הזה עוד רעדה ורעשה ואמרה לפני בוראה: "רבון העולמים, אין לי כח לזון צאנו של אדם", אמר לה הב"ה: "אני ואתה נזון צאנו של אדם", וחצו בין שניהם, הלילה של הב"ה והיום לארץ, מה עשה הב"ה? ברא שנת חיים ואדם שוכב וישן והוא מזונו ורפואתו וחיים לו ומנוח לו, שנאמר (איוב ג יג): "ישנתי אז ינוח לי", והב"ה סומך עם הארץ ומשקה אותה, והיא נותנת פירותיה מזון לכל הבריות, אבל מזונותיו של אדם הראשון "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך" (בראשית ג יז).
חס הב"ה על אדם הראשון שלא להכאיבו והפיל עליו שינת תרדמה, וישן לו, ולקח עצם מצלעותיו ובשר מלבו ועשאה עזר והעמידה כנגדו; והקיצו משינתו וראה אותה שהיא עומדת כנגדו, ואמר (בראשית ב כג): "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", עד שהיה לבדו נקרא שמו "אדם",
ר' יהודה אומר: על שם אדמה שלוּקַח ממנה נקרא שמו "אדם",
ר' יהושע בן קרחא אומר: על שם בשר־ודם נקרא שמו, ומשבנה לו עזר "אש" שמו, והוא אש; מה עשה הקב"ה? נתן שמו יו"ד ה"א יה, אמר: אם הולכים בדרכי ושומרים מצותי – הרי שמי נתון ביניהם ומציל אותם מכל צרה; ואם לאו – אני נוטל את שמי מביניהם והם נעשים אש והאש אוכלת אש, שנאמר (איוב לא יב): "כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתי תשרש".
עשר חופות עשה הב"ה לאדם הראשון בגן־עדן, וכלם של אבנים טובות ומרגליות ושל זהב; והלא לחתן אין עושין לו אלא חופה אחת, ולמלך עושין לו שלש חופות – ולחלוק כבוד לאדם הראשון, עשה לו הב"ה עשר בגן־עדן, שנאמר (יחזקאל כח יג): "בעדן גן אלהים הייתה בנוסחינו: הָיִיתָ. כל אבן יקרה", הרי אלו עשר חופות;
והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדין בנקבים מלאכת הפוך ונקבין, כך ביום שנברא בו אדם הראשון, שנאמר (שם): "ביום הבראך כוננו" – אמר הב"ה למלאכי־השרת: בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו, שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד, אמר הב"ה: חביבה גמילות חסדים מזבחים ועולות שישראל עתידין להקריב לפניו על גבי המזבח, שנאמר (הושע ו ו): "כי חסד חפצתי ולא זבח", והיו מלאכי־השרת מהלכין והולכין לפניו כמו רועים המשמרים את החופות, שנאמר (תהילים צא יא): "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", ואין דרך זו אלא דרך חתנים, והב"ה כחתן: מה דרכו של חתן לעמוד ולברך לכלה בתוך חופתה, כך הב"ה עמד ובירך לאדם ולעזרו, שנאמר (בראשית א כח): "ויברך אותם אלהים".
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ומאיזה מקום לקחו ממקום בית המקדש. עיין מ"ש הרב נחלת בנימין במצוה קמ"ז בטעם הקרבנות דהאדם נברא ממקום המזבח. ועוד תמצא בספר לקט יוסף ערך פו"ר על מה שנברא האדם ממקום המזבח, דאשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו, ולכך ב' זכרים וב' נקבות, והאדם ואשתו גוף אחד הרי חמישיתו. ועיין בספר ברך את אברהם סדר משפטים דרוש ב'. אלא דבפרק הקודם אמרו דמד' פינות קיבץ עפרו, ועיין בסנהדרין ולמוה"ר ולא עוד אלא דע"ה ע"א.
לעובדה ולשומרה. מ"ש מוה"ר ולא עוד אלא הכרח לדרשה דבלא"ה את להט החרב המתהפכת, דבריו נפלאו ממני, דזה אחר שחטא כמפורש בכתוב כדי שלא יכנס כפי' רש"י בחומש שם, אך מקודם לא היה להט החרב. ומר ניהו שם תוך כדי דיבור מקשה דקודם החטא מה היה צריך לתורה דהו"ל כמלאכי השרת ואיך כתב דהיה להט החרב קודם החטא וצ"ע. ועיין לבני חכם [יצחק] הי"ו בספר אבות הראש בשני ד"ג ע"ג
מה עשה הקדוש ברוך הוא ברא שנת חיים ואדם שוכב וישן והוא מזונו ורפואתו וחיים לו ומנוחה לו שנאמר ישנתי אז ינוח לי. עיין בחידושי על הזוה"ק סדר תרומה דעק"ד ע"ב מה שכתבתי שם והוא ביסוד מאמר זה ע"ש. (וזה נשמט מלהביאו בספר וישכם אברהם סימן ק"ט ובא שם בקצרה מדבר אל הידוע כי האי שביעה לחוד משביעו רעב תקון כרת בתענית הסיגוף גדול, עיין נפש חיים מערכת תיו אות ט"ז). אלא דזה לא יכון עם מאמרם על פסוק דאדם ביקר בל ילין. ואפשר דהארץ שדברה כן הוא אחר חטא אדם הראשון דתשש כחה, ואין הכי נמי אם לא היה אוכל מעץ הדעת היתה לה כח לזון כל כ"ד שעות בלי שינה, וברור. ועיין בחי' על המד"ר סדר בראשית פי"ט.
ומרקדים בנקבות שנאמר מלאכת תופיך ונקביך היו בך. לפי מה שהבאתי בקונטרסי זכירה לחיים ח"ב בזכרונות (דקכ"ז ע"ב) דיש במלאכים זכרים ונקבות אתי שפיר קרא דמביא ולא בכף הדמיון. ועיין להרב המפרש בתנחומא סדר במדבר מ"ש בזה ודוק.
עשה לו עשר חופות בגן עדן. ונראה דהמקום גורם נמי לפי כבוד המקום ושהוא על יד הקדוש ברוך הוא עלית על כולנה הם עשר, אלא דלצדיקים גמורים בגן עדן איתא בב"ב דע"ה [ע"א] דעושה להם ז' חופות מדכתיב כי על כל כבוד חופה וכו' יע"ש. וצ"ל דלזה דייק הכא לומר ולחלוק כבוד לאדם הראשון עשה הקדוש ברוך הוא עשר חופות, דזהוא כבודו על כי הוא יציר כפיו, אף על גב דלצדיקים בגן עדן ז' חופות, הנה היינו רביתיה דאדם הראשון דפליג ליה יקריה. וראיתי למוה"ר ולא עוד אלא בפרק זה שהקשה דאיך היה בדעתו שהיה אדם הראשון לבד הרי אמרו דמעיקרא בשביל ישראל היה העולם ועתה נמי בשביל אברהם בשביל משה ונמלך בנשמות הצדיקים יע"ש. ולי הפעוט נראה דהתירוץ פשוט כחקירת הרב נחלת בנימין ויתר מפרשים ומני"ר בספריו היקרים דאיך כל הנבראים לא נבראו כאדם הראשון מפרי האדמה, ורבו התירוצים, ואם כן היו ישראל והיה אברהם ומשה והצדיקים כמו אדם הראשון רבבה כצמח השדה. ועוד אופן אחר כמ"ש מני"ר שם דף ע"ו ע"ג בהולדת נשמות הצדיקים ניצוצות יע"ש, ועוד לו פכ"א דפ"ב בזה ודוק:
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק יג (עריכה)
הקנאה, והתאוה, והכבוד – מוציאין את האדם מן העולם (וכן מובא באבות ד כא), אמרו מלאכי־השרות השרת לפני הב״ה: "רבון כל העולמים, "מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ" (תהילים קמד ג), "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה" (שם שם ד) – אין לו אלא עפרו משלו", אמר להם: "מה שאתם כלכם מקלסים אותי בעליונים, הוא מייחד אותי בתחתונים, ולא עוד אלא יכולים אתם לעמוד ולקרות שמות לכל הבריות שבראתי?", ועמדו ולא יכלו, מיד עמד אדם וקרא שמות לכל הבריות, שנאמר (בראשית ב כ): "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה" וגו׳.
וכיון שראו מלאכי השרת, אמרו: "אם אין אנו באים בעצה על אדם שיחטא לפני בוראו – אין אנו יכולין בו", והיה סמא״ל השר הגדול שבשמים, וחיות ושרפים משש כנפים, וסמא״ל משתים־עשרה כנפים, לקח הכת שלו וירד וראה כל הבריות שברא הקב״ה בעולמו, ולא מצא חכם להרע כנחש, שנאמר (בראשית ג א): "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", והיה דמותו כמין גמל, ועלה ורכב עליו,
והיתה התורה צווחת ואומרת: סמא״ל עכשו נברא העולם, ועת למרוד במקום, "כָּעֵת בַּמָּרוֹם" תמידייא נ"ל: תמריא (ראה איוב לט יח), רבון העולמים, "תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ" (שם) – משל למה הדבר דומה – לאדם שיש בו רוח רעה, וכל המעשים שהוא עושה, מדעתו הוא עושה, וכל הדברים שהוא מדבר, מדעתו הוא מדבר. והלא אינו עושה אלא מדעת רוח רעה שיש עליו, כך הנחש כל מעשיו שעשה וכל דבריו שדבר, לא דבר ולא עשה אלא מדעתו של סמא״ל,
ועליו הכתוב אומר (משלי יד לב): "בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רעה בנוסחינו: "רשע"." – משל למלך שנשא אשה והשליטה בכל מה שיש לו, באבנים טובות ומרגליות, אמר לה: "הרי כל מה שיש לי בידך חוץ מהבית הזה, שהיא מלאה עקרבים", נכנס אצלה זקן אחד, כגון שואל ממנה חומץ, אמר לה: "מה המלך נוהג לך?" אמרה לו: "כל מה שיש לו נתן לי, והניח בידי חוץ מהבית זו, שהיא מלאה עקרבים", אמר לה: "והלא כל קוזמיא של מלך, הרי היא בחבית זו, ולא אמר לך כך אלא שהוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה", כך המלך – זה אדם, האשה – זו חוה, זקן שואל חומץ – זה הנחש, ועליהם הוא אומר (תהילים לו יג): "שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן". דן דין נחש בינו לבין עצמו, ואמר: אם אני אומר לאדם – יודע אני שאינו שומע לי, שהאיש קשה לעולם להוציאו מדעתו, אלא הריני אומר לאשה, שדעתה קלה עליה, שאני יודע שהיא שומעת לי, שהנשים נשמעות לכל הבריות, שנאמר (משלי ט יג): "פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה";
הלך הנחש ואמר לאשה: "אמת שאף אתם מצווים על פירות האילן הזה", אמרה לו: "הן, שנאמר (בראשית ג ג): "וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן". מתוך דבריה מצא לו פתח להכנס בו, אמר לה: אין צווי זה אלא עין רעה, שבשעה שאתם אוכלין ממנו תהיו כאלהים, מה הוא עושה, בורא עולמות ומחריב עולמות, כך אתם יכולין לברא עולמות ולחריב עולמות; מה הוא ממית ומחיה, אף אתם יכולין להמית ולהחיות, שנאמר: כִּי יֹ[ו]דֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם", הלך הנחש ונגע באילן, צווח ואמר: רשע אל תגע בי, שנאמר (תהילים לו יב): "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה" "שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן" (שם שם יג). הלך הנחש ואמר לאשה: "הרי נגעתי בו ולא מתי, אף את געי בו ולא תמותי", הלכה האשה ונגעה באילן, וראתה מלאך המות שבא כנגדה, אמרה: "אולי עכשיו אני מתה והקב״ה עושה לו אשה אחרת ונותנה לאדם, אלא הריני גורמת לו שיאכל עמי: אם נמות – שנינו נמות, ואם נחיה – שנינו נחיה", ולקחה ואכלה מפירות האילן ונתנה מפירותיו גם לבעלה שיאכל עמה, שנאמר: "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ"; כיון שאכל אדם מפירות האילן, ראה את עצמו ערום ונתפקחו עיניו וקהו שיניו, אמר לה: "מה הוא זה שהאכלתני שנתפקחו עיני וקהו שיני; על דעתי – כשם שקהו שיני, כן יקהו שיני כל הדורות".
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ונגע באילן צווח ואמר רשע אל תגע בי שנאמר אל תבואני רגל גאוה. באבות דרבי נתן פרק א' נקטו רשע רשע א"ת בי שנאמר אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני, והוא בכיוון יפה דכיון דעשו משל למי שנכנס בו רוח דהנחש לא דיבר ולא עשה אלא מדעתו של ס"מ א"כ שייך לומר רשע רשע. ומדוייק קרא ויד רשעים דעל שניהם אומר. ועיין בספר כסא רחמים ד"ע ע"א. עכ"פ למדנו דמה שהתחיל הפ' הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם לא על קנאת אחרים קאי דנתקנאו מלאכי השרת, דזה לא יודע לאדם אם אחר מתקנא בו, אלא דכאן נמצאו ג' כאחד, קנאה דשמא תמות היא ונתנה לבעלה, תאוה וכי תאוה הוא לעינים, כבוד והיתם כאלהים, והוו תלתא דפורענותא כחדא שריין באדם, וזהו מוציאין את האד'ם מתחיל מאדם הראשון מן העולם. ונקט מוציאין, דהוא מעולמו של גן עדן ויגרש את האדם דהוציאו לחוץ. ומה שסיים המאמר וקהו שיניו מה זה שקהו שיני על דעתי כשם שקהו שיני כך יקהו שיני כל הדורות. הנה מה טוב מ"ש המגיד אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי, והוא דידוע דגלות מצרים היה לתקן חטא אדם הראשון וכל מעשה הלילה הזאת לתקן חטא אדם הראשון. עיין חיים לראש ובסו"ס זכירה לחיים ח"ב, וכיון דזה לא האמין בזה אף אתה הקהה את שיניו שירגיש כמו אדם הראשון שהרגיש בחטאו ודוק. וראיתי למוה"ר ולא עוד אלא דחקר חקירת חכם דלמה הנחש אין לו תקנה ואילו להס"מ יש לו לעתיד, וע"ש מה שתירץ, ושוב חזר להקשות יע"ש. ולי ההדיוט נראה דכיון דקי"ל אין שליח לדבר עבירה ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, אף ע"ג שהכריחו הי"ל לכבוש עצמו הנחש עד שימיתהו ולא יעשה פתוי בפועל לכך אין לו תקנה. ומ"ש הרב ועצום המגיה נר"ו אינו מובן מה רצה לומר, דהן אמת דהבהמה נהרגת אף שלא חטאה מדעתה שבא תקלה על ידה, כ"ש ס"מ שבא תקלה על ידו והוא העיקר, ולטעם שלא יאמרו אדרבא בהיות כי אין תקנה ניכרת תמיד.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק יד (עריכה)
עשרה ירידות ירד הקב"ה על הארץ, ואלו הן: אחת בגן־עדן, ואחת בדור הפלגה, ואחת בסדום, ואחת בסנה, ואחת במצרים, ואחת בסיני, ואחת בנקרת הצור, ושנים באהל מועד, ואחת לעתיד לבא.
אחת בגן־עדן – מניין? שנאמר (בראשית ג ח): "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן", וכתיב (שיר השירים ו ב): "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּ[ו]שֶׂם". ישב בדין ושפט בדין, אמר לו: "מפני מה את ברחת מלפני?" אמר (בראשית ג י): וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹ[ו]ם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא".
מה היה לבושו של אדם הראשון? עור צפורן וענן כבוד המכסה עליו. וכיון שאכל מפירות האילן – נפשט עורו וצפורן מעליו, ונסתלקה ענן כבוד מעליו, וראה עצמו ערום, שנאמר (בראשית ג יא): "וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹ[ו]ם אָתָּה".
אמר אדם לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, כשהייתי לבדי לא חטאתי לך, אלא שהאשה שהבאת אצלי היא הדיחה אותי מדרכיך, שנאמר (בראשית ג יב): "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נתת בנוסחינו: "נָתַתָּה". עִמָּדִי" וכו'. קרא הקב"ה לאשה ואמר לה: לא דייך שחטאת את עצמך, אלא שחטאת את אדם? אמרה לפניו: רבון כל העולמים, הנחש הסיח דעתי לחטא לפניך, שנאמר (שם שם יג): "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹ[ו]כֵל".
והביא שלשתן, ונתן עליהם גזר־דין מתשעה קללות ומות, והפיל את סמא"ל ואת כת שלו ממקום קדושתן מן השמים; וקצץ רגליו של נחש, ופקד עליו להיות מפשיט את עורו ומצטער אחת לשבע שנים בעצבון גדול, ואררו שיהיה שואף במיעיו, ומזונו נתהפך במיעיו לעפר, ומרורת פתנים מות בפיהו, ונתן שנאה בינו לבין בני־האשה – שהיו רוצצין את ראשו, ואחר ממנו – המות.
ונתן לאשה מתשע קללות ומות: ענוי לידה, וענוי דם בתולים, וענוי הריון, וענוי גדול בנים, ומכסה את ראשה כאבל, ואינה מגלחת אותה כי אם בזנות, ורצע את אזנה כעבד עולם וכשפחה משרתת בעלה, ואינה נאמנת בעדות, ואחר כל אלו – מות.
והוציא דומיס לאדם מתשע קללות ומות: קצר כחו, וקצר קומתו, טומאת הזב, טומאת הקרי, טומאת תשמיש המטה, זורע חטים וקוצר קוצים, ומאכלו בעשב הארץ כבהמה, לחמו בדאבה, מזונותיו בזיע, ואחר כל אלו – מות.
אם אדם חטא, מה חטאה ארץ שנאררה? אלא על שלא הגידה את המעשה לפיכך נאררה, ובשעה שבני אדם חוטאין בעבירות הקלות - הוא מכה פירותיה של ארץ בעבור בני אדם, שנאמר (בראשית ג יז): "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ".
מהדורה אחרת: פרק ארבעה עשר מהדורת ונציה 1544
עשר ירידות ירד הקב"ה על הארץ ואלו הן אחת בגן עדן. ואחת בדור הפלגה ואחת בסדום ואחת בסנה ואחת בסיני ושתים בנקרת הצור ושתים באהל מועד ואחת לעתיד לבא. אחת בגן עדן מנין שנ' וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן לרוח היום וכתוב אחד אומר דודי ירד לגנו. ישב לו בדין אמת שופט צדק ואמת קרא לאדם ואמר לו למה ברחת מפני אמר לפניו שמעך שמעתי ורעדו עצמותי שנ' את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי. מה היה לבושו של אדם הראשון עור של צפורן וענן כבוד מכוסה עליו כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מעליו וראה עצמו ערום ונסתלק ענן הכבוד מעליו שנאמר ויאמר מי הגיד לך כי ערום אתה המן העץ אשר צויתיך וגו' אמר אדם לפני הקב"ה רבון כל העולמי' כשהייתי לבדי שמא חטאתי לך אלא האשה שהבאת אצלי היא הדיחה אותי מדבריך שנ' האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
וראשה מכוסה כאבל ואינה מגלחת אותו אלא מזנות. נראה דהוא ט"ס וצ"ל ואינה מגלחת אותו אלא מחשדה של זנות, כדכתבה התורה בפ' נשא ופרע את ראש האשה דהוא לנוולה דסותר את שערה. או נימא דקפיד על גילוח ובמקום מזנות לגרוס מנזירות וכדתנן בנזיר פ"ד מ"ה. אלא דמוה"ר ולא עוד אלא העתיק כמו שכתוב לפנינו אך לא דיבר בזה מאומה.
מעבירות חמורות שולח מגפה לבני אדם מעבירות קלות הוא מכה את פירות הארץ שנאמר ארורה האדמה בעבורך. אף על גב דעשה פגם גדול בחטא זה למעלה ולמטה, מה נעשה דהקב"ה קרא לה מצוה קלה ציויתיו ועבר עליה, ולכך תלה באדמה לפי הנגלה של המצוה ולפי הנסתר שפגם פגם חמור הביא המיתה לעולם, דכל המגפות ממנו נמשכין. יהי רצון דבלע המות לנצח ומבורכת ה' ארצו. אכן מוה"ר ולא עוד אלא דע"ה ע"ד החשיבני לטועה במה שהבנתי בכונת המאמר, דהוא הבין בפשיטות דבחמורות ובקלות ארורה האדמה, והרבה לתת טעמים איך המגפה מגיע נזק ורעה לארץ יע"ש, והאל יצילנו משגיאות ולכוין אל האמת
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק טו (עריכה)
ר' אליעזר אומר: אני שמעתי באזני ה' צבאות מדבר, ומה דבר? אמר (דברים ל טו): "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע" – אמר הב"ה: הרי שני דרכים הללו נתתי לכם לישראל, אחת של טובה ואחת של רעה: של טובה – של חיים; של רעה – של מות.
של טובה – יש בה שני דרכים: אחת של צדקה ואחת של חסד; ואליהו זכור לטוב ממוצע בין שני דרכים הללו. כשיבא אדם להכנס, אליהו זכור לטוב מכריז עליו ואומר (ישעיה כו ב): "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק[י'] שֹׁ[ו]מֵר אֱמֻנִים".
בא שמואל הנביא ועמד לו בין שתי הדרכים הללו, אמר: באי זה מהם אלך? אם הולך בשל צדקה, של חסד טובה הימנה. אלא מעיד אני את השמים ואת הארץ שאיני מניח את אחד מהם. אמר הב"ה: שמואל, את נתת את עצמך על שני דרכים הטובות הללו וחייך שאני נותן לך שלש מתנות טובות; ללמדך, שכל מי שהוא עושה צדקה וגמילות חסדים – יורש שלשה מתנות טובות, ואלו הן: חיים, וצדקה, וכבוד, שנאמר (משלי כא כא): "רֹ[ו]דֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד".
ושל רעה – יש בה ארבעה פתחים. על כל פתח ופתח שבעה מלאכים עומדים – ארבעה מבחוץ ושלשה מבפנים; אלו שבחוץ רחמנים ואלו שבפנים אכזרים.
כשיבא אדם להכנס, הרחמנים מקדימין אותו: "מה לך ולאש הזו? מה לך ולגחלים הללו? שמע לנו ושוב". אם שמע להם – מוטב, ואם לאו – אומר להם: "בהם חיי", ואמרו לו: "הרי נכנסת לפתח ראשון, אל תכנס לפתח שני".
אם רוצה לכנס לפתח שני, הרחמנים מקדימין ואומרין לו: "מה לך להיות מחוק מתורת אלהיך? אין מוטב לך להיות חקוק בתורת אלהיך ולא מחוק?! שמע לנו ושוב". אם שומע להם ושב – הרי מוטב, ואם לאו – הרי הוא אומר להם: "בהם חיי". אמר לו: "הרי נכנסת לפתח שני, אל תכנס לפתח שלישי".
בא להכנס בפתח השלישי, הרחמנין מקדימין אותו ואומרין לו: "מה לך להיות קוראין אותך טהור ולא טמא?! שמע לנו ושוב". אם שמע להן – הרי מוטב, ואם לאו – הוא אומר להם: "בהם חיי". אמרו: "הרי נכנסת לפתח שלישי, אל תכנס לפתח רביעי".
בא ליכנס בפתח הרביעי, הרחמנין מקדימין אותו ואומרין לו: "הרי נכנסת בכל הפתחים הללו ולא שמעת ושבת תשוב עד עכשיו הב"ה מקבל שבים, ועד עכשו הב"ה מוחל לעונות וסולח, ואומר בכל יום: "שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם" (תהילים צ ג) שנאמר (שם): 'תשוב בנוסחינו: "תָּשֵׁב". אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא'".
אמרו אכזריים: "הואיל ולא שמע לראשונים – יוציא רוחו שנאמר (תהילים קמו ד): "תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ", ועליהם הוא אומר (שמות כ ד): "על שלשים ועל רבעים לשונאי", וכתוב אחר (איוב לג כט): "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר".
וכן הוא קורא לאליעזר; אמר לו הב"ה: אליעזר, אתה עשית את עצמך כחוט המשולש, שנאמר (קהלת ד יב): "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק", אף אני קורא עליך הפסוק הזה (דברים יח יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" [אל תהי קורא כן, אלא "תמים תהיה עם ה' אלהיך"]:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ר' אליעזר אומר אני שמעתי באזני. הקורא זה לא יהיה זר בעיניו דהרי בתלמוד בב"מ דנ"ט ע"ב העידו דיצאת בת קול בעבורו דהלכה כר"א, ומי שזכה לזה אפילו דרבנן חלקו אין משגיחין בבת קול אין זה רחוק דשמע באזניו. אלא דמ"ש בסוף האי פרקא וכן הוא קורא לאליעזר א"ל הקדוש ברוך הוא אתה עשית את עצמך כחוט המשולש חייך אף אני קורא עליך זה הפסוק תמים תהיה עם ה' אלהיך ע"כ. דהייתי נבוך אמאן קאי, אם הוא כדגמר אומר דמי שעסוק בצדקה וגמילות חסדים זוכה לג' מתנות טובות, או כיונו למה שדרשו במנחות דג"ם ע"ב בפסוק והחוט המשולש בתפלין ומזוזה וציצית, או כמ"ש בקדושין ד"מ ע"ב דכל שהוא במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא שנאמר והחוט המשולש ועתה תמים תהיה עם ה' אלהיך דלא יהיה חוטא, וכיון שנתגדל ולא היה יודע ועתה נעשה אוצר בלום בכל, גם ה' החזיק לו טובה דאתה עשית את עצמך אחר שנתגדלת ולא כדרך העולם דאביו מוליכו לבית הספר ומלמדו. ולא ידענו הסיבה שאביו מגדולי הדור והניחו כך לסברא דלעיל שלא למד כלום. ויתכן לומר דמה שאמר לו אף אני קורא עליך זה הפסוק תמים תהיה עם ה' אלהיך, כלפי עובדא דב"מ חרוב יוכיח, אמת המים יוכיחו, כותלי בית המדרש יוכיחו, דמי שאינן מאמינים וקוראין זה יאמרו ח"ו דמעשה כשפים הם, לזה אמר הקדוש ברוך הוא אף אני קורא עליך תמים תהיה עם ה' אלהיך דהאי קרא מפורש בזה ואתי שפיר ההי"ב.
של טובה יש בה ב' דרכים וגו' ושל רעה יש בה ד' פתחים ועל כל פתח ז' שומרים. כל זה דהכא מדוקדק במאמר דשבת דף ק"ד ע"א בא לטהר מסייעין אותו ואילו בבא להטמא נקטו פותחין, דבבא להטהר הנה הפתחים נפתחים ע"י כרוז אליהו, לא כן כשבא להטמא אז פותחין לו לאט לאט לפי השומרים כאשר מונה ואזיל המאמר.
ומ"ש ושמואל עמד בין ב' דרכים הללו ואמר באיזה דרך אלך אם של צדקה חסד טובה הימנה אם בשל חסד צדקה טובה הימנה. יש לשאול בזה דשמואל לא סבר לה מר המאמרים דסוכה דמ"ט [ע"ב] גדולה גמילות חסדים מצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, זורע ספק אוכל קוצר ודאי אוכל. ת"ר בג' דברים גדולה גמילות חסדים מהצדקה בגופו ולעשירים ולמתים. ועוד אמרו שזה בגופו וזה בממונו. וגם אמרו אין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה דמכל אלין הגמ"ח טובה מהצדקה, ובמה נסתפק שמואל. ואמר אלי בני אברהם הי"ו בזה לבא לכלל ישו"ב, באומרו אנכי אפרש כונת המאמר, שהתורה אמרה באיזה דרך אני הולכת בדרכן של עושה צדקה שנאמר בארח צדקה אהלך, דראוי להבין למה התורה היא אומרת כך ולא זולתה. אכן לפי המאמר שלפנינו דיש דרכים דרך צדקה ודרך גמ"ח, ושמואל נסתפק באיזה דרך ילך, הנה התורה אמרה דאני בחרתי דרך לעצמי לילך בדרכן של עושה צדקה ולא בדרכן של עושים גמילות חסדים, יען צדקה יכול לעשות האדם מבלי ביטול תורה דמפריש ממונו ונותן לעני תכף והמעות מוכנות ולא יש ביטול תורה כלל, אך גמילות חסדים בגופו דצריך לוית המת וקבורתו והכנסת כלה ופדיון שבויים וכיוצא אין מספר דאיכא ביטול תורה, ואיתא בירושלמי דפסחים פ"ג [ה"ז] בר"א [שאמר] לבנו המבלי אין קברים בקסרין שלחתיך לצפורי, נמצא דאין לו להתבטל מת"ת בעבור גמילות חסדים. וע"ש למוה"ר כהנא רבא בספר אגדת אליהו ח"ב במאמר ההוא, וא"כ שפיר אמרה תורה דאני איני מהלכת אלא בדרכן של עושה צדקה ולא בדרכן של גומלי חסדים כדי שלא יהיה ביטול תורה, ולפ"ז הא דגמילות חסדים גדול מצדקה ניתן לבעלי בתים כי לא לחכמים. והשתא שמואל דן בדעתו דאם אני תופס בשתיהן הוא יותר טוב אחוז מזה וגם מזה, והלך מידי שנה בשנה וסבב בית אל, דבהדיה דקא אזיל לעשות גמילות חסדים שלא יטריחו לבא אצלו הוא שופט את ישראל, דדינא נמי היינו תורה, ומכל שכן דקודם שיפסוק הדין צריך שיעיין בהלכה כדת מה לעשות. ועוד שאמרו בברכות פ' אין עומדין [ה"א] א"ר ירמיה העוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה. ועיין למוה"ר מרא"ה [מראה הגדול] ח"א בדרוש ח' להלבשה לענין מינוי ת"ח לפקידי ת"ח דעמד על הדבר דמתבטלין מת"ת ונמצא דבא לגדר ומעלה שאמרו כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים תרוייהו כחדא דהוא גמילות חסדים דאין בו ביטול תורה, ובדרך זה אמר שמואל איני מניח את שתיהם ואקחם לעצמי, כי קשה לאחר לעשות כמוני דבכל מקום שהיה הולך ביתו עמו וההוצאה מרובה, ולהיות שהוא שופט כל הארץ הנמצא כזה עשיר ודיין על הצבור על כל ישראל לעשות כמו שמואל, וזהו דבר יקר דרחוק דאחרים יעשו כמוהו, זת"ד ישל"א.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק טז (עריכה)
על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות־חסדים (וכן באבות א ב);
- "על התורה" מניין? שנאמר (ירמיה לג כה): "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" וכו', ואומר (יהושע א ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ".
- על העבודה" מניין? שנאמר (משלי טו ח): "וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ".
- "על גמילות־חסדים" מניין? שנאמר (הושע ו ו): "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח".
על העושה גמילות חסדים לחתנים – מניין אנו למדים? מהב"ה שגמל חסד לאדם הראשון ולעזרו. אמר הב"ה: חביבה עלי חסד מזבחים ועולות שישראל חביבין ועתידין להקריב לפני על־גבי המזבח, שנאמר (הושע ו ו): "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח".
ר' יוסי אומר: שבעת ימי־המשתה – ממי אנו למדין? מיעקב אבינו, כשנשא את לאה – עשה שבעת ימי המשתה ושמחה, שנאמר (בראשית כט כז): "מַלֵּא שְׁבֻ[ו]עַ זֹאת" וכו'.
ר' שמעון אומר: כתב אברהם אבינו את כל אשר לו ליצחק, שנאמר (בראשית כה ה): "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק", ולקח הכתב ונתנו ביד עבדו אליעזר. אמר: הואיל והכתב בידו, כל ממונו בידי לילך ולהשתבח בבית אביו ובמשפחתו. מקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה עשר יום ובג' שעות בא העבד לחרן. והיה העבד תמה בלבו, ואמר: היום יצאתי והיום באתי?! שנאמר (בראשית כד מב): "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן".
ר' אבהו אמר: רצה הב"ה לגמול חסד ליצחק, ושלח מלאך לפני אליעזר ונקפצה הדרך עליו, ובג' שעות בא העבד לחרן. והכל לפני הב"ה, ובת־מלכים שלא יצאה לשאוב מימים ימימה יצאה לשאוב מים באותה שעה. והנערה, שלא היתה יודעת מי הוא האיש – קבלה עליה להזדוג ליצחק. למה? שהיתה ראויה ממעי אמה, שנאמר (תהילים סב י): "בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד". וענו לבן ובתואל: הואיל והדבר יצא מפי הגבורה, אין אנו יכולין לעכב. שנאמר (בראשית כד נ): "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ" וכו' "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ" (שם שם נא). והשכים העבד בבקר, וראה את מלאך עומד וממתין לו בחוץ. אמר להם: אל תאחרו אותי שהרי האיש שבא אתמול עמי והצליח דרכי הרי הוא עומד וממתין לי בחוץ, שנאמר (בראשית כד נו): "וַיֹּאמֶר אֲלֵ[י]הֶם: אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי". אכלו ושתו משתה רבקה. וכחזן שהוא עומד ומברך לכלה בתוך חופתה, כן עמדו וברכו את רבקה אחותם ליצחק, שנאמר (בראשית כד ס): "וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה [אחותם] וַיֹּאמְרוּ לָהּ" וכו'. בששה שעות מהיום יצא העבד מהארץ, ולקח את רבקה ואת דבורה מניקתה, והרכיב אותן על הגמלים; ובשביל שלא יתייחד עם הנערה בלילה, נקפצה הארץ לפניו. ובשלשה שעות בא העבד לחברון, לעת תפלת המנחת ערב. ויצא יצחק בראשית כד סג. וראה ברכות כו: יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו להתפלל תפלת המנחה, וראה הגמלים באים, שנאמר (בראשית כד סג): "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" וכו'.
ר' שמעון אומר: אמר אברהם ליצחק בנו: העבד הזה חשד על כל עריות שבתורה, העבד הזה מרמה בו, שנאמר (הושע יב ח): "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה". ראה שמא נגע בצנור. תביא הנערה האהלה, ותוציא בתוליה באצבע. אם טהורה בבתוליה, הרי היא ראויה לך לאשה ממעי אמה. והוציא את בתוליה באצבע, והראם לאברהם אביו, ואחר כך לקחה לאשה, שנאמר (בראשית כד סז): "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹ[ו]הֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ [...] וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ", שהיו מעשה רבקה דומין למעשה שרה. וכך היו ישראל נהוגין להוציא את בתולי הנערה, שנאמר: "ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו" וכו'.
זקן עבדו של אברהם והיה עבדו אליעזר. ומהיכן היה עבדו? אלא שכיון שיצא מאור כשדים, באו כל גדולי־הדור ליתן לו מתנות, ולקח נמרוד עבדו – אליעזר – ונתנו לו עבד עולם. וכשגמל חסד ליצחק – הוציאו לחירות, ונתן לו הב"ה שכרו בעולם הזה, וקיימו למלך. והוא עוג מלך הבשן.
ר' יוסי אומר: שבעת ימי־המשתה ממי אנו למדין? מיעקב אבינו – שעשה שבעת ימי המשתה ושמחה ולקח את לאה; ועוד הוסיף שבעה ימים אחרים משתה ושמחה, ולקח את רחל, שנאמר (בראשית כט כב): "וַיֶּאֱסֹ[ו]ף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה". אמר הב"ה: אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי ואני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבא: "כִּי בוֹ נָתַן יְהוָה תְּשׁוּעָה (לאדם) [לַאֲרָם]" (מלכים־ב ה א).
שבעת ימי־המשתה ממי אנו למדין? משמשון נזיר־אלהים – כשירד לארץ פלשתים, ולקח לו אשה, ועשה שבעת ימי משתה ושמחה, שנאמר (שופטים יד יא): "וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ ויקח בנוסחינו: "וַיִּקְחוּ". שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתּוֹ" – מה היו עושין "אִתּוֹ"? היו אוכלין ושותין ושמחין, שנאמר (שם שם יב): "ויאמר להם שמשון: אחודה נא לכם חידה", וכתיב אחר אומר (שם שם יד): "וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים".
החתן דומה למלך: מה המלך הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, כך חתן הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה; מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד; מה המלך שמחה ומשתה לפניו כל הימים, כך החתן שמחה ומשתה לפניו כל שבעת ימים; מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו; מה המלך פניו מאירות כאור החמה, כך חתן פניו מאירות כאור החמה, שנאמר על השמש (תהילים יט ו): "וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ":
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ועל ג"ח לחתנים מנין אנו למדין מהקב"ה שאמר למלה"ש. הקשה מוה"ר ולא עוד אלא וכי גמילות חסדים לחתנים לבד הוא, ולמה לא מנה דסופה גמילות חסדים בקבורת משה, וישב בב' אופנים. ולענ"ד נראה לומר עם דרך הרב רוח אליהו במאמר [ברכות ו ע"ב] כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות, ואם משמחו מה שכרו, זוכה לתורה שניתנה בה' קולות, דהקושי מבואר מה שאל מה שכרו הרי די לו דאינו עובר. אך הכונה דההולך לבית החתן ואוכל ושותה ושמח כשמוע קול שיר ועכ"ז אינו משמחו עובר, וצריך שישמח להחתן והוא ישמח, אך אם משמחו לבד ואינו נהנה מה שכרו כיון דלא הי"ל הנאה, ע"ז בא שכרו דזוכה לתורה, זת"ד בקיצור. והשתא הוה ס"ד דירחיק האדם מלילך לעשות חסד עם החתן, שלא יאמרו כי הוא להוט אחר אכילה ושתיה ולשמוע קול שיר וניגון, לזה בא באזהרה ועל גמילות חסדים לחתנים תלך בלי הנאה כדי שלא יאמרו זה ממי אתה למד מהקב"ה והמלאכים שלא היה להם שום הנאה כן תעשה אתה, כמו הפי' דאם משמחו מה שכרו ודוק. אפס כי עז בדברי מוה"ר ולא עוד אלא דכתב דלמה לא מנה גמילות חסדים בקבורת משה והלך למאמר דסוטה דסופה גמילות חסדים, והרי הכא בפרקי ר"א אחר שאמר גמילות חסדים לחתנים מנין הנה בפרק שלאחריו התחיל בכך גמילות חסדים לאבלים מנין, אנו למדין מהקב"ה שהוא בעצמו גמל חסד למשה וקברו וגו', ונמצא דבמאמר זה אח"ז מנה הא והא ולפניו המאמר דשרטט וכתב בו וצ"ע. עוד ראיתי למוה"ר שם דהקשה על ר"י דאיך למד ז' ימי המשתה מיעקב שהוא קודם מתן תורה ותירץ בתי' הב' דס"ל כמ"ד דלמדין אבלות ז' מיוסף, והניח סברת ריב"ז דנפק"ל מקרא והפכתי אבלם לששון יע"ש, והוא חידוש דלא הזכיר זה מהתוספות במו"ק ד"כ ע"א. ועיין בסה"ק עיני כל חי בנזיר דט"ו ע"ב.
והוציא את בתוליה באצבע והראה אותן לאברהם. הא לא אתייא עם מה שהביא בספר דבש לפי מערכת א' אות כ"ג ממדרש דלא מצא לה בתולים ונתברר דהיתה מוכת עץ כשנפלה מהגמל, וצוה הקדוש ברוך הוא להכניסו לגן עדן לפי שנחשד ע"כ. וגם הסיום הזה הפך מהכא דנתן לו שכרו בעולם הזה בשביל שלא יהיה לו שכר לעוה"ב דהקימו למלך, והם אגדות חלוקות או הא בגלגול אחר.
החתן דומה למלך. הכא מונה ה', ומוה"ר מדרש תלפיות ענף חתן דקס"ז ע"ג הוסיף עוד ח"י. ונתן טעם על מה ר"א הגדול לא אמר כי אם ה', והאריך במאמר הלזה בא"ר רחוב'ות, ועיין לקמן סוף פ"ן גבי מרדכי מה מלך חלוקות אחרות.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק יז (עריכה)
גמילות־חסדים לאבלים – מניין אנו למדין? מהמקום, שהוא גמל חסד למשה רבינו עליו השלום, שקברו בידו. ואלולי שהדבר כתוב אי־אפשר לאמרו, שנאמר: "וַיִּקְבֹּ[ו]ר אֹתוֹ בגאי בנוסחינו: "בַגַּיְ". בְּאֶרֶץ מוֹאָב"
רבן גמליאל בנו של ר' יהודה אומר: לא למשה לבדו גמל הב"ה אלא אף לאהרן: כשעלו להור ההר היו נדונין כל שבטי ישראל ואומרין: משה ואלעזר הניחו אהרן בהר ההר וירדו להם, ולא האמינו כי גוע אהרן וגמלו לו חסד. מה עשה הב"ה? נטל ארונו של אהרן, והעביר מעל מחנה ישראל, וראו כל ישראל את ארונו טס ופורח באויר, והאמינו כי גוע אהרן. וגמלו לו חסד האנשים והנשים והטף – למה? שהיה אהרן רודף שלום ואוהב שלום[1], ועובר על מחנה ישראל בכל יום ונותן שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו. לפיכך גמלו לו חסד, שנאמר (במדבר כ כט): "וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".
ר' יוסי אומר: שבעת ימי־האבל מניין אנו למדין? מיעקב אבינו, שכך עשה לו יוסף בנו, שנאמר (בראשית נ י): "וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים".
גמילות־חסדים מניין אנו למדין לאבלים? מאיזבל, שהיתה ביתה סמוך לשוק, וכל מת שהיה עובר בשוק – היתה יוצאת מתוך ביתה ומכה בכפי ידיה, ומקוננת בפיה, ומהלכת עשרה צעדות. וכל חתן שהיה עובר בשוק, היתה יוצאה מתוך ביתה, ומצלצלת בכפי ידיה, ומקלסת בפיה, ומהלכת עשר צעדות. ונתנבא עליה אליהו זכור לטוב: "וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל" (מלכים ב ט:י), והאברים שהיו גומלי חסד לא שלטו הכלבים בהם, שנאמר: "וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא מָצְאוּ בָהּ וכו' כִּי אִם הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם" (מלכים ב ט:לה)
גמילות־חסד לאבלים מנין אנו למדין? מאנשי יבש גלעד, כיון שנהרג שאול ובניו אמרו אנשי יבש גלעד: "אותו האיש שהצילנו מחרפת בני־עמון, אין אנו חייבין לגמול לו חסד?!" ועמדו כל הגבורים שבהם, והלכו כל הלילה לחומת בית־שן, ולקחו את גופת שאול ואת גופת בניו מחומת בית־שן, שנאמר: "וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה [וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם]" (שמואל א לא:יב).
לאבלים מנחמין בלחם וביין, שנאמר (משלי לו א): 'תְּנוּ שֵׁכָר [לְאוֹבֵד] וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ".
אנשי יבש גלעד היו גומלין חסד עם שאול ובניו, אף אני נותן לכם שכרכם ולבניכם לעתיד לבא, כשעתיד הב"ה לקבץ את ישראל מארבע פינות העולם, ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה, שנאמר (תהלים ס:ט): "לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה"; ואחר־כך אפרים, שנאמר (שם): "אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי"; ואחר־כך יהודה, שנאמר (שם): "יְהוּדָה מְחֹקְקִי".
"לִי גִלְעָד" – זה אחאב מלך ישראל שמת ברמת גלעד, "ולִי מְנַשֶּׁה" – כמשמעו. "אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי" – זה ירבעם. "יְהוּדָה מְחֹקְקִי" – זה אחיתופל. "מוֹאָב סִיר רַחְצִי" (שם ס:י) – זה גחזי. "עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי" (שם) – זה דואג. "עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי" (שם) – אמר הב"ה: עלי לפלש להם זכות ולעשותם רועים אלו ואלו.
ר' פנחס אומר: שלש שנים שנהרג שאול ובניו בא רעב בימי דוד, שלשה שנים שנה אחר שנה, שנאמר (שמואל־ב כא א): "וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים"; ולמה שנה אחר שנה?
בראשונה עלו כל ישראל לרגלים, אמר להם דוד: צאו וראו שמא יש בכם בני־אדם שהם עובדי עבודה זרה, שבעון עבודה זרה הגשמים עוצרים, שנאמר (דברים יא טז): "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" – מה כתיב אחריו? "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם" (שם שם יז); יצאו ובדקו, ולא מצאו.
בשנה שנייה עלו כל ישראל לרגלים, אמר להם דוד: צאו וראו שמא יש בכם בני־אדם מגלה עריות, שבעון מגלה עריות הגשמים נעצרים, שנאמר (ירמיה ג ב): "וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ" – מה כתוב אחריו? "וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים, וּמַלְקוֹשׁ לא בנוסחינו: "לוֹא". הָיָה" (שם שם ג); יצאו ובדקו ולא מצאו.
בשנה השלישית עלו כל ישראל לרגלים, אמ' להם דוד: צאו וראו אם יש בכם בני־אדם שופכי דמים, שבעון שופכי דמים הגשמים נעצרים, שנאמר (במדבר לה לג): "ולא תחניפו את הארץ"; יצאו ובדקו ולא מצאו.
אמר להם דוד: "מכאן ואילך אין הדבר תלוי אלא בי"; מיד עמד והתפלל לפני הב"ה על שאול: "אינו שאול שנמשח בשמן המשחה? אינו שאול שבימיו לא נעשתה ע"ז בישראל? אינו שאול שחלקו שמואל הנביא ואתם בארץ והם בחוצה לארץ?", מיד עמד דוד ונכנס לכל זקני ישראל וגדוליהן, ועברו את הירדן, ובאו ליבש גלעד, ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו שלא משלה בהם רמה, שנאמר (תהילים לד כא): "שֹׁ[ו]מֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה", ונטלו את עצמות שאול ויהונתן בנו, ונתנו אותם בתוך ארון המת, ועברו את הירדן, שנאמר (שמואל־ב כא יד): "וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ [...] ויעש בנוסחינו: "וַיַּעֲשׂוּ". כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ" – מה צִוָּה הַמֶּלֶךְ? צוה להיות מעבירין ארונו של שאול בכל גבול שבטו, והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול היו יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהן וגומלים חסד עם שאול ועם בנו כדי שיצאו כל ישראל ידי־חובתן בגמילות־חסד; וכן עשה עד שבא לארץ אחוזתו, לגבול ישראל בארץ בנימין בירושלים, שנאמר (שם): "וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן", בסביב ירושלם. וכיון שראה הב"ה שגמלו חסד כל ישראל, מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ, שנאמר (שם): "וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן".
ר' נתנאל אומר: שלש מאות שנה עד שלא נולד יאשיהו – שמו, ובן שמנה שנים מלך; וכי נער של שמנה שנים, מה דעתו? והלא מאס את האלילים, ושבר את המצבות, וגדע את הפסילים, וכרת את האשרים, והיה זכותו מבהקת לפני כסא הכבוד. ובשביל הרעה שהיו ישראל עושין בסתר נאסף הצדיק, שנאמר (ישעיה נז א): "כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק". ונאספו כל יהודה וירמיהו הנביא לגמול חסד ליאשיהו, [שני] שנאמר (דה"י־ב לה כה): "וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ [וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל]".
ר' לוי אומר: "הַשָּׁרִים" – אלו הלויים, שהיו עומדין על הדוכן בשיר, "וְהַשָּׁרוֹת" – אלו נשותיהן.
ר' שמעון אומק: לא על הלויים ולא על נשותיהן בלבד הן אמרו, אלא גם על הנשים החכמות, שנאמר (ירמיה ט טז–יז): "כֹּה אָמַר ה' [צְבָאוֹת] הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת, וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי" – מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין כן לכל זקני ישראל ולגדוליהן, שנאמר (דה"י־ב לה כה): "ויתנ[ו]ם לחוק לישראל".
ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הב"ה, וכשבנה בית־המקדש בנה שני שערים – אחד לחתנים, ואחד לאבלים ולמנודים. והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו. והנכנס בשער חתנים – היו יודעין שהוא חתן, והיו אומרים לו: "השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות"; והנכנס בשער האבלים, והיה שפמו מכוסה, והיו יודעין שהוא אבל, והיו אומרין לו: "השוכן בבית זה ינחמך"; והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה –היו יודעין שהוא מנודה, והיו אומרין לו: "השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי־חביריך, ויתן בלב חבריך לסלוח לך, ויקריבוך אצלם". כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים.
ומיום שנחרב בית־המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית־הכנסת, ולבתי־מדרשות, ואנשי־המקום רואים את החתן ושמחים עמו, ורואין את האבל ויושבין לארץ; כדי שיצאו כל ישראל ידי־חובתן בגמילות־חסדים, ועליהם הוא אומר: ברוך אתה ה', נותן שכר טוב לגומלי־חסדים.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
אלא אף לאהרן כשעלה להר ההר. מוה"ר חסיד שבכהונה בספר ולא עוד אלא הרבה להקשות במאמר זה ועל מאמר התנחומא בזה. וכדי ליישב נכנס בדרכים ארוכים יע"ש. ולי אני עבדו יתכן לומר מלתא זוטרתי ויתיישב הכל, והוא במונח של מוה"ר דהענין סובב על שעשה את העגל, והוא דגרם אהרן הריגת כמה בני אדם עברו ושובו משער לשער, ועוד זאת בקרח אתם המיתם את עם ה', והעיקר על אהרן בשביל הכהונה, וע"ז חשבו לעשות לאהרן כדין מתני' דמכות פ"ב מ"ז כהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם שם תהא דירתו שם תהא מיתתו, וזה דבר ישראל בעד משה שגזר עליו שלא יצא משם לעולם עד שימות, כמו שגזר שלמה לשמעי גלות שהיה בידו עון הריגת נוב עיר הכהנים, וכדין ערי מקלט בשביל הרציחה שגרם בעון העגל ובכהונה הגדולה בקרח כדין שוגג. הגם דעל העגל עצמו נתכפר הנה נשאר הרציחה ועתה יכופר, ועל זה בא לישראל דבר תמוה דהוא בעצמו לא הרג ואין שם בהר ההר ערי מקלט, אלא הוא הכל דבר מחודש לגונזו לאהרן על כפרת העגל כמו ערי מקלט דהוא חובת גלות, דחלילה דחשדו ישראל קדושים דמשה רבינו המיתו ואלעזר בנו עמו אם לא באופן זה, עד שפתח ה' פי המערה וראו הארון שכבר מת האמינו דאינו שגנזו משה, כן נראה לענ"ד ומתיישב שפיר כל הקושיות ודוק.
והתפלל וא"ל על שאול. עיין בילקוט שמואל ב' סימן כ"א דשם הלשון מתוקן. ומ"ש ואינו שאול שנמשח בשמן המשחה. מינה תברא למ"ש להפך. עיין לחכם בני [יצחק] הי"ו בספר אבות הראש ח"א בקונטרס הלכתא למשיחה, דאסף וקיבץ כל האמור בענין.
וכשבנה בית המקדש בנה ב' שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים וזכר למקדש. הנה עתה החתן ושושביניו יושבין בהיכל ה' מקום מיוחד, ולאבלים בקצה הביה"כ עגול מקום לאבלים, והולכין לבקר כל יחידי הק"ק באמצע הזמירות ואחר התפלה, וזה במקום ישיבה על הארץ דקאמר הכא דנקט לפי המקומות שיושבין על הכסאות, דלמקומות שיושבין במחצלאות על הארץ עושין היכר במקום כמנהגינו, ויש בתי כנסיות דמכריז השמש שיש אבל או שמחה להודיע שילכו לבקרם, אך למנודה אין לו מקום, ואדרבא אינן מניחין אותו לבא לבית הכנסת ובדד ישב מחוץ למחנה מושבו.
ועליהם הוא אומר ברוך אתה ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים. לא פירש מי הוא האומר, דאין זה פסוק דשייך דעליהם אמר קרא, ובודאי דאין זה מטבע ברכה לומר בהזכרת השם ובמלכות כי אם שהרואה אומר בלי שם ומלכות, והוא נגד מה שמברך אדם על עצמו בד' צריכים להודות.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק יח (עריכה)
בית־שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואחר־כך הארץ, שנאמר (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"; ובית־הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה, שנאמר (תהלים קב, כו): "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם". בית־שמאי אומר: שמים נבראת תחלה, שנאמר (ישעיהו מח, יג): "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם".
נכנס תחרות ביניהם על הדבר הזה עד ששרתה שכינה ביניהם והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו בשעה אחת וברגע אחד – מה עשה הקב"ה? פשט יד ימינו ונטה שמים, ופשט יד שמאלו ויסד ארץ, שנאמר (ישעיהו מח, יג): "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם", ועמדו יחדיו ארץ ושמים, שנאמר (בראשית ב, א): "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם".
וכי כלו שמים וארץ מלהיות ומלעמוד עוד? והלא כבר נאמר עליהם (ירמיהו כג, כד): "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא", אלא שכלו ממלאכה מפועל ומצווי, לכך נאמר (בראשית ב א): "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ".
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, השמים והארץ כלים ממלאכה מפועל ומצווי מששת ימי־בראשית, רחמיך וחסדיך אל תכלא, שאם תכלא רחמך וחסדיך אין אנו יכולין לעמוד, שעל רחמיך וחסדיך העולם עומד, שנאמר (ישעיהו נד, י): "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ" וגו'. (בראשית ב, ב): "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" וגו'.
שבע חנוכות ברא הקב"ה – שש מהן חינך, ואחד שמורה לדורות;
ברא יום ראשון וחנכו וגמר כל מלאכתו, שנאמר (בראשית א, ה): "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", וכך כל ימי המעשה. ברא יום שביעי, לא נאמר בו "מלאכה" ולא נאמר בו "ויהי ערב ויהי בקר", שהוא שמור לדורות, שנאמר (זכריה יד, ז): "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה". למה הדבר דומה? לאחד שהיה לו כלי־חמדה ולא רצה להנחילה אלא לבנו העובד אותו, כך הקב"ה יום שבת מנוחה וקדושה שהיה לפניו לא רצה להנחילה אלא לישראל.
תדע לך שהוא כן כשיצאו ממצרים עד שלא נתן להם את התורה הנחיל את השבת לישראל, ושתי שבתות שבתו ישראל עד שלא נתן להם את התורה, שנאמר (נחמיה ט, יד): "מִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה נָתַתָּ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ", הקב"ה שמר וקדש את השבת וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את השבת.
תדע שהוא כן, בא וראה – כשהיה נותן להם את המן ארבעים שנה, היה נותן להם בששת ימי־המעשה, ובשבת לא היה נותן. שמא תאמר: לא היה בו כח ליתן בכל יום ויום, אלא ששבת, לפיכך היה נותן להם לחם יומים בששי, שנאמר (שמות טז, כט): "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם". כיון שראו ישראל ששבת לפניו, שבתו גם הם, שנאמר (שמות טז, ל): "וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי", (בראשית ב, ג): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" – הקב"ה ברך וקדש את יום השבת, וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את יום השבת. מכאן אמרו כל המברך על היין בלילי־שבתות – מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה ויוסיפו לו שנות חיים לעולם הבא.
"ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם" (שמות לא יד) – מה היא שימור של שבת מלהבעיר בה אש ומלעשות בו מלאכה ומלצאת ומלבא חוץ לתחום אפילו רגל אחד ומלהביא דבר בידו ולהעבירו ארבע אמות ברשות הרבים ולהוציא מרשות לרשות, וזו היא שמירתה של שבת "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת היא לְעֹ[ו]לָם" (שמות לא יז).
אמר הקב"ה: השבת הזה נתתי לישראל ביני לבינם; בששת ימי־המעשה פעלתי את העולם, בשבת נחתי, לפיכך נתתי להם ששת ימי מלאכה ויום השביעי ברכה וקדושה ומנוחה לי ולהם, לכך נאמר (שם): "ביני ובין ישראל".
שבעה רקיעים ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר למכון שבתו אלא "ערבות", שנאמר (תהלים סח, ה): "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ".
שבעה ארצות ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא "ארץ ישראל", שנאמר (דברים יא, יב): "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ".
שבעה הרים ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא ב"הר סיני", שנאמר (תהלים סח, יז): "חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ".
שבעה ימים ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא "ים כנרת" והנחילו לשבט נפתלי, שנאמר (דברים לג, כג): "נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה".
שבעה מדברות ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא "מדבר קדש", והעביר בו ישראל כשיצאו ממצרים.
שבעה עולמות ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא עולם שביעי – ששה לצאת ולבא, ואחד שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם.
ז' ימים ברא הקב"ה, ומכלן לא בחר אלא יום ז', שנאמר (בראשית ב, ג): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ".
שבעה שנים ברא הקב"ה, ומכלן לא בחר אלא "שנת שמטה".
וכל מי שהוא שומר את השבת בעולם הזה – הקב"ה מוחל לו כל עונותיו, שנאמר (ישעיהו נו, ב): "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ", אל תקרי "שומר שבת מחללו" אלא "מחול לו" – מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
השמים נבראו תחילה. מוה"ר ולא עוד אלא הרבה בטעמים במאי פליגי והשמיט מענין דין ורחמים ותורה שבכתב ותורה שבעל פה ושרי ישראל ושרי אומות העולם ונשמות במדרגתם.
ולא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר וגו' לאחד שהי"ל כלי חמדה. ומה טוב לפי זה מה שדרשו בפסוק מזמור לק"ט ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן עד הששי, ולא אחד בהם דבשבת לא כתיב יום הז', וזה יורה ולי מה יקרו רעך אל, דנקראו ישראל ריעים למען אחי ורעי. ועיין במדרש תהלים ובילקוט שם בסי' לק"ט. ומ"ש בשעה אחת וברגע אחד. עיין למוה"ר ולא עוד אלא לקמן בפל"א.
מכאן אמרו כל המברך על היין בלילי שבתות מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה ויוסיפו לו שנות חיים לעוה"ב. והא נמי כטע'ם לצד למה שתקנו לומר לחיי בסברי מרנן דהוא בעת הברכה, והא שמיע לי דבקידוש קא משתעי. ונקט כל המברך, כל לאתויי ברכת המזון נמי דיקח כוס ויברך עליו ברכת המזון בליל שבת אפילו דבחול אינו נוהג. או מחמת מחלה דאינו שותה יין, או כי אין ידו משגת, עכ"פ ליל שבת יצמצם שלא לשתות בתוך הסעודה זולת הדחה מדגים לבשר. ואפשר בשכר ויהיה שותה כוס של ברכה בריוח וארכא בחיים יהיבת ליה. ועיין מ"ש עוד בזה בחי' על התקונים ד"ס ע"ב בס"ד.
ז' רקיעים. הכא מונה ח' שבעיות דבחר הקדוש ברוך הוא בז'. ועיין בקונטרסי חיים ומזון ח"א אות קפ"ב ולמוה"ר ולא עוד אלא לעיל מזה פרק ג'. ועוד לו באגדת אליהו ח"ב ד"ץ ע"ב. ועיין בתקונים דף קכ"ח ע"ב, ועיין בזוה"ק סדר בראשית דמ"ה ע"ב ובתוס' ח"ג סימן טו"ב וסדר ויקרא ד"ט ע"ב ותזריע דמ"ז ע"ב ואחרי דע"ו ע"ב ובהר דק"ח ע"ב ובתוס' ח"ג סימן ז', ובקונטרסי חיים לגופא וצדקה לחיים מערכת ס'. ועיין למהרש"א בחידושי אגדות ריש יומא ופ"ד דנדרים ופ"ב דערכין, ובילקוט ראובני סדר נשא. ועתה מדפ'ס ועולה ספר נאה להודות לרב אחא משבחא גדול הנאמר באברהם ז"ל וראיתי לו מה שהביא במספר ז' ודוק.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק יט (עריכה)
עשרה דברים נבראו בערב־שבת בין השמשות (אבות ה, ו) ואלו הן: פי־הארץ, פי־הבאר, פי־האתון, הקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים: אף מזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של יצחק. ויש אומרים: אף הצבת.
בשבע שעות ביום בערב שבת נכנס אדה"ר בגן־עדן והיו מלאכי־השרת מקלסין אותו ומכניסין אותו לגן־עדן ובין השמשות בערב־שבת גורש ויצא, והיו מלאכי השרת קוראין עליו ואומרים (תהלים מט, יג): "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ", "כבהמה נדמו"[2] אין כתיב כאן, אלא "כבהמות נדמו" שניהם. בא יום השבת ונעשה סניגור לאדה"ר אדם הראשון, אמר לפניו: רבון העולמים בששת ימי־בראשית לא נהרג הרג בעולם ובי אתה מתחיל? זו היא קדושתי וזו היא ברכתי שנאמר (בראשית ב, ב): "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו"?! ובזכות יום השבת ניצל אדם מדינה של גיהנם וראה אדם כחה של שבת, אמר: לא לחנם ברך הקב"ה את השבת וקדש אותו, התחיל משורר ומזמר ליום השבת, שנאמר (תהלים צב, א): "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת".
רבי ישמעאל אומר: המזמור הזה אדה"ר אמרו ונשכח בכל הדורות עד שבא משה וחידשו, שנאמר (תהלים צב, א): "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" – ל"יום" שכלו "שבת" ומנוחה לחיי העולם הבא. (תהלים צב, ב): "טוֹב לְהֹדוֹת לַה'" – אדה"ר אמר: בי ילמדו כל הדורות שכל מי שיודה פשעיו ועוזב, ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר (תהילים צב ב): טוב להודות לה' (תהלים צב, ג): "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ" לכל באי העולם [ה]בא שהוא דומה ל"בקר", (תהלים צב, ג): "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" – לכל באי העולם הזה, שהוא דומה ללילה, יגידו ויאמרו אמונתו וחסדו של הקב"ה שעשה עמי והצילני מדינה של גיהנם.
(תהלים צב, ד): "עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל" כל עדות נאמנות לישראל בעשרה: הכנור שהיה מנגן בו דוד – בעשרה נימן, עדות ברית מילה – בעשרה, עדות המת – בעשרה, עדות ברכת השם – בעשרה, עדות חליצה – בי', עדות ברכת נשואין – בעשרה, שנאמר (רות ד, ב): "וַיִּקַּח בֹּעַז עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים". אמר הקב"ה: אני רוצה מישראל הגיון פיהם מנבל וכנור, שנאמר (תהלים צב, ד): "עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר". (תהלים צב, ה): "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ", אמר אדם: שמחני הקב"ה והכניסני בגן־עדן והראני ד' מלכיות מושלין ואובדין, והראני דוד בן־ישי מושל לעתיד לבא, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנאמר (תהלים סא, ז): "יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר", ונתתי לאל רנן ושבח וזמר ממעשיו, שנאמר (תהלים צב, ה): "בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן", (תהלים צב, ו): "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'", התחיל מפאר ומהלל לשם עליון ואומר: "מה גדלו מעשיך ה'" אבל לעומק מחשבותיך תהום רבה למאד מאוד, שנאמר (תהלים צב, ו): "מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ"; (תהלים צב, ז): "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע" – אדם שהוא "בער" מישראל ולא למד בינה, חכמי־ישראל ילמדוהו בינה, שנאמר (תהלים צד, ח): "בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם"; אבל אדם בקי בעכומ"ז הוא כסיל, למה שאינו יודע דברי תורה, שנאמר (תהלים צב, ז): "וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת", (תהלים צב, ח): "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב" – בזמן שאתה רואה "רשעים" שרבו "כמו עשב" לכסות את פני־הארץ, והציצו כל עובדי עכומ"ז, שהם ומעשיהם און רע, לימות המשיח, והרשעים שרבו כמו עשב – לא הרבן הקב"ה אלא לאבדן מן העוה"ז ומן העולם הבא. (תהלים צב, ח): "לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד", (תהלים צב, ט): "וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'", ראה דור שרבו רשעים כמו עשב לכסות את פני כל הארץ והציצו כל עובדי עכומ"ז שהם ומעשיהם און ולא אמר "הללויה" עד שראה שהן עתידין להשמד, שנאמר (תהלים קד, לה): "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ", ואז הקב"ה מלך מרומם בעליונים ובתחתונים, שנאמר (תהלים צב, ט): "וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'", (תהלים צב, י): "כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה'", אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון כל העולמים נתנו אויביך עלינו עול קשה על צוארינו אבל אנו יודעין שהן לאבדן, שנאמר (תהלים צב, י): "כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ";
וכל עכומ"ז יתפרדו כמוץ לפני רוח, שנאמר (תהלים צב, י): "יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן". (תהלים צב, יא): "וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי" – מה ראם קרנותיו גבוהות מכל בהמה והוא מנגח לימינו ולשמאלו, כך מנחם בן עמיאל בן יוסף קרנותיו גבוהות מכל בהמה, ומנגח לד' רוחות העולם, ועליו אמר משה (דברים לג, יז): "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו", ועמו רבבות אפרים ואלפי מנשה, שנאמר (דברים לג, יז): "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה";
ועליו יתיצבו מלכים להרגו, שנאמר (תהלים ב, ב): "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ"; וישראל שבארץ בצרה גדולה אבל צרתה כזית רענן, שנאמר (תהלים צב, יא): "בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן";
["ותבט עיני בשורי" (שם שם יב)] ישראל שבארץ רואין במפלתן של שונאים, שנאמר (תהלים צב, יב): "וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי". (תהלים צב, יג): "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" – מה תמרה זו נאה במראיה וכל פירותיה מתוקים וטובים, כך בן־דוד נאה במראהו וכבודו וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקב"ה.
(תהלים צב, יג): "כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" – מה הארץ שבלבנון שרשיו מרובים למטה בארץ ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, כך בן־דוד כחו ומעשיו לפני הקב"ה מרובים, אפילו כל העכומ"ז באין עליו – אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (תהילים צב יג): "כארז בלבנון ישגה". (תהלים צב, יד): "שְׁתוּלִים בְּבֵית ה'".
עתיד הקב"ה לקבץ כל ישראל מארבע כנפות־הארץ, כגון הגנן הזה שנוטע מערוגה לערוגה – כך עתיד הקב"ה ליטע אותם מארץ טמאה לארץ טהורה, שנאמר (שם): "שְׁתוּלִים בְּבֵית ה';
וכעשב השדה יפרחו ויצמחו בבהמ"ק, שנאמר (תהלים צב, יד): "בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ". (תהלים צב, טו): "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה" – מה השיבה הזו הדר וכבוד לזקנים, כך הם הדר וכבוד, שנאמר (תהלים צב, טו): "דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ". (תהלים צב, טז): "לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה'" – כל אלו למה? להגיד להלל ולשנן כח מעשיו של הקב"ה ולהגיד שהוא צדיק וישר ואין עול, שנאמר (תהלים צב, טז): "צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ".
הערות[עריכה]
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
עד שבא משה וחידשו שנאמר מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת. הכונה כמו שרמזו דהוא ר"ת למש'ה. ועיין בחי' על המד"ר סדר בראשית פרשה כ"ב.
עדות המת ביו"ד. לא פורש כיצד הוא דבעי עשרה. וגם מ"ש והכניסני בג"ע ולקחתי משנותי ע' שנה. הרי זה היה אחר שחטא דנגזר דיחיה אלף, ומה בקש בגן עדן אחר שחטא, דאי חזר אחר שעשה תשובה לא ידענו מזה. ועיין בריש פ' שאח"ז ובסוף הפרק שהיה בהר המוריה ושם נתן אל לבו לחצוב לו קבר יע"ש
וכבודו וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקדוש ברוך הוא. מה שהבין מוה"ר כהן הראש בספר ולע"א [ולא עוד אלא] דמשמע דעתיד לעשות דברים מכוערים לעיני בני אדם ולשוט בתוך הקליפות כדי לברר ניצוצות והרואה זר מעשהו. ומעלת הרב ועצום המגיה נר"ו הביא לו סיוע ממה שרשום בזכרונו והוא מפורש בספר חומת אנך במלכים א' סימן י"א ובספרו יוסף תהלות סימן קכ"ז, אחר המחילה רבה לא כן אנכי עמדי בכונת המאמר, דחלילה לומר על משיח ן' דוד כן דיכנס בזה כי אם על דברים הנגלים אלינו דדן בלתי עדים והתראה ובמלחמותיו דלא יעשה כמו משה וקראת אליה לשלום וכיוצא, וכביכול דהפיל ארצה שרים של האומות והאלילים כליל יחלוף אז ממילא רווחא דיתבררו ויתלבנו ויוצאים בשיר כל ניצוצות הקדושה שנפלו בקליפות כמו מלחמת אברהם דיצא רבא כמו שהביא בשער הפסוקים של מהרח"ו ס' לך לך ס"יוד כנודע. ועיין למוה"ר שם בפמ"ז דק"ה ע"ב בבנות מדין דהביאו אותם דרצה לפרש בין לילך אצלם להיכא דמביא אותם יע"ש, והוא הפך ענין שלמה, אלא די"ל דבשלמה מצאה קפידא דעשאן מלכות ופלגשים.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כ (עריכה)
ויגרש את האדם גורש ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה ששער גן עדן סמוך להר המוריה משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח שנאמ' ויקח אלהים את האדם מאי זה מקום לקחו ממקום בית המקדש שנאמר לעבוד את האדמה אשר לוּקח משם.
רבי יהודה אומ' הקב"ה שמר שבת ראשון ואדם שמר אותו תחילה בתחתונים והיה יום השבת משמרו מכל רע ומנחמו מכל סרעפי לבו שנאמר: בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ וגו' [יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי] (תהלים צט:יט).
רבי יהושע בן קרחה אומר מן האילן שנחבאו שם תחתיו לקחו עלים ותפרו שנאמר ויתפרו עלי תאנה.
רבי אליעזר אומ' מן העור שהפשיט הנחש עשה הקב"ה כתונת כבוד לאדם ולעזרו שנאמר: ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.
בין השמשות של שבת היה אדם ויושב ומהרהר בלבו ואומר אוי לי שמא יבא הנחש שהטעה אותי בערב שב' וישופני עקב נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמרו מכל רע. ראה אדם לעמוד של אש ושמח בלבו ואמר עכשיו אני יודע שהמקום עמי, ופשט ידיו לאור האש, וברך בורא מאורי האש. וכשהרחיק ידיו מהאש אמר אדם: עכשיו אני יודע שנבדל יום הקד' מיום החול, שאין לבער אש בשבת, אמר: ברוך המבדיל בין קודש לחול.
רבי מנא אומר: כיצד חייב אדם לברך על כוס של יין לאור האש ואומר ברוך בורא מאורי האש, וכשמחזיר ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול, ואם אין לו יין פושט את ידיו לאור האש ומסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך בורא מאורי האש, וכיון שמרחיק ידו מן האש אומר: ברוך המבדיל בין קודש לחול. ואם אין לו אש, פושט ידו לאור הכוכבים שהן של אש ויסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר: ברוך בורא מאורי האש. ואם נתקדרו השמים תולה אבן מן הארץ ומבדיל ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.
רבי אליעזר אומר: לאחר ששותה אד' כוס של הבדלה מצו' להטיל מעט מים בכוס של הבדלה ושותה כדי לחבב את המצווה. ומה שישמר מן בכוס מן המים מעבירו על גבי עיניו. למה? משום שאמרו חכמים שיורי מצוה מעכבין את הפורענות.
רבי צדוק אומר כל מי שאינו מבדיל על היין במוצאי שבתות או אינו שומע מן המבדילי', אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכל מי שהוא שומע מן המבדילי' או מבדיל על היין, הקדוש ברוך הוא קונה אותו לסגולתו, שנאמר: ואבדיל אתכם מן העמי' והייתם לי סגולה. באחד בשבת נכנס אדם במי גיחון העליון עד שהגיעו מים עד צוארו ונתענה שבעה שבתות ימי' עד שנעשה גופו כמין כברה. אמר אדם לפני הקב"ה: רבון כל העולמי' העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת השבים.
מה עשה הקב"ה? פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקבל את תשובתו שנאמ' חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי [אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי] סֶלָה (תהלים לב:ה) - מן העולם הזה, ו'סלה' - מן העולם הבא.
ישב אדם ודרש בלבו ואם כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי (איוב ל:כג) אמר אדם: עד שאני בעולם, אבנה לי בית מלון לרבצי חוץ להר המוריה וחצב ובנה לו בית מלון לרבצו.
אמר אדם מה הלוחות שהן עתידי' להכתב באצבעו של הקדוש ברוך הוא ועתידין מימי הירדן לברוח מפניהם וגופי שגבל בשתי ידיו ורוח נשמת פיו נפח באפי ולאחר מותי יקחו אותי ואת עצמותי ויעשו להם ע"ז, אלא אעמיק אני ארוני למטה מן המערה ולפנים מן המערה לפיכך נקראת מערת המכפלה שהיא כפולה ושם הוא נתון אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה[3] ולפיכך נקראת קרית ארבע שנקברו בה ארבע זוגות ועליהם הכתוב אומר יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ (ישעיהו נז:ב).
קישורים חיצוניים[עריכה]
- פרק עשרים, במהדורת ונציה 1544
הערות שוליים[עריכה]
- ^ ובדומה לזה מובא באבות א יב.
- ^ צ"ל: נדמה (כך בכתב יד JTS EMC 866 - המופיע במאגר של האקדמיה ללשון).
- ^ לפי כתב היד של פרקי דרבי אליעזר המצוי בהיברו יוניון קולג' (והוא כנראה קדום למהדורת דפוס זו 1544) מופיע: "אדם ועזרו אברהם ועזרו יצחק ועזרו יעקב ועזרו ללא שמות הנשים.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
והיה יום שבת משמרו מכל רע ומנחמו מכל סרעיפי לבו שנא' ברוב סרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי. הביאו בס' והוא ט"ס כי הכתוב בש' והרמז שכתב הרוקח סי' נ"ו והביאו המטה משה סימן תע"ח דר"ת 'שרעפי 'בקרבי 'תנחומיך הוא שבת לענין דבשבת ילמוד אגדה ואני רמזתי בסה"ק צדקה חיים דרוש י"ח לענין הספד בשבת כיע"ש הנה הכא בפרקי דר"א ודאי דכיונו לרמז זה דאל"ה מהיכן מפיק דהכתוב משתעי בשבת דרחוק לומר דהוא מהמזמור הבא אחריו.
לאור הכוכבים. עיין כף החיים סי' לא אות מ"ה. ומ"ש לאחר ששותה כוס של הבדלה מצוה להטיל מעט מים בכוס וישתה לחבב המצוה ומה שישאר בכוס מהמים מעבירן ע"ג עיניו למה שאמ"ח שיורי מצוה מעכבין את הפורענות. עיין שם בסה"ק כף החיים סי' ל"א אות כ"ה ואות כ"ח. וחזה הוית למוה"ר כהנא רבה בס' ולע"א [ולא עוד אלא] בפרק זה דפ"א ע"א דהבין דבין השמשות של שבת הוא בכניסת השבת ואחרי ניו"ק כשגגה שיוצא ופירש כל המאמר במונח זה ובנה בניינים על זה איך לא יש הבדלה בערב שבת ופליאה נשגבה איך הבין כזאת דהא ליתא וכל הפרק הוא בין השמשות בכניסת מוצאי שבת ומיניה וביה תברא דאי קאי בבין השמשות מאי קאמר דבא להודיע על תוספת שבת וכי בין השמשות הוא תוספת שבת והדבר הפלא ופלא על מוה"ר מה ראה על ככה וצ"ע.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כא (עריכה)
פרק אחד ועשרים מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544 כתיב ומפרי העץ אשר בתוך הגן. תנא רבי זעירא אומר: מפרי העץ - אין העץ הזה אלא אדם שנמשל כעץ שנאמ' כי האדם עץ השדה וגו'. אשר בתוך הגן, אין בתוך הגן אלא לשון נקייה מה שבתוך הגוף. אשר בתוך הגן - אשר בתוך האשה, ואין גן - אלא האשה שנמשלה לגן שנאמ' גן נעול אחותי כלה, זו מה הגנה כל מה שנזרעה היא צומחת ומוציאה, כך האשה הזאת כל מה שנזרע הרה ויולדת מבעלה. בא אליה ורוכבת נחש ועברה את קין ואחר כך עברה את הבל שנא' והאדם ידע את חוה אשתו. מהו ידע? שהיתה מעוברת וראתה דמותו שלא היה מן התחתונים, אלא מן העליונים. והביטה ואמרה: קניתי איש את יי',רבי ישמעאל אומ': משם עלו ונתייחסו כל דורות הרשעים המורדים והפושעים במרום, ואומ' אין אנו צריכין לטיפת גשמיך שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו.
רבי מיאשא אומר: נולד קין ותאומתו עמו. נולד הבל ותאומתו עמו. אמר לו רבי ישמעאל והלא כבר נאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו? אמר לו: מתוך הדברים האלה תדע לך שלא היו נשים אחרון בעולם שישאו להן והתירן להם, ועל זה נאמר: כי אמרתי עולם חסד יבנה, בחסד נברא העולם עד שלא נתנה תורה. רבי יוסי אומר קין והבל תאומים היו שנאמר ותהר ותלד את קין בההיא שעת' אוסיפת למילד שנאמ': ותוסף ללדת. והיה קין אוהב לעבוד אדמה לזרוע והבל היה אוהב לרעות צאן. זה נותן ממלאכתו, מאכיל לזה וזה נותן ממלאכתו מאכיל לזה. הגיע יום טוב של פסח. אמ' להם אדם לבניו: בליל זה עתידין ישר' להקריב קרבנות פסחים הקריבו גם אתם לפני בוראכם. הביא קין מותר מאכלו - קליות זרע פשתן[1]. והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר. ונתעב מנחת קין ונרצית מנחת הבל שנ': וישע יי אל הבל ואל מנחתו. רבי יהושע בן קרחה אומר: אמר הקב"ה: אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם, שמא חס ושלום אפילו בארג בגד, שנא': לא תלבש שעטנז וגו'. אפילו היא מרוקבת לא יעלה עליך, שנאמר: ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך. ר' צדוק אומר: נכנסה קנאה ושטנה גדולה בלבו של קין על שנרצית מנחתו של הבל ולא עוד אלא שהיתה אשתו תאומתו יפה בנשים. אמר: אני אהרוג את הבל אחי, ואקח את אשתו, שנאמר: ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה, ואין בשדה אלא האשה שנמשלה כשדה שנ': כי האדם עץ השדה. לקח האבן וטבע במצחו של הבל והרגו שנאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. רבי יוחנן אמר: לא היה יודע קין שהנסתרות גלויות לפני המקו'. מה עשה? נטל את נבלתו של אחיו וחפר וטמן אותו בארץ. אמר לו הקב"ה: אי הבל אחיך? אמר לפניו: רבונו של עולם שומר שדה וכרם שמתני שומר אחי לא שמתני שנאמר: השומר אחי אנכי. אמ' לו הקב"ה: הרצחת וגם ירשת?! קול דמי אחיך צועקים אלי! כיון ששמע קין הדבר נבהל. ואררו שיהיה נודד בארץ על שפיכות דמים ועל מות רע. אמר קין לפניו: רבון העולמי' גדול עווני מנשוא שאין בו כפרה, ונחשב לו הדבר הזה כתשובה שנא': גדול עווני מנשוא. ולא עוד אלא יעמד אח בארץ ויזכיר את שמך הגדול ויהרגני. מה עשה הקב"ה? נטל אות אחת מעשרים ושתים אותיות שבתורה וכתב על זרועו של קין שלא יהרג שנא': וישם יי לקין אות. הכלב שהיה משמר צאנו של הבל הוא היה שומרו מכל חית השדה ומעוף השמי' והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלי' עליו, ולא היו יודעים מה לעשות להבל, שלא היו נהוג' בקבורה. בא עורב אחד שמת לו אח' מחבריו, לקח אותו וחפר באר', וטמנו לעיניהם. אמ' אדם: כעורב אני עושה. מיד לקח נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה. ושלם הקב"ה שכר טוב לעורבים בעולם הזה. ומה שכר נתן לה'? כשהן מולידין את בניהם רואים אותם לבנים ובורחי' מפניה', וסבורים שהם בני נחש, והקב"ה נותן להם מזונם בלא חסור. ועוד אלא שהן קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותן שנאמר: נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ל"ת שעטנז ובגד כלאים לא יעלה עליך. דברים בגו כיונו בזה מלבד הפשט דקין הביא זרע פשתן והבל מצמר כדגמר אומר, הנה יש תוך תוכו, כדכתב הרב צמח דוד ס"א סדר בראשית דכ"ד ע"ב בפסוק ואל קין ואל מנחתו לא שעה, דבקרבנו היה כלאים ואיהו גופיה דנוצר מאדם ונחש היה כלאים יע"ש, ולכך הביא הכא מתרי קראי. ומה שפירש מוה"ר ולא עוד אלא דכיון קין מפשתים דהוא גדל במצרים והוא מהכת של פרעה והבל על הגאולה ועל ק"פ שיצאו ברד"ו יע"ש, מה טוב דהתחיל קרא ויושע ה' אל הבל כלומר ויושע ה' ביום ההוא מיד מצרים אל הבל דוקא וקין לא חפץ בויושע.
לקח אבן וטבע במצחו. זוהי סברת רבנן בב"ר ולרשב"ג בקנה ולר' יצחק מהצואר יע"ש. ועוד שם דלא היה יודע ועשה לו פציעות וחבורות.
ולא היו יודעים מה לעשות להבל שלא היו נהוגים בקבורה בא עורב וכו' וחפר בארץ וטמנו. קשה דסמוך ונראה לו מלפניו קאמר דקין נטל נבלתו של אחיו וחפר ונתן אותו בארץ ומה שעשה העורב כן עשה קין, ואולי לא חפר כראוי ולא טמנו כראוי כי אם עראי וחשבו דאין זה בר קיימא דצריך תקון אחר לעשות, עד שראו את העורב כיצד עשה. ובב"ר [כב, ח] איתא ומי קברו, א"ר אליעזר ן' פדת עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקדוש ברוך הוא שכרן ב' ברכות שחיטה וכסוי הדם. ועיין בספר פי שנים למאמרים ערך אדם אות מ"ד מ"ש בזה.
ומ"ש נטל אות אחת וכתב על זרועו. יש בזה סברות א' אות ויו ב' אות ט' ג' אות תיו. עיין בספר עמודיה שבעה ולב אריה ומנחת אליהו ובספרו ולא עוד אלא דפ"ב ע"א
ולע"א שהן קוראין ליתן מטר. פי' מוה"ר כהן גדול דהחידוש דלא היה ראוי ע"י מקולל מהתיבה שיבא ברכה של מטר להראות כח הגומל חסד יע"ש, ובלא"ה אם הקדוש ברוך הוא נתן מתנה טובה דיענם קודם מה שהיה בתיבה באשר הוא שם שלא חטא עדיין איך ימנע אח"כ, ואפילו בעגל לא מנע המן מהם והקריבו ממנו לפני העגל. אלא די"ל דלא בשביל משקל עונש העון אנו באים דהאי לחוד, אלא מצד דברכה ע"י ארירה לא שייכא, והקב"ה דצופה ומביט דעתיד להיות בארירה איך נתן מטר בתחינתם אם לא להורות גודל כח הגמילות חסדים. וברור דזה לך האות דהרי אעיקרא העורב אינו קורא על הנאתו אלא על כל העולם כולו ואפילו שאינו ראוי המתפלל, והו"ל כההיא דספר החסידים סימן קל"א דאם שואל חפצי שמים אפילו שאינו ראוי כיע"ש, אך הכא היינו כדאמרן.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כב (עריכה)
פרק שנים ועשרים מהדורת ונציה 1544
כתיב ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו בצלמו, מיכאן את למד שלא היה קין מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו של אדם, ולא מעשיו דומים למעשה הבל אחיו, עד שנולד שת שהיה מזרעו ודמותו ומעשיו דומין למעשה הבל אחיו שנאמר ויולד בדמותו כצלמו.
רבי ישמעאל אומר משת עלו ונתיחסו כל הבריות, וכל דורות הצדיקים, ומקין עלו ונתיחסו כל דורות הרשעים, הפושעים והמורדים שמרדו במקום ואמרו: אין אנו צריכין לטיפת גשמיך, ולא לדעת את דרכיך שנאמ' ויאמרו לאל סור ממנו.
רבי מאיר אומר: גלוי בשר, ערום, היו הולכין דורות של קין, האנשים והנשים כבהמה, ומטמאין בכל זנות - איש באמו ובבתו ובאשת אחיו, גלוי ברחובות, ביצר הרע ובמחשבות לבם שנאמר: וירא יי כי רבה רעת האדם בארץ.
רבי אומר: ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמי' את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערווה, ומכחלו' עיניהן, כזונו', ותעו אחריהן, ויקחו מהן נשים שנאמ': ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו'.
רבי יהושע בן קרחה אומר: המלאכים אש לוהטים שנאמ': משרתיו אש לוהט, והאש באה בבעילה בבשר ודם ואינה שורפת את הגוף?! אלא בשעה שנפלו מן השמים ממקום קדושתן, כחן וקומתן כבני אדם, ולבושן גוש עפר שנאמר "לבש בשרי רמה וגוש עפר".
רבי צדוק אומר: מהם נולדו הענקים המהלכים בגובה קומה ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ושפיכות דמים דכתיב: ושם ראינו את הנפילים וגו' ואומר: הנפילים היו בארץ.
אמר רבי יהושע בן קרחה: ישראל נקראו בני אלהים, שנאמר: בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד א). והמלאכים נקראו בני אלהים שנאמר ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהי'. ואלו עד שהיו במקום קדושתן בשמים נקראו בני אלהים שנאמר: וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים.
רבי לוי אומר היו מולידים את בניהן ופרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה ולידה. באותה שעה היו עומדים על רגליהן ומדברים בלשון הקודש ומרקדי' לפניהם שנאמר ישלחו כצאן עויליהן.
אמר להם נח: שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעי' שלא יבוא עליכם מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם.
אמרו לו: הרי אנו מונעים עצמינו מפריה ורביה שלא להוציא זרע בני אדם. מה היו עושין? כשהן באין אצל נשותיהן היו משחיתים מקור זרעם על הארץ כדי שלא להוציא זרע בני אדם שנאמר: וירא אלהים את הארץ והנה נשחת' וגו'
אמרו: אם מי המבול יבא עלינו הרי אנו גבוהי קומה ואין המים מגיעים עד צוארינו, ואם מי תהומו' מעלה עלינו, הרי פרסות רגלינו לסתום את התהומו'. מה היו עושין? פושטין כפות רגליה' וסתמו את כל התהומות. מה עשה הקב"ה? הרתיח מי תהומו' והיו שולקין את בשרם ופושטין את עורן מעליהם שנאמר: בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומן אל תקרי בחומו אלא בחמימו'.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
גלוי בשר ערום היו דורות של קין האנשים ונשים כבהמה וכו' בנות קין מהלכות גלויות בשר ערוה. נראה דלכך התחיל לומר דלא היה קין כדמותו כצלמו כדי לומר אח"כ דאי אדם וחוה ידעו כי ערומים הם ויתפרו עלי תאנה ואירא כי ערום אנכי, איך בנו קין לא למד מאביו ואמו ויצאו מקין כל כך חציפותא אשר לא היה לעולמים, ובזה נתודע הדבר דזה הביאו מלאכי עליון לומר כדאיתא לעיל פרק י"ט דהיו קוראין אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, דר' יוחנן קרא למאני מכבדותי, וכמו שדרשו [שבת קיט א] וכבדתו כבדהו בכסות נקיה, וזה שעתיד להתלבש אדם ביקר בגדי כבוד בל ילין, כלומר לא יהיה זה לנה אצל הבאים אחריו כי אינו דבר המתקיים אלא קין הבא אחריו ודורו יבא העת, דדורו של קין נמשל כבהמות נדמו, ביקר בל ילין דהיינו לבוש כבוד אלא ערומים כבהמות, זה רמזו מלאכי השרת שעתיד להיות אחרי כן.
אריב"ק ישראל בני אלהים שנאמר בנים אתם והמלאכים נקראו בני האלהים שנאמר ויריעו כל בני אלהים. דייק מוה"ר חסיד שבכהונה מדלא קאמר גבי ישראל דנקראו כמו דנקט גבי מלאכים למעלתן של ישראל שהם ממש בנים חלק אלוה, אבל המלאכים נקראים בשם מושאל זת"ד. ולא נכחד דההקדמה היא אמיתית וכאשר ביאר עליה הרב זד"ן ובד"א בפרק הששי אות ז' בפי' הב' ע"ש בדבר היוצא מפי כה"ג. ועוד לו שם בפי"ד אות ז"ל ובפכ"א אות כ"א ואות פ"ג ובפכ"ב אות ב'. ומ"ש שם על שם כנסת ישראל נעלם ממנו מה שהבאתי בחי' על תיקוני זוה"ק ודוק. אך נראה דאין זה פירוש של מוה"ר ולא עוד אלא בר קיימא ובמהרה ינתק לפי מתני' דאבות פ"ג מי"ד חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, ולפי פירושו מאי שנקראו פעם ושתים ותלה החיבה יתירה בקריאה הו"ל להתנא למנקט שהם בנים למקום. ועיין למוה"ר לקמן פרק ג"ן בישראל דנקראו כושים דוגמא לזה יע"ש. ולכן נלע"ד דההפרש בין המלאכים הוא דהם נקראים בני סמוך דיורה כמו בני כפר פלוני, דבני יתפרש על אנשי המקום ההוא ולמלאכים הם אנשי האלהים, אך בשם בנים לשון נפרד הוא ישראל דוקא. אי נמי יש הפרש דלא מצינו למלאכים דקראם הקדוש ברוך הוא בני כאשר אמר [שמות ד, כב] בני בכורי ישראל. ועוד הפרש דאלהים מתכנה למלאכים ולדיינים אך קריאת שם בנים לשם המיוחד הוי"ה ב"ה ליכא כי אם בישראל. ועיניך תראינה דיפה דרש בזה מורינו הרב מארי דאתרין רב הד"א ז"ל בספר הנחמד תהלה לדוד ח"א בדרוש א' לשבת כלה במשנה זאת דחביבין ישראל שנקראו בנים בדרך אשר דרכנו, ומה נאמנו דבריו ביסוד נאה, פוק חזי.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כג (עריכה)
פרק ועשרים שלשה מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544
וזה אשר תעשה אותה (בראשית ו). תאני ר' שמעיה, באצבע הראהו הקב"ה לנח ואמר לו כזה וכזה תעשה לתבה מאה וחמשי' קנים אורך ימינה של תיבה, ומאה וחמשים אורך בצד שמאלה השלשי ושלשה קני' בצד רחבה בדפנותיה לאחריה ועשרה בתווך הרי אלו לאוצרות של מאכל וחמש אפטניו' בצד אורך ימינה של תיבה וחמש אפטניות בצד אורך שמאלה של תיבה והמכניסים אמת המים נפתחים ונסגרים וכן ביציע התחתונה וכן במעלה שנייה וכן במעלה שלישית. מדור כל בהמה וחיה ביציע התחתון. מדור לכל העופות ביציע השניה מדור שקצים ורמשים ובני אדם ביציע השלישית מיכאן אתה למד בשלשים ושתי' מיני עופות בארץ ושס"ה מיני שקצים בארץ וכן ביציע התחתונה וכו ביציע השניה וכן במעלה שלישית שנאמר תחתיים שניים ושלישים תעשה רבי תנחומא אומר חמשים ושתים שנה עשה נח בתבה כדי שישובו בתשובה מדרכיהם וממעשיהם הרעים ועד שלא בא המבול היו הטמאין מרובין מן הטהורי' רצה הקב"ה להרבות את הטהורים ולמעט את הטמאין קרא לנח ואמר לו הבא לך אל התבה מכל בהמה טהורה שבעה שבעה אמ' נח לפני הקב"ה וכי יש בי כח לקבצן אלי אל התבה ירדו כל מלאכי 'הממוני' על כל מין ומין וקבצו אותן וכל מזונותן. ויבא נח אין כתיב אלא ויבאו אל נח באו מאליהן. רבי מנא אומר כיון שנכנסו כל הבריות אל התבה סגר וחתם הקב"ה בידו שער התיבה שנאמר ויסגור יי בעדו.
ומרגלית אח' היתה תלויה בתבה ומאירה לכל הבריות כנר שהוא מאיר בגבורתו שנאמר צהר תעשה לתבה. רבי צדוק אומ' בעשרה במרחשון נכנסו כל הבריות אל התיבה בי"ז בו ירדו מי המבול על הארץ שהן מים זכרים ועלו מן התהומות שהן מים נקבות ונתחברו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם שנאמר והמים גברו מאד מאד על הארץ ונמחו כל היקום שבארץ שנאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה חוץ מנח וכל אשר אתו בתבה שנאמר וישאר אך נח ואשר אתו בתבה וחוץ מעוג מלך הבשן שישב לו עץ אחד מן הסולמות של התיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם מה עשה נח נקב חור אח' בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא שנ' כי רק עוג מלך הבשן וגו' וחוץ מארץ ישר' שלא ירדו עליה גשמים. שנאמר בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרת היא לא גשמה ביום זעם אלא נתגלגלו המי' מכל הארצות ונכנסו לה שלח נח את העורב לידע מה בעולם הלך לו ומצא נבלת אדם בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב שליחותו לשולחיו. שלח את היונה והשיבה שליחותה שנאמר ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. ולמה עלה זית אלא אמרה היונה לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמי' יהיו מזונותי מרורין כזית זה ונתונים בידיך ואל יהיו מתוקים ונתונים ביד בשר ודם. מיכאן אמרו שולח דברים ביד טמא כשולח ביד כסיל ושולח דברי ביד טהור כשולח ביד ציר נאמן לשולחיו. רבי צדוק אומר שנים עשר חדש עשו כל הבריות בתיבה והיה נח עומד ומתפלל לפני הקב"ה ואומר רבון כל העולמים הוצאני מן המסגר הזה כי עיפה נפשי מריח אריות ודובים ונמרי' ויכתירו לך כל הצדיקי' כתר מלכו' שהוצאתני מן המסגר הזה שנאמ' ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר׀ נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי. רבי לויטס איש יבנה אומר כל הבאים אל התיבה הפריש זכרים מן הנקבות שנאמ' ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו הרי זכרי' בצד אחד ונקבות בצד אחר וכשיצאו הצמיד זכרים בצד נקבות שנאמר צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך הרי איש ואשתו. ויברך אותם אלהים לפרות ולרבות בארץ שנאמר ויברך אותם אלהים לאמר ויאמר להם פרו ורבו מצא נח גפן שגורשה ויצאה מגן עדן ואשכולותיה עמה נטל מפרותיה ואכל וחמד אותם בלבו ונטע ממנה כרם בארץ בו ביום נשתגשגו פירותיה דכתיב ביום נטעך תשגשגי'. שתה ממנה יין ונתגל בתוך האהל ונכנס כנען וראה את ערות אביו וקשר חוט בבריתו וסרסו ויצא להגיד לאחיו נכנס חם ומצא לערות אביו ולא שם על לבו מצו' כבוד אב יצא והגיד לשני אחיו בשוק כמשחק באביו גערו בו אחיו ולקחו כסות עמהם והלכו להם אחורנית וכסו את ערות אביהן שנאמר ויקח שם ויפת את השמלה וגו' ויקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן ואררו שנאמר ארור כנען. ישב נח ודרש בלבו ואמר הקדוש ברוך הוא הצילני ממי המבול והוציאני מן המסגר ההוא ואיני חייב להקריב לפניו קרבן ועולות מיד הביא נח ממין בהמה טהורה שור וכשב ועז ממין עוף טהור תורים ובני יונה ובנה את המזבח הראשון שהקריב עליו עולות קין והבל והקריב עולות ארבע שנאמר ויבן נח מזבח ליי' ויקח אין כתיב אלא ויעל עולו' במזבח ועלה ריח ניחוח לפני הב"ה ויעל עולה במזבח וערב לו שנאמר וירח יי את ריח הניחוח. מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ונשבע לו שלא להביא מי המבול עוד על הארץ שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגומ' ונתן קשת לאות ברית שבועה בינו לבין הארץ שנאמ' את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית והתקינו חכמים שיהו מזכירין שבועת נח בכל יום שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ירדו כל המלאכים הממונים על כל מין ומין וקבצו אותן ואת כל מזונותן ויבא נח לא כתיב. קשה אדדייק מויבא ניתי ס"ת ונחזי דקרא קרי בחיל ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה. ושמא המאכל הזמין נח אפילו עפר לנחש כאומרם ז"ל, אך ענין שביעת המזון דיאכלו וישבעו הוא מלמעלה, ועל סוג זה הוא דקאמר את כל ומזונותן, ומזון לכלא ביה דמשביע לכל חי רצון על ידו לפי זכות האדם וע"י משרתיו, כנלע"ד אם ניתן להאמר.
ירדו מי המבול על הארץ שהם מים זכרים ועלו מן התהומות מים נקבות ונתחברו וגברו. עיין מ"ש הרב צמח דוד סדר נח דף ט"ל ע"ד שהביא המאמר הזה מפרקי ר"א דפרו ורבו המים, ולזה כתיב וירבו המים ג' פעמים דהוו ג' מיני מים יע"ש, ועיין מ"ש לעיל מזה בפ"ה
וחוץ מא"י שלא ירדו עליה גשמים. עיין זבחים דקי"ג ע"א ובחי' לשם ומה שרשמתי בזה בחי' על המד"ר בפ' נח פרשה ל"ב. וראיתי למוה"ר חסיד שבכהונה בספר ולא עוד אלא בפרק זה דהקשה באומרו מכאן אתה למד דל"ב מיני עופות בארץ ושס"ה מיני שקצים ורמשים, דלא הבין איך נלמד זה מהאמור. ולי הפעוט אפשר לומר דהמספר קבלה בידם ומכאן דקאמר אינו מהמאמר הלזה כי אם מזאת הפרשה דהעופות היו מועטות והשקצים ורמשים היו מרובין מדכתיב מהעוף למינהו מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל, כיון דאמר שנים מכל למה בעוף לא אמר וברמש אמר מכל. ועוד חזר לומר ומן העוף וכל אשר רומש על האדמה, דתיבת כל זה ג' פעמים ברמש לרמוז דהיו כפלי כפלים מהעוף, כנלע"ד אם ניתן להאמר. ובטעם שהיו בחדר אחד נח ובניו עם השקצים ורמשים, מלבד מ"ש מוה"ר שם נוכל לומר עוד דאם תזוח דעתו במה שכבשו נח ובניו כל מעשה בראשית והיה מפרנסן יסתכל בשקצים ורמשים דאומרים יתוש קדמך במעשה בראשית, ובפרט בעת זעמו דצריך הכנעה יותר. וגם לרמוז על הק"ו שעשו בעבור האדם מהשקצים ורמשים, ופירשו בזה אוכלי בשר החזיר יחדיו יסופו עיין בספר מדת"ל, ויזהרו מאכילת שקצים ורמשים, והכל ליקח מוסר השכל. עוד ראיתי למוה"ר שם שהקשה למה קלל לכנען ולא חם, ותי' דכנען סרסו יע"ש. וזה אמת אך לא תקן איך הניחו לחם חלק מבלי עונש כלל כפי הדרגתו, וכנראה דלא זכר שר בעת ההיא מהתנחומא שאמרו כלשון הזה חם ראהו וכנען נתקלל ר"י אומר אין הקללה שוכנת במקום הברכה ויברך אלהים את נח ואת בניו וכנען נתעבר בתיבה, ר"נ אומר כנען הגיד לחם וחזרה קללה לעיקרה, ורבותינו אמרו דאמר בלבו מה שאני מוליד יהיו עבדים אתה לא הנחת הנה ן' רביעי שאתה מוליד יהיה עבד, על דעתן שחם סרס וכו' על שביזה כבוד אביו עתיד להפרע מבני בניו של חם ולבזותן ע"י מלך אשור ע"כ, הא קמן סברות רבות על כי היה הארירה לכנען אפילו אם תאמר דחם סירסו ולחם נמי ניתן לו עונשו על מה שעשה.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כד (עריכה)
מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544
ברך נח ובניו, שנא' ויברך אותם אלהים (בראשית ט). במתנותיה' והנחילם את כל הארץ, ברך לשם ובניו שחורים ונאים, והנחילם את כל ארץ נושבת. ברך לחם ובניו שחורים כעורב, והנחילם חוף הים. ברך ליפת ובניו כלם לבני' ויפי', והנחילם מדבר ושדות אלה הנחלות שהנחילם. רבי אלעאי אומר היו מולידין את בניהם ופרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה, והיו כלם עם אחד ולב אחד ושפה אחת ודברים אחדים. ומאסו ארץ חמדה. שנאמר ויהי בנסעם מקדם הלכו לארץ שנער ומצאו ארץ גדולה ורחבת ידים וכולה מישור וישבו שם, שנאמר וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. רבי עקיבא אומר השליכו מלכות שמים מעליהם והמליכו עליהם עבד בן עבד, לפי שכל בני חם עבדים הם, ואוי לארץ שימלוך עליה עבד, שנאמר תחת עבד כי ימלוך. רבי חנינא אומר נמרוד גבור כח היה, שנאמר וכוש ילד את נמרוד. רבי יהודה אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היה עמם בתיבה, וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד, ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמה חיה ועוף באין ונופלין לפניו, כסבורין שהוא מכח גבורתו, לפיכך המליכוהו עליהם מלך, שנאמ' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני יי'. אמר נמרוד לעמו, באו נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשוני', ונבנה מגדול גדול בתוכה. ונעלה לשמים שאין כחו של הקב"ה אלא במים, ונקנה לנו שם גדול בארץ, שנאמר ונעשה לנו שם. רבי פנחס אומר לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל, מה היו עושין היו מלבנים לבנים, ושורפין אותן כיוצר חרש עד שבנו אותו גבוה שבעים מיל, ומעלות היו לו ממזרחו וממערבו, אלו שהיו מעלין את הלבנים היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו, ואם נפל אדם ומת לא שמים את לבם עליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין ואומרין אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה, ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונין את העיר וקללם בשם אלהיו, ואמר בלע יי' פלג לשונם. ומאסו את דברו כאבן מושלך על גבי קרקע, והלא כל אבן בחור וטוב אין נותנים אותו אלא על פנות הבית, ועליו הכתוב אומר אבן מאסו הבונים וגומר. ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו, ואמר להם באו ונבלבל את לשונם, ומנין שהקב"ה ירד אליהם, שנאמר הבה נרדה. ארדה אין כתיב אלא נרדה. ומנין שהפיל גורלות בניהם, שנאמר בהנחל עליון גוים. ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו, שנאמר כי חלק יי' עמו. אמר הקב"ה, חבל וגורל זה שנפל עלי רצת נפשי, שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים. וירד הקדוש ברוך הוא ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו, ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון, כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו, ומנה מלאך על כל אומה ואומה, וישראל נפל בחלקו וחבלו, ועל זה נאמר כי חלק יי' עמו. ומנין שירד הקדוש ברוך הוא, שנאמר וירד יי' לראות את העיר ואת המגדל. וזו ירידה שנייה. והיו רוצין לדבר איש אל רעהו בלשון הקדש, ולא מכירין איש לשון רעהו, מה עשו לקח איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו להשחית, וחצי העולם שם נפלו בחרב, ומשם הפיצם יי' על פני כל הארץ. שנאמר וייפץ יי' אותם משם על פני כל הארץ. רבי אומר עשו אחיו של יעקב ראה את הכתונת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם וחוה על נמרוד, וחמד אותם בלבו והרגו ולקח אותה ממנו, ומנין שהיו חמודות בעיניו, שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות (בראשית כז). וכשלבש אותם נעשה גם הוא גבור, שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד. וכשבא יעקב מאת פני יצחק אביו אמר, אין עשו הרשע ראוי ללבוש את הכתנת הללו וחפר וטמנם שם, שנאמר טמון בארץ חבלו (איוב יח).
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו וגו' והנחילה לנמרוד וגו' עשו ראה את הכותונת וגו'. עיין מ"ש הרב זרע ברך ח"ב במא' אף באותו זקן פגעה בו מיה"ד דבר טוב בזה.
ומנין שהקב"ה ירד אליהם וגו' וזו ירידה שניה. זה סובב הולך למה שהתחיל למנות בריש פי"ד יו'ד ירידות ואחר שגמר מהראשונה עתה מונה ואזיל ועיין מה שביאר באלו בני נאמן רב יצחק נר"ו בס' אב"ה [אבות הראש] ח"ב דג"ם ע"ג ואילך. אין עשו הרשע ראוי ללבוש את הכותנת הללו וחפר וטמנם שם שנא' טמון בארץ חבלו. לפי"ז לא נשאר שום תלונה על יעקב כיצד הלבישן דבלא"ה לא היו ראויים לעשו ואני מדבר על הידוע למה שכתבתי במ"א [במקום אחר] בזה.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כה (עריכה)
מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544
ירידה שלישית שירד הקב"ה לסדום, שנא' ארדה נא ואראה. אמר הקב"ה, דבר גדול שאני עתיד לעשות איני מגיד לאברהם אוהבי, שנ' וה' אמר המכסה אני מאברהם. ר' חנינא בן דוסא אומר נגלה הקב"ה ושלשה מלאכים על אברהם אבינו, שנ' וישא את עיניו וירא (והתחי"ל) והנה שלשה אנשים. אחד התחיל מבשר אותו על הריון שרה אשתו, שנ' למועד אשוב אליך כעת חיה, ואח"כ הגיד לו את מעשה סדום, שנ' ויאמר ה' צעקת סדום ועמורה וכו'. מכאן אתה למד שכל מי שרוצה לדבר עם חברו דבר שהוא לו גנאי מתחיל בדבר טוב וגומר בדבר רע שאינו לרצון לו מניין אנו למדין מהב"ה שנגלה על אברהם אבינו התחיל מבשר אותו על הריון אשתו שרה ואחר כך הגיד את מעשה סדום שנ' ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה התחיל מבקש ומתחנן לפניו רבון העולמים כמות רשע כן מות צדיק האף תספה צדיק עם רשע אמ' לו הב"ה אברהם בזכות צדיק אסלח לסדום שנ' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים אסלח לה על כל עונותיו מכאן אמרו אם חמשים בעולם בצדקתם העולם עומד התחיל מבקש ומתחנן לפניו עד שבא לעשרה מכאן אמרו עשרה צדיקים במקום בצדקתם המקום נצול שנ' לא אשחית בעבור העשרה ר' זעירא אומ' עשירי שלוה היו אנשי סדום מן הארץ הטמאה הטובה והשמנה שהיו שבים עליה שכל שצריך לעולם היו מוציאין ממנה זהב היו מוציאין ממנו שנ' ועפרות זהב לו כסף היו מוציאין ממנה שנ' כי יש לכסף מוצא אבנים טובות היו מוציאין ממנה שנ' מקום ספיר אבניה לחם היו מוציאין ממנה שנ' ארץ ממנה יצא לחם ולא בטחו בצל יוצרם אלא על רוב עשרם והעושר דוחה את בעליו מיראת שמים שנ' הבוטחים על חילם ר' נתנאל אומר אנשי סדום לא חסו על כבוד קונם לשבור אוכל לאורח ולגר אלא סבבו את כל האילנות למעלה מפירותיהם כדי שלא יהיו מסורין אפילו לעוף השמים שנ' נתיב לא ידעו עיט ר' יהושע בן קרחא אומ' הקימו עליהם שופטים שופטי שקר וכל אורח וגר שהיו נכנסים לסדום היו עושקים אותם בדינים ולוקחים ממנו המעות ומוציאין אותם ערומים שנ' ואת הגר עשקו בלא משפט והיו יושבין בטח שאנן ושלו בלי פחד מלחמה מכל סביבותם שנ' בתיהם שלום מפחד והיו שבעים בכל תבואות הארץ ולא הוחזק ידם בפת לא לעני ולא לאביון שנ' הנה זה היה חטאת סדום אחותיך גאון שבעתי לחם וכו' ר' יהודה אומ' הכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בפת לחם עני ואביון ישרף באש פליטת בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי העיר וראתה עני אחד מדקדק ברחוב העיר ועגמה נפשה עליו שנ' עגמה נפשי לאביון מה עשתה בכל יום היתה יוצאה לשאוב היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומאכלת לאותו עני אמרו אנשי סדום העני הזה מאין הוא חי וכשידעו בדבר הוציאו אותה להשרף אמרה רבון כל העולמים עשה משפטי ודיני מאנשי סדום ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד באותה שעה אמר הב"ה ארדה נא ואראה אם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה ופניה למטה שנ' ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה הכצעקתם אין כתיב כאן אלא הכצעקתה וכן הוא אומ' הולך את חכמים חכם למה הוא דומה לאדם שהוא נכנס לבית המרקחים אף על פי שלא לקח ולא נתן ריח טוב לקח ויצא כך כל מי שהוא מהלך עם הצדיקים לוקח מדרכיהם וממעשיהם הטובים לכך נאמר ורועה כסילים ירוע ד"א הולך את חכמים יחכם זה לוט שהיה הולך עם אברהם אבינו עליו השלום ולמד מדרכיו וממעשיו הטובים אמר מה עשה אברהם אבינו עליו השלום עשה ביתו בית קבול לחרן וכל מי שהוא נכנס ויצא היה מקבלו ומאכילו ומשקיהו ואומר להם אמרו אחד הוא אלהי אברהם בעולם וכשבא לוט כך היה עושה וכיון שהכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בידו בפת לחם לעני ולאביון ישרף באש והיה מתיירא מאנשי העיר מאנ"שי הע"י מעשות יום ויעש לילה שנ' ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום ולמה היו יושב בשער סדום אלא שהיה מתיירא מאנשי העיר מעשות יומם וראה שני המלאכים מהלכים ברחוב העיר והיה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם אמ' להם בואו ולינו בתוך ביתי ואכלו ושתו לכו לדרככם לשלום ולא קבלו האנשים עליהם והחזיק בידם שלא ברצונם לתוך ביתו שנ' ויפצר בם מאד ראה אותם אחד מאנשי העיר ורץ והגיד לכל אנשי העיר ונקבצו כלם כמנהגם משכב זכור כנשים שנ' ויקראו אל לוט ויאמרו לו ומה עשה לוט כשם שנתן משה נפשו תחת העם כך נתן לו את שתי בנותיו תחת שני המלאכים שנ' הנה לי שתי בנות ולא קבלו עליהם אנשי העיר מה עשו להם המלאכים הכו אותם בעורון עד שעלה עמוד השחר וכשם שהחזיק לוט בידיו של המלאכים והכניסם לתוך ביתו כך החזיקו בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו והוציאו אותם מחוץ לעיר שנ' ויתמהמה ויחזיקו האנשים אמ' להם אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש עירית אשתו של לוט נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא וראת אחרי השכינה ונעשית נציב מלח שנ' ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
מכל מקום ריח רע קלט. בזה נוכל לתרץ מה שהקשה מוה"ר ולא עוד אלא בפכ"ג דלמה הענישו בריח רע של דובים ואריות, דאין מעצור לה' להפך הריח רע לטוב, וע"ש מה שתירץ. ויגדל התימא לפי מ"ש רש"י על פסוק [בראשית לז, כה] וגמליהם נושאים וסדר שמות על פסוק [ב, ג] בחמר ובזפת שלא יריח ריח רע, והכא בנח הביאו רש"י בכופר דבנח לא הוה אפשר. ולפי האמור הכא צדיק ה' בכל דרכיו להורות מיהא דדירתו עם הרשעים החטאים האלה בנפשותם גרם לו ריח רע אפילו שהוא לא חטא. אלא דראוי להתבונן איך היה מתפלל במקום ריח רע, ואם עדיין לא נתקן תפלה הרי בזה עצמו התפלל. ושמא בעת ההיא נתן איזה ריח כדי לבטל אותו ריח רע, כענין שהבאתי בקונטרס כף החיים סימן י"ד אות כ"ח. ועיין בספר בית השואבה דל"א ע"ב אות ע"ה.
יצחק מל את יעקב עשו מאס במילה. קשה דבאדר"ן פ"ב אמרו יעקב יצא מהול והכי איתא במדרש תהלים סי' ט' ובזוה"ק סדר משפטים ושמא האפת דם ברית קרי מל ובשגם מתוך שבחו אתי לידי גנותו דעשו ועיין לבני חכם נר"ו בס' אבות הראש שם.
עדית אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות והביטה אחריה לראות אם הולכות אחריה וראתה השכינה. צ"ל דהוא במונח שהיתה לה עון מהמלח, דהא לאו הכי בשביל שנכמרו רחמיה היה ראוי שלא תהיה לה נזק. ויתכן דשמא קא גרים עדי'ת גימט' שם דלילי"ת דהיתה מחלקה ורשותה דשמותיהן מספר אחד והיא באה מכחה.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כו (עריכה)
פרק ששה ועשרים[עריכה]
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן,וצפוי היה לפניו שעתידין בניו לנסות להקב"ה עשרה נסיונות, והקדים הרפואה למכתם ונסהו בעשרה נסיונות.
- הנס הראשון, כשנולד אברהם בקשו כל גדולי מלכות והקוסמים להרגו, ונחבא מתחת לארץ בבית הרן שלש עשרה שנה, שלא ראה לא השמש ולא הירח, ולאחר שלש עשרה שנה יצא מתחת לארץ מבית הרן מדבר בלשון הקדש ומאס אשרים (באלילים) ושקץ עבודת ככבים ומזלות (את הפסילים), ובטח בצל יוצרו ואמר, ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך.
- הנס השני, נחבש בבית האסורים עשר שנים, שלשה בכותא ושבעה בקרדי (ל"א ג' בקרדי וז' בכותא), ולאחר עשר שנים שלחו והביאו אותו אצלו והשליכוהו לתוך כבשן האש, ומלך הכבוד פשט יד ימינו והצילו מכבשן האש, שנ' ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
- הנס השלישי, טלטולו מבית אביו וממשפחתו ומארץ מולדתו והביאו לחרן, ושם מת תרח אביו ואמתלאי אמו, והטלטול קשה לאדם יותר מכל, ומניין שטלטלו, שנ' ויאמר ה' אל אברם לך לך.
- הנס הרביעי, מיום שנבראו שמים וארץ, לא הביא הקב"ה רעב בעולם אלא בימי אברהם, ולא בכל הארצות אלא בארץ כנען, לנסותו ולהורידו למצרים, שנ' ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.
- הנס החמישי, שנלקחה שרה אשתו לפרעה לאשה, וכי יש לך אדם שרואה שאשתו נלקחה לאיש אחר ואינו קורע את בגדיו, אלא בעצה לקחה שלא קרב אליה, ומניין שנלקחה שרה לפרעה לאשה, שנ' ויראו אותה שרי פרעה. ר' טרפון אומר באותה הלילה שנלקחה שרה אמנו, אותו הלילה ליל פסח היה, והביא הקב"ה על פרעה ועל ביתו נגעים גדולים, להודיע שכן הוא עתיד להכות את עם ארצו, שנ' וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וכו'. במצרים כתיב עוד נגע אחד אביא על פרעה, וכי נגעים היו, והלא מכת גדולי מצרים היו, והמכות נמשלו בנגעים, לכך נאמר וינגע ה' את פרעה וכו'. ר' יהושע בן קרחא אומר, מאהבתו אותה כתב לה בשטר כתובתה כל ממונו בין כסף בין זהב בין עבדים וקרקעות, וכתב לה את ארץ גושן לאחוזה, לפיכך ישבו בני ישראל בארץ גושן בארץ שרה אמם, וכתב לה את הגר בתו מפלגשו שפחה, ומניין שהייתה הגר בתו של פרעה מפלגשו, שנ' ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר. והשכים פרעה בבקר ונבהל שלא קרב אליה ושלח וקרא לאברהם ואמר לו, הרי אשתך שרי לפניך וכל שטר כתובתה עמה קח ולך ואל תעמוד בארץ הזאת, שנ' ועתה הנה אשתך קח ולך ויצו עליו פרעה אנשים.
- כל מה שנתן לשרה נתן אבימלך לאברהם, שנא' ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות. מעביר לאברהם לבא אל ארץ כנען גר בארץ פלשתים להנפש שם והלך, והכל צפוי לפני הקב"ה, ושלח אבימלך ויקח את שרה, סבור להעמיד ממנה בנים, שנ' וישלח אבימלך ויקח את שרה. ונעשה אבימלך וכל נקבות ביתו עקרות, ואפי' קדמאי לאבימלך עד ביצי כנים עקרות, שנ' כי עצור עצר ה'. וירד מיכאל המלאך ושלף את חרבו עליו, אמר לו אבימלך זה דין אמת ומשפט אמת, להרגני במה שלא ידעתי, הגוי גם צדיק תהרוג הרי הוא אמר לי אחותי היא. אמר לו השב אשת האיש כי נביא הוא. ר' יהושע בן קרחה אומר לר' (טרפו) [טרפון], כל מה שנתן אבימלך לאברהם בעבור שרה נתן, שנ' ויקח אבימלך צאן ובקר ויתן לאברהם. ועמד אברהם והיה מתפלל לפני הב"ה ואמר לפניו, רבונו של עולם בראת את העולם לפריה ורביה, אבימלך וכל נקבות ביתו יפרו וירבו, ונעתר לו הב"ה, שנ' ויתפלל אברהם על אבימלך וירפא אלהים את אבימלך ואת אמהותיו וילדו:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
נסיון הא' י"ג שנה הב' בבית הסוהר וגו'. הכא חשיב ב' פעמים בית הסוהר ואו"כ לנסיון חד ועיין בס' שמו אברהם ערך או"כ וערך נסיונות ובס' אבות הראש פל"ג.
ומ"ש אלא בעצה לקחה שלא קרב אליה. בזה הלשון יש לפותרו בדרכים שונים ולא בינת אדם לברר מהו פי' האמיתי והילקוט דלג הלשון זה.
ואבימלך היו כל בני ביתו עקרות. ואפשר דזה רמוז בקרא כי עצור עצר הכפל הוא שהיה מעיקרא ועתה נסתמו יותר אפי' נקביהם ובא בכיוון כל המתפלל ע"ח דזה מעיקרו וזה מעיקרו ושוין הם ולא שנעשו עתה עקרים על דבר שרה.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כז (עריכה)
פרק שבעה ועשרים[עריכה]
- נסיון הששי באו עליו כל המלכים להרגו, אמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואחר כך נתחיל בו, ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה, שנ' ויקחו את לוט ורכושו. ובא מיכאל והגיד לאברהם, שנ' ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. מיכאל שרו של עולם הוא מגיד, שנ' גם במדעך מלך אל תקלל כי עוף השמים יוליך הכל ובעל כנפים יגיד דבר, ולמה נקרא שמו פליט, שבשעה שהוריד הב"ה סמאל ואת כת שלו ממקום קדושתו מן השמים אחז בכנפיו של מיכאל להפילו עמו ופלטו הב"ה מידו לפיכך נקרא שמו פליט ועליו אמר יחזקאל בא אלי הפליט מירושלם הכתה העיר וכו' השכים אברהם בבקר ולקח את שלשת תלמידיו עמו ענר אשכול וממרא ואת אליעזר עבדו עמם ורדף אחריהם עד דן זו פעמים שנ' וירדוף עד דן ושם נתעכב הצדיק ששם נאמר לו אברהם תהי יודע שמבני בניך עתידים לעבוד ע"ז שם שנ' ויעש שני עגלי זהב ויעש את האחד בבית אל ואת האחד בדן ושם הניח את שלשה תלמידיו ולקח את עבדו אליעזר שבמניין שמו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף אחריהם עד משמאל לדמשק שנא' וירדפם עד חובה שמואל הקטן אומ' שם נחלקה הלילה שיצאו ישראל ממצרים הוא הלילה שהכה הב"ה את בכורי מצרים הוא הלילה שהכה אברהם את המלאכים ואת מחניהם עמם שנ' ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו הלל הזקן אומ' לקח אברהם את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל רכושו של לוט בן אחיו וחזר לשלום ולא נעדר לו אפי' אדם אחד שנ' וישב את הרכוש וגם את לוט ורכושו וכו' ר' מאיר אומ' אברהם התחיל ראשון לעשר לקח המעשר מכל מה שהשיב מן הרכוש של סדום ועמורה ואת כל מעשר רכוש לוט בן אחיו ונתן לשם בן נח שנ' ויתן לו מעשר מכל יצא שם בן נח לקראתו וראה את כל המעשים שעשה ואת כל הרכוש שהשיב והיה תמה בלבו התחיל מהלל ומפאר ומשבח לשם עליון ואומר ברוך אל עליון אשר מגן צריך עמד אברהם והיה מתפלל לפני הב"ה ואמ' רבון כל העלמים לא בכח ידי ולא בכח ימיני עשיתי את כל אלה אלא בכח ימינך שאתה מגן לי בעולם הזה ובעולם הבא שנ' ואתה ה' מגן בעדי בעולם הזה כבודי ומרים ראשי לעולם הבא וענו העליונים ואמרו מגן אברהם
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
נתחיל ראשון בבן אחיו ואח"כ נתחיל בו. נראה דכונתן בזה אע"ג דשר המלחמה כנגדם הוא אברהם והיה ראוי דעליו יבואו תחילה כמו ענין אחאב כשהלך עמו יהושפט אלא עלה בדעתם בראותם שהרן לא ניצול מכבשן האש ואברהם ניצול והם מסופקים דמן האש הצילו ה' איך מיד בעל בחירה לא יצילהו ועכ"ז בפחדא יתבי ואברהם להציל ללוט בא לכן אמרו נתחיל בבן אחיו ל"א בלוט לרמוז דזה ן' אחיו שלא ניצול מהאש דאנו יכולים לו בודאי כמו אביו שלא ניצול ואם אנו כובשים אותו ולא בא מיד אברהם להצילו אזי נתאמץ בכח לבא על אברהם ג"כ ודוק.
יצא שם בן נח לקראתו התחיל מהלל ומשבח ומפאר לשם בוראו ואומר וברוך לאל עליון אשר מגן צריך. הוא חידוש דהיה אבל על בנו שהרגו אברהם במלחמה ועכ"ז נתן הודאה על זה בשעת חימום לקיים ועל הטובה מעין הרעה ודוק
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כח (עריכה)
פרק שמונה ועשרים מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544
הנסיון השביעי, אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם (בראשית טו). לכל הנביאים היה נראה בחזון הלילה, ולאברהם בחזון ובמראה, בחזון מנין, שנאמר במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך בעולם הזה, שכרך הרבה מאד בעולם הבא. אמר לו אברם אל תירא שאני מגנת לך בכל מקום שאתה הולך כתריס לפני הפורענות, ונותן לך שכר טוב בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר שכרך הרבה מאד. ובמראה מנין שנאמר וירא אליו ה' (בראשית יח). ר' יהודה אומר אותו הלילה שנגלה הקב"ה על אברהם אבינו, הוא ליל הפסח, והוציא אותו לחוץ ואמר לו, יש בך כח לספור כל צבא השמים, אמר אברהם לפניו, וכי יש מספר לגדודיך, אמר לו כך (לא) יספר זרעך מרב, שנאמר ויאמר לו כה יהיה זרעך (בראשית טו). רבי עקיבא אומר, הראה הקב"ה לאברהם אבינו בין הבתרים מלכיות מושלין ואובדין, שנאמר ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת וכו'. זו מלכות רביעית שהיא מלכות אדום שהיא כעגלה דשה. ועז מושלשת זו מלכות יון (מכחישי ה'), שנאמר וצפיר העזים הגדיל עד מאד (דניאל ח). ואיל משולש זו מלכות מדי ופרס, (שנאמר ואיל בעל הקרנים אשר ראיתי מלכי מדי ופרס). ותור אלו בני ישמעאל, לא נאמר תור זה בלשון תורה אלא בלשון ארמית תור זה השור, כשיצמיד שור זכר עם נקבה, יפתחו וישדדו את כל העמקים. (כדין אמר חיותא רביעתא). וגוזל אלו ישראל שנמשלו כגוזל, שנאמר יונתי בחגוי הסלע. וכתוב אחד אומר אחת היא יונתי תמתי. רבי אחא בן יעקב אומר לא נאמר לשון זה משולשת אלא גבורי כח, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד'). ר' משרשיא אומר משולשת, משולשים יהיו, שלשה פעמים עתידים למשול בארץ ישראל, פעם ראשונה כל אחד ואחד בפני עצמו, פעם שנייה בשנים שנים. פעם שלישית כלם כאחת להלחם עם בן דוד, שנאמר יתיצבו מלכי ארץ וגו'. ר' יהושע אומר, לקח אברהם חרבו ובתר אותם כל אחד ואחד לשנים, שנאמר ויבתר אותם בתווך. אלולי לא בתר אברהם, לא היה העולם יכול לעמוד, הואיל ובתר אותם, התיש את כחם והקריב כל בתר ובתר לקראת רעהו, שנאמר ויתן איש בתרו לקראת רעהו. וגוזל בן יונה הניח חיים, שנאמר ואת הצפור לא בתר. מכאן אתה למד שאין לך צפור בתורה אלא בן יונה בלבד, ירד העיט עליהם לפרדן ולאבדן, ואין העיט זה אלא בן דוד שנמשל כעיט, שנאמר העיט צבוע נחלתי לי וכו' (ירמיה יב). כצאת השמש היה אברהם יושב ומניף עליהם בסודרו, כדי שלא ימשול בהם העיט עד שבא הערב. רבי אלעזר בן עזריה אומר, מכאן אתה למד שאין מושלן של ארבע מלכיות הללו אלא יום אחד מיומו של הקב"ה, אמר לו ר' אלעזר בן ערך, ודאי כדבריך, שנאמר נתנני שוממה כל היום דוה (איכה א). חוץ משתי ידות שעה, תדע לך שהוא כן, בא וראה כשהחמה נוטה במערב שתי ידות, תשש אורו ואין נוגה לו, וכן עד שלא יבא הערב, יצמח בן דוד אורן של ישראל, שנאמר והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י"ד). עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה, כדי שלא ישתעבדו בניו בארבע מלכיות הללו, ונפלה עליו שנת תרדמה ויישן, שנאמר ותרדמה נפלה על אברם. וכי אדם שוכב וישן ויוכל להתפלל אלא ללמדך שהיה אברם שוכב וישן מכח התפלה, כדי שיעברו בניו על ארבעה מלכיות האלו, שנאמר והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. אימה זו מלכיות רביעית דכתיב בה דחילה ואימתני ותקיפא (דניאל ז). חשכה זו מלכות (יון) מכחישי ה', שהחשיכה עיניהם של ישראל מכל מצוה שבתורה, גדולה זו מלכות פרס ומדי, שגדלה למכור את ישראל בחנם, נופלת זו מלכות בבל, שבידם נפלה עטרת ישראל. עליו אלו בני ישמעאל, שעליהם בן דוד יצמח, שנאמר אויביו אלביש בשת (תהלים קלב). ר' עזריה אומר לא נבראו מלכיות האלו אלא עצים לגיהנם, שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר (בראשית טו). ואין תנור אלא גיהנם שנמשלה כתנור, שנאמר נאום ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם (ישעיה לא):
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
הראו הקב"ה לאברהם מלכיות מושלין ואובדין. כלשון הזה איתא לקמן ביעקב בפ' ל"ה אלא דשם תוכ"ד [תוך כדי דיבור] אמרו והראו מלכות עולה ואינו יורד והכי איתא במד"ר שם והם ב' ראיות הפכיות.
ומ"ש ר' עזריה לא נבראו מלכיות אלא עצים וכו'. עיניך תראנה בסו"ס רו"ח ח"ב ע"ש.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק כט (עריכה)
נסיון השמיני, (בראשית יז, א): "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים [שָׁנָה] וְתֵשַׁע שָׁנִים", אמר לו הקב"ה (שם) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". אמר לו עד עכשו לא היית תמים, אלא מול בשר ערלתך מעליך, והתהלך לפני והיה תמים. שהערלה טמאה היא מכל הטומאות, שנאמר (ישעיה נב, א): "לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא". שהערלה מום מכל מומים. מול בשר ערלתך והיה תמים.
רבן גמליאל אומר, שלח וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו ובשר ערלת ישמעאל בנו, שנאמר (בראשית יז, כו): "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ". מה הוא בעצם היום הזה, בגבורת השמש בחצי היום. ולא עוד, אתיא "עצם" מ"עצם" מיום הכפורים, מה להלן (ויקרא כג, כח): "כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא", שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עונותינו, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם".
ובאותו מקום שנמול אברהם ונשאר דמו, שם נבנה המזבח, ולכך נאמר (ויקרא ד, כה): "וְאֶת כָּל דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ", (יחזקאל טז, ו): "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי".
רבי חנינא בן דוסא אומר, כל הנמולים ביום השלישי כאב להם, שנאמ' (בראשית לד, כה): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים". ולכך שנו חכמים, מרחיצי' את הקטן (ביום) בשלישי שלו שחל להיות בשבת, וכל צרכי מילה עושין בשבת.
(שמות יב, מח): "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ". ולא יגע במקדש, הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, ביום שנמול אברהם אבינו ביום השלישי, כאב היה לו מאד כדי לנסותו, מה עשה הקב"ה, נקב חור אחד בגיהנם, והרתיח את היום כיומן של רשעים, ויצא וישב לו בפתח האהל לרוח היום, שנאמ' (בראשית יח, א): "וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם". אמר הקב"ה למלאכי השרת, בואו ונבקר את החולה, שמדת גמילות חסדים גדולה לפני, מיד ירדו המלאכים ובקרו את אברהם. בוא וראה כחה של מילה, שעד שלא נימול אברהם היה נופל (על פניו), ואח"כ אני מדבר עמו, שנאמר (בראשית יז, יז): "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו". עכשו שנמול הוא יושב ואני עומד, שנאמר והוא יושב פתח האהל וגו'. וכתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו.
רבי זעירא אומר חמש ערלות בעולם, ארבע באדם ואחת באילן, ארבע באדם מנין, ערלת האזן שנ' הנה ערלה אזנם. ערלת שפתים שנאמר ואני ערל שפתים. ערלת הלב שנאמר ומלתם את ערלת ללבכם. ערלת בשר מנין וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו. ואומר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב וערלת הלב אינה מנחת לעשות רצון בוראו, ולעתיד לבא הקב"ה מסיר את ערלת הלב מעליהן, ואינן מקשין את ערפם לפני בוראם, שנ' והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואומר ונמלתם את ערלת בשרכם. אחת באילן, (מנין), שנ' כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו.
רבי זריקא אומר אין עץ האמור כאן אלא עץ הגפן, אם אינן כורתין עץ ערלתו, כל הפירות שהוא עושה עוללות קטופין ולא טובים למראה ונפסל יינו על גבי המזבח, ואם כורתין עץ ערלתו, כל פירות שהוא עושה טובים למראה, ונבחר יינם להקריב על גבי המזבח, כך אבינו אברהם עד שלא נימול, הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח, וכשנמול הפרי שעשה היה טוב במעשיו ונבחר להקריב על גבי המזבח כיין נסך, שנ' ויין לנסך וכו'.
רבי יוחנן אומר כל הגוים הבאים בישראל נמולים בטובתם וברצונם וביראת שמים הם נמולי', ואף על פי כן אין מאמיני' בגוים עד שבעה דורות שלא ישובו המים למוצאיהם, אבל עבדים נמולי' שלא בטובתם ושלא ברצונם, ואין אמונה בעבדים, כך כל עבדי' שנמולו עם אברהם אבינו לא נתקיימו לא הם ולא זרעם בישראל, ומנין שמלן, שנאמר וכל אנשי ביתו יליד בית נמולו. ולמה מלן, בשביל הטהרה שלא יטמאו את אדניהם במאכליהם ובמשתיהם, שכל מי שאוכל עם הערל כאלו אוכל עם הכלב, מה הכלב שלא נמול כך הערל שלא נמול, וכל הנוגע בערל כנוגע במת. וכל הרוחץ עמו כרוחץ עם המצורע שהם בחייהם כמתים, ובמותם כנבלת השדה ואין תפלתן נכנסת לפני הקב"ה, ועליהם הוא אומר לא המתים יהללו יה. אבל ישראל שהן נמולין תפלתן נכנסת לפני הקב"ה, ועליהם הוא ואמר ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה.
ר' אמר יצחק מל את יעקב, ועשו מאס במילה כשם שמאס את הבכורה, שנאמר ויבז עשו את הבכורה. ויעקב דבק בברית מילה ומל את בניו ואת בני בניו, ומנין שהיו בני יעקב נימולין, שנאמר אך בזאת יאתו לנו האנשים וגו'. מכאן אתה למד שבני יעקב היו נמולין ומלו לבניהם והנחילום לחוק עולם עד שעמד פרעה וגזר עליהם גזירות קשות ומנע מהם ברית מילה. וביום שיצאו ישראל ממצרים נמולו כלם מגדול ועד קטן, שנא' כי מלים היו כל העם היוצאים וגו'. והיו לוקחים דם מילה ודם פסח, והיו נותנין על משקוף בתיהן, וכשעבר הקב"ה לנגוף את מצרים וראה דם הברית ודם הפסח, נתמלא רחמים על ישראל שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי. אמר רבי אלעזר וכי מה ראה הכתוב לומר שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב"ה בזכות דם ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים, ובזכותם אתם עתידין ליגאל בסוף מלכות רביעית, לכך נאמר ב' פעמים בדמיך חיי.
רבי ישמעאל אומר לא עכב אברהם מכל אשר צוהו, וכשנולד יצחק בו שונה ימי' הגישו למילה, שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים. והגישו למנחה על גבי המזבח, ועשה שמחה ומשתה. מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו שנאמר ויעשה אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. שלשה ענויין הן, ענוי הצום וענוי בית האסורין וענוי הדרך. ענוי הצום מניין, שנ' עניתי בצום נפשי. ענוי בית האסורים מניין, שנ' ענו בכבל רגלו. ענוי הדרך מניין, שנ' ענה בדרך כחי. ומענוי הדרך לא מלו בני ישראל, כי לא מלו אותם בדרך.
רבי ישמעאל אומר וכי ערלי' שמעו קולו של הקב"ה על הר סיני, ונתן להם את התורה, אלא חס ושלום נמולין היו אלא שלא היה להם פריעה, וכל מי שמל ולא פרע את המילה כאלו לא מל, וכשבאו ישראל לארץ ישראל, אמ' הקב"ה ליהושע, אי אתה יודע שאין ישראל נמולין כתקנן, חזור ומול אותם פעם שניה, שנאמר מול את בני ישראל שנית. וקבץ כל הערלות עד שעשה אותם כגבעה, שנאמר וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות. והיו ישראל לוקחין את הערלה ואת הדם ומכסין אותן בעפר המדבר, וכשבא בלעם הקוסם ראה את כל המדבר מלא מערלתן של ישראל, אמ' מי יוכל לעמוד בזכות ברית דם מילה, שהוא מכוסה בעפר (הארץ), שנ' מי מנה עפר יעקב. מכאן חכמים, מכסין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ, שנ' והיה זרעך כעפר הארץ. וכך היו ישראל נהוגין למול עד שנחלקו לשני ממלכות, ומלכות אפרי' מנעו מהם את המילה, ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה, ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ, ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו, עמד אליהו והיה מתפלל לפני הקב"ה, אמר לו הקב"ה, (אליהו) טוב אתה מאבותיך, עשו בקש את יעקב להרגו, שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. וברח מלפניו ונמלט, שנאמר ויברח יעקב שדה ארם. פרעה בקש להרוג את משה, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר ויברח משה מפני פרעה. שאול בקש להרוג את דוד, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר ודוד ברח וימלט. ללמדך שכל מי שהוא בורח נמלט. עמד אליהו וברח מארץ ישראל ונמלט, שנאמר ויקם ויאכל וישתה. (ושם) נגלה עליו הקב"ה ואמר לו, מה לך פה אליהו קנא קנאתי. אמר לו הקב"ה, לעולם אתה מקנא. קנאת בשטים על גלוי עריות, שנ' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית, (שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית), שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וגו'. אלהי ישראל יחיש ויביא בחיינו משיח לנחמנו ויחדש לבבנו, שנא' והשיב לב אבות על בנים.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
בעצם בגבורת השמש בחצי היום ולע"א אתיא עצם מעצם מיוה"כ. עי' מ"ש הרב אמר יוסף בליקוטים בזה ובמ"ש מוה"ר ולא עוד אלא דפ"ה ע"א על ההיא דספרי דדריש בג' מקומות ולא הביאו מזה לומר ד' ע"ש. ועיין בספר שמו אברהם ערך מילה אות כ"ד.
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת בואו ונבקר את החולה. מה שהבאתי בקונטרסי חלקם בחיים דרוש א' למילה מהרב אדוני אבי ז"ל, כן ראיתי בספר צור יעקב, ועתה רואה אנכי דדבר זה יוצא מפי כה"ג בספר ולא עוד אלא במאמר זה.
עד ז' דורות שלא ישובו המים. בסנהדרין דצ"ד [ע"א] איתא גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאה באפיה. ומ"ש ואין תפלתן נכנסת לפני הקדוש ברוך הוא. היינו טעמא כמו שפירש הרב עיר גבורים סדר ואתחנן דאיכא משום לא תחנם ע"ש הקדמה מפוארה בזה. אלא דעל זה תקשי משלמה איך ביקש מה' יתברך וגם אל הנכרי וכו', ועדיפא מישראל דבין ראוי בין שאינו ראוי, והתשובה לזה פשוטה דהיא הנותנת משום קידוש השם בבית המקדש ומשום קידוש השם הותר לא תחנם וגם דיתרבו גרים, וכל כי האי שרי דלא גרע מהחילוקי דינים שנאמרו להיתרא בזה ודוק.
ג' ענויים הם צום, בית האסורין, דרך. הא דלא חשיב יושב בחמה כדאיתא ביומא, דהכא מקראי מפקי להו. ועינוי ויענונו זו פרישות דרך ארץ הו"ל בכלל עינוי צום, דבכל מידי דמונע הנאת גוף הנגוף נקרא שם צום.
מי יוכל לעמוד בזכות דם המילה שהוא מכוסה בעפר מכאן אמרו חכמים. פירש מוה"ר הכהן הגדול בספר ולא עוד אלא עם מ"ש חכמי הטבעים דכל אבר או בשר הפורש מן החי אם יגע בארץ הוא סכנה שימות האדם, ובראות בלעם דביקותם בה' דמוסרין עצמן למיתה מי יוכל לעמוד עם אלו זת"ד. ולפי זה אתי שפיר מ"ש במזמור מ"ד כי עליך הורגנו כל היום זו מילה, והחידוש דנחשבנו כצאן טבחה דטבח וכרת הערלה ואנו נכנסים בסכנה מצד הכיסוי בעפר, ור"ת עלי"ך ע'פר ל'מילה י'היה כ'יסוי. וכבר הזכרתי מזה שכתבו חכמי הטבע בקונטרס עיני כל חי בסנהדרין דח"ן ע"ב ובסה"ק זכירה לחיים ח"ב סדר טהרה פט"ז.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק ל (עריכה)
הנסיון התשיעי נולד ישמעאל בקשת ונתרבה בקשת שנ' ויהי אלהים את הנער ויגדל ונטל קשת וחצים והיה יורה אחר הפנות וראה את יצחק יושב לבדו וירה חץ להרגו וראה זה הדבר שרה והגיד לאברהם ואמרה לו כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק אלא עמוד וכתוב ליצחק כל מה שנשבע הב"ה לך ולזרעך שאין בן האמה יורש עם בני עם יצחק שנ' ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק יהודה בן תימא אומר אמ' שרה לאברהם כתוב גט גרושין לאמה ושלח את האמה הזאת מעלי ומעל יצחק בני מן העולם הזה ומן העולם הבא ומכל הרעות שבאו על אברהם הרע בעיניו הדבר הזה מאד ר' יהודה אומ' נגלה הב"ה עליו אמ' לו אברהם אין אתה יודע שהיית לך שרה ראויה לאשה ממעי אמה והיא חברתך ואשת בריתך לא נקראת שרה שפחה אלא אשתך לא נקראת הגר אשתך אלא שפחתך כל מה שדברה שרה באמת הגידה אל ירע בעיניך השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו מהעולם הזה ומהעולם הבא שנ' וישכם אברהם בבקר ויקח וכו' וישלחהו בגט גירושין ולקח בגד אחד וקשר במתניה כדי שיהא שוטף אחריה לידע שהיא שפחה ולא עוד אלא שעמד אברהם אבינו לראות את ישמעאל בנו ולראות את הדרך שהלכו בה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחרי ע"ז של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת שנ' ותלך ותתע וכו' בן שבע עשרה שנה הלך ישמעאל מבית אביו ויצחק מבן ארבעים שנה כשלקח רבקה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחר ע"ז של בית אביה חסרו במים מן החמת כמו שאמ' לעיל ועייפה נפשו של ישמעאל בצמא והלך והשליך את עצמו תחת חרולי המדבר להיות חרשן עליו ואמ' אלהי אברהם אבי יש לפניך תוצאות מים קח את נפשי ממני ואל אמות בצמא ויעתר לו שנ' כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם ושם נפתחו להם הבאר שנבראת בין השמשות והלכו ושתו ומלאו את החמת מים שנ' ויפתח אלהים את עיניה ושם הניחו הבאר ומשם נשאו את רגליהם והלכו אל המדבר כלו עד שהגיעו למדבר פארן ומצאו שם מוצאי מים וישבו שם שנ' וישב במדבר פרן שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי תמן והגיע לשם בחצי היום ומצא שם את אשתו של ישמעאל אמ' לה היכן הוא ישמעאל אמרה לו הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר אמרה לו אין לי לחם ולא מים אמ' לה כשיבא ישמעאל הגידי לו את הדברים הללו וב"ן חכ"ם כחצ"י חכ"ם ואמרי לו זקן אחד מארץ כנען בא לראותך ואמ' חלף מפתן ביתך שאינה טובה לך וכשבא ישמעאל מן המדבר הגידה לו את הדברים הללו ובן חכם כחצי חכם והבין ישמעאל ושלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה ועוד אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמ' לה היכן הוא ישמעאל אמרה לו הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר והוציאה לחם ומים ונתנה לו עמד אברהם והיה מתפלל לפני הב"ה על בנו ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר וידע ישמעאל שעד עכשו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים לאחר מיתתה של שרה חזר אברהם ולקח את גרושתו שנ' ויוסף אברהם ויקח אשה ומדקאמר ויוסף משמע שפעם ראשונה היתה אשתו ועוד לא הוסיף לבא עליה ושמה קטורה שהיתה מקוטרת מכל מיני בשמים ד"א קטורה שהיו נאים מעשיה כקטרת ילדה לו ששה בנים וכלם נקראו על שמו של ישמעאל שנ' ותלד לו את זמרן ואת יקשן וכאשה שהיא מתגרשת מן בעלה כך עמד אברהם ושלחן מעל יצחק בנו מן העה"ז ומן העה"ב שנ' ולבני הפלגשים אשר לאברהם וכו' וישלחם בגט גירושין על שם בנו ישמעאל קדר נקראו בני קדר שנ' לקדר ולממלכות חצור וכו' על שם בנו ישמעאל וקדמה נקראו בני קדם שנ' אל בני קדם על שם שישבו באחוזות קין נקראו בניו בני קין שנ' וחבר הקני נפרד והלא כל בני קין נכרתו במי המבול אלא על שם שישבו באחוזות קין שנ' כי אם יהיה לבער קין כי אם יהיה לבער אש מזרעו של ישמעאל הם ישבותו מלוכת אשור אמ' בלעם משבעים לשונות שברא הב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל הואיל והשוה הב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל אוי מי יחיה בימיו שנ' אוי מי יחיה משומו אל ר' ישמעאל אומ' חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים ואלו הן ימודו הארץ בחבלים ויעשו בית הקברות למרבץ צאן אשפתות ומדדו בהן ומהן על ראשי ההרים וירבה השקר ויגנז האמת וירחק חק מישראל ותרבה עונות בישראל שני תולעת כצמר ויקמל הנייר והקולמוס ויפסל סלע מלכות ויבנו ההרים הערים החרבות ויפנו הדרכים ויטעו גנות ופרדסים ויגדרו פרוצות חומות בית המקדש ויבנו בניין בהיכל ושני אחים יעמדו אליהם נשיאים בגופן ובימיהן יעמד צמח בן דוד שנ' ביומיהון דמלכא אינון ועוד היה ר' ישמעאל אומ' שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים שנ' כי מפני חרבות נדדו ואין חרבות אלא מלחמות אחת ביער בערב מפני חרב נטושה ואחת בים מפני קשת דרוכה ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם שנ' כי מפני כובד מלחמה ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן של אלו ואלו ומשם יבא לארץ ישראל שנ' מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברב כחו אני מדבר בצדק רב להושיע.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ובן כ"ז שנה היה ישמעאל ויצחק ן' עשר. צ"ל בן כ"ג ולא ז"ך, והכי לקמן פרק ל"א ן' ל"ז יצחק וישמעאל בן ן' יע"ש.
ועישה שמה וגו' אין לחם ואין מים וכו' שסף הבית שאינה טובה. בא להגיד כענין שאמרו במ"ר [טז, י] גבי המרגלים יש ששמותיהן נאים ואין מעשיהם נאים, דעישה גימטריא שפ"ה דהוא שכינ'ה כנודע ומעשיה הפך, לא כן האחרת אין שמה נאים, פטומה כמו פוטיאל שפטם עגלים לע"ז, או דרכה לפטם עצמה בגוף הנגוף למלאות כרסה ומעשיה נאים. ועיין בספר שמו אברהם ערך ישמעאל.
אוי מי יחיה משומו אל. מאמר זה הפך מאמר אחר שאמרו דמלכות אדום קשה מכולן. ושמא יש הפרש בין קשה אדום מצד עצמן בתוקף ובממשלה ובדין חרוז לישמעאל שהם אכזרים ומצד טבעם, וכדאיתא בריש פ"ד דתענית ה"ה וכמ"ש בחי' לשם דגוזרין גזרות רעות, וכדמפרש ואזיל הכא דט"ו דברים עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים. ועיין לקמן פל"ב ולמה נקרא שמו ישמעאל דהוא מכוון לזה, והרואה יראה דכמה מהני ט"ו כבר התחילו לעשות, ויורה זה ניצוצי החירות דיצמח פורקניה ויקרב משיחיה.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק לא (עריכה)
הנסיון העשירי ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ר"ל היה מנסה בכל פעם ופעם לידע את לבו אם יכול לעמוד ולשמור המצות של תורה ואם לאו ועוד שנתנה התורה שישמור אברהם מצותיה שנ' עקב אשר שמע אברהם בקולי
יצא ישמעאל מן המדבר לראות את אברהם אבינו ר' יהודה אומ' באותה הלילה נגלה הב"ה עליו ואמ' לו אברהם קח נא את בנך ואברהם חס על יצחק אמ' לפניו רבון כל העולמים לאי זה בן אתה גוזר אלי לבן הערל או לבן המילה אמ' לו את יחידך אמ' לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמ' לו אשר אהבת אמ' לו שניהם אני אהב אמ' לו את יצחק
והעלהו שם לעולה אמ' לו רבון כל העולמים באי זה הר אמרת לי אמ' לו בכ"מ שתראה את כבודי עומד וממתין לך שם ואומ' זה הוא הר המוריה שנ' על אחד ההרים אשר אומר אליך.
השכים אברהם בבקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו עמו וחבש את החמור. הוא שרכב עליו אברהם הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות שנ' וישכם אברהם בבקר, הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים שנ' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנ' עני ורוכב על החמור.
בן שלשים ושבע שנה היה יצחק בלכתו אל הר המוריה וישמעאל בן חמשים שנה. נכנס תחרות בין אליעזר וישמעאל. אמר ישמעאל לאליעזר עכשו אברהם הקריב את יצחק בנו מוקדה על המזבח ואני בכורו יורש אברהם. אמר לו אליעזר כבר גרשך כאשה שהיא מגורשת מבעלה ושלחך למדבר, אבל אני עבדו משרת אותו ביום ובלילה ואני הוא היורש את אברהם. ורוח הקדש משיבה אותם ואומרת להם לא זה יורש ולא זה יורש.
ביום השלישי הגיעו לצופים וכיון שהגיעו לצופים ראה כבוד השכינה עומד על גבי ההר שנ' ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום. ומה ראה? עמוד של אש עומד מן הארץ ועד השמים והבין אברהם שנתרצה הנער לעולה תמימה. אמר לישמעאל ולאליעזר רואים אתם מאומה באחד מן ההרים הללו. אמרו לו לאו, וחשב אותם כחמור. אמר הואיל ואין אתם רואים מאומה "שבו לכם פה עם החמור" -- עם הדומים לחמור.
נטל את העצים ונתן על גבי המזב"ח(?) יצחק בנו ולקח את האש ואת המאכלת בידו והיו מהלכין שניהם יחדיו. אמר יצחק לאביו אבא הרי האש והעצים - היכן הוא הכבש לעולה? אמר לו בני אתה הוא הכבש לעולה שנאמר ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה.
ר' שמעון אומ' באצבע הראה הב"ה לאברהם אבינו המזבח ואמר לו זה הוא המזבח. והוא היה המזבח שהקריבו קין והבל, והוא המזבח שהקריבו נח ובניו שנ' ויבן שם אברהם מזבח אין כתיב כאן אלא ויבן שם אברהם את המזבח -- הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים.
אמר יצחק לאביו אבא קשור לי שתי ידי ושתי רגלי שלא אותך(?) כגון הדבור היוצא מן הפה על שום אונס מיתה ונמצאתי מחלל כבוד אב. וקשר שתי ידיו ושתי רגליו ועקדו על גבי המזבח ואמץ את שתי זרועותיו ואת שתי ארכובותיו עליו וערך את האש ואת העצים ושלח ידו ולקח את המאכלת וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו. והב"ה יושב ורואה האב מעקיד בכל לב והבן נעקד בכל לבו ומלאכי השרת צועקים ובוכים שנ' הן אראלם צעקו חוצה. ואמרו מלאכי השרת לפני הב"ה רבון כל העולמים נקראת רחום וחנון, מי שרחמיו על מעשיו רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם ונעקד לפניך כבהמה אדם ובהמה תושיע ה' שנ' צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'.
ר' יהודה אומ' כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של יצחק וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמ' לו אל תשלח ידך נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות ופתח ואמ' ברוך אתה ה' מחיה המתים
ר' זכריה אומ' אותו האיל כשנברא בין השמשות היה ובא להתקרב תחת יצחק והיה סמאל עומד ומסטינו כדי לבטל קרבנו של אברהם אבינו ונאחז בשני קרנותיו בין האילנות שנ' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו מה עשה אותו האיל פשט את ידו ואחז בטלתו של אברהם אבינו ונאחז בשתי קרנותיו בין האילנות שנ' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר והביט אברהם וראה האיל והלך והתירו והקריבו תחת יצחק בנו שנ' וילך אברהם ויקח את האיל וכו'
ר' ברכיה אומ' עלה קרבן האיל לריח ניחוח לפני הב"ה כאילו היה ריח ניחוח של יצחק ונשבע לברכו בעה"ז ובעה"ב שנ' בי נשבעתי נאם ה' כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך כככבי השמים כי ברך בעוה"ז אברכך לעה"ב והרבה ארבה את זרעך כככבי השמים לעתיד לבא
ר' חנניא בן דוסא אומ' אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה
- אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי
- גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם
- עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל שנ' איש בעל שער וכו'
- קרניו של איל -- של שמאל שתקע בו בהר סיני שנ' ויהי במשוך בקרן היובל, ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל שהוא -- עתיד לתקוע בה לעתיד לבא שנ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ
ר' יצחק אומ' הכל לא נברא אלא בשביל השתחויות. אברהם לא יצא מהר המוריה אלא בזכות השתחויה שנ' ונשתחוה ונשובה אליכם. בית המקדש לא נברא אלא בזכות השתחויה שנ' רוממו לה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
פה עם החמור כשם שהחמור אינו רואה כלום. עיין לרש"י בנדה דכ"ג ע"ב בעין אחד כבהמה דאחד מעיניו דומה לבהמה יע"ש ודוק.
גידיו של איל הם יו"ד כנגד יו"ד נבלים של כינור שהיה דוד מנגן בהם. ראו נא מעשה ה' דלעיל פי"ט מנה במספר יו"ד עלי עשור ועלי נבל ובא בנסיון העשירי מכוון יפה עשרה עשרה בשקל הקדש.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק לב (עריכה)
ששה נקראו בשמותן עד שלא נולדו ואלו הן, יצחק, וישמעאל, ומשה רבינו, ושלמה, ויאשיהו, ושמו של משיח שיביא הקב״ה במהרה בימינו. יצחק מנין שנאמר וקראת את שמו יצחק, ולמה נקרא שמו יצחק, י׳ עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו. צ׳ תשעים שנה, שהיתה שרה אמנו בת תשעים. ח׳ לשמונה ימים שנמול. ק׳ מאה שנה שהיו לאברהם אבינו, שנאמר ואברהם בן מאת שנה. ישמעאל מנין, שנאמר וקראת שמו ישמעאל. ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקב״ה לשמוע נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר ישמע אל ויענם. משה מנין, שנ׳ לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם. בשגם בגימטריא משה, שהיו חייו מאה ועשרים שנה, שנא׳ והיו ימיו מאה ועשרים שנה. שלמה מנין, שנאמר הנה בן נולד לך (וקראת את שמו שלמה) [כי שלמה יהיה שמו]. ולמה נקרא שמו שלמה בלשון ארמית, על שם שנאמר שלום ושקט אתן את ישראל בימיו. יאשיהו מנין, שנא׳ הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. ולמה נקרא שמו יאשיהו, שנרצה כשי למזבח, יאי שי הו לפניך. מלך המשיח מנין, שנא׳ לפני שמש ינון שמו. ולמה נקרא שמו ינון, שהוא עתיד לינן ישני עפר. וכשבא אברהם מהר המוריה, חרה אפו של סמא״ל, שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם, מה עשה, הלך ואמ׳ לשרה, אי שרה, לא שמעת מה שנעשה בעולם, אמרה לו לאו, אמ׳ לה לקח אישך הזקן לנער יצחק והקריבו לעולה, והנער בוכה ומייליל שלא יכול להנצל, מיד התחילה בוכה ומייללת, בכתה שלש בכיות כנגד שלש תקיעות, שלש יללות כנגד שלש יבבות, ופרחה נשמתה ומתה, בא אברהם אבינו ומצאה שמתה, שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. מהיכן בא, מהר המוריה. ר׳ יוסי אומ׳ שלש שנים עשה יצחק אבל על שרה אמו, לאחר שלש שנים לקח את רבקה ושכח אבל אמו, מכאן אתה למד, עד שלא לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחר הוריו, לקח אשה אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכי יעזוב איש את אביו ואת אמו ממצות כבוד, אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר ודבק באשתו. רבי יהודה או׳ עשרים שנה היתה רבקה עקרה, לאחר עשרים שנה לקחה יצחק והלך עמה להר המוריה למקום שנעקד שם, והתפלל על ההריון ונעתר לו, שנאמ׳ ויעתר לו ה׳ וגו׳. באה ללדת ומחבליה הגיעה נפשה למות, והלכה להתפלל במקום טהור, שנאמר ותלך לדרוש את ה׳. והיו הבנים בתוך מעיה כגבורי כח, שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה. מה עשה יעקב אבינו, אחז בעקב עשו להפילו, שנא׳ וידו אוחזת בעקב עשו. מכאן אתה למד שאין בני עשו נופלים עד שיבא שריד מיעקב ויקצץ רגליו של עשו מהר שעיר, שנ׳ חזה הוית עד די התנזרת אבן. וכתוב אחר אומ׳ לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם. אמר רבי אחא גדול הנערים זה הלך בדרך חיים, וזה הלך בדרך המות, שנא׳ ויגדלו הנערים. יעקב אבינו הלך בדרך החיים, שהיה יושב אוהלים ועוסק בתורה כל ימיו, ועשו הרשע היה הולך בדרך המות, להרוג את יעקב אבינו, שנאמ׳ יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. רבי שמעון אומר בשעה שנעקד יצח׳ נשא את עיניו למעלה וראה את השכינה, וכתוב כי לא יראני האדם וחי. אלא תחת המיתה כהו עיניו לעת זקנתו, שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. מכאן אתה למד שהסומא חשוב כמת. הגיע ליל יום הפסח, וקרא יצחק לעשו בנו הגדול ואמר לו, בני זה הלילה, כל העולם כלו אומרים בו הלל, ואוצרות טללים נפתחים בזו הלילה, עשה לי מטעמים, עד שאני בעודי אברכך, ורוח הקדש משיבה ואומרת אל תלחם את לחם רע עין, הלך להביא ונתעכב שם, אמרה רבקה ליעקב, בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו, העליונים אומרין שירה, הלילה הזה עתידין בניך להגאל מיד שעבוד, הלילה הזה עתידין לומר שירה, עשה מטעמים לאביך עד שהוא בעודו יברכך, יעקב היה בקי בתורה, פחד לבו על קללת אביו, אמרה לו אמו, בני ברכות עליך ועל זרעך, ואם קללות עלי ועל נפשי, שנ׳ עלי קללתך בני. הלך והביא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, והלא די לו באחד, שנא׳ צדיק אוכל לשובע נפשו. אלא אחד כנגד הפסח ואחד לעשות לו מטעמים לאכול, דתנינן הפסח אינו בא אלא על השבע. נכנס ואמר לו קום נא שבה ואוכלה מצידי, אמ׳ יצחק הקול קול יעקב ביחוד השם, הקול קול יעקב בהגיון תורה, והידים ידי עשו בכל שפיכות דמים ובכל מות רע, ולא עוד אלא כשמכריזין בשמים הקול קול יעקב, השמים רועשים, וכשמכריזין בארץ הקול קול יעקב, כל מי שהוא שומע ועושה חלקו עם הקול קול יעקב, וכל מי שאינו שומע ואינו עושה חלקו עם הידים ידי עשו. רבי יהודה אומ׳ עשרה ברכות ברך יצחק ליעקב, על טללי שמים, ועל דגן הארץ, כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שנאמ׳ ויתן לך האלהים מטל השמים וגו׳. וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו, יצא מעוטר כחתן וככלה בקשוריה, וירד עליו תחיית טל מן השמים, ונדשנו עצמותיו ונעשה גם הוא גבור חיל וכח, לכך נאמר מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
והקריבו לעולה והנער בוכה ומילל. מה שהביא מוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] מהרב ישראל גאון הנה מפורש בחז"ל, עיין בספר שמו אברהם ערך עקדה אות י"ד ואות כ"ט, ועיין להרב שפתי כהן והובא שם בערך אבלות אות ל"א ודוק.
ועשו היה הולך בדרך המות להרוג את יעקב. אף על גב דמחשבה רעה מצרפה למעשה לגבי עשו, ומה גם דרדף אחריו ודכתב אגרת לישמעאל וחשיב מעשה בפועל, עם כל זה הריגה ממש הוא יותר רע, ועד כאן היינו באים לעשו דהוא הורג נפשות והוא הרג לנמרוד וכמה וכמה נפשות, וכאמרם ז"ל ולהלאן מזה בהאי פרקא והידים ידי עשו בכל שפיכות דמים ובכל מות רע ועבר ה' עבירות ביום שמת אברהם, ואיך תלה דרכיו במה שחשב על יעקב. ואפשר דהכונה עד היכן הגיע רשעותו דעם היותו אחיו רדף אחריו להורגו ולא תשאל על הזרים מה היה עושה. ועוד י"ל דכלהו דהרג היו קוצים כסוחים מרשעי הגוים כדאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אל תירא אברהם, לא כן יעקב צדיק יסוד עולם בחיר שבאבות הוא עולם מלא.
הגיע ליל יום פסח וגו' הלילה הזה. עיין למז"ה בספר מערכי לב ח"א דק"מ ע"ד ובמ"ש בקונטרס חיים לראש ובמ"ש בני ידידי יצחק ירנ"ן בספר אבות הראש ח"א דפ"ג ע"ד ודוק.
הקול קול יעקב ביחוד ה' בהגיון תורה. פי' מוה"ר ולע"א דאמר קום שבה דאוכל מעומד סכנה, וזה מפורש ואכלת ושבעת וברכת, דכמו שדרשו למטה לברכה כן למעלה לאכילה. ולי נראה ביחוד ה' על דיבור אם והגיון תורה ועל ב' גדיים לקרבן פסח כי היה ליל פסח כדין התורה, וזה לא בעשו דבא בעזות יקום אבי ומצידה:
ונדשנו עצמותיו ונעשה גם הוא גבור חיל מידי אביר יעקב. ואפשר דלכך אפקיה קרא לעשירות דידיה הוי גביר לאחיך, דאת כל היקום אשר ברגליהם יתגבר כארי וע"י הברכות נתגבר כחו וטרם מכה ציץ כדי להלחם אחרי כן עם המלאך שהוא שר עשו ונצחו דהראה את גבורתו, ולכך הסכים עמו המלאך בעת ההיא על הברכות בראותו דכבר נתקיים הברכות במה שהראה כחו ועוצם גבורתו וירא כי לא יכול לו בהלחמו אתו. ועוד זאת אהני ליה כדלקמן ריש פרק ל"ו כחו וגבורתו לגלגל האבן מעפ"י הבאר כיע"ש.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק לג (עריכה)
ויזרע יצחק בארץ ההיא ר' אליעזר אומ' וכי זרע דגן זרע יצחק חס ושלום אלא לקח כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים ולאביונים כשם שאתה אומר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד וכל דבר ודבר שעישר פתח לו הב"ה מאה שערין של מיני ברכות שנ' וימצא בשנה ההיא מאה שערים ר' שמעון אומ' מכח צדקות המתים עתידים להחיות מניין אנו למדין מאליהו התשבי שהלך לו לצאת וקבלתו אשה אלמנה בכבוד גדול אמו של יונה ומפיתו ומשמן יצהרו היו אוכלין ושותין הוא והיא ובנה שנ' ותאכל היא והוא בזכות אליהו אכלו לאחר ימים חלה בן האשה ומת שנ' ויהי אחרי הדברים האלה חלה בן האשה וכו' אמרה לו האשה באת אלי בתשמיש המטה והזכרת עוני עלי ומת בני אלא טול כל מה שהבאת לי ותן לי את בני עמד אליהו ז"ל והיה מתפלל לפני הב"ה ואמ' לפניו רבון כל העולמים לא דיי כל הרעות שעברו על ראשי אלא אף האשה הזאת שאני יודע שמתוך צרת בנה דברה דבר שלא נעשה הביאה עלי לעשקני עכשו ילמדו כל הדורות שיש תחיית המתים השב הנפש הילד הזה לקרבו ונעתר לו שנ' וישמע ה' בקול אליהו וכו' וכתיב אחר אומ' ויקח אליהו את הילד וכו' ר' יהושע בן קרחה אומ' ועל זה אתה תמה אל תתמה בא וראה מאלישע בן שפט שלא היתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות והיה מהלך מהר אל הר וממערה אל מערה והלך לשונם וקבלתו אשה בכבוד גדול אחותה של אבישג השונמית אמו של עודד הנביא שנ' ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם אמרה האשה לבעלה איש האלהים הזה אין אשה יכולה להסתכל לפניו שלא תמות אלא נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה וכל פעם שהוא עובר יסור שם אל העליה שנ' ויהי היום ויבא שמה קרא לשונמית שנ' ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמוד בפתח ולמה עמד בפתח אלא שלא היתה יכולה לעמוד בפניו שלא תמות אמ' לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן מפרי מיעיך אמרה לה אדוני זקן מאד וחדלה ממני אורח נשים ואי אפשר לעשות הדבר הזה אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך ר' זכריה אומ' רצון יראיו יעשה עשה הב"ה רצונו של נביא והרתה וילדה וגדל הנער ויצא לו לפוגת נפש לראות בקוצרים וקראו אסון ומת שנ' ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים הדא כלהון עד מנו שנ' וישב על ברכיה עד הצהרים וימת הלכה האשה להר הכרמל ונפלה פניה רצפה לפני אלישע ואמרה הלואי שיהיה כלי ריקם אלא שנתמלא ונשפך אמ' הנביא כל דבר שהב"ה עושה הוא מגיד לי וזה הדבר העלים ממני שנ' ותבא אל איש וכו' מה הוא להדפה מלמד שנתן את ידו בהוד שעל גבי דדיה שנ' ויאמר איש האלהים העלים ממני ולא אמר לי לקח את המשענת אשר בידו ונתן לגחזי אל תדבר בפיך כל דבר מאומה דע שאתה הולך ונותן את המשענת הזאת על פני הנער ויחיה היה הדבר כשוחק בעיניו וכל אדם שהיה פוגע היה אומ' התאמין שהמטה הזה מחיה את המת לפיכך לא עלתה בידו עד שהלך הוא ברגליו ונתן פיו על פיו ועיניו על עיניו והתחיל מתפלל לפני הב"ה ואומ' לפניו רבון על העולמים כשם שעשית נסים ע"י אדני אליהו והחיה את המת כך יחיה הנער הזה ונעתר לו הב"ה שנ' וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויזורר הנער עד שבע פעמים ר' זעירא אומ' תדע לך כח הצדקה בא וראה משלום בן תקות שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום ומה היה עושה היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו עליו ובזכות צדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו שנ' וילך חלקיהו הכהן אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקות ולמפרע נקרא שמו בן סחרה כשם שאתה אומ' כי טוב סחרה וכתוב אחר אומ' בן סחרה וכשמת בעלה חסרה צדקות בעליה ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקות וראו את הגדוד שבא אליהם והשליכו את האיש אל הקבר מאלישע וחיה שנ' ויגע האיש וכו' ואחר כך הוליד את חנמאל שנ' הנה חנמאל בן שלום דודך וכו' ר' אליעזר אומ' תדע לך כח הצדקה בא וראה משאול בן קיש שהסיר את האובות והידעונים מן הארץ וחזרו אשר שנא והלך לו לעין דור לאשת צפניה אמו של אבנר ושאלה לו באוב והעלה את שמואל הנביא וראו המתים את שמואל עולה ועלו עמו סבורים שהגיע תחיית המתים וראתה האשה ונבהלה הרבה מאד שנ' ויאמר לה המלך אל תראי כי מה ראית ויש אומרים צדיקים רבים כיוצא בו עלו עמו באותה שעה ר' אליעזר אומ' כל המתים עומדים בתחיית המתים לובשים תכריכהם תדע לך שהוא כן בא וראה מן הזורע בארץ שהוא זורע ערומים ועולים לבושים כמה קלפות והיורדים לבושים אין עולין לבושים ולא עוד אלא בא וראה מן חנניא מישאל ועזריה שירדו לתוך כבשן של אש לבושים בתכריכיהן שנ' ומתכנשן אחשדרפניא וכו' למדו משמואל הנביא שעלה והוא מעוטף מעילו שנ' ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל וכו' ר' יוחנן אומ' כל הנביאים נתנבאו בחייהם ושמואל נתנבא בחייו ולאחר מותו שנ' שמואל לשאול אם אתה שומע לעצתי לנפול בחרב ותהא מיתתך כפרה עליך ויהא גורלך עמי במקום שאני שמי שם ושמע שאול לעצתו ונפל בחרב הוא וכל בניו שנ' וימת שאול וכ' בניו למה שיהא חלקו עם שמואל הנביא לעתיד לבא שנ' ומחר אתה ובניך עמי מה הוא עמי ר' יוחנן אומ' עמי במחיצתי הלל הזקן אומ' אמ' שמואל לשאול לא דייך שלא שמעת בקולו ולא עשית חרון אפו בעמלק אלא גם לשאול לו באוב ולדרוש אוי לרועה אוי לצאנו בשבילך נתן הב"ה את ישראל עמך ביד פלשתים שנ' ויתן ה' גם את ישראל ר' תחנא אומ' גלו ישראל לבבל ולא הניחו מעשיהם הרעים אחאב בן קולייה וצדקייה בן מעשייה נעשו רופאים רופאי שקר והיו מרפאים את נשי כשדים ובאין עליהם בתשמיש המטה שמע המלך וצוה לשרפן אמרו שניהם יהושע בן יהוצדק נאמר שהיה עמנו והוא מצילנו משרפת האש אמרו לו אדני המלך האיש הזה היה עמנו בכל דבר וצוה המלך לשרוף את שלשתן וירד מיכאל המלאך והציל את יהושע בן יהוצדק משריפת האש והעלהו לפני כסא הכבוד שנ' ויראני את יהושע בן יהוצדק וכו' ושניהם נשרפו באש ולוקח מהם קללה אשר קללם מלך בבל באש אין כתיב כאן אלא אשר קלם הא למדנו שנתחתו שערותיו בעונותיהם שנ' בגאות רשע ידלק עני וכו' הלא זה אוד מוצל מאש ר' יהושע אומ' כשהביא נבוכד נצר עלילות של דברים על ישראל להרגן העמיד צלם בבקעה דורא והוציא כרוז ואמ' כל מי שלא ישתחוה לצלם הזה ישרף באש וישראל לא בטחו בצל יוצרם ובאו הם ונשיהם והשתחוו לע"ז ודניאל שהיו קוראים אותו אלהיהם היה גנאי להם לשרפו באש שנ' ועד אחרן וכו' ונטלו את חנניא מישאל ועזריה ונתנו אותם לתוך כבשן האש ובא גבריאל המלאך והצילו מכבשן האש אמ' להם המלך הייתם יודעים שיש לכם אלוה משזיב ומציל למה שבקתון לאלהיכם והשתחוו לע"ז שאין בו כח להציל אלא כדרך שעשיתם בארצכם והחרבתם אותם כן אתם מבקשים לעשות בארץ הזאת ולהחריב אותה וצוה המלך והרגו כלם ומניין שהיו כלם הרוגי חרב שנ' ויאמר אלי בן אדם הנבא בהרוגים האלה וחיו ר' פינחס אומ' לאחר עשרים שנה שנהרגו הרוגים בבבל שרתה רוח הקדש על יחזקאל והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד אמ' לו בן אדם מה אתה רואה אמ' לו אני רואה כאן עצמות יבשות אמ' לו יש בי כח להחיות יותר מכאן אלא אמ' ה' אלהים אתה ידעת כאילו לא האמין לפיכך לא נקברו אבותי"ו עצמותיו בארץ טהורה אלא בארץ טמאה כמה דאת אמר ואתה על ארץ טמאה תמות אמ' לו רבון כל העולמים מה הנבואה מביאה עליהם עצם ובשר שאכלו מהם ומתו בארץ אחרת היתה מקרבת עצם אל עצמו ר' יהושע בן קרחא אומ' ירד עליהם ט"ל תחיית טל מן השמים וכמעיין שהוא נובע והוציא מים כך היו נובעים ועולים עליהם בשר ועצמות וגידים שנ' וראיתי והנה עליהם גידים וכו' אמ' לו הנבא אל הרוח שנ' ויאמר אלי הנבא אל הרוח מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו באותה שעה יצאו ארבע רוחות השמים ופתחו אוצרות הנשמות והחזיר כל רוח ורוח לגוף כאשר היה שנ' והתנבאתי כאשר צוני ותבא בהם הרוח וחיו וכו' כתוב במצרים ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד מהו במאד מאד מה להלן ששים רבוא אף כאן ששים רבוא וכולהון עמדו על רגליהון חוץ מאיש אחד אמ' הנביא רבון כל העולמים מה טבו של זה האיש אמ' לו בנשך נתן ובתרבית לקח וחיה חי אני לא יחיה באותה שעה היו ישראל יושבים ובוכים ואומרין היינו מקוים לאור ובא חשך והיינו מקוים לעמוד עם כל ישראל בתחיית המתים ועכשו אבדה תקותינו היינו מקוים להתקבץ עם כל ישראל ועכשו נגזרנו לנו באותה שעה אמ' הב"ה לנביא לכן אמור אליהם חי אני שאני מעמיד אתכם בתחיית המתים לעתיד לבא ומקבץ אתכם עם כל ישראל לארץ שנ' הנה אנכי פותח את קברותיכם והעלתי אתכם ונתתי את רוחי בכם:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
טול מה שהבאת עלי ותן לי את בני. יתכן לפרש דקי"ל ראוי לו לאדם להטריח קמיה שמיא וא"כ הנס דנשלח ברכה יקחהו ויעשה נס להחיותו וקח נא את ברכתיך אשר הובאת לי בעוגה קטנה ועיין בס' ולע"א [ולא עוד אלא] מה שפירש בדרך אחרת.
אל תדבר בפיך כל דבר מאומה עד שאתה הולך ונותן את המשענת על פני הנער. עמ"ש הרב מה"ד בס' פני דוד סו"ס שמות אות ך'. והמאמר שהביא שם אינינו שוה למאמר דהכא. ומ"ש בא וראה מן שלום בן תקוה עיין מ"ש בסה"ק צדקה לחיים אות תשנ"ט.
רפ"א לאחר ך' שנה. הפשט נראה דפליג על סברא קמא ומנין שהיו כולם הרוגי חרב ומביא מקרא היינו דס"ל דבו ביום ולא כר"פ לאחר ך' שנה ומפרק חלק מבואר כסברא קמא ולא כר"פ ועיין למוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] דפ"ח ע"ב ודוק.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק לד (עריכה)
ראו עתה כי אני אני הוא ר' אליעזר אומ' וכי מה ראה הכתוב לומר שני פעמים כי אני אני הוא אלא אמר הב"ה אני הוא בעה"ז ואני הוא בעה"ב אני הוא שגאלתי את ישראל ממצרים ואני הוא שעתיד לגאול אותם סוף מלכות הרביעי לכך אמר אני אני הוא כל מי שיאמ' שיש אלהים אחרים אני אמיתנו במות שאין תחיה וכל גוי שיאמ' שאין אלוה אלא אני אני אחייהו במות שני לחיי העה"ב שאני ממית ומחיה לכך נאמר אני אמית ואחיה מחצתי את ירושלם ואת עמה ביום חרון אפו וברחמים גדולים ארפא להם לכך נאמר מחצתי את ירושלם ואני ארפא וכל מלאך ושרף לא יצילו את הרשעים מדינה של גהנם שנ' ואין מידי מציל ר' יהונתן אומ' כל המתים עולין לתחיה חוץ מדור המבול שנ' מתים בל יחיו אלו הגוים שהם כנבלת הבהמה שיקומו ביום הדין אבל דור המבול אף ביום הדין אינם עומדים שנ' רפאים בל יקומו וכל נפשותיהם נעשים רוחות ומזיקין לאדם מישראל עוד שנ' לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו ר' זכריה אומ' שינת הלילה דומה לעולם למתים וישן ורוחות משוטטות בכל הארץ ומגדת לו בחלום כל דבר שיהיה שנ' בחלום בחזיון לילה אז נגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום כך המתים רוחות משוטטות בכל הארץ ומגדת להם כל דבר שהיה אבל הם נותנין שבח ורנן להב"ה שהוא עתיד להחיותם שנ' יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם ויקיצת הבקר דומה לעתיד לבא שנ' שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה וכו' ששה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע ובשעה שהנחש נפשט ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה ובשעה שהאשה נבעל עם בעלה בעילה ראשונה אבל אין קולה נשמע ובשעה שהולד יוצא מן הגוף עד שתראה את השכינה ר' עזריה אמ' כל הנפשות חוזרות ונאספות איש אל דור אבותיו ואל עמיו צדיקים עם הצדיקים ורשעים עם הרשעים שכן אמ' הב"ה לאברהם אבינו ואתה תבא אל אבותיך בשלום מכאן שתרח אביו עשה תשובה וכי כשהנפש יוצא' מן הגוף זה הוא השלום אלא שהצדיקים מקדימין לו שלום שנ' יבא שלום ינוח על משכבו וכתוב אחד אומ' ונאספת אל קברותיך בשלום ר' חנינא אומ' כל ישראל שמתים בחוצה לארץ נפשותם נאספות אל הארץ שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וכל המתים מן הגוים בארץ נפשותם נשלכות בקלע חוצה לארץ שנ' ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע לעתיד לבא הב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער מכל טומאה כאדם שמנער את הבגד ומשליך כל מה שבתוכה ומשליך אותה לחוץ שנ' לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה שלשה אהובים יש לו לאדם בחייו ואלו הן בניו ובני ביתו וממונו ומעשים טובים ובשעת פטירתו מן העולם קורא לבניו ובני ביתו ואומ' להם בבקשה מכם הוציאוני מדין המות הרע הזה והם אומרים לו והלא שמעת ואין שלטון ביום המות ולא כך כתיב אח לא פדה יפדה איש ואפילו ממונו שהוא אוהב אותו אינו יכול לפדותו שנ' ולא יתן לאלהים כפרו למה ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם מדבר זה לעולם אלא לך לשלום תנוח על משכבך ותעמוד לגורלך לקץ הימין ויהא חלקך עם חסידי עולם וכשהוא רואה כן מכניס את ממונו ואומ' לו הרבה טרחתי עליך לילה ויום במישור ובהרים בבקשה ממך פדני מן המות הזה והצילני מן המיתה והוא משיבו והלא שמעת לא יועיל הון ביום עברה אחרי כן הוא מכניס הטובי"ם מעשיו הטובים ואומ' להם בואו והצילוני מן המות הזה ותחזקו עמי ואל תניחוני לצאת מן העולם שעדיין יש לכם תוחלת עלי אם אנצל וכן משיבים לו מעשיו הטובים לך לשלום עד שלא תלך לשם אנו מקדימין אותך שנ' והלך לפניך צדקך שבעת ימי האבל מתחיל הגוף להתליע רמה וחוזר הגוף לעפר כשהיה שנ' וישב העפר על הארץ כשהיה ומניין אנו למדין שהנפש נתנה מן השמים בא וראה כשיצר הב"ה את האדם מה עשה נשם את פיו ונזרקה בו נשמה שנ' ויפח באפיו נשמת חיים ר' ישמעאל אומ' כל המתים כעפר הארץ עד שלא נשתייר מן הגוף אלא כמלא תרווד רקב והוא מתערב בעפר כשאור שהוא מתערב בעיסה לעתיד לבא כשיפקוד הב"ה ליתן פקדונות כל גופות הוא מערב בארץ כעפר מייפה ומרבה אותה מיד כל הארץ רעשה וההרים מזדעזעים וקברות נפתחות ואני אומ' קברות מתפרדות אשה מאת רעותה שנ' ויושיעם ה' אלהיכם ביום ההוא ר' עזריה אומ' כל הנפשות בידו של הב"ה הם שנ' אשר בידו נפש כל חי למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בשוק ומפתח בידו כל זמן שהמפתח בידו כל ממונו בידו כך הב"ה מפתח של בית הקברות ומפתח אוצרות הנשמה בידו לעתיד לבא הב"ה פותח את הקברות ופותח את אוצרות הנשמה ומחזיר כל רוח ורוח בגוף בשר איש שנ' תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה ר' יהודה אומ' מיום שחרב בית המקדש ארץ אומללה מרעת כל דריה כאדם שהוא חולה ואין בו כח שנ' נבער כל אדם והארץ חנפה תחת יושביה ואין בה כח לעמד וליתן פירותיה לעתיד לבא הב"ה מוריד תחיית טל ומחייה את המתים שנ' יחיו מיתיך נבלתי יקומון יחיו מתיך אלו ישראל שמתו בטוחים על שמו נבלתי יקומון אלו הגוים שהם כנבלת בהמות שיקומו לפני הדין אבל לא יחיו הקיצו וירננו שוכני עפר אלו הצדיקים שהם שוכני עפר ארץ כי טל אורות טליך אין לצדיקים אלא טל אורות והוא נותן רפואות לארץ שנ' וארץ רפאים תפיל ומה הוא נותן רפואות לארץ אמ' ר' תנחום אדמא תקיפדתא תפלוט והיינו וארץ רפאים תפיל שמלא תחיית טל ולעתיד לבא מנער שער ראשו ומוריד תחיית טל ומחייה את המתים מלא תחיית טל מניין שנ' פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
כל המתים עולין חוץ מדור המבול מתים בל יחיו אלו עכו"ם רפאים בל יקומו אלו דור המבול. ראיתי למוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] שהעתיק דור המדבר במקום המבול והרבה להקשות ונדחק לתרץ יע"ש. והדבר פלא דכשגגה שיוצאה דליתא דור המדבר במאמר כלל, וכבר חיפשתי בדפוסים אחרים ולא מצאתי. ואעיקרא איך יובן המאמר בגירסא זו דמדבר דאין כאן אלא שנים בפסוק מתים בל יחיו העכו"ם ורפאים בל יקומו דור המבול. ומ"ש אבל חזר למה שפתח לדור המבול ואין כאן ג', והדבר פלא וצ"ע. עוד ראיתי למוה"ר שם שנתקשה דהתחיל למנות ה' קולות והוו ששה. ואני מצאתי בדפוס ישן דאמרו להדיא ששה קולות. ומוה"ר שם נדחק לומר דתרי באשה חד חשיב ולפי האמת גבה טורא בינייהו מגטין לנשואין. ואני בעוניי חשבתי לומר דלעתיד לבא כתיב ה' קולות, ולא על חינם באו ה', דעל זה אמרו כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות ואם משמחו מה שכרו זוכה לתורה שניתנה בה' קולות, דלעתיד לבא כל אלו החמשה לבר מנחש דאין לו תרופה, כל ה' הקולות יתבטלו, דטעם עצו ופריו שוה, מי יכרית אילן מאכל להסקה, גרושין לא יהיה, מיתה לא יהיה, כאב בתולים לא יהיה, ולא צער לידה, הולד נאה לו לבא לעולם, לכן באו ה' קולות של שמחה לעתיד כמו ה' קולות דמתן תורה קול לו קול אליו, דיתבטלו אלו הה' קולות ויהיה במקומן ה' קולות של שמחה לבר מנחש, לכן נקטו חמשה המתבטלות לעתיד ויבואו אחרים תחתיהם. ובדפוסים שהדפיסו ששה נקטו כלן כמו שהן עתה ודוק. ובב"ר סדר בראשית ר' לוי מנה ג' היום והגשמים והנפש כשיוצא, וע"ש במתנות כהונה. וביומא ד"כ מנו ג' גלגל חמה ורומי הנשמה וי"א לידה וי"א רדיא ובעו רבנן רחמי זה השעה. ועיין נזר הקודש דל"ה ע"ג. ודוגמא לזה תמצא לקמן פרק ג"ן ששה נדמו לאדם הראשון. ובסוטה ד"י מנו ה' ועוד שינויים אחרים, וע"ש בספר ולע"א.
הארץ אומללה ואין בה כח ליתן את פרותיה ולעתיד לבא מוריד טל ומחיה המתים והוא נותן רפואות לארץ וארץ רפאים תפיל. וזה יפורש במזמור ע"ב דמשתעי במלך המשיח דאז יהי פיסת בר בארץ ירעש כלבנון פריו דיהיה כח בארץ להוציא פריה בזמן דיציצו מעיר כעשב הארץ בתחית המתים, ובזה עושה נפלאות תרתי, חדא וברוך שם כבודו לעולם דמחיה את העולם לא תהו בראה, ועוד דימלא כבודו את כל האר'ץ דישלח רפואה לארץ עצמה.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק לה (עריכה)
טוב אחרית דבר מראשיתו, הברכות הראשונות שברך יצחק ליעקב על טללי שמים ועל דגן הארץ שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים, הברכות האחרונות ברכות יסוד עולם ואין בהם הפסק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ואל שדי יברך אותך, ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם שנאמר ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך הוי אומר טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב ארך אפים מגבה רוח דבר זה אמר יעקב אבינו שבכל יום ויום הוא מאריך את רוחו ואומ' כל דברי נגינות מגבה רוח זה עשו הרשע שבכל יום ויום היה אוכל מצדו ומגסות רוחו לא היה נותן ממאכלו ליעקב מאומה. פעם אחת יצא לצוד ציד ולא עלתה בידו וראה יעקב אוכל מאכל עדשים וחמד אותם בלבו ואמר לו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה אמר לו יעקב אדום יצאת ממעי אמך ומאכל אדום חמדת לאכול על כן קרא שמו אדום. רבי אליעזר אומר העדשים מאכל צרה הם ואבל תדע לך כשנהרג הבל היו אבותיו אוכלין על אבלו מאכל עדשים באבל ובצרה וכשנשרף הרן באור הכשדי' היו הוריו אוכלין על אבלו מאכל עדשים באבל ובצרה ויעקב היה אוכל מאכל עדשים באבל וצרה על שהיתה מלכות ושררה ובכורה של עשו ובאותו היום מת אברהם אבינו זקנו וישראל אוכלין מאכל עדשים באבל וצרה על אבל בית המקדש ועל גלות ישראל מכאן אתה למד שאין בני עשו נופלין עד שיבא שריד מיעקב ויתן לבני עשו מאכל עדשים באבל ובצרה ויקח מהם שררת מלכות ובכורה שקנה יעקב ממנו בשבועה שנאמר ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו. רבי עקיבא אומר כל מקום שהיו אבותיו הולכים היתה הבאר מהלכת לפניהם וחופרין שלשה פעמים ומוציאין אותה לפניהם וחפר יצחק בארץ שלשה פעמים ומצא אותה לפניו שנא' וישב יצחק ויחפר את בארות המים חפר בארץ שני פעמים ומצא אותה לפניו שנאמר ויחפרו עבדי יצחק בנחל וכתיב בירושלם והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם היא הבאר שעתידה לעלות בירושלם ולהשקות את כל סביבותיה ועל שמצאו אותה שבעה פעמים קראו אותה שבעה שנאמר ויקרא אותה שבעה ועל שם הבאר נקראת העיר באר שבע עד היום הזה. בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך שני ימים והגיע בחצי היום לשם ופגע בו הקב"ה שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. ולמה נקרא שמו מקום אלא בכל מקום שהצדיקים שם הוא נמצא עמהם שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אמר לו הקב"ה יעקב הלחם בצקלונך והבאר לפניך לאכול ולשתות במקום הזה אמר לפניו רבונו של עולם עד עכשו לא ירד השמש חמשים ירידות ואני שוכב במקום ובלא עתו בא השמש במערב והביט יעקב וראה את השמש בא במערב וילן שם שנאמר וילן שם כי בא השמש לקח יעקב שתי' עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו וישם אותם מראשותיו באותו המקום להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים שנעשו כלן אבן אחת להודיעו שכלם עתידין להיות גוי אחד בארץ שנ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. רבי לוי אומר באותה הלילה הראה לו הקדוש ברוך הוא את כל האותות הראהו סולם עומד מן הארץ ועד השמים שנא' ויחלום והנה סולם ומלאכי השרת עולים ויודים בו ורואין פניו של יעקב ואומר זה הפנים כפני החיה שבכסא הכבוד אלו עולים ואלו יורדים שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו והראהו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואובדן והראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמשים ושנים עוקים ויורד. והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד. והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד ואומר אעלה על במתי עב אדמה לעליק. אמר לו יעקב אך אל שאול תורד אל ירכתי בור אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר. השכים יעקב בפחד גדול ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה בירושלם כאלו התפלל לפני כסא הכבוד ששער השמים שם הוא ופתח פתוח לשמוע תפלה שנ' וזה שער השמים. וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כלם אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה מה עשה הקב"ה נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף לכיפה לפיכך נקרא אבן השתיה שמשם הוא טבור הארץ ומשם נמתח' כל הארץ ועליה היכל יי' עומד שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים ונפל יעקב על פניו ארצה לפני אבן השתיה והיה מתפלל לפני הקב"ה ואומר רבון כל העולמים אם תשיבני למקום הזה בשלום אזבחה לפניך זבחי תודות ועולות שנא' וידר יעקב נדר לאמ' ושם הניח את הבאר ומשם נשא רגליו וכהרף עין בא לחרן שנאמ' וישא יעקב רגליו ואומ' ויצא יעקב מבאר שבע וגו' והאל הקדוש נקדש בצדקה וענו העליונים ואמרו בא"י האל הקדוש.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
אחרונות אין בהם הפסק לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם. ופי' מוה"ר ולא עוד אלא שם דבזמן ההוא דא"צ זה מזה עכ"ז יהיה חסד אברהם בעולם זת"ד. וזה רמוז בסוף מיכה תתן אמ'ת ליעקב ר"ת א'חרית מ'ראשיתו ת'מיד ואז חסד לאברהם מכוון כדברי מוה"ר ז"ל.
אדום יצאת ומאכל אדום חמדת. כיון בזה דעשו גרגרן כמ"ש הלעיטני נא, דהרי כתבו חכמי המחקר כי מה שתאב עין האדם לראות בשדה זרע זרוע את כל ירק עשב, מסיבת כי בעינו של אדם לא יש האי גוון והוא תאב ממה שאין בו, וכן בכל מילי כי מה שאין לו תאב והשתא, והוא התמיה של יעקב על עשו וק"ל.
י"ב שבטים ונעשו כולן אבן אחת שעתידין להיות גוי אחד. ולפי זה יבא על נכון קרא דס' ויצא והאבן הזאת דרומזת לי"ב שבטים וכל אשר תתן לי מהם אעש'ר אעש'רנו לך להפריש מעשר כדלקמן פל"ז ותנחומא סדר ראה, ולא עוד אלא דצ"ב ע"ב, מבני ומממוני אשר ארויח מעשר בהמה ומעשר הארץ ומעשר כספים ומעשר בני הוא לך כדאמר מיכאל, ועוד עשר אני לעשרינו לך דהוא ללוי כדברי מיכאל. ועיין נזר הקודש פ"מ סימן ז' ודוק
וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה. ורמוז בשמן עצמו ר"ת למפרע נ'ס מ'ן ש'מים
וענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה' האל הקדוש. ראו נא כי ג' ברכות ראשונות באו נגד ג' אבות, דלעיל סוף פרק ז"ך אמרו מגן אברהם על אברהם, וביצחק בעקידה אמרו מחיה המתים, וביעקב הכא האל הקדוש על שם והקדישו את קדוש יעקב. ועיין להרב זד"ן פ"ה אות ל"א ונמצא דחתימות ברכות הללו מפי העליונים יצאו, ולכן הזהירו יותר בג' ראשונות לכוין היטב בהם כי יצאו מפי קדישי עליונים, ומשו"ה סידר בסוף פרק מ' חונן הדעת ובסו"פ ג"ם הרוצה בתשובה דבאות זו אחר זו, וע"ש למוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא].
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק לו (עריכה)
בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל לא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כחו וכגבור גלל האבן מעל פי הבאר והיתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה וראו הרועים ותמהו שכלם לא היו יכולין לגלול את האבן מעל פי הבאר שנ' ויגש יעקב ויגל את האבן ר' עקיבא אומ' כל מי שהוא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו דרכו מצלחת לפניו ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה מאליעזר עבד אברהם שעד שלא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו שנ' הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה היוצאת והב"ה הצליח דרכו שנ' וה' הצליח דרכי ועוד ממי אתה למד ממשה רבינו עליו השלום שעדיין לא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו שנ' ולכהן מדין שבע בנות והצליח דרכו וגאל את ישראל ממצרים ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה משאול עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו שנ' המה עולים במעלה העיר וכו' והצליח דרכו ועלה למלוכה ומניין מיעקב עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות שנ' והנה רחל בתו באה רב הונא אמ' הכל בישול הפסק לא בהע"ז ולא בעה"ב שנ' ואל שדי יברך אותך ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם שנ' ויתן לך את ברכת אברהם הוי אומ' טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך אפים מגבה רוח דבר זה אמ' יעקב אבינו שבכל יום ויום מאריך את רוחו ואומ' כל דברי נגינות מגבה רוח זה עשו הרשע שבכל יום ויום היה אוכל מצידו ומגסות רוחו לא היה נותן ממאכלו ליעקב מאומה פעם אחת יצא לצוד ציד ולא עלתה בידו וראה יעקב אוכל מאכל עדשים וחמד אותם בלבו ואמ' הלעיטני נא מן האדום האדום הזה אמ' לו יעקב אדום יצאת ממעי אמך ומאכל אדום חמדת לאכול על כן קרא שמו אדום ר' אליעזר אומ' מאכל עדשים מאכל אבל תדע לך שהוא כן שכשנהרג הבל היו אבותיו אבלים ועליו אכלו מאכל אבל וכשנשרף הרן באור כשדים היו הורינו אוכלים על אבל עדשים כאבל וכצרה על שהיתה הצר"ה השררה והבכורה לעשו ובאותו היום מת אברהם אבינו וישראל אוכלים מאכל עדשים על אבל וצרת בית המקדש ועל גלות ישראל מכאן אתה למד שאין בני עשו שכניך נופלים עד שיבא שריד מיעקב ויתן לבני עשו מאכל עדשים כאבל וצרה ויקח מהם ששררה ומלכות ובכורה מה שקונה יעקב ממנו בשבועה שנ' השבעה לי כיום וישבע לו ר' עקיבא אומ' כל מקום שהיו אבותינו הולכים היה הבאר מהלכת לפניהם וחופרן בארץ שלשה פעמים ומוציאין אותן לפניהם אברהם חפר שלשה פעמים ומצא אותה לפניו שנ' וישב יצחק ויחפור את בארות המים ויצחק חפר בארץ שני פעמים ומצא אותה לפניו שנ' ויחפרו עבדי יצחק בנחל כתיב בירושלמי והיה ביום ההוא לפני הב"ה קודם שיבא יעקב לחרן מה עשה הב"ה שלח מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו ממנו מהרבה מה שהיתה רחל רועה שנ' כי רועה היא ומניין שנשתייר מעט מהרבה שנ' ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות ר"ל הנותרות מן המגפה וכי רגלו של יעקב להפרות ולהרבות צאנו של לבן אלא מכאן שיש רגל לאדם מבורכת שנ' ויברך ה' אותך לרגלי וכן לבן אמ' ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו ויאמר לו לבן הכי אחי אתה ועבדתני חנם וכי אחיו היה והלא בן אחותו היה אלא ללמדך שבן אחותו של אחותו קרוי כבנו ובן אחיו של אדם כאחיו מאין אנו למדים מאברהם אבינו שנ' ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו וכתיב אחר אומ' וישמע אברם כי נשבה אחיו וכי אחיו היה והלא בן אחיו היה אלא ללמדך שבני אחיו של אדם כאחיו ובני בניו של אדם כבניו מניין שהם כבניו מיעקב שאמ' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכי בניו היו והלא בני בניו היו אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו התחיל יעקב לעבד באשה שבעה שנים לאחר שבעה שנים עשה משתה שבעת ימים ולקח את לאה ועוד הוסיף שבעת ימים אחרים משתה ושמחה ולקח את רחל שנ' מלא שבוע זאת ויעש יעקב כן וימלא שבוע זאת ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב אבינו הדא הוא דכתי' ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה אמ' הב"ה אתם גמולכם חסד עם יעקב עבדי אף אני אתן לכם (שכרכ) [שכרכם] ולבניכם בעה"ז בשביל שלא יהיו לרשעים נח לעתיד לבא שנ' ונעמן שר צבא מלך ארם וכו' לבן לקח את שתי שפחותיו ונתן לשתי בנותיו וכי שפחותיו היו והלא בנותיו היו אלא מבנותיו של אדם מפלגש נקראו שפחות שנ' ויתן לבן לרחל בתו ר' לוי אומ' ראה הב"ה בצרתה של לאה ונתן לה הריון בטן ניחומין לנפשה וילדה איש טוב תואר וחכם ואמרה ראו בן שנתן לה הב"ה שנ' ותהר ותלד לאה ליעקב בן ותקרא שמו ראובן ועל כן קראה שמו ראובן ר' אליעזר אומ' משבעה חדשים ילדה לאה את בניה ולשבעה חדשים נולדו ליעקב אחת עשר בנים ובת אחת וכלם נולדו וזוגו עמו חוץ מיוסף שלא נולדה זוגתו עמו שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה וחוץ מדינה שלא נולדה זוגה וכמה אמרו חסרה הילדה הזאת לנו דין ומשפט על כן קרא שמה דינה ועוד היה ר' אליעזר אומ' ברח יעקב לבא אל לבן וברח לצאת מפני לבן ברח לבא אל לבן מניין שנ' ויברח יעקב שדה ארם וברח מפני לבן שנ' ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב ולמה ברח שאמ' לו הב"ה יעקב יעקב איני יכול לשכון שכינתי עליך בחוצה לארץ אלא שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך לפיכך ברח ולקח לבן את כל אנשי עירו גבורי כח ורדף אחריו להרגו ירד מיכאל המלאך ושלף חרבו אחריו ובקש להרגו ואמ' לו אל תדבר עם יעקב מטוב עד רע שנ' ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה השכים לבן בבקר וראה את כל אשר ליעקב ואמ' כל אלו משלי הם הואיל ולקחת את כל אלה למה גנבת את אלהי התרפים שלי שהייתי משתחוה להם ומה הם התרפים שוחטין אותן בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמן טוב וכותבין על טס זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו בכר ומדליקין נרות לפניו ומשתחוין לו והוא מדבר עמהן ומניין שהתרפים מדברים שנ' כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ולא עוד אלא להכרית ע"ז מבית אביה ולא ידע יעקב בכל אלה אמר כל מי שיגנוב התרפים ימות בלא עתו והיוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך וילדה רחל ומתה שנ' ויהי בצאת נפשה כי מתה ר' יהודה אומ' שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ ואלו הם אברהם יצחק ויעקב אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא עיר יבוס נקרא יבוסים ולא קבלו האנשים עליהם התחיל כורע ומשתחוה אליהם שנ' וישתחו אברהם לפני עם הארץ אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה כרות עמנו שבועה שאין ישר' יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם ואח"כ קנה את המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם וישמע אברהם אל עפרון מה עשו אנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ רצו להכנס בעיר היבוסי ולא היה יכול מפני ברית אברהם שנ' ואת היבוסי יושבי ירושלם לא הורישו בני ישראל וכשמלך דוד בקש להכנס לעיר היבוסי ולא הניחו אותו שנ' ויאמר לדוד לא תבא הנה וכו' והיו ישראל כחול הים אלא בכח השבועה וברית אברהם ראה דוד וחזר לאחוריו שנ' וישב דוד במצודה וכו' ואין אתה יכול ליכנס בעיר היבוסי עד שהתיר כל הצלמים הללו שכתוב עליהם שבועת אות ברית אברהם שנ' כי אם הסירך העורים והפסחים לא היו נכנסים במקדש חס ושלום אלא אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו רגל להם ולא יהלכו. שנ' שנואי נפש דוד שהיה דוד שונא לשמוע ולראות ע"ז שנ' על כן יאמרו עור ופסח אמ' דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו שכתוב עליהם אות ברית שבועת אברהם יהיה לראש ועלה בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם מה עשה לקח מכל שבט חמשים שקלים הרי כלם שש מאות שקלים שנ' ויתן דוד לארנון ויצחק כרת ברית עם עמי הארץ כשגר בארץ פלשתים ראה אותם שהפכו פניהם ויצא מהם בשלום והלכו אחריו אבימלך וכל גדוליו אמ' להם הפכתם אתם את פניכם ממני ועכשיו באתם אלי שנ' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וכו' ראה ראינו כי היה ה' עמך אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לזרעך את כל הארצות האלה כרת עמנו ברית שבועה שאין לישראל יורשין את ארץ פלשתים מה עשה יצחק כרת אמה ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן לו לאות ברית שבועה וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים ולא היה יכול מפני אות ברית שבועת יצחק שנ' ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים שנ' ויכנעו פלשתים ולא יכלו עוד יעקב כרת ברית עם עמי הארץ אמ' לו לבן יודע אני שהב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות האל תכרות עמי ברית שבועה שאין ישראל יורשין את ארץ ארם כרת עמו ברית שבועה והציב לו מצבת אבנים והביא את בניו עמו ברית שבועה שנ' ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וכי אחיו היו והלא בניו היו אלא ללמדך שבניו של אדם כאחיו אמ' לו לבן ליעקב אם ישראל יורשין את הארצות האלה אל יבאו בארץ ארם לרעה שנ' אם אני לא אעבור אליך וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ ארם ולא יכול מכח ברית שבועת יעקב עד שזכ"ר ששבר את המצבה ההיא ועליו אמ' משה רבנו עליו השלום שבר תשבר את מצבותיהם ואח"כ כבש ארץ ארם שנ' ויך דוד את הדרעזר מלך ארם
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
בלכתך לא יצר צעדך. פירש מוה"ר הגם שהיה דרך ארוך ובא במהרה יע"ש. ודבריו מכריז קרא וישא יעקב רגליו וילך וירץ והנה באר וכו', הגם שבא מן הדרך עייף ויגע, וגם נעוץ סוף הפ' עם תחילת פ' זה לאחדים בידך
שבן אחותו קרוי בנו. צ"ל אחיו דמאח נלמד לאחות.
ומ"ש אתם גמלתם חסד עם יעקב. כבר הובא זה לעיל פט"ז, ובפרק זה כתוב יושר במשתה רחל, ולעיל לא הוזכר כי אם לאה ולא היה שם חסד של אמת, דהרי אמר דבעורמתו לתת את לאה היה בעצה עם בני עירו ונמצא דלא באו לעשות חסד ליעקב, אך ברחל לא יש לתלות בשום פניה. והנה הכא מפורש דלא עירב שמחה בשמחה ועשה ב' חופות נפרדות זו מזו ובמאמר אחר איתא להפך, וצ"ל אגדות חלוקות.
כל מי שהוא נכנס לעיר ומוצא נערות. הקשה מוה"ר כהנא רבא אמאי לא הביא משאול. ואנכי הרואה דבהעתיקו למאמר לא הביא הסיום אחר תיבת מדין וגו' והצליח דרכו ועלה למלוכה, והי"ל להרגיש דהן אמת ויהי בישורון מלך אך לא היה מזה ועבר עידן ועדנין. ובגליון פר"א בכ"י מצאתי וז"ל ועלה למלוכה הגם שאול שמואל א' סימן ט' המה עולים במעלה העיר והמה מצאו נערות ע"כ, הא קמן דכבר היה כתוב שאול נמי במאמר זה:
וילדה איש טוב תואר וחכם ואמרה ראו בן שנתן לי הקדוש ברוך הוא. כונתה בזה כלפי מ"ש בתענית [יז א] דחכמה מפוארה בכלי וכו' אי הוה סני טפי הוה גמיר טפי הנה זה מתנה עילאית דהיות איש טוב תואר ועכ"ז וחכם, א"כ ראו בן שנתן לי הקדוש ברוך הוא הנמצא כזה. ועיין בסה"ק עיני כל חי בסנהדרין ד"ע ע"ב, ואחרי כתבי ראיתי מ"ש מוה"ר כהנא רבה שם.
לפיכך ברח. בא לומר דלא תימא דמפני לבן ברח אלא לקיים אחרי ה' ילכו כאריה ישאג בבית אלהים נהלך ברגש, דבריחה היינו לרוץ להשיג השראת שכינה מתי אבא ואראה פני אלהים. ומ"ש ירד מיכאל ושלף חרב אחריו ובקש להורגו. מה שלא היה גבריאל דהוא בגבורה, י"ל דהאבות סימן לבנים אשר פדה את אברהם כדאיתא לעיל פז"ך. וע"ש בספר ולא עוד אלא ובדצ"ב ע"ד.
ולא עוד אלא להכרית שם ע"ז מבית אביה. לפי מה שפירש מוה"ר כהנא רבה דטעתה רחל בזה דיותר טוב היה שלא ליקח את התרפים והקב"ה היה שותק התרפים והיה רואה לבן שאין ממש בע"ז כיע"ש. הנה לפי דבריו אתאנו לדין דאתמר בגמ' בע"ז דס"ג וס"ד ברוצה בקיומו של איסור, דכל שהוא למעוטי בתפלה שרי ישבור ותבא עליו ברכה. ועיין בספר שארית יעקב סדר ויקרא ורחל חששא משום רוצה בקיומו, ואם כן במקום ותבא עליו ברכה נלכדה בקללה והביא עליה קללה ולא ברכה ומידה כנגד מידה לא בטלה.
ובני בנותיו בבניו. עיין בספר מערכי לב ח"ב בסוף דרוש קל"ג מ"ש בעניותי ובקונט' גנזי חיים מער' ב'.
ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים. עיין מ"ש חכם בני אברהם הי"ו בספר שמו אברהם ערך דוד אות ב' ודוק
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק לז (עריכה)
כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא אל הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נח הארי זה לבן שרדף אחריו כאריה לחטוף את נפשו והדוב זה עשו שעמד לו על דרך כדוב להמית האם על הבנים וארי יש בו בושת פנים והדוב אין בו בושת פנים עמד יעקב והיה מתפלל לפני הב"ה ואמ' רבון כל העולמים לא כך אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ואל ארץ מולדתך ואהיה עמך והלא עשו הרשע בא להרגני ואינו מתיירא ממך ואני מתיירא ממנו מכאן אמ' אל תתיירא מפני איש שוטר ומושל אלא מפני איש שאין בו יראת שמים ועמד לו על הדרך כדוב שכול להמית אם על הבנים מה עשה הב"ה שלח לו מלאך להושיעו להצילו מיד עשו ונראה לו כאיש שנ' ויאבק איש עמו עד עלות השחר וכיון שעלה עמוד השחר אמ' לו המלאך שלחני שהגיע עת עמידתי לשרת לומר לפני הב"ה שירה ולא רצה לשולחו מה עשה המלאך התחיל לשורר מן הארץ וכששמעו העליונים את קול המלאך שהוא משורר ומזמר מן הארץ אמרו בשביל כבוד הצדיק אנו שומעין המלאך ועליו הכתוב אומר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ועוד אמ' לו שלחני אמ' לו איני משלחך עד שתברכני הדא הוא דכתיב ויברך אותו שם ועוד אמ' לו איני משלחך עד שתאמר לי מה שמך וקרא את שמו ישראל כשמו שנקרא שמו ישראל רצה להתגבר עם המלאך והפילו לארץ מה עשה המלאך אחז בגיד הנשה ועשה כחלב המת לפיכך אסור לבני ישראל לאכול גיד הנשה שעל כף הירך שנ' על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה רצה לעבור יעקב את מעבר יבק ולהתעכב שם אמ' לו המלאך לא כך אמרת לי וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך מה עשה יעקב לקח את מקנה קניינו שהביא מפדן ארם מחמשה אלפים וחמש מאות ועוד אמ' המלאך ליעקב יעקב לא נתת מעשר מכל והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי מה עשה יעקב הפריש ארבעה בכורות לארבעה אמהות ונשתיירו שמנה בנים התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו ועוד התחיל משמעון ועלה לוי מעשר קדש לה' שנ' העשירי יהיה קדש לה' ר' ישמעאל אומ' כל הבכורות כשהן שמירת העין חייבין להתעשר מעשר ולא עשר יעקב אלא למפרע התחיל מבנימין שבמעי אמו ועלה לוי קדש לה' ירד מיכאל המלאך ונטל לוי והעלה לפני הב"ה ואמ' לפניו רבון כל העולמים זה הוא גורלך וחלקך ממעשר ופשט הב"ה יד ימינו ואמ' שיהיו לוי ובניו משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים אמ' מיכאל לפני הב"ה רבון כל העולמים המשרתים למלך אינו נותן להם טרף מזונם לפיכך נתן להם לבני לוי כל קדש שעלה לשמו שנ' אשי ה' ונחלתו יאכלון כשעבר לבא בארץ כנען בא עליו עשו מהר שעיר בזעף אף זומם להרגו שנ' זומם רשע לצדיק אמ' עשו איני הורג את יעקב בחצים ובקשת אלא בפי אני הורגו ומוצץ את דמו שנ' וירץ עשו לקראתו וישקהו אל תהי קורא וישקהו אלא וינשכהו ונעשה צוארו עמוד כמגדל השן צוארך וקהו שיניו של אותו רשע וכיון שראה שלא עלתה בידו תאותו התחיל כועס וחורק בשיניו שנ' רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס ולקח יעקב את כל מעשר קניינו שהביא מפדן ארם ושלח ביד עבדיו ונתן לעשו אמ' להם אמרו לו כה אמר עבדך יעקב אמ' הב"ה יעקב עשית הקדש חול אמ' לפניו רבון כל העולמים אני מחניף לרשע בשביל שלא יהרגני מכאן אמרו מחניפין את הרשעים משו"ם בעולם הזה מפני דרכי שלום אמ' לו הב"ה לא דייך שעשית את עצמך הקדש חול אלא שאמרתי ורב יעקב צעיר ואתה אמרת עבדך יעקב חייך כדבריך יהיה מושל עליך לעה"ב לפיכך אמ' לו יעקב יעבר נא אדוני לפני עבדו מכאן אתה למד שאין בני עשו מהר שעיר שנ' וירד מיעקב ואומ' ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
אל תירא משוטר ומושל אלא ממי שאין בו יראת שמים. וזו רמז קרא [ישעיה לג, יד] פחדו בציון חטאים, דהפחד היה מהחטאים האלה בנפשותם, דממי שאין בו יראה נותן יראה לאחרים.
הארי יש לו בושת פנים הדוב אין לו בושת פנים. וזה הגיד הנביא ירמיה באיכה [ג, ה] דוב אורב הוא לי ארי במסתרים, דהדוב אורב מבחוץ בגלוי יסובבני כי הוא עז פנים, אך ארי במסתרים בהחבא מבפנים כי יש לו בושה.
מה עשה הקדוש ברוך הוא שלח מלאך להצילו ויאבק איש עמו. הדבר קשה דזה המלאך בא להלחם כדמביא קרא ויאבק ופגם ירכו והוא צולע ועשאו בעל מום ואיך הוא שבא להצילו מעשו. ומוה"ר לא עשה פירכוס כלל בזה. ולמ"ש שהיה שר עשו אדרבא בא להלחם בעד עשו. ונוכל ליישב דהכונה דכיון דהודה על הברכות ואדרבא ברך אותו בתוספת ברכה והודה המלאך דיעקב נצחו, כל זה הועיל להתיש כחו של עשו בזה, והיה כענין [ירמיה ל, יז] וממכותיך ארפאך דהקטיגור נעשה סניגור. ועיין בספר ולא עוד אלא דצ"ב ע"ד במיכאל בזה יע"ש ונזר הקודש דשפ"ז ע"א, וכיון דתשש כחו של עשו מלמעלה לא נשאר על עשו כח למטה. אי נמי קרוב לזה והוא כדרך העולם דמי שבא בחימה על חברו ובא אהובו ולקח המריבה עליו במקום אהובו, אז נח רוגזיה ומתפייס דיש חולק מהם עליו ומתנחם בזה, כהמצאה הזאת עשה הקדוש ברוך הוא על עשו לשלוח מלאכו כאילו בא לריב עם יעקב ועי"ז היא הנותנת להצלתו, ואפילו מבחוץ דרך טבעי הבא להתוכח עם חברו ומזמין עצמו להשיב חמתו עליו באף ובחימה, ובהכנסו ראה לאחר דמריב עמו וקטטה גדולה ביניהם, זה נסוג אחור בראות הדברי ריבות שביניהם ואומר אינו שעה שלי די לו המריבה והקטטה שיש לו עתה וישוב אחור, כן ענין עשו ביודעו דבא המלאך להלחם עם יעקב ודוק. ומ"ש איני הורג אלא בפי. ורצה לפרש הה"מ נר"ו בספר ולא עוד אלא דהוא בשם הטומאה כיע"ש, אין נראה כן מהלשון שאמר מוצץ את דמו וגם וישכהו לשון נשיכה, ולשון הכתוב וחורק עליו שיניו ועל הכל הנס של צוארו כשיש למאי אהני לזה. ועיין למוה"ר ולא עוד אלא לעיל פי"ז בחשדה למשה על אהרן יע"ש.
ולקח יעקב את כל מעשר קניינו ונתן לעשו א"ל הקדוש ברוך הוא עשית הקדש חול אמר לו מחניפין. עמ"ש הרב נחלת בנימין והרב טירת כסף. ועיין בבכורות גבי והמעשר לכל אדם ודוק.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק לח (עריכה)
כתיב "ובא אל הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש" וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש - ואי זה הוא הנחש? זה שכם בן חמור, שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לו, מתופפות, ויצאה 'דינה לראות בבנות הארץ' המשחקות, ושללה ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת. ואמרו בני ישראל להורגה, שעכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב., מה עשה יעקב? הביא ציץ וכתב עליו שם הקדש, ותלה על צוארה ושלחה והלכה. והכל צפוי לפני הקב"ה, וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף לאשה. והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאשה שנאמר "ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע".
שמעון ולוי קנאו על הזנות הרבה מאד שנ' "הכזונה יעשה את אחותנו" ולקחו 'איש חרבו' והרגו את כל אנשי שכם. וכששמע יעקב נתיירא מאד שאמ' "עכשו יאמרו לכל עמי הארץ ויאספו עלי ויהרגוני" התחיל לקלל רגזם של בניו שנ' "ארור אפם כי עז" ועוד שקלל את חרבם בלשון יונית שנ' "כלי חמס מכרותיהם". שמעו כל עמי ונתייראו מאד ואמרו: אם שני בני יעקב עשו את כל הדבר הזה, אם יאספו כלם יכולים הם להחריב את העולם. ונפל פחדו של הב"ה עליהם שנ' "ויסעו ויהי חתת אלהים" ולקח יעקב בניו ובני בניו ונשיו והלך לקרית ארבע, אצל יצחק אביו, ומצא שם את עשו ואת בניו ואת נשיו יושבים באוהל יצחק. ותקע לו אהלו חוצה לה. וראה יצחק את יעקב ואת נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו לשנ"י בני"ו ושמח בלבו מאד. ועליו הוא אומ' "וראה בנים לבניך שלום על ישראל"
ר' לוי אומ': בשעת אסיפתו של יצחק הניח את מקנהו ואת כל קניינו ואת כל אשר לו לשני בניו, לפיכך גמלו חסד לו שניהם שנ' "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו". אמ' עשו ליעקב: נחלוק כל מה שהניח לנו אבא לשנים ואני בורר שאני בכור. אמ' יעקב: הרשע הזה לא מלא עינו מן העושר שנ' "וגם עינו לא תשבע עושר" מה עשה יעקב אבינו? חלק לשני חלקים - כל מה שהניח אביו חלק אחד, ואת ארץ ישראל חלק אחר. מה עשה עשו? הלך אצל בנו של ישמעאל. אמ' לו ישמעאל לעשו: "האמורי והכנעני אז בארץ" ויעקב בוטח לרשת את הארץ ולכן טול אתה מה שהניח אביך ואין ליעקב מאומה ולקח עשו כל מה שהניח אביו וארץ ישראל ומערת המכפלה לקח יעקב וכתבו כתב עולם ביניהם אמ' לו יעקב לעשו לך מארץ עשו ולקח עשו את נשיו ואת בניו ואת כל אשר לו ולך אל ארץ וכו' ובשכר שפנה את כליו בשביל יעקב אחיו נתן לו הב"ה מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל ומגדיאל זה שנ' אלוף מגדיאל אלוף עירם אז ישב יעקב בטח ושאנן ושלו בארץ כנען ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו שנ' וישב יעקב בארץ מגורי אביו ר' ישמעאל אומ' כל בן זוקן חביב לאביו יותר מדאי שנ' וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו וכי בן זקונים היה לו והלא בנימין היה בן זקונים אלא על ידי שראה בנבואתו שהוא עתיד למלוך לפיכך היה אוהב אותו מכל אחיו וקנאו בו קנאה גדולה ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וכו' ועוד שראה אותו בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו והוסיפו לו שנאה קשה שנ' ויוסיפו עוד שנא אותו ועוד שראה בני פלגש אביו אוכלים בשר איל ובשר כבשים כשהם חיים והוציא עליהם דופי אל יעקב אביהם שנ' ולא יכלו דברו לשלום אמר יעקב ליוסף בני הרי יש לי כמה ימים שלא שמעתי את שלום אחיך ואת שלום הצאן ותראם והנער היה הולך ותועה בדרך ופגע גבריאל המלאך שנ' וימצאהו איש והנה תועה בשדה ואין איש אלא גבריאל שנ' והאיש גבריאל אמ' לו מה תבקש אמ' לו את אחי אנכי מבקש והוליכו אצל אחיו וראו אותו ובקשו להרגו שנ' ויראו אותו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו אמ' להם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וימות שם ואל תשפכו דם וישמעו לו אחיו ולקחו את יוסף והשליכו אותו אל הבור שנ' וישליכו אותו הבורה מה עשה ראובן הלך וישב לו באחד ההרים לירד בלילה ולהעלות את יוסף מהבור ובשעה אחת אחיו היו יושבים במקום אחד ולב אחד ועצה אחת ועברו עליהם ארחת ישמעאלים ואמרו בואו ונמכרנו לישמעאלים ויהיו מוליכין אותו לקצה המדבר ואין יעקב אבינו שומע שמע עוד ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף כל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם שנ' על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים אמרו נשים חרם בינינו שאין אחד ממנו מגיד הדבר ליעקב אבינו אמרו ביניהם ראובן אין כאן בנימין אין כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה ואנו תשעה אם כן היאך נעשו שתפו המקום עמהם והיו עשרה וחרמו ביניהם שלא יגיד שום אחד מהם סוד זה ליעקב ירד ראובן בלילה להעלות יוסף מן הבור ולא מצאו שם אמר להם ראובן הרגתם את יוסף ואני אנה אני בא מצרת אבינו ויגידו לו אחיו הדבר שעשו ואת החרם שהחרימו ושתק וגם הב"ה שתק ומפני החרם לא הגיד הדבר ליעקב וכתי' בו מגיד דבריו ליעקב לפיכך לא ידע יעקב את הדבר שנעשה ליוסף ולכן אמ' טרוף טורף יוסף ר' ינאי אומ' מעון שעשו השבטים במכירת יוסף לא נתכפר להם עד עת מיתתם שנ' באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה עד תמותון ובעון מכירת יוסף בא רעב לארץ ישראל שבע שנים וירדו אחי יוסף לשבר אוכל במצרים ומצאו את יוסף שהוא חי והתירו את החרם ושמע יעקב על יוסף שהוא חי והיתה רוחו של יעקב שנ' ותחי רוח יעקב אביהם וכי מת היתה רוחו של יעקב אביהם ר' עקיבא אומ' החרם הוא שבועה והשבועה הוא החרם שכל מי שהוא יודע ומפר החרם כאלו הוא מפר את השבועה וכל מי שיודע הדבר ואינו מגיד יפול עליו החרם ומכלה את עציו ואת אבניו שנ' וכלתו את עציו ואת אבניו תדע לך שהחרם הוא דבר קשה וכבד בא וראה כח החרם כמה הוא גדול שיהושע בן נון החרים יריחו ואת כל אשר בה שרף באש ועכן בן זרח בן כרמי ראה את התרפים ואת הכסף שהיו מקריבים לפניו ואת האדרת שהיתה פרושה לפניו ולשון הזהב אחד בפיו וחמד אותן בלבו והלך ולקחם וטמנם בתוך אהלו ועל מעט אשר מעל מתו שלשים ושש אנשים צדיקים שנ' ויכו מהם אנשי העי וכו' והלך יהושע וקרע בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני ארון ה' ובקש תשובה ונרצה לו הב"ה ואמ' לו יהושע דע כי מעל ישראל בחרם שנ' חטא ישראל וגם עברו את בריתי ראה יהושע בשנים עשר אבנים של כהן גדול שהם כנגד שנים עשר שבטים וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר עבירה לא היתה מגיה אורה וידע ששבט יהודה מעל בחרם והפיל גורלות ונלכד עכן בן כרמי שנ' וילכד עכן בן כרמי ולקח יהושע את עכן בן כרמי ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו והעלם לעמק עכור וסקלם ושרפם שם והלא כתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות אם כן הבנים והבנות של עכן מה חטאו שהעלם לעמק עכור וסקלם ושרפם שם היה לו לסקול ולשרוף עכן לבדו שמעל בחרם אלא על שידעו בדבר ולא הגידו סקלם ושרפם גם הם ולמה שרפם על שמתו עליו ששה ושלשים צדיקים שנ' ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ועל שנתן הודאה לפני הב"ה יש לו חלק לעה"ב שנ' יעכרך ה' ביום הזה ביום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבא ותדע לך כח החרם בא וראה מן השבטים שקנאו על הזנות על שבט בנימין אמ' להם הב"ה קנאתם על הזנות על שבט בנימין ולא קנאתם על פסל מיכה לפיכך הרגו בהם על בנימין פעם ראשונה ושנייה ושלשית עד שהלכו ונפלו על פניהם ארצה לפני ארון ה' ועשו תשובה גדולה ונרצה להם וחרמו שיהיה כל ישראל שלום אחריהם ועשו תשובה מקטון ועד גדול שנ' כי השבועה הגדולה וכו' וכי נשבעו שבועה כל ישראל אלא שחרם זו היא השבועה אנשי יבש גלעד לא בא עליהם בקהל ונתחייבו מיתה שנ' לאשר לא עלה בקהל לאמר מות יומת תדע לך כח החרם בא וראה משאול בן קיש שהחרים שיצומו כל העם מקטון ועד גדול שנ' ארור האיש אשר יאכל לחם וכו' ויהונתן לא שמע ואכל מעט דבש ונהרו עיניו שנ' ותאורנה עיניו ראה שאול את הפלשתים חוזרים על ישראל וידע שמעלו ישראל בחרם וראה בשתים עשרה אבנים שכל שבט ושבט שהיה עושה דבר מצוה היה אבנו מגיה אורה וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר עבירה לא היתה אבנו מגיה אורה וידע ששבט בנימין מעל בחרם והפיל גורלות ונלכד שאול ויהונתן שנ' וילכוד שאול ויהונתן ולקח שאול את חרבו להרוג את בנו שנ' כה יעשה אלהים לי וכה יוסיף כי מות תמות יהונתן אמרו לו העם אדוננו המלך שגגה היא והקריבו עליו קרבן עולה על שגגתו ויעתר לו ופדאוהו העם ממות שנ' ויפדו העם את יהונתן ולא מת הכותיים אינן נחשבים לגוי משבעים לשונות אלא מיתר חמשה גוים שנ' ויבא מלך אשור וכו' ר' יוסי אומ' הוסיף עליהם עוד ארבעה גוים וכלם גם הם שנ' דיינייא ואפרסתרא וכ' וכשגלו ישראל ממקומם משומרון לבבל שלח המלך עבדיו והושיבו אותם בשומרון להעלות מס למלכות מה עשה הב"ה שלח בהם את האריות והיו הורגים בהם שלחו ואמרו למלך בבל אדוננו המלך הארץ ששלחנו עליה אינה מקבלת אותנו כי נשארנו מעט מהרבה שלח המלך וקרא לכל זקני ישראל ואמ' להם כל השנים הללו שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חיית השדה ועכשו אינה מקבלת אתכם אמרו לו דבר של עצה אולי ישיב אותם לארצם אמרו לו אדננו המלך הארץ ההיא אינה מקבלת גוי שאינו נמול אמ' להם תנו שנים מכם וילכו וילמדו תורה ודבר המלך אין להשיב ושלחו וקראו את ר' דוסתאי ואת ר' ינאי ומלו אותם והיו מלמדים אותם תורה שבכתב נוטריקון ובוכים והגוים האלה היו הולכים בחוקות התורה ובחוקות אלהיהם את ה' היו יראים ואלהיהן היו עובדין עלה עזרא מבבל וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק והתחילו בונים בהיכל שנ' באדין זרובבל בן שאלתיאל וכו' ובאו עליהם השומרונים למלחמה מאה ושמונים אלף וכי שומרונים היו והלא כותיים היו אלא על שם עיר שומרון נקראו שומרונים ועוד שבקשו להרוג נחמיה שנ' לכה ונודעה יחדו ועוד שבקשו לבטל מלאכת שמים שתי שנים והיתה בטלה עד שנת היובל מה עשה עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק קבצו כל ישראל אל היכל ה' והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות שופורות ושלש מאות ספרי תורות והיו תוקעים בהם והלויים משוררין ומזמרין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש בכתב הנכתב על הלוחות ובחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון שלא יאכל אדם פת כותיים עד עולם מכאן אמרו כל האוכל בשר משחיטת כותי כאילו אוכל בשר חזיר ואל יתגייר אדם כותי ישראל ואין להם חלק בתחיית המתים שנ' לא לכם ולנו לא בעה"ז ולא בעה"ב ועוד שלא יהיה להם חלק ונחלה בירושלם שנ' ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם ושלחו החרם אצל ישראל ועוד הוסיפו עליהם חרם על חרם והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם שנ' ואלהא די שכן שמיא תמן:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
שהיתה בתו של יעקב יושבת אהלים ולא היתה יוצאת החוצה מה עשה שכם וכו'. מאמר זה סותר למאמר המדרש דיצאנית היתה והא גרמה לה, והוסיפו לומר דנאחזת מאמה דכאמה בתה. ולפי מאמר זה דל מהכא שום דופי ומה שהפכנו בזכות לאה דבעבור עשו היתה יושבת בפרשת דרכים, לפי מאמר זה הנה נכון. ומה שפי' במאמר זה קדמני מוה"ר ולא עוד אלא והם דברים אמתיים לפי סודן של דברים ראה דבריו כי נעמו. ומ"ש מעלת המגיה מר יאודה נר"ו הוא נכון הדבר, אך לא ראה מ"ש לעיל פל"ו שהוא לאידך גיסא יע"ש
ועוד שקלל את חרבם בל' יונית. עיין בספר ולע"א [ולא עוד אלא] מה שפירש, ולי הפעוט נראה דרצה לכלול בקללה על העתיד כדתנן בשבת פרק ו' משנה ד' וחכמים אומרים אינו אלא לגנאי וכתתו חרבותם וכו'.
שראה בני פלגשי אביו אוכלין בשר כשהן חיים. לפי המדרשים על כל אחיו היה, ולפי מאמר זה לא יכון עם האחרת דמזלזלין בבני השפחות דהוו תרתי דסתרי זכות וחובה.
ומפני החרם לא הגיד הדבר ליעקב. זה סותר מאמר אחר שאמרו באגדת בראשית פרק ס"ט, וע"ש בחידושי דכדי להורות שהנבואה ביד הקדוש ברוך הוא והנביאים אינן כלום העלים מיעקב מכירת יוסף, וכן עשה אפילו למשה דין בבנות צלפחד ולא משום החרם. ושמא הוא כההיא דלוי אטלע דהא והא גרמא ליה, דאגב חדא תרתי מצא השעה כדי להורות שהנבואה בידו יתברך ונתגלגל ע"י החרם, דהא אם היה רוצה הקדוש ברוך הוא לא היה משתתף עמהם והכל בידו, ונתרצה כדי להוציא לפועל מה שהיה רצונו להעלים הנבואה ממנו וברור. ומזה ראינו גם כן מפלאות תמים דעים גם ענוש לצדיק להעלים ממנו הנבואה להורות דאין בידו כלום, במקום שמצינו גדולתו שם מצינו ענותנותו וטובו הגדול דאינו עושה מדיליה שיתראה זה, אלא מוצא עילה וסיבה נורא עלילה על בני אדם, דכן יאמר ה' מה אעשה הטילו החרם ומוכרח אני להעלים ממנו, וזה כדי שילמוד האדם מדרכיו יתברך בכל המעשה אשר יעשה.
והקריבו עליו קרבן עולה על שגגתו. זה צריך ביאור דעולה על השגגה היכן מצינו. ושמא דכיון דיהונתן לא שמע בהשביע אביו כדגלו קרא אינו נכנס אפילו בסוג שוגג בפועל כי אם ע"ד דעולה בא על הרהור הלב דאבעי ליה לחשוב יהונתן כמו שהשביע אביו מסברתו לדון כך. ועיין חומת אנך בשמואל א' סס"י י"ד
ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש. עיין בחי' למסכת כותיים בסה"ק עיני כל חי.
ומ"ש ועוד הוסיפו עליהם חרם על חרם והוסיף עוד המלך כורש וקבע עליהם חרם עולם שנאמר ואלהא די שכן שמיה תמה. הדברים מגיעים למ"ש מהרשד"ם בחו"מ סס"י שס"א דנידוי מלך מאומות העולם אי מהני. ומ"ש הרב כסא אליהו ביו"ד סימן של"ד ובתשו' הגאונים בספר שערי צדק וכנסת הגדולה יו"ד סימן שס"ט הגהות ב"י אות ס' בשם תשו' מהר"י גאליקו כ"י. ועיין הרשב"א ח"ה סימן רמ"ד. וכבר רשמתי בזה בסה"ק תנופה חיים סדר בלק אות א', והכא זה הוא החידוש דהמלך הוסיף ולא היה הוא המטיל חרם, ונפק"מ דלית חשש דאם לא היה ברשות המלך לא הוה מהני הכא אית להו לתרוייהו ונתחזק החרם מכל הצדדים.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק לט (עריכה)
ירידה רביעית שירד למצרים, שנ' אנכי ארד עמך מצרימה. שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואומ', איך אעזוב ארץ אבותי וארץ מולדתי ואת ארץ ששכינתו של הב"ה בקרבה ואלך אל ארץ טמאה, לתוך העבדים בני חם, בארץ שאין יראת שמים ביניהם, אמ' לו הב"ה יעקב אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך. ושמע יעקב את הדבר הזה ולקח את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ובנות בניו, וכתיב אחר אומ' ואת דינה בתו. וכאן אומ' בנותיו. ללמדך שבנותיו של יעקב הם נשי בניו ועל זרעו של יעקב לקחו אחיותיהם ושאר בשרם כדי שלא יתחתנו בעמי הארצות, לפיכך נקראו זרע אמת, כולו זרע אמת. וכשבאו לגבול מצרים נתייחסו כל הזכרים ששים ושש איש, ויוסף ושני בניו במצרים הרי תשעה וששים. וכתי' בשבעים נפש. מה עשה הב"ה, נכנס במניין עמהם ועלו במספר שבעים נפש, לקיים מה שנ' אנכי ארד עמך מצרימה. וכשעלו ישראל ממצרים נתייחסו כל הזכרים ששים רבוא חסר אחד, מה עשה הב"ה נכנס במניין עמהם ועלה במספר עמהם, לקיים מה שנ' ואנכי אעלך גם עלה. ר' ישמעאל אומ' עשרה פעמים אמרו בני יעקב ליוסף עבדך אבינו, ושמע יוסף ושתק, ושתיקה כהודאה דמייא, לפי' נתקצרו מחייו עשרה שנים, ושמע שבא אביו לגבול מצרים ולקח את כל האנשים עמו ויצא לקראת אביו, וכל העם יוצאים לקראת המלך, וכי מלך היה, אלא ללמדך שאבא של אדם כמלכו. ר' פנחס אומ' שרתה רוח הקדש ורוח חכמה על יוסף מנעוריו ועד יום מותו, והיתה מנהגת אותו בכל דבר חכמה, כרועה שהוא מנהיג את צאנו, שנ' רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. ובכל חכמתו הטתו אשה, וכשבקש להרגיל עבירה ראה דיוקנו של אביו וחזר לאחריו וכבש את יצרו, שלשה כבשו יצרן לפני יוצרן ואלו הן, יוסף ובועז ופלטיאל בן ליש. והיה ראוי לעמוד מיוסף זרע של שנים עשר שבטים, ויצאו מראשי אצבעותי' זרע של עשרה שבטים, שנ' ויפוזו זרועי ידיו. ונשתיירו שנים מנשה ואפרים, והביאה עליו האשה עלילות דברים להרגו, ונחבש בבית האסורים עשר שנים, ושם פתר את החלומות של עבדי פרעה כשם שהיו הדברים, שנ' ויהי כאשר פתר לנו כן היה. ופתר את חלום פרעה כששרתה עליו רוח הקדש, שנ' הנמצא כזה וכו'. וכל הלשונות היו באים אל יוסף לשבור אוכל מיוסף, והיה יוסף מדבר לכל עם ועם כלשונו, והיה יודע מה הם מדברים, לפי' נקרא שמו יהוסף, שנ' כי שומע יוסף כי המליץ בינותם. ועוד כשהיה יוצא לשוק היה רואה את העמים עשויים כתים כתים וחבורות חבורות, והיו מדברים איש כלשונו והיה יודע מה הם מדברים, שנ' עדות ביהוסף שמע וכו'. ועוד שהיה רוכב במרכבת ועובר בכל גבול ישמע"אל, מצרים ומצריות מצעדות לו על החומות ומשליכות עליו טבעות זהב, אולי יסתכל בהם לראות את יופי תארו שזפתו עין אדם, והיה פרה ורבה בכל עין, שנ' בן פרת יוסף בן פורת עלי עין. כי המליץ בינותם והם שוברים רעבון בתיהם, ואלו באין לשבר אכל, והיו שואלים אלו את אלו בכמה הוא משבר בשוק, אי זה מהם ובמה היו פותחים את שער המכר, וכשהיו באין אל יוסף היה אומ' להם כשם ששמעתם כן הוא, בשביל שלא להוציא שער המכר פחות, שכל המוציא שער המכר פחות אינו רואה סימן ברכה לעולם. ר' נחום אומ' צוה יוסף ובנו את האוצרות בכל עיר ועיר, וקבץ את כל תבואות הארץ לאוצרות, והיו המצריים מלעיגין ואומ' עכשו התולעים אוכלים את אוצרות יוסף, ולא שלטה בהם רמה ולא חסרו עד יום מותו, וכלכל את הארץ ברעבון לחם, לפיכך נקרא שמו כלל, ועוד שכלכל את אביו לחם שובע, שנ' ויכלכל יוסף. ר' אליעזר אומ' בשעת אסיפתו של יעקב קרא ליוסף בנו ואמ' לו בני יוסף השבעה לי בברית מילה שאתה מעלה אותי לקבור עם אבותי לארץ כנען למערת המכפלה, מתחילה הראשונים היו נשבעין בברית מילה עד שלא נתנה התורה, שנ' שים נא ידך תחת ירכי. ונשבע לו ושמר ועשה, שנ' אבי השביעני לאמר וכו'. ועלו עמו כל גבורי מלכות לקברו לגמול חסד עם אבינו יעקב, שנ' ויעל יוסף לקבור את אביו. ויעלו עמו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים, נמצא מחנה של יוסף, אמ' להם הב"ה אתם עושים חסד עם יעקב, אף אני נותן לכם שכרכם ולבניכם בעה"ז ובעה"ב, וכשמתו המצריים בים סוף לא נשארו במים אלא זכו ליקבר בארץ, ואמ' להם הב"ה אתם צדקתם עליכם את הדין, אף אני אתן לכם מקום לקבורה, שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ. וכשבאו למערת המכפלה בא עליהם עשו מהר חורב לחרחר ריב, ואמ' שלי הוא מערת המכפלה, מה עשה יוסף שלח לכבוש במזלות ולירד למצרים, ולעלות כתב עולם שהיה בינם, לכך הלך נפתלי שהוא אילה שלוחה. חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו, אמ' להם מפני מה אנחנו יושבין כאן, הראהו באצבעו אמ' לו בשביל האיש הזה שאינו מניח אותנו לקבור את יעקב, שלף את חרבו והתיז את ראשו של עשו, ונכנס הראש לתוך מערת המכפלה, ואת גוייתו שלח לארץ אחוזתו בהר שעיר, מה עשה יצחק, אחז בראשו של עשו והיה מתפלל לפני הב"ה ואמ' לפניו, רבון כל העולמים יוחן רשע בל למד צדק. יוחן רשע זה שלא למד כל המצות שבתורה, שנ' בל למד צדק. ועל ארץ ישראל ועל מערת המכפלה בעול הוא מדבר, שנ' בארץ נכוחות יעול. השיבתו רוח הקדש ואומרת חי אני לא יראה גאות ה', שנ' בל יראה גאות ה':
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
איך אעזוב ארץ אבותי ומולדתי וארץ שכינתא הי"ל להקדים העיקר שכינתא קדמא ואתיא אך נראה דכונתו נסיון זקני היה זה לך לך אך היה מארץ טמאה לארץ קדושה ועתה עולם הפוך ראיתי ועיין בס' ןלע"א [ולא עוד אלא] אופן אחר.
נכנס עמהם במנין העלו למספר ע' וכשעלו ממצרים נכנס במספר עמם ועלו ס"ד לקיים אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה. וזה רמז דוד המע"ה במזמור כ"ד אספרה דהיינו במספר להשלים שמך לאחיי בע' נפש שבטי י'ה וגם בתוך קהל אהללך בס"ד ומ"ש שמע יעקב טעות הניכר שהוא יוסף ובא לחדש דאע"ג דכבדו במה שיצא לקראתו בחיל גדול ובכבוד לא הועיל לו כדי לנכות שתכפר על יו"ד עבדיך יען זה ללמדך דאביו של אדם כמלכו כי זה כל האדם דמחוייב בדבר אפי' אביו הדיוט כ"ש יעקב בחיר שבאבות ומלך בא"י כאומרם ז"ל ולא עשה עדיפות כדי שתיהוי ליה כפרה.
ואין המלך יוצא לראת אדם מוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] הביא בנוסחתו ואין אדם יוצא לקראת אדם ואנה מצא נוסחא זו כי בכל הפוסקים ליתא.
שלי היא מערת המכפלה עמ"ש הרב ברך יצחק ס' חיי שרה והרב דובר משרים דרוש ז'.
והתיז את ראשו ונכנס לתוך מע"ה ואת גויתו שלחו לארץ אחוזתו להר שעיר מה עשה יצחק אחז בראשו של עשו וכו' השיבתו רוה"ק וגו' וזה רמוז בחזון עובדיה מחמס אחיך יעקב תכסך בושה דהיה שטר ובאת בטענת חמס וזה גרם לך ונכרת לעולם דנכרת גופו דהיינו ראשו במערה וגויתו בהר שעיר נכרת לעולם ולזה אמר אח"ך גמולך ישוב בראשי'ך דבא חושים בן דן והתיז את ראשו ויצחק אחז בראשו עד שהשיבה רוה"ק ובל יראה גאות ה'.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק מ (עריכה)
ירידה חמשית שירד לסנה שנ' וארד להצילו מיד מצרים הניח כל ההר וירד לסנה ושכן בה והסנה צרה וצוקה וכולם קוצים ודרדרים ולמה שכן בתוך הסנה שהיא צרה וצוקה אלא שראה ישראל בצרה גדולה ואף הוא שכן עמהם שנ' בכל צרתם לו צר ר' לוי אומ' אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח ונח לשם ושם מסרו לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב הוריד אותו למצרים ומסרו ליוסף בנו כשמת יוסף ושללו ביתו נתנה בפלטרין של פרעה והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים וראה את המטה ואת האותות אשר עליו וחמד אותו בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד כשבא משה לתוך ביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלף ידו ולקחו וראה יתרו למשה ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה שנ' ויואל משה לשבת את האיש והיה משה רועה את צאן יתרו ארבעים שנה ולא שכלה אותם חיית השדה והיו פרים ורבים הרבה מאד ועליהם הכתו' אומ' כצאן קדשים ונהג את הצאן עד שבא לחורב שנ' וינהג את הצאן אחר המדבר ושם עליו הב"ה מתוך הסנה וראה משה את הסנה בוער באש והאש אינה אוכלת את הסנה והסנה אינו מכבה שלהבותיו של אש והסנה איננה נצמחת בארץ אלא אם כן יש מים תחתיה וראה משה והיה תמה בלבו הרבה מאד אמ' מאן יקרא אית ליה בגוה אמ' אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה אמ' לו הב"ה משה עמוד על עמדך ששם אני עתיד ליתן את התורה לישראל שנ' ויאמר אל תקרב הלום אמר לו הב"ה לך מכאן אמרו כל מי שנכנס למקדש צריך לשלוף נעלו שכך אמ' הב"ה למשה של נעלך מעל רגלך אמ' לו הב"ה לך ואשלחך אל פרעה אמ' לפניו רבון על העולמים לא כך אמרתי לך שלשה וארבעה פעמים אני אין בי כח שאני נפגם בלשוני שנ' ויאמר משה אל ה' לא איש דברים אנכי ולא עוד אלא שאתה משלחני ליד אויבי ומבקש רעתי ועל כן ברחתי מפניו שנ' ויברח משה מפני פרעה אמ' לו אל תירא ממנו שכבר מתו כל האנשים המבקשים את נפשך וכי מתים היו והלא חיים היו אלא שירדו מממונם מכאן אתה למד שכל היורד מנכסיו כאלו מת לכך נאמ' כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך אמ' לו לך ואשלחך אל פרעה אמ' לפניו רבון כל העולמים שלח נא ביד תשלח ר"ל ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח אמ' לו לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל אלא לך ואשלחך אל פרעה ולאותו האיש שאתה אומ' אני שולח לעתיד לבא אל ישראל שנ' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם אמ' לפניו רבון כל העולמים תן לי אות או מופת אמ' לו השלך את מטך ארצה והשלך את מטהו ארצה ונעשה נחש שרף ולמה הראה הב"ה למשה הנחש שרף במטה ולא הראהו דבר אחר אלא מפני שהנחש נושך וממות לבני אדם כך היה פרעה ועמו נושכין וממיתין את ישראל וחזר ונעשה כעץ יבש אמ' לו כך יהיו פרעה ועמו יבשים כמו העץ היבש שנ' ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו אמ' לפניו רבון כל העולמים תן לי אות או מופת א"ל הבא ידך בחיקך והביא ידו בחיקו והוציאה והנה מצורעת ולמה הראה למשה בדבר טמא אות פרעה ולא הראהו בדבר טהור אלא מה המצורע טמא ומטמא כך היו פרעה ועמו טמאים ומטמאים את ישראל וחוזר ונטהר אמ' לו כך יטהרו ישראל מטומאת המצריים שנ' ויאמר הבא נא ידך בחיקך למה הראה הב"ה למשה מתוך הסנה אלא האש אלו ישראל שנמשלו כאש שנ' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה והסנה אלו אומות העולם שנמשלו כקוצים ודרדרים א"ל כך יהיו ישראל בתוך העמים אלא אש של ישראל אוכלת העמים שנמשלו כקוצים וכחרולים ואין אומות העולם מכבין שלהבתן של ישראל שהן מדברי תורה לעתיד לבא אשן של ישראל אוכלת העמים שנמשלו כקוצים שנ' והיו העמים משרפות סיד אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים הודיעני נא את שמיך הגדול והקדוש שאקרא בשמך הגדול והקדוש ותענני והודיעו שנ' ויאמר ה' אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר עוד אלהים וכו' וראו העליונים שמסר הב"ה סוד שם המפורש למשה וענו ברוך אתה ה' חונן הדעת:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
לא אמרתי לך לך ואשלחך לישראל אלא אל פרעה. פירש מוה"ר: ולע"א ולא עוד אלא כי לעת"ל [לעתיד לבוא] לא ידבר המשיח עם המלאכים דאינו כמו מצרים דהיה במקום אחד דעם מי ידבר ועוד דאינו כבודו זת"ד. וזה דהמשיח יהיה גדול ממשה לא מצינו לגבי אליהו והמאמר מסיים באליהו וצ"ל דאליהו שליח של המשיח וזה מדוקדק בקרא (הנני) [הנה אנכי] שולח לכם [את אליהו הנביא] לכם דייקא ומה היא השליחות והשיב לב אבות ולא יעשה כ"א לאמר לאחרים צרו ולאשר בחשך הגלו זה הוא מה שיעשה המשיח דיבשר ע"י אליהו הנביא זכור לטוב.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק מא (עריכה)
ירידה ששית שירד לסיני שנ' וירד ה' על הר סיני וכו' בששה בסיון נגלה על ישראל הב"ה ובמקומו נגלה על הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנ' ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו ר' טרפון אומ' זרח הב"ה ובא מהר סיני ונגלה על בני עשו שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ואין שעיר אלא בני עשו שנ' וישב עשו בהר שעיר אמ' להם הב"ה מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תרצח אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שבירך יצחק את עשו שאמ' לו ועל חרבך תחיה ומשם חזר ונגלה על בני ישמעאל שנ' הופיע מהר פארן ואין פארן אלא בני ישמעאל שנ' במדבר פארן אמ' להם הב"ה מקבלים אתם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תגנוב אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים שנ' כי גונוב גונבתי מארץ העברים ומשם שלח מלאכים לכל אומות העולם אמ' להם אתם מקבלים עליכם את התורה אמרו לו ומה כתיב בה אמ' להם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אמרו לו אנו רואין שאין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים אלא תן תורתך לעמך שנ' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ומשם חזר ונגלה על בני ישראל שנ' ואתא מרבבות קדש ואין רבבות אלא ישראל שנ' ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ועמו אלפי שנאן ורכב רבותים מלאכי קדש וימינו אוחזת את התורה שנ' מימינו אש דת למו מכאן אתה למד שדברי תורה כגחלי אש ונתן להם בלשון חבה ובלשון שבועה בלשון חבה שנ' שמאלו תחת לראשי בלשון שבועה שנ' נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא שבועה שנ' נשבע ה' בימינו ר' אליעזר אומ' מיום שיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים וחונים בחלקלקות שנ' ויסעו ויחנו עד שבאו בהר סיני וחנו כלם נגד ההר שנ' ויחן שם ישראל נגד ההר אמ' להם הב"ה מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו כלם בפה אחד אנו שומרים את התורה ומוכנים לעשות ולקיים כל הכתוב בה שנ' כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע ר' אלעזר המודעי אומ' מיום שנבראו שמים וארץ נקרא שם ההר חורב וכשנגלה הב"ה על משה מתוך הסנה על שם הסנה נקרא הר סיני והוא חורב ומניין שקבלו ישראל התורה בהר חורב שנ' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ר' פנחס אומר ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני עורכין האנשים לבד והנשים לבד אמ' לו הב"ה למשה לך אמור להם לבנות ישראל אם רוצות הן לקבל את התורה ולמה שאלו לנשים לפי שדרכן של אנשים הולכין אחרי דעתן של נשים שנ' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגד לבני ישראל אלו האנשים וענו כלם בפה אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ושרים כחוללים כל מעייני בך ר' חנינא אומ' בחדש השלישי היום כפול בלילה וישנו ישראל עד שתי שעות ביום ששינת יום העצרת עריבה והלילה קצרה ויצא משה ובא למחנה ישראל והיה מעורר ישראל משינתם ואמ' להם עימדו משינתכם שהרי אלהיכם מבקש ליתן לכם את הא"רץ התורה כבר החתן מבקש להביא את הכלה להכניס לחופה כדי ליתן לכם את התורה באה השעה שנ' ויוצא משה את העם וכו' ואף הב"ה יצא לקראתן כחתן היוצא לקראת כלה כן הב"ה יצא לקראתן ליתן להם את התורה שנ' ה' בצאתך משעיר וכו' ר' יהושע בן קרחא אומ' משה היו רגליו עומדות בהר וכלו בתוך השמים כאהל דנידה שהיא פרוסה ובני אדם עומדין בתוכה ורגליהם עומדות בארץ וכלם בתוך הארץ כך משה היו רגליו עומדות בהר וכלו בתוך השמים צופה ומביט כל מה שיש בשמים והב"ה מדבר עמו כאדם שהוא מדבר עם חברו שנ' ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אמ' לו הב"ה לך וקדשת את העם הזה היום ומחר וכי מה היתה קדושתן של ישראל במדבר אלא על טומאת תשמיש המטה דן משה בינו לבין עצמו אמר ילך אדם אצל אשתו ונמצאו מעכבין מלקבל את התורה מה עשה הוסיף להם יום אחד מדעתו שאם ילך אדם מישראל אצל אשתו ונמצאו טהורים שני ימים לפיכך הוסיף להם יום אחד מדעתו אמ' לו הב"ה משה כמה נפשות בני אדם היו באות מישראל באותה הלילה אלא מה שעשית עשוי והודה לו הב"ה אמ' לו הב"ה למשה רד אל המחנה ואחר כך אני משמיע את תורתי רד העד בעם משה היה רוצה להיות שם אמ' לו כבר העידותי בעם אמ' לו לך וקרא לרבך ירד משה אל המחנה לקראת אהרן והב"ה משמיע תורתו לעמו שנ' וירד משה אל העם וכו' מה כתיב אחריו וידבר אלהים את כל הדברים האלה אנכי ה' אלהיך יצא קול ראשון והשמים רעשו והימים והנהרות ברחו וההרים והגבעות התמוטטו וכל האילנות כרעו והמתים שבשאול חיו ועמדו על רגליהם ואמ"רו עד סוף כל הדורות שם עמדו עמהם שנ' ואת אשר איננו פה וישראל שהיו חיים נפלו על פניהם ומתו ויצא קול שני וחיו ועמדו על רגליהם ואמרו למשה משה אין אנו לשמוע קולו של הב"ה עוד ומתנו שם כשם שמתנו שנ' ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ועתה למה נמות כשם שמתנו ושמע הב"ה את קולן וערב עליו ושלח מיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל שנ' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים אין כתיב (אן) [כאן] אלא נגש ושאר כל הדברות דבר עם פי משה ועליו הכתוב אומ' כצנת שלג ביום קציר ויהי כשמעכם את קול השופר ולמה השמיע הב"ה קולו מתוך החשך ולא מתוך האור משל למה הדבר דומה למלך שהוא משיא את בנו לאשה ותולה בחופת בנו פרכות שחורות אמ' להם יודע אני שאין בני ממתין עם זאת אלא ארבעים יום שלא תאמרו למחר המלך היה אסטרוגולוס ולא היה יודע מה עתיד לעשות בנו כך זה המלך מלך מלכי המלכים הב"ה והבן אלו ישראל והכלה זו התורה והיה הב"ה יודע שאין ישראל ממתינין בדברות אלא ארבעים יום לפיכך השמיע קולו מתוך החשך ולא מתוך האור לכך נאמר ויהי כשמעכם את הקול ר' יהודה אומ' אדם מדבר עם חברו מתרגש קולו אבל אינו רואה מאורו וישראל שמעו קולו של הב"ה בהר סיני וראו את הקול יוצא מפי הגבורה כברקים וכרעמים שנ' וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד וכו' כל המצות שבתורה תרי"א ושתים שדבר הב"ה לפיכך נקראת תורה והתורה מניין תרי"א בגימטריא ושתים שדבר הב"ה שנ' אחת דבר הב"ה שתים זו שמענו ר' פנחס אומ' כל אותו הדור ששמעו קולו של הב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת ולא משלו בהם לא כנים ולא ראו טפת דם קרי בחייהם ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה אשריהם בעה"ז ואשריהם בעה"ב ועליהם אומר הכתוב אשרי העם שככה לו:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
חזר ונגלה על בני ישמעאל וגו' לא תגנוב שגנבו את יוסף. מאמר זה תמוה דבשביל והנה ארחת ישמעאלים באה וכו' הוא שקנו מהשבטים ולא גנבו ועיקר הגנבה בישראל, ולפי זה נפסלים ישראל מהתורה, ואיך אומרים דלישראל נאה התורה. ועל הכל בשביל שגנבו פעם אחת קצת מהם סיעת בני אדם יקרא דנפסלים כולם עוד, הרי עושין תשובה. ויותר קשה דבמד"ר תלו בישמעאל והוא יהיה פרא אדם דעוברים על לא תנאף, ואיך הכא נקטו לא תגנוב וצריך ישוב. וגם דברי מוה"ר ולא עוד אלא בזה תמוהים בעיני כי עשו וישמעאל מה יחס שם אבותינו שייך עם השבטים אדרבא הם בסוג בניהם, וע"ש למעלת המגיה נר"ו מ"ש ודוק.
וישנו ישראל עד ב' שעות היום ששינת יום בעצרת ערבה והלילה קצר. עיניך תראנה כמ"ש בסה"ק מועד לכל חי סימן ח' אות טו"ב ובסה"ק רוח חיים סימן תצ"ד אות א'
ושלח למיכאל וגבריאל ואחזו בידם אל משה שלא ברצונו. נראה לענ"ד שהדברים מגיעים למה שפסק בש"ע או"ח סימן ג"ן סעיף ט"ז מי שאינו ש"ץ קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה, וכשיאמרו לו פעם ב' יכין עצמו ובפעם הג' יעמוד יע"ש, והכא אינו שעה להמתין עד שיאמרו לו פעם הג', ולכן שלח למיכאל וגבריאל ואחזו בידם של משה, דשהויי מצוה לא משהינן בשביל קטרוג השטן ושרי מעלה, ויפה שעה אחת קודם תנתן התורה למטה ואינו שעה להמתין עד פעם ג' להיות משה שליחא דצבורא להשמיע את העם. אלא דמה תאמר דסיים שם בש"ע ואם הוא אדם גדול שאומר לו אינו מסרב כלל, הנה לפי הטעמים שנתן מוה"ר ולא עוד אלא על מה שהוטב בעיני ה' מה שאמרו ישראל דאינן יכולין לשמוע מפי ה' על ענין העגל לא רצה הקדוש ברוך הוא להראות בנגלה זה, ומנע הקדוש ברוך הוא עצמו שלא לומר למשה שהוא יהיה ש"ץ אלא המלאכים לקחוהו שלא ברצונו של משה והגישוהו אל הערפל, וגדולים צדיקים ממלאכי השרת כ"ש משה דהוא יקרא רבן של מלאכי השרת כדאיתא בזוה"ק וע"ש בחידושי. או נימא דכפי הטעם דמשה לא היה רוצה בשביל דאם הוא על פיו יהיה ביטול לפעמים באיזה מצוה כאליהו בהר הכרמל וכיוצא, היה יכול לסרב אפילו כלפי מעלה כיון דנותן אמתלא לדבריו, והיה מסרב כיון דיש סיבה אפילו שיהיה האומר לו גדול בדורו, דבזה מתיישב מאי חקרו המפרשים ומכללם הרב מה"ד [מופת הדור] חיד"א ז"ל בספר דברים אחדים דמאי שנא דבמצרים סירב ובמתן תורה לא סירב יע"ש, הרי במאמר זה מבואר דבתורה עצמה נמי כבר סירב, אך לפי האמור ניחא דסירב לאומרה הוא בעצמו משום דראה דיהיה ביטול להוראת שעה, וזה לא ניח"ל ודוק.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק מב (עריכה)
ויהי בשלח פרעה את העם זהו שאמ' הכתוב שלחיך פרדס רמונים מה הפרדס הזה מלא מין עץ אילן עושה פרי כך יצאו ישראל ממצרים מלאים כל טוב מין ברכות לכך נאמר שלחיך פרדס רמונים רבן גמליאל אומ' המצריים רדפו אחרי בני ישראל עד ים סוף וחנו אחריהם האויבים מאחריהם והים מלפניהם וראו ישראל המצריים ונתייראו הרבה מאד ושם השליכו כל תועבות מצרים מעליהם ועשו תשובה גדולה וקראו לאלהיהם שנ' ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם ראה משה בצרתם של ישראל עמד להתפלל עליהם אמ' לו הב"ה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים האויבים אחריהם והים מלפניהם לאי זה דרך יסעו מה עשה הב"ה שלח למיכאל השר ונעשה חומת של אש בין המצריים לישראל והמצריים היו רוצין לבא אחר ישראל ולא היו יכולין לבא מפני האש וראו העליונים בצרתן של ישראל כל אותה הלילה ולא נתנו שבח והודאה לאלהיהם שנ' ולא קרב זה אל זה כל הלילה אמ' לו הב"ה למשה משה נטה ידך על הים ובקעהו ונטה משה את ידו על הים וראו המים פניו של הב"ה ורגזו וחלו וירדו לתהומות שנ' ראוך עמים יחילו ר' אליעזר אומ' ביום שאמ' הב"ה יקוו המים בו ביום נקפאו המים ונעשו שנים עשר חלקים כנגד שנים עשר שבטים ועשו חומות מים בין שביל לשביל והיו רואין אלו את אלו וראו הב"ה מהלך לפניהם ועקבות רגליו לא ראו שנ' בים דרכך ושבילך במים ראו ר' עקיבא אומ' הלכו ישראל לבא אל ים סוף וחזרו לאחוריהם יריאים שלא ישובו המים עליהם ושבטו של בנימין רצה ליכנס שנ' בנימין צעיר רודם יורדים התחילו שבטו של יהודה שרוגמין שנ' שרי יהודה רגמתם וקפץ נחשון תחלה וירד לים וקדשו שמו הגדול לעיני הכל ובממשלת יד בן יהודה נחשון נכנסו כל ישראל אחריהם לים שנ' היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו של יהודה והיו המצריים רצים לבא אחר ישראל וחוזרין לאחוריהן יראים שלא ישובו המים עליהם מה עשה הב"ה נראה לפניהם כאיש רוכב סוסיא נקבה שנ' לסוסתי ברכבי פרעה דמתיך רעייתי והסוס שהיה רוכב פרעה ראה סוסיא נקבה ורץ אחריה ונכנס אחריהם בים וכשראו המצריים לפרעה שנכנס לים נכנסו כלם אל הים אחריהם שנ' וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה מיד שבו המים ועלו ויכסום שנ' וישובו המים ויכסו את הרכב בן עזאי אומ' הכל במדה כשם שנתגאו המצריים על ישראל והשליכו הילדים ליאורה כך הב"ה השליך אותם לים שנ' שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים ר' שילא אומר כל הילדים שהשליכו המצריים ליאור לא מתו אלא היאור היה מפליט אותם למדבר מצרים והיה הב"ה מביא סלע בפי כל אחד ואחד וסלע בצדו והסלע שהיה בפיו היה מניק אותם ומסיך אותם שמן כחיה שהיא מסכת את בנה שנ' ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור וכשבאו ישראל ראו הב"ה והביאוהו וקלסוהו וקדשוהו שנ' זה אלי ואנוהו ר' לוי בר סימון אומ' ביום הרביעי חנו ישראל על שפת הים מנגד לים והיו המצריים צפים כנודות על פני המים ויצא רוח צפון והשליך אותם והביא אותם ואמרו אלו פלטרין של פרעה ואלו הנוגשים היו מכירין כל אחד ואחד שנ' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ר' ראובן אומ' הכל הולך אחר הראש אימתי בזמן שהרועה תועה הצאן תועין אחריו שנ' על חטאת ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל ואימתי בזמן שהרועה טוב הצאן הולכים אחריו והולכין בדרך ישרה כמשה רבנו עליו השלום רועה (ה) [נאמן היה] והתחיל (ורר) [לשורר] ולזמר לפני הב"ה והלכו כל ישראל אחריו שנ' אז ישיר משה ובני ישראל ראתה מרים התחילה לשורר ולזמר לפני הב"ה והלכו כל הנשים אחריה שנ' ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה וכי מניין היה להם תופים ומחולות אלא לעולם הצדיקים יודעין ומתפייסין ומבטיחין שהב"ה עושה להם נסים וגבורות עד יציאתן ממצרים התקינו להם תופים ומחולות אמרו ישראל לפני הב"ה רבון כל העולמים אלו שקמו עלינו לאבדנו מעולמך וכל הקמים עלינו כאלו קמים עליך כלם בגאון עוזך ובחרון אפך יאכלמו כקש שנ' יאכלמו כקש ואמרו ישראל לפני הב"ה רבון כל העולמים אין כמוך כמלאכי השרת וכן כל כנויי שמן אלים מיכאל גבריאל מי כמוך באלים ה' וענה פרעה אחריהם שיר ושבחה בלשון מצרים אין כתוב אלא מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות שמלאכי השרת מקלסין אותו מלמעלה ותהלות ישראל מלמטה וכן הוא אומ' ואתה קדוש יושב תהלות ישראל נטית ימינך אמ' הב"ה לארץ קבלי חללים האלו אמרה לפניו רבון כל העולמים המים הרגו אותם והמים יבלעו אותם אמ' לה הפעם הזאת קבלי את אלה פעם אחרת אותם שיהיו נהרגים עליך אני משליך אותם לים ואלו הם כשנהרג סיסרא וכל מחנהו השליך אותם לים שנ' נחל קישון גרפם אמרה לפניו רבון כל העולמים מה בשר ודם שלא הרג אלא אחד נתאררתי בעבורו אם אני מקבלת את כל האוכלוסין האלו על אחת כמה וכמה אמרה לו רבון כל העולמים תן לי שבועת ימינך שאין אתה תובע אותם מידי ונטה הב"ה יד ימינו ונשבע שאינו תובע אותם מידה נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימינך אלא שבועה שנ' נשבע ה' בימינו וכו' מיד פתחה הארץ ובלעה אותם וכששמעו כל מלכי הארץ יציאת מצרים וקריעת ים סוף רגזו וחלו וברחו ממקומם שנ' שמעו עמים ירגזו חיל אחז יושבי פלשת אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים תן אימתך ופחדך עליהם עד שיהא להם לב האבן עד שיעברו ישר' נחל ארנון ויהיה לבם כאבן עד שיעברו ישראל את הירדן שנ' עד יעבור עמך ה' ע"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך אמ' הב"ה למשה משה לא אמרת תביאנו ותטענו אלא תביאמו ותטעמו והמוציא הוא המביא אלא חייך כדברך כן יהיה בעה"ז אני מביא אותם ולעתיד לבא אני נוטע אותם נטע אמת שלא ינטשו עוד מעל אדמתם ואומ' ה' ימלוך לעולם ועד:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ושב משה ואמר הים אינו שומע לי מיד נגלה אליו הקב"ה. הנה במדרש איתא דנתן הקב"ה ימינו ופירש הרב צמ"ד צמח דוד ח"א חלק א דזק"ן דף זק"ן (קנ"ז) רע"ב ראש עמוד ב עמ"ש הש"ך דמשה מן השמיטה שעברה שמיטת החסד וחסד הוא ימין והוא גדול מהים א"נ דנשבע בימינו על כי היו גוי מקרב גוי ולא יספיק משה כדאמרו פסל מיכה בים והמים להם חומה נתמלאו חימה א"נ דלמד תורה מימינו ויניק וחכים אף עפ"י שהים נבראת מקודם זת"ד ודבר ה' בפיהו אמת דכך דרשו הכא בפרק זה דנטיתי ימינך היינו דנשבע הקב"ה כימינו דאין ימין אלא שבועה ואף ע"ג דהיה על שלא היתה רוצה הארץ לקבל נקוט מיהא דבדרך שבועה דמשתעי מ"ש נטית ימינך.
ביום ד' מנגד לים. היינו ביום רביעי מהשבוע לפי מ"ש לעיל דביום ה' יצאו יש שם טעות הניכר במאמר זה וצ"ל ואמרו ישראל אלו בני פלטרין
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק מג (עריכה)
התשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות ר' ישמעאל אומ' אלו לא נבראת התשובה לא היה העולם עומד אלא הואיל ונבראת התשובה והב"ה ימינו פשוטה לקבל שבים בכל ואמ' שובו בנים שובבים שובו בני אדם ותדע לך כח התשובה בא וראה מאחאב מלך ישראל שגזל וחמד ורצח שנ' הרצחת וגם ירשת ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו מלקות ארבעים בכל יום שלשה פעמים ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הב"ה ועוסק בתורה כל ימיו ולא חזר על מעשיו הרעים עוד ונרצת בתשובתו שנ' הראית כי נכנע אחאב מפני ר' אבהו אומ' תדע לך כח התשובה בא וראה מדוד מלך ישראל שנשבע הב"ה לאבות להרבות את זרעם כככבי השמים ובא דוד למנות את מספרם אמ' לו הב"ה דוד אני נשבעת לאבות להרבות את זרעם כככבי השמים ואתה בא לבטל דברי בשבילך נתנה הצאן למאכל ובשלשה שעות נפל מישראל שבעים אלף איש שנ' ויפלו מישראל שבעים אלף איש ר' שמעון אומ' לא נפלה מישראל אלא אבישי בן צרויה בלבד שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורתו כנגד שבעים אלף איש איש כתוב כאן ואין כתוב אנשים ושמע דוד וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית ה' והיה מבקש תשובה ואמר לפני הב"ה רבון כל העולמים אנכי הוא שחטאתי העבר נא את חטאתי ונרצת תשובתו ואמ' למלאך המשחית בעם רב לך עתה הרף ידך ומה הוא רב אמ' לו רב נפל מישראל מה עשה המלאך לקח את חרבו וקנחה בטליתו של דוד וראה דוד את חרבו של מלאך והיה מרתית ר"ל בכל אבריו עד מותו ולא יכול דוד ללכת לפניו ר' יהושע אומ' תדע לך כח התשובה בא וראה ממנשה בן חזקיהו שעשה כל תועבות הרעות הרבה מאד מכל הגוים והוא העביר את בנו באש לבעל יצא חוץ לירושלם מפרי וזובח לכל צבא השמים ובאו שרי גדודים מלך בבל ואחזוהו במניקת ראשו והורידוהו בבלה ונתנו אותו במחבת אש ושם קרא לכל אלהים אחרים שזבח ואין אחד מהם עונה אותו ומצילו אמ' אני אקרא לאלהי אבותי בכל לבי אולי יעשה לי ככל נפלאותיו שעשה לאבי וקרא לאלהי אבותיו בכל לבו ונעתר לו ושמע תחנתו שנ' ויתפלל אליו ויעתר לו באותה שעה אמ' מנשה אית דין ואית דיין בן עזאי אומ' תדע לך כח התשובה בא וראה מר' שמעון בן לקיש שהיה הוא ושני ריעיו בהרים גוזלין וחומסין כל אשר יעבור עליהם בדרך מה עשה ר' שמעון הניח לשני ריעיו שודדין בהרים ושב לאלהי אבותיו בכל לבו בצום ובתפלה והיה משכים ומעריב לבית הכנסת לפני הב"ה והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים ולא שב על מעשיו הרעים עוד ונתרצית תשובתו וביום שמת מתו שני רעיו השודדים בהרים ונתנו לר' שמעון באוצר החיים ולשני רעיו בשאול התחתונה ואמרו שני רעיו לפני הב"ה רבון כל העולמים יש לפניך משוא פנים זה היה עמנו שודד בהרים והוא באוצר החיים ואנו בשאול תחתית אמ' להם זה עשה תשובה בחייו ואתם לא עשיתם תשובה הנח לנו ואנו עושים תשובה גדולה אמ' להם אין תשובה אלא עד יום המיתה משל למה הדבר דומה לאדם שהוא רוצה לפרוש בים אם אינו לוקח בידו לחם מארץ נושבת ומים מתוקים בים אינו מוצא לאכול ולשתות ולא עוד אלא אדם שהוא רוצה לילך לקצה המדבר אם אינו לוקח מן היישוב לחם ומים אינו מוצא במדבר לאכול ולשתות כך אם האדם אינו עושה תשובה בחייו לאחר מיתתו אין לו תשובה אלא נתינת האיש כדרכיו וכפרי מעלליו ר' נחוניא בן הקנה אומ' תדע לך כח התשובה בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד שנ' מי ה' אשר אשמע בקולו ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה שנ' מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש והצילו הב"ה בין המתים מניין שלא מת שנ' כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו' והלך ומלך בננוה והיו אנשי נינוה כותבים מכתבי עמל וגוזלים איש את ריעהו ובאים איש על רעהו במשכב זכור ובא אצלו מעשיהם הרעים וכששלח הב"ה ליונה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק ואפר והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שני ימים וכל מי שיעשה את הדברים הללו ישרף באש מה עשה העמיד האנשים מצד אחד והנשים מצד אחר וכל בהמה טהורה מצד אחר והילדים רואים את אמותיהם ורוצין לינק ובוכין ואמותיהם רואים את בניהם ורוצים להניקם ובוכות הילדים ק"כ אלף וג' אלפים הרבה משנים עשר רבוא שנ' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה ארבעים שנה האריך אפו עמהם כנגד ארבעים יום ששלח את יונה ולאחר ארבעים שנה שבו למעשיהם הרעים הרבה מן הראשונים ונבלעו כמתים בשאול תחתיה שנ' מעיר מתים ינאקו שלח הב"ה ביד עבדיו הנביאים אל ישראל ואומ' שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך עד ההוא ששמעכם בהר סיני אומ' אנכי ה' אלהיך כי כשלת בעוניך ומלך אין כתיב כאן אלא כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים קחו עמכם כסף וזהב אין כתיב כאן אלא קחו עמכם דברים ואין כתיב כאן ונשלמה כסף וזהב אלא ונשלמה פרים שפתינו ר' יהודה אומ' אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך צער ומתוך הדחה ומתוך הטלטול ומתוך שהוא אין להם מחיה ואין ישראל עושין תשובה עד שיבא אליהו הנביא שנ' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
בא וראה מאחאב מלך ישראל שעשה תשובה גדולה. שא נא עיניך וראה מ"ש בזה בספרי זוטא נפש כל חי מערכת א' אות כ"ב ובקונטרס עמודי חיים עמוד תורה סעיף צ"ב ובמ"ש פרי בטני נר"ו בספר אבות הראש פל"ו. ועיין בתנא דבי אלי' פ"ג בנוסחא חדשה וי"א אחאב.
ובאותו לשון שחטא בו בלשון עשה תשובה. מכוון יפה לפרק דלעיל מזה דבל' מצרי אמר מי כמוך ופי' מוה"ר ולע"א לתקן באותו לשון שחטא והפשט מי ומ'י ההולכים אך תוכו רצוף כלשון עמו שהיה משבר ל' מצרי ומי לנו גדול ממשה דאף בו אמרו כן כדאיתא במד"ר ס' שמות בפסוק ומאז באתי אל פרעה אז ישיר משה.
והוא העביר את בנו באש גי בן הינום. פירש מוה"ר ולא עוד אלא דשם פתח גהינם יע"ש. ובזה יובן רשעים אפילו על פתחה של גיהנם אינן חוזרין [עירובין יט א] וק"ל. והאמת אגיד דנזדעזעתי בקוראי מימר קדישין יוצא מפי כה"ג בזה מוה"ר שם, דכתב בהא דמנשה דעד שתתקדש נפשך בתכלית הקדושה לא תוכל להבין דברי אלה, וכל הקורא בהם יודע אני שהוא כרוח היוצא מהנוד דהעומד אינו מרגיש קול הברה, והנוד עצמו אינו מרגיש עד שיגיע זמן דיצמח פורקניה ע"כ.
כותבים כתבי עמל ובאים איש אל רעהו במשכב זכר. נראה דכיונו בזה למ"ש במד"ר סדר בראשית פכ"ו עד שכתבו גמוסיות וכו', וע"ש בחי' מ"ש בזה יע"ש, כן ננוה למדו מדורות הראשונים והיו עושין כן.
והשיב לב אבות וכו'. היינו דדריש לשון תשובה. ואתי שפיר לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לפי מה שפירש הרב לחמי תודה בכונת אומרינו והסר השטן מלפנינו, דיש עונות דאבותינו חטאו ויש עונות דהבנים חוטאים בדור האחרון מה שלא נמצא באבות מקודם ע"ש. ולפי זה יבא המאמר דלעיל פרק מ' שלח נא ביד תשלח ביד אליהו מהאי קרא גופיה דהנני שולח לכם, והוא דבפ' ופרעה הקריב דרשו שהקריבן לתשובה וצר למשה איך יבא התשובה ע"י פרעה הרשע יותר טוב שלח ע"י אליהו הנני שולח לכם, והשיב הקדוש ברוך הוא דזהו לעתיד תשובה גדולה אך עתה יודע אני שאינן עושין תשובה גדולה ופסל מיכה עובר בים ועתידין לעשות העגל, ודומה לזה הוא המשל שהובא בפמ"א מפרכיות שחורות ללבנות, כן הדמיון מתשובה ע"י פרעה לתשובה ע"י אליהו, ונכון בעיני מאד. ומהמשל הזה אתה תשמע דשפיר קפדי על המד"ת או על הש"ץ שלא יקח קנין מהחתן בסודר כי אם לבן, ודרך החתן ללבוש לבנים ביום חתונתו.
ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך הצער והדוחק והטלטול ושאין להם מחיה. מוה"ר ולא עוד אלא כדרכו דה"ק דמהפך בזכותן של ישראל לשבח. והרואה יראה דלא יעבור פירושו בשטח לשון המאמר, ובשגם המאמר דמעמיד להם מלך כהמן והוא הביא לעיל דצ"ה רע"ב כאחשורוש יע"ש לא יכון עם דרכו.
ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה. פירש מוה"ר ולא עוד אלא על מ"ש החינוך בפירוש המאמר עונש שמענו אזהרה מנין דאינו מניחו הקדוש ברוך הוא שיאמר אני חוטא ואני מתרצה בעונש יע"ש. וזה מפורש נמי בר"י החסיד זיע"א בספר החסידים סימן ש"א על מי שלא היה רוצה לקרות שנים מקרא ואחד תרגום ואומר אין לי חפץ דמאריכין ימיו, ע"ש דבריו כי נעמו, ועיין בסה"ק כף החיים סימן ז"ך אות ח'.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק מד (עריכה)
רבי יוחנן בן נורי אומר: כל הגבורות והנפלאות שעשה הב"ה [הקדוש ברוך הוא] לישראל במצרים ובים סוף, חזרו ונסו את הב"ה [הקדוש ברוך הוא] עשר פעמים, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים" ועוד הלשינו על הב"ה [הקדוש ברוך הוא] ואמרו: עזב אותנו במדבר הזה ואין שכינתו בקרבנו, שנאמר: "היש ה' בקרבנו".
רבי ישמעאל אומר: אחר הפרשה הזאת מה כתיב? "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" בא עליהם עמלק להלחם בהם ולהפרע מהם. והבא מן הדרך מקדימין אותו במאכל ובמשתה והוא ראה אותם עייפים ויגעים משעבוד מצרים ומענוי הדרך ולא שם על לבו על מצות כבד, אלא שעמד על הדרך כדוב שכול, כאיש להמית אם על בנים, שנאמר: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך".
רבי זכריה אומר: נכד עשו היה עמלק ובאיבת זקנו בא עליהם, להפרע מהם. והיה עמוד הענן סובב אל מחנה ישראל כעיר מוקפת חומה, ולא היה צר ואויב יכול להגיע בהם, אלא כל מי שהיה צריך טבילה היה הענן מפלט אותו חוץ ממחנה ישראל שהיה קדוש, ועמלק מזנב והורג את מה שאחרי הענן, שנאמר: ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. אמר משה ליהושע: בחר לנו אנשים בית אבות אנשים גבורי חיל, יראי שמים, וצא הלחם בעמלק. ומשה אהרן וחור עמדו במקום גבוה בתוך מחנה ישראל, אחד מימינו ואחד משמאלו. מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שם שנים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו. וכל ישראל יצאו חוץ לאהליהם וראו את משה כורע ומשתחוה על ברכיו והם כורעים על ברכיהם, נופל על פניו ארצה והם נופלים על פניהם ארצה, פירש את כפיו לשמים והם פורשים את ידיהם לשמים. מכאן אתה למד ששליח צבור המתפלל כך, כל העם עונים אחריו. והפיל הב"ה את עמלק ואת עמו לפי חרב.
רבי שילא אומר: רצה הב"ה [הקדוש ברוך הוא] להשמיד ולהכרית את כל זרע של עמלק מן העה"ז [העולם הזה] ומן העה"ב [העולם הבא] שנאמר: "כי יד על כס יה מלחמה ה' בעמלק מדור דור".
ר' פנחס אומר: אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל, ואומר להם זכורים אתם שאמרתם במדבר הזה היש ה' בקרבנו אם אין. אלא אמר משה: אם אני אומ' להם כך, הרי אני מגלה את פניהם, והמגלה פנים לחבירו אין לו חלק לעה"ב [לעולם הבא]. אלא אני אומר להם כך: מעשה עמלק מעשה עמלק והם מבינים מה שכתוב לפניו. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו פרדס אחד וכלב קשור בפתח הפרדס, והמלך יושב בעליותיו, צופה ומביט כל מה שבפרדס. נכנס אוהבו של מלך לגנוב מן הפרדס ושיסה בו את הכלב וקרע את בגדיו. אמר המלך: אם אני אומר לאוהבי: למה נכנסת לתוך הפרדס? הרי אני מגלה את פניו. אלא הריני אומר לו: הראית אותו כלב שוטה איך קרע את בגדיך ולא היה מבין שאתה אוהבי? כך אמר משה: הרי אני אומ' להם לישראל מעשה עמלק ומיד הם מבינים מה שכתוב לעיל. לפיכך אמר להם משה: "זכור את אשר עשה לך עמלק". היאך יתקיימו וזה זכור אמ' להם: לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ. זה כוס וזה כוס. זה זכור לשמור ולקדש את יום השבת וזה זכור להשמיד ולהכרית את כל זרעו של עמלק, שנאמר "והיה בהניח ה'" וכו' שכחו ישראל להשמיד ולהכרית את כל זרעו של עמלק, והב"ה לא שכח. וכשמלך שאול אמ' לו שמואל כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל והחרמתם את כל אשר לו מה הוא את כל אשר לו עד משתין בקיר ולא תחמול עליו והמתה ולקח שאול את אנשי המלחמה ויצא לקראת עמלק וכשבא שאול לאמצע הדרך עמד והרהר בלבו שנ' ויבא שאול עד עיר עמלק אמ' שאול אם האנשים חטאו הנשים מה חטאו והילדים מה חטאו ואם הילדים חטאו הבהמה מה חטאה יצתה בת קול ואמרה לו שאול אל תהי צדיק הרבה יותר מקונך שנ' אל תהי צדיק הרבה ר' אומ' כשבא שאול למחנה עמלק ראה בני יתרו מתערבים בתוך בני עמלק אמ' להם התפרדו מתוך עמלק שנ' ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו מתוך עמלקי ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל וכי עם כל בני ישראל עשה חסד יתרו והלא לא עשה אלא למשה בלבד אלא מכאן אתה למד שכל העושה חסד עם אחד מגדולי ישראל כאלו עושה חסד עם כל בני ישראל ובשביל החסד שעשה נתמלטו בניו מתוך בני עמלק ר' יוסי אומ' כשבא סנחריב לארץ ראו כל העמים שסביבות ארץ ישראל מחנה סנחריב ונתייראו הרבה מאד וברחו איש ממקומו שנ' ואסיר גבולות עמים וכו' ועמלק נכנס למדבר ונתערבו עם בני ישמעאל וכלם היו עשרה עמים שנ' אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה וכלם עתידים לנפול ביד בן דוד כאש להבה שנ' אלהי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים כן תרדפם בסערך וכו':
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
כל מי שהיה צריך טבילה היה הענן מפליטו חוץ ממחנה ישראל והיה מחניך קדוש. אף על גב דלעיל סוף פמ"א אמרו דהיו כמלאכי השרת ולא ראו טיפת קרי בימיהם וכו' וכן בריש פמ"ז, ועיין נמי למוה"ר ולא עוד אלא בפרק ל"ד בשבח דור המדבר יע"ש, אפשר דעל שאר טומאות הבאות מבחוץ היה אופן דיארע להם בהיסח הדעת. ועיין בספר ראש דוד ז"ל סדר בא דמ"ז ע"ג ודוק
אנשים בני אבות אנשים גבורי כח וחיל יראי שמים. עיין מה שאספתי כלי'ל לאיש'ים בסה"ק החפץ חיים סימן ז' אות א', העוד לנו בקונטרס ישמח חיים מערכת א'
נכד עשו הוה עמלק מה שהחריד אלינו את כל החרדה. מוה"ר ולע"א [ןלא עוד אלא] כתב למה נענש עמלק. תמהני אמאי לא אייתי בידיה דזאת לפנים חקרוה שרים על פרעה בגזרת בין הבתרים ועל הנקמה אשר יעשה באומות לעתיד, והתירוצים שנאמרו דלא הרשה לאומה, ודוקא על ביטול תורה שייך לו, אך על היש ה' בקרבנו או שאר עבירות שמנו מה לו ולצרה טפי משאר אומות ושהוסיפו על הרעה ושלא כיונו לשם ה' אלא לנקמה ושבקשו להחטיאם דהוא יותר מן ההורגו וכיוצא, כל זה שייך הכא נמי.
מכאן אתה למד שש"ץ אסור להתפלל אם אין שנים עומדין. ומנהג עירנו באיזה בתי כנסיות דבימים נוראים נוהגים כן אך לא בשאר ימות השנה
כתוב אחד אומר זכור את אשר עשה לך עמלק וכתוב אחד אומר זכור את יום השבת לקדשו היאך יתקיימו ב' מקראות הללו. עיין במוה"ר בספר קול יעקב דרוש ג' לשבת זכור, ולמוה"ר מראה הגדול ח"א בשלשה דרושיו לשבת זכור, ולהרב מר בריה בספר נאה דורש ושם בספר ולא עוד אלא ד"ק ע"ג. ואני בעוניי יתכן לפתור המאמר עפ"י הירושלמי דפורים שחל להיות בשבת דעושים הסעודה אחר השבת. ועיין במחברים בסי' תרפ"ח ובמ"ש הרב נודע ביאודה ח"א או"ח סימן מ"ב ודו'ק בדברות קדשם ויתיישב כונת המאמר.
כשבאו ישראל לארץ שכחו להכרית ולהשמיד את כל זרעו של עמלק. מוה"ר ולע"א [ןלא עוד אלא] היפך בזכותם עם מה שפירשו במאמר וירא יעקב שמא יהרג ויצר לו שמא יהרוג אחרים דאחרים היינו ר"מ, ואמרו דמבני בניו של עשו למדו תורה ברבים ומנו ר"מ יע"ש. ובזה מתרצתא שפיר החקירה שהפליא לתמוה, והאריך למעניתו הרב צרור המור דודי לי אליהו רבה בע"ס ארח משפט ז"ל בדרוש לשבת זכור דאיך מזמן יאושע עד שאול לא נתעורר לקיים מצוה זו, עיין בדבריו שהגדיל המדורה, והרי לפנינו דהפרקי ר"א שאל כזאת, והכהן הגדול מוה"ר ז"ל מצא קצת זכות לישראל ע"ש. והקורא בתדב"א יבין את זאת דבתורה רמוזה שהוא במספר המלחמות שיהיו עם עמלק לא פחות ולא יותר כיע"ש.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק מה (עריכה)
ר' שמעון בן יחאי אומר: כשנגלה הב"ה [הקדוש ברוך הוא] על משה מתוך הסנה לשלחו אל מצרים אמר משה לפני הב"ה [הקדוש ברוך הוא]: רבון כל העולמים השבעה לי כל מה שאני מבקש לעשות אתה עושה לי, שאם אדבר דבר[ים] לפני פרעה ולא תעשה אותם - ויהרגני. והב"ה נשבע לו שכל מה שהוא מבקש הוא עושה, חוץ משני דברים - מלהכנס לארץ ישראל, ומיום המות. ומניין שנשבע לו? שנאמר: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" (ישעיהו מה:כג) וכשקבלו ישראל את התורה ר"ל עשרת הדברות לאחר ארבעים יום שכחו את אלהיהם ואמרו לאהרן: המצריים היו נושאין את אלהיהם ומשוררין ומזמרין לפניו ורואין אותו לפניהם קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כשקוץ המצריים ונראה אותו לפנינו שנ' קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כשקו"ץ הלכו להם אצל עושי דברו של משה ואהרן וחור בן אחותו ומניין שהיה חור בן אחותו שנ' ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ולמה נקרא שמה של מרים אפרת אלא פלטני של בת מלכים גדולי הדור שכל נשיא וגדול שעמד בישראל נקרא שמו אפרתי וכן ודוד בן איש אפרתי וכי אפרתי היה והלא משבט יהודה היה אלא פלטי בן מלכים גדול' הדור וירבעם בן נבט איש אפרתי ולפי שהיה חור משבט יהודה מגדולי הדור התחיל מוכיח את ישראל בדברים קשים כזבים שבישראל עמדו עליו והרגוהו וראה אהרן לחור שנהרג ובנה מזבח להם שנ' וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה ראה שנהרג חור בן אהרן ובנה להם מזבח שנ' ויבן מזבח דן אהרן דין בינו לבין עצמו אמ' אם אני אומ' לישראל תנו לי כסף וזהב מיד הם מביאים אלא הריני אומ' להם תנו לי נזמי נשיכם ונזמי בניכם ובנותיכם והיה הדבר בטל ממנו שמעו הנשים ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להם אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא שמעו להם ונתן הב"ה שכרן של נשים בעה"ז ובעה"ב ומה שכר נתן להם לעה"ב לעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים שנ' המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייך ראו האנשים שלא קבלו הנשים ליתן את נזמיהן לבעליהן ועד אותה שניה היו הנזמים באזניהם כמעשה המצריים וכמעשה העברים ופרקו את נזמיהם שבאזניהם ונתנו שנ' ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם באזני נשיהם אין כתיב כאן אלא באזניהם ומצא אהרן בין הנזמים ציץ של זהב אחד כתוב עליו שם הקדש וחרות עליו כצורת עגל ואותו לבד השליך לכור של אש שנ' ויצא העגל הזה ויצא העגל הזה גועה וראו אותו כל ישראל ותעו אחריו ר' יהודה אומ' סמאל נכנס והיה גועה להתעות את ישראל שנ' ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וראו כל ישראל את העגל ותעו אחריו וישתחוו לו ויזבחו לו אמ' הב"ה למשה שכחו ישראל לכח גבורתי שעשיתי עמהם במצרים ועל ים סוף ועשו להם ע"ז אמ' הב"ה למשה לך רד מנחלתך כי כרו להם שוחה אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים עד שלא חטאו ישראל לפניך היית קורא אותם עמי שנ' והוצאתי את צבאותי את עמי ועכשו שחטאו לפניך אתה אומ' לי לך רד כי שיחת עמך עמך הם ולא עמי שנ' והם עמך ונחלתך ולקח משם את הלוחות והיה יורד והיו הלוחות סובלין את עמ"י עצמן ואת משה עצמו עמן וכשראו העגל ואת המחולות ברחו הכתובים מעל הלוחות נמצאו כבדים על ידו משה ולא היה משה יכול לסבול את עצמו ולא את הלוחות והשליכן מידו ונשתברו תחת ההר שנ' ויחר למשה אמ' משה לאהרן מה עשית לעם הזה ופרעת אותם כאשה פרועה מזנות אמ' לו ראיתי מה שעשו לחור ונתייראתי הרבה מאד ר' או' לא נשתתכו הנשיאים למעשה שנ' ואל אצילי בני ישראל לא שלח מש"ה ידו לפי' זכו לראות פני השכינה שנ' ויראו את אלהי ישראל ר' יהודה אומ' אף שבט לוי לא שתף עצמו במעשה העגל שנ' ויעמוד משה בשער המחנה וכו' ראה משה את שבט לוי שלא נשתתף עמהם ונתגבר בכחו ולקח את העגל ושרפו באש וכתתו כעפר ארץ וזרקו על פני המים שנ' ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק לעפר ויזר על פני המים וישק את בני ישראל והיה משקה את ישראל וכל מי שנשק את העגל היו שפתותיו נתפשות מהזהב ושבט לוי היו הורגים אותו עד שנפלו מישראל כשלשת אלפי איש שנ' ויפלו מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש שלח הב"ה חמשה מלאכים להשחית את ישראל ואלו הן קצף אף חימה משחית וחרון שמע משה ויצא לקראת אברהם יצחק ויעקב אל מערת המכפלה אמ' להם אם אתם מבני העה"ב עמדו לפני בשעה הזאת שהרי בניכם נתנו לטבחה כצאן ושם עמדו לפניו אברהם ויצחק ויעקב אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים לא כך נשבעת לנו להרבות זרעכם כככבי השמים שנ' זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ובזכות שלשה אבות הללו נעצרו שלשה מלאכי חבלה קצף אף חימה ונשתיירו שנים חרון ומשחית אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים למען השבועה אשר נשבעת להם כך עצור משחית מישראל ונעצר המשחית שנ' והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו ועוד אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים למען שמך הגדול והקדוש שהודעת לי עצור חרון אף מישראל שנ' שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך מה עשה משה חפר בארץ כבית דירה גדולה בנחלת בני גד וטמן את חרון אף בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורים ובכל זמן שהיו חוטאין היה עולה ופועל בפיו לנשוך ברוחו להשחית את ישראל והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה לארץ לפי' נקרא שמו פעור וכשמת משה מה עשה הב"ה נתן את קברו כנגדן וכל זמן שהם חוטאין והוא רוצה לעלות ולפעור את פיו ולנשוך ברוחו להשחית את ישראל והוא רואה את קברו של משה כנגדו הוא מתפחד ויורד למטה לארץ ולכך נאמ' ויקבור אותו בגיא מול בית פעור:
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
בי נשבעתי. אינו מובן והוה שייך לכן אמר, דאין לכן אלא שבועה דכבר דרשוהו הכי על גאולת ישראל. ובספר ולא עוד אלא מצא פתרון לזה ותראה בזוה"ק בסוד בי נשבעתי בז"א ע"ש ודוק.
ונתן להן הקדוש ברוך הוא שכרן בעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים ונתן להן שכר לעוה"ב שהן עתידות להתחדש כמו ר"ח שנאמר המשביע בטוב עדייך תתחדש כנשר נעורייכי. עיין להטור באו"ח סימן זי"ת ולמרן בית יוסף ולהרב אליה רבה ולהרב פרי מגדים שם ובדרוש אשר בסו"ס ובחרת בחיים יע"ש ועיין ריש פרק נ"א
ובזכות ג' אבות נעצרו קצף אף וחימה ונשתיירו ב' אמר למען שנשבעת להם עצור משחית ולמען שנשבעת לי שוב מחרון מה עשה משה חפר בנחלת גד כבית דירה גדולה וטמן חרון כחבוש בבית האסורים וכשחוטאין ישראל פוער פיו ומשה מזכיר את השם ומורידו לארץ ולכך נקרא פעור ולכך נקבר מול בית פעור. זה המאמר לא יכון עם המד"ר ס' כי תשא פמ"ד ומדרש תהלים ותנחומא שם והובא בילקוט תהלים סימן ז' קומה ה' באפי'ך ומשה הרג לחמה דקצף משחית השמד בשביל ג' אבות ע"ש, ואינן שוין עם הך דהכא. ועיין להגאון הרמ"ז [הרב מור זקני] בספר מערכי לב ח"ב ריש דרוש פ"ט ובספר ארץ החיים מזמור ד'.
גם במאמר ולמען שנשבעת לי ראיתי למוה"ר כהן הראש שם בספר ולא עוד אלא דהסיעו לדבר אחר לשבועה שלא יכנס לארץ יע"ש, ולא ידעתי איך נייד מהפשט כדאמרי בריש האי פרקא דנשבע לו דכל מה שמבקש משה רבינו עושה הקדוש ברוך הוא רצונו לבר מקרי, ואם כן על סמך זה אמר ולמען שנשבעת לי דהוא לפי מה שהתחיל דעדיין לחלוחית הדיו קימת ממאמר זה דנשבע לו לקיים דברו ככל אשר שואל, ופשוט וכדאמר לקמן פמ"ו ולמען השבועה שנשבעתי לך.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק מו (עריכה)
רבי אלעזר בן עזריה אומר ערב שבת בששה לחדש בשש שעות ביום קבלו ישראל את הדברות ובתשעה שעות ביום חזרו לאהליהם והיה המן מוכן להם לשני ימים ושבתו ישראל באותה שבת שמחים כשמחת החג שזכו לשמוע קולו של הקב"ה, שנאמר (דברים ה, כג): "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים", אמר הקב"ה למשה בלשון נקיה לך אמור להם לישראל לכו איש לאהלו, שנאמר (שם, כו) "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם", יכול אף אתה תשוב אלא מכאן אתה למד שמשעה שהזהיר משה את התורה לישראל לא קרב משה אצל אשתו, שנאמר (שם, כז) "ואתה פה עמד עמדי".
ר' יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת מקרא בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה ובשבעה עשר בתמוז ושבר את הלוחות והרג את לייטי ישראל ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והרג את כל אשר נשק לעגל והכרית ע"ז מישראל והתקין כל שבט במקומו, ובראש חדש אלול אמר לו הקב"ה (שמות כד, יב): "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה" והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עכומ"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו): "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה.
רב כהנא אומר הלוחות לא נבראו מן הארץ אלא מן השמים מעשה ידיו של הקב"ה, שנאמר (שמות לב, טז): "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה", המה הלוחות שהיו מקדם, "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא", הוא המכתב שהיה מקדם, "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", אל תקרי חרות אלא חירות.
וכשאמר הקב"ה למשה (שם לד, א) "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים" מחצב סנפרינון נברא למשה בתוך אהלו וחצבן, שנאמר (שם, ד) "וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁוֹנִים", ירד משה עם הלוחות ועשה ארבעים יום בהר יושב לפני הקב"ה כתלמיד שהוא יושב לפני רבו קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת משנה בלילה.
אמרו לו מלאכי השרת משה לא נתנה התורה הזאת אלא למעננו, חזר משה ואמר להם כתיב בתורה "כבד את אביך ואת אמך" וכי יש לכם אב ואם, ועוד כתיב "אדם כי ימות באהל" מה שאין ביניכם מקרה מות ולא נתנה אלא בשבילנו, וחשו ולא עוד. מכאן אמרו עלה משה במחכמתו אל העליונים והוריד עוז מבטח של מלאכי השרת, שנאמר (משלי כא, כב): "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה", ראו מלאכי השרת שנתן הקב"ה תורה למשה עמדו גם הם ונתנו לו מתנות אגרות ופתקין לבני אדם רפואות לבני אדם, שנאמר (תהלים סח, יט): "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי".
בן בתירא אומר ארבעים יום עשה משה בהר ודרש בדברי תורה וחוקר באותיותיה, ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשור לחדש ביום הכפורים והנחילה לבני ישראל לחק עולם, שנאמר (ויקרא טז, לד): "וְהָיְתָה זֹאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם".
ר' זכריה אומר קראו בתורה ומצאו כתוב בה "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם" ובו ביום העבירו שופר בכל המחנה שיצומו כל העם מאיש עד אשה מגדול ועד קטן ואלולי יום הכפורים לא היה העולם עומד שיום הכפורים מכפר בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר "שבת שבתון היא" שבת העה"ז שבתון העה"ב, ואפי' כל המועדות עוברים יום הכפורים אינו עובר, שיום הכפורים מכפר על הקלות ועל החמורות שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" מחטאתיכם אין כתיב כאן אלא מכל חטאתיכם.
אמר סמאל לפני הקב"ה רבון כל העולמים על כל העכומ"ז נתת לי רשות ועל ישראל אין אתה נותן לי רשות, אמר לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש להם חטא, ואם לאו אין לך רשות עליהם, לפיכך נותנין לו שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את ישראל שלא לבטל קרבן של ישראל, שנאמר "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל", גורלו של הקב"ה קרבן עולה וגורלו של עזאזל שעיר חטאת, וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר "ונשא השעיר עליו את כל עונותם", ראה סמאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים אמר לפניו רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים:
- מה מלאכי השרת אין להם קפיצין כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים.
- מה מלאכי ישראל אין להם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים.
- מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים.
- מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים.
והקב"ה שומע עתירותן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל הכהנים ועל כל עם הקהל למגדול ועד קטן, שנאמר "וכפר את מקדש הקדש", אמר משה ביום הכפורים אראה כבודו של הקב"ה ואחר כך אני מכפר על עונותיהם של ישראל, אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם (שמות לג, יח): "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ", אמר לו הקב"ה משה אין אתה יכול לראות את כבודי שלא תמות שנאמר "כי לא יראני האדם וחי", אלא למען השבועה שנשבעתי לך והשם שהודעתי לך אני אעשה רצונך, עמוד בפתח מערה ואני אעביר לפניך את המלאכים המשרתים לפני שנאמר (שמות לג, יט): "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ", וכשאתה שומע את השם שהודעתי לך שם אני עומד לפניך ועמוד בכחך ואל תפחד, שנאמר "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם". אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה הרי אנו משרתים לפניו ביום ובלילה ואין אנו יכולין לראות את כבודך, וזה ילוד אשה רוצה לראות את כבודך, ועמדו בזעף ובבהלה להמיתו והגיעה נפשו עד מות, מה עשה הקב"ה נגלה עליו בענן שנאמר "וירד ה' בענן", וזו היא ירידה שביעית, וסכך עליו הקב"ה בכף ידו שלא ימות, שנאמר "והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי", וכשעבר הסיר הקב"ה את כף ידו מעליו וראה אחורי השכינה, שנאמר "והסירותי את כפי [וראית את אחורי]", התחיל משה צועק בקול גדול ואמר "ה' ה' אל רחום וחנון" אמר לפניו סלח נא לעוונותיהם של ישראל על מעשה העגל, ואלו אמר משה סלח נא לעונותיהם של ישראל עד סוף כל הדורות היה עושה כן, לפי שהיתה שעת רצון, וכן הוא אומר "בעת רצון עניתיך", אלא אמר סלח נא לעונותיהם של ישראל על מעשה העגל, אמר הקב"ה הרי כדבריך עשיתי, שנאמר "ויאמר ה' סלחתי כדבריך".
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
בו' שעות ביום קבלו יו"ד הדברות ובט' שעות ביום חזרו לאהליהם. עיניך תראנה מ"ש בזה בסה"ק נפש כל חי מערכת מם אות ס"ו. ומ"ש דעל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בר"ח אלול. עיין להטור בריש סימן תקפ"א ולמור'ם בהג'ה ולהמחברים שם ודוק.
ואפי' כל המועדות עוברין יוה"כ אינו עובר. זה סותר למ"ש כל המועדות בטלין חוץ מפורים וגם יוה"כ יהיה כפור'ים.
על כל האומות נתת לי רשות ועל ישראל אין אתה נותן לי רשות. היינו כדברי המד"ר סדר טהרה פי"ח [ג] דקרא הקדוש ברוך הוא למלאך המות וא"ל אין לך עסק באומה זו למה שהן בני וכו'. ועיין בסה"ק זכירה לחיים ח"ב (דמ"ד ע"ב) ודוק. ועי' מ"ש מו"ה ולע"א [ולא עוד אלא] בסוף דבריו.
אראה כבודו ואח"כ אני מכפר הראני נא א"ל הקדוש ברוך הוא אי אתה יכול שלא תמות כי לא יראני האדם וחי. פירש מוה"ר ולע"א דמענותנותו בקש קודם שיתכפרו דהו"ל כמו נח בדורו, דאם אחר שיתכפרו במקום שבעלי תשובה עומדים הם גדולים ממשה ולכך בקש מקודם, וזה דדייק הראני נא, והשיב לו הקדוש ברוך הוא דראית פניו הוא מקור חיים באור פני מלך חיים ועי"ז גורם שלא תמות, והרי גזרתי שתמות ואיך תוכל לראות פני דתחיה לעולם. וזה פי' הכתוב כי לא יראני האדם מסיבת כי ע"י הראיה וחי לעולם וזה לעתיד, אך עתה צריך שימות זת"ד דפח"ח. וזה בקש דוד במזמור ט"ז תודיעני אורח חיים, שיהיו אומרים דוד מלך ישראל חי וקיים לעד, וזהוא בזמן דאזכה שובע שמחות את פניך כי אתה מקור החיים, ואתי שפיר קרא דלעתיד ונחיה לפני'ו לפי הדרשה דלקמן פנ"א.
ואילו היה אומר משה. עד סוף כל הדורות היה עושה כן ובזה הראה כחו וגבורתו רשב"י דאמר דמדורו עד סוף כל הדורות. עיין סוכה דמ"ה ע"ב ובספר והו"א [והוכיח אברהם] פטו"ב.
מתוך: פרקי דרבי אליעזר פרק מז (עריכה)
תבנית:קטע עם כותרת תבנית:קטע עם כותרת תבנית:קטע עם כותרת תבנית:קטע עם כותרת תבנית:קטע עם כותרת תבנית:קטע עם כותרת תבנית:קטע עם כותרת