פרקי דרבי אליעזר פרק לו

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק לו · >>

בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל לא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כחו וכגבור גלל האבן מעל פי הבאר והיתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה וראו הרועים ותמהו שכלם לא היו יכולין לגלול את האבן מעל פי הבאר שנ' ויגש יעקב ויגל את האבן ר' עקיבא אומ' כל מי שהוא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו דרכו מצלחת לפניו ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה מאליעזר עבד אברהם שעד שלא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו שנ' הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה היוצאת והב"ה הצליח דרכו שנ' וה' הצליח דרכי ועוד ממי אתה למד ממשה רבינו עליו השלום שעדיין לא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו שנ' ולכהן מדין שבע בנות והצליח דרכו וגאל את ישראל ממצרים ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה משאול עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו שנ' המה עולים במעלה העיר וכו' והצליח דרכו ועלה למלוכה ומניין מיעקב עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות שנ' והנה רחל בתו באה רב הונא אמ' הכל בישול הפסק לא בהע"ז ולא בעה"ב שנ' ואל שדי יברך אותך ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם שנ' ויתן לך את ברכת אברהם הוי אומ' טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך אפים מגבה רוח דבר זה אמ' יעקב אבינו שבכל יום ויום מאריך את רוחו ואומ' כל דברי נגינות מגבה רוח זה עשו הרשע שבכל יום ויום היה אוכל מצידו ומגסות רוחו לא היה נותן ממאכלו ליעקב מאומה פעם אחת יצא לצוד ציד ולא עלתה בידו וראה יעקב אוכל מאכל עדשים וחמד אותם בלבו ואמ' הלעיטני נא מן האדום האדום הזה אמ' לו יעקב אדום יצאת ממעי אמך ומאכל אדום חמדת לאכול על כן קרא שמו אדום ר' אליעזר אומ' מאכל עדשים מאכל אבל תדע לך שהוא כן שכשנהרג הבל היו אבותיו אבלים ועליו אכלו מאכל אבל וכשנשרף הרן באור כשדים היו הורינו אוכלים על אבל עדשים כאבל וכצרה על שהיתה הצר"ה השררה והבכורה לעשו ובאותו היום מת אברהם אבינו וישראל אוכלים מאכל עדשים על אבל וצרת בית המקדש ועל גלות ישראל מכאן אתה למד שאין בני עשו שכניך נופלים עד שיבא שריד מיעקב ויתן לבני עשו מאכל עדשים כאבל וצרה ויקח מהם ששררה ומלכות ובכורה מה שקונה יעקב ממנו בשבועה שנ' השבעה לי כיום וישבע לו ר' עקיבא אומ' כל מקום שהיו אבותינו הולכים היה הבאר מהלכת לפניהם וחופרן בארץ שלשה פעמים ומוציאין אותן לפניהם אברהם חפר שלשה פעמים ומצא אותה לפניו שנ' וישב יצחק ויחפור את בארות המים ויצחק חפר בארץ שני פעמים ומצא אותה לפניו שנ' ויחפרו עבדי יצחק בנחל כתיב בירושלמי והיה ביום ההוא לפני הב"ה קודם שיבא יעקב לחרן מה עשה הב"ה שלח מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו ממנו מהרבה מה שהיתה רחל רועה שנ' כי רועה היא ומניין שנשתייר מעט מהרבה שנ' ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות ר"ל הנותרות מן המגפה וכי רגלו של יעקב להפרות ולהרבות צאנו של לבן אלא מכאן שיש רגל לאדם מבורכת שנ' ויברך ה' אותך לרגלי וכן לבן אמ' ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו ויאמר לו לבן הכי אחי אתה ועבדתני חנם וכי אחיו היה והלא בן אחותו היה אלא ללמדך שבן אחותו של אחותו קרוי כבנו ובן אחיו של אדם כאחיו מאין אנו למדים מאברהם אבינו שנ' ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו וכתיב אחר אומ' וישמע אברם כי נשבה אחיו וכי אחיו היה והלא בן אחיו היה אלא ללמדך שבני אחיו של אדם כאחיו ובני בניו של אדם כבניו מניין שהם כבניו מיעקב שאמ' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכי בניו היו והלא בני בניו היו אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו התחיל יעקב לעבד באשה שבעה שנים לאחר שבעה שנים עשה משתה שבעת ימים ולקח את לאה ועוד הוסיף שבעת ימים אחרים משתה ושמחה ולקח את רחל שנ' מלא שבוע זאת ויעש יעקב כן וימלא שבוע זאת ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב אבינו הדא הוא דכתי' ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה אמ' הב"ה אתם גמולכם חסד עם יעקב עבדי אף אני אתן לכם (שכרכ) [שכרכם] ולבניכם בעה"ז בשביל שלא יהיו לרשעים נח לעתיד לבא שנ' ונעמן שר צבא מלך ארם וכו' לבן לקח את שתי שפחותיו ונתן לשתי בנותיו וכי שפחותיו היו והלא בנותיו היו אלא מבנותיו של אדם מפלגש נקראו שפחות שנ' ויתן לבן לרחל בתו ר' לוי אומ' ראה הב"ה בצרתה של לאה ונתן לה הריון בטן ניחומין לנפשה וילדה איש טוב תואר וחכם ואמרה ראו בן שנתן לה הב"ה שנ' ותהר ותלד לאה ליעקב בן ותקרא שמו ראובן ועל כן קראה שמו ראובן ר' אליעזר אומ' משבעה חדשים ילדה לאה את בניה ולשבעה חדשים נולדו ליעקב אחת עשר בנים ובת אחת וכלם נולדו וזוגו עמו חוץ מיוסף שלא נולדה זוגתו עמו שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה וחוץ מדינה שלא נולדה זוגה וכמה אמרו חסרה הילדה הזאת לנו דין ומשפט על כן קרא שמה דינה ועוד היה ר' אליעזר אומ' ברח יעקב לבא אל לבן וברח לצאת מפני לבן ברח לבא אל לבן מניין שנ' ויברח יעקב שדה ארם וברח מפני לבן שנ' ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב ולמה ברח שאמ' לו הב"ה יעקב יעקב איני יכול לשכון שכינתי עליך בחוצה לארץ אלא שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך לפיכך ברח ולקח לבן את כל אנשי עירו גבורי כח ורדף אחריו להרגו ירד מיכאל המלאך ושלף חרבו אחריו ובקש להרגו ואמ' לו אל תדבר עם יעקב מטוב עד רע שנ' ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה השכים לבן בבקר וראה את כל אשר ליעקב ואמ' כל אלו משלי הם הואיל ולקחת את כל אלה למה גנבת את אלהי התרפים שלי שהייתי משתחוה להם ומה הם התרפים שוחטין אותן בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמן טוב וכותבין על טס זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו בכר ומדליקין נרות לפניו ומשתחוין לו והוא מדבר עמהן ומניין שהתרפים מדברים שנ' כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ולא עוד אלא להכרית ע"ז מבית אביה ולא ידע יעקב בכל אלה אמר כל מי שיגנוב התרפים ימות בלא עתו והיוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך וילדה רחל ומתה שנ' ויהי בצאת נפשה כי מתה ר' יהודה אומ' שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ ואלו הם אברהם יצחק ויעקב אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא עיר יבוס נקרא יבוסים ולא קבלו האנשים עליהם התחיל כורע ומשתחוה אליהם שנ' וישתחו אברהם לפני עם הארץ אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה כרות עמנו שבועה שאין ישר' יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם ואח"כ קנה את המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם וישמע אברהם אל עפרון מה עשו אנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ רצו להכנס בעיר היבוסי ולא היה יכול מפני ברית אברהם שנ' ואת היבוסי יושבי ירושלם לא הורישו בני ישראל וכשמלך דוד בקש להכנס לעיר היבוסי ולא הניחו אותו שנ' ויאמר לדוד לא תבא הנה וכו' והיו ישראל כחול הים אלא בכח השבועה וברית אברהם ראה דוד וחזר לאחוריו שנ' וישב דוד במצודה וכו' ואין אתה יכול ליכנס בעיר היבוסי עד שהתיר כל הצלמים הללו שכתוב עליהם שבועת אות ברית אברהם שנ' כי אם הסירך העורים והפסחים לא היו נכנסים במקדש חס ושלום אלא אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו רגל להם ולא יהלכו. שנ' שנואי נפש דוד שהיה דוד שונא לשמוע ולראות ע"ז שנ' על כן יאמרו עור ופסח אמ' דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו שכתוב עליהם אות ברית שבועת אברהם יהיה לראש ועלה בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם מה עשה לקח מכל שבט חמשים שקלים הרי כלם שש מאות שקלים שנ' ויתן דוד לארנון ויצחק כרת ברית עם עמי הארץ כשגר בארץ פלשתים ראה אותם שהפכו פניהם ויצא מהם בשלום והלכו אחריו אבימלך וכל גדוליו אמ' להם הפכתם אתם את פניכם ממני ועכשיו באתם אלי שנ' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וכו' ראה ראינו כי היה ה' עמך אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לזרעך את כל הארצות האלה כרת עמנו ברית שבועה שאין לישראל יורשין את ארץ פלשתים מה עשה יצחק כרת אמה ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן לו לאות ברית שבועה וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים ולא היה יכול מפני אות ברית שבועת יצחק שנ' ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים שנ' ויכנעו פלשתים ולא יכלו עוד יעקב כרת ברית עם עמי הארץ אמ' לו לבן יודע אני שהב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות האל תכרות עמי ברית שבועה שאין ישראל יורשין את ארץ ארם כרת עמו ברית שבועה והציב לו מצבת אבנים והביא את בניו עמו ברית שבועה שנ' ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וכי אחיו היו והלא בניו היו אלא ללמדך שבניו של אדם כאחיו אמ' לו לבן ליעקב אם ישראל יורשין את הארצות האלה אל יבאו בארץ ארם לרעה שנ' אם אני לא אעבור אליך וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ ארם ולא יכול מכח ברית שבועת יעקב עד שזכ"ר ששבר את המצבה ההיא ועליו אמ' משה רבנו עליו השלום שבר תשבר את מצבותיהם ואח"כ כבש ארץ ארם שנ' ויך דוד את הדרעזר מלך ארם

פירושים

פר אחד

בלכתך לא יצר צעדך. פירש מוה"ר הגם שהיה דרך ארוך ובא במהרה יע"ש. ודבריו מכריז קרא וישא יעקב רגליו וילך וירץ והנה באר וכו', הגם שבא מן הדרך עייף ויגע, וגם נעוץ סוף הפ' עם תחילת פ' זה לאחדים בידך

שבן אחותו קרוי בנו. צ"ל אחיו דמאח נלמד לאחות.

ומ"ש אתם גמלתם חסד עם יעקב. כבר הובא זה לעיל פט"ז, ובפרק זה כתוב יושר במשתה רחל, ולעיל לא הוזכר כי אם לאה ולא היה שם חסד של אמת, דהרי אמר דבעורמתו לתת את לאה היה בעצה עם בני עירו ונמצא דלא באו לעשות חסד ליעקב, אך ברחל לא יש לתלות בשום פניה. והנה הכא מפורש דלא עירב שמחה בשמחה ועשה ב' חופות נפרדות זו מזו ובמאמר אחר איתא להפך, וצ"ל אגדות חלוקות.

כל מי שהוא נכנס לעיר ומוצא נערות. הקשה מוה"ר כהנא רבא אמאי לא הביא משאול. ואנכי הרואה דבהעתיקו למאמר לא הביא הסיום אחר תיבת מדין וגו' והצליח דרכו ועלה למלוכה, והי"ל להרגיש דהן אמת ויהי בישורון מלך אך לא היה מזה ועבר עידן ועדנין. ובגליון פר"א בכ"י מצאתי וז"ל ועלה למלוכה הגם שאול שמואל א' סימן ט' המה עולים במעלה העיר והמה מצאו נערות ע"כ, הא קמן דכבר היה כתוב שאול נמי במאמר זה:

וילדה איש טוב תואר וחכם ואמרה ראו בן שנתן לי הקדוש ברוך הוא. כונתה בזה כלפי מ"ש בתענית [יז א] דחכמה מפוארה בכלי וכו' אי הוה סני טפי הוה גמיר טפי הנה זה מתנה עילאית דהיות איש טוב תואר ועכ"ז וחכם, א"כ ראו בן שנתן לי הקדוש ברוך הוא הנמצא כזה. ועיין בסה"ק עיני כל חי בסנהדרין ד"ע ע"ב, ואחרי כתבי ראיתי מ"ש מוה"ר כהנא רבה שם.

לפיכך ברח. בא לומר דלא תימא דמפני לבן ברח אלא לקיים אחרי ה' ילכו כאריה ישאג בבית אלהים נהלך ברגש, דבריחה היינו לרוץ להשיג השראת שכינה מתי אבא ואראה פני אלהים. ומ"ש ירד מיכאל ושלף חרב אחריו ובקש להורגו. מה שלא היה גבריאל דהוא בגבורה, י"ל דהאבות סימן לבנים אשר פדה את אברהם כדאיתא לעיל פז"ך. וע"ש בספר ולא עוד אלא ובדצ"ב ע"ד.

ולא עוד אלא להכרית שם ע"ז מבית אביה. לפי מה שפירש מוה"ר כהנא רבה דטעתה רחל בזה דיותר טוב היה שלא ליקח את התרפים והקב"ה היה שותק התרפים והיה רואה לבן שאין ממש בע"ז כיע"ש. הנה לפי דבריו אתאנו לדין דאתמר בגמ' בע"ז דס"ג וס"ד ברוצה בקיומו של איסור, דכל שהוא למעוטי בתפלה שרי ישבור ותבא עליו ברכה. ועיין בספר שארית יעקב סדר ויקרא ורחל חששא משום רוצה בקיומו, ואם כן במקום ותבא עליו ברכה נלכדה בקללה והביא עליה קללה ולא ברכה ומידה כנגד מידה לא בטלה.

ובני בנותיו בבניו. עיין בספר מערכי לב ח"ב בסוף דרוש קל"ג מ"ש בעניותי ובקונט' גנזי חיים מער' ב'.

ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים. עיין מ"ש חכם בני אברהם הי"ו בספר שמו אברהם ערך דוד אות ב' ודוק