משנה מכות ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ב · משנה ז | >>
נגמר דינו בלא כהן גדול, ההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרגלד, אינו יוצא משם לעולם.
ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות.
ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולםלה, שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.
כשם שהעיר קולטת, כך תחומה קולטלו.
רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם, רבי יוסי הגלילי אומר, מצוה לז ביד גואל הדם, ורשות ביד כל אדם.
רבי עקיבא אומר, רשות ביד גואל הדם, וכל אדם אין חייבין עליו.
אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום, הכל הולך אחר הנוף.
הרג באותה העירלט, גולה משכונה לשכונה.
ובן לוימ, גולה מעיר לעיר.
משנה מנוקדת
נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל,
- הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל,
- וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג,
- אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם.
- וְאֵינוֹ יוֹצֵא,
- לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה,
- וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן,
- וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת.
- וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ,
- וַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה,
- אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, כה): "אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה";
- שָׁם תְּהֵא דִּירָתוֹ,
- שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ,
- שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ.
- כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת,
- כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט.
- רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לִתְחוּם, וּמְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם,
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם,
- וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם,
- וְכָל אָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו.
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם,
- וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם,
- אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם,
- וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ הַתְּחוּם,
- הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.
- הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר,
- גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה;
- וּבֶן לֵוִי, גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר:
נוסח הרמב"ם
נגמר דינו - בלא כוהן גדול,
- וההורג כוהן גדול,
- וכוהן גדול שהרג,
- אינו יוצא משם לעולם.
- ואינו יוצא -
- לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות,
- ואפילו כל ישראל צריכין לו,
- אפילו שר צבא ישראל, כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם,
- שנאמר: "שמה" (במדבר לה כה) - שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.
- כשם שהעיר קולטת - כך תחומה קולט.
- רוצח שיצא חוץ לתחום, ומצאו גואל הדם -
- רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם - ורשות ביד כל אדם.
- רבי עקיבה אומר: רשות ביד גואל הדם - וכל אדם אין חייבין עליו.
- אילן שהוא עומד בתוך התחום - ונופו נוטה חוץ לתחום,
- או עומד חוץ לתחום - ונופו נוטה לתוך התחום,
- הכל הולך אחר הנוף.
- או עומד חוץ לתחום - ונופו נוטה לתוך התחום,
- הרג באותה העיר - גולה משכונה לשכונה.
- ובן לוי - גולה מעיר לעיר.
פירוש הרמב"ם
הלכה כרבי עקיבא כשיצא מעיר מקלטו במזיד, אבל אם יצא בשוגג ההורג אותו יהרג.
והתלמוד תקן זה הלשון ופירשו "אף אחר הנוף", וזה כי כשיהיה עיקרו בתוך התחום ונופו נוטה לחוץ התחום, כיון שנכנס תחת נופו נקלט, כיון שעיקרו בפנים אף נופו קולט. וכן כשעיקרו בחוץ ונופו בפנים קולט:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נגמר דינו בלא כהן גדול - שלא היה כהן גדול בעולם:
לא לעדות מצוה - כגון לעדות החודש:
וכל אדם - חוץ מגואל הדם שהרגו חוץ לעיר מקלטו אינו חייב עליו, דכתיב (שם) אין לו דם, וגואל הדם רשות בידו להרגו. והלכה כר' עקיבא. והני מילי, שיצא מזיד. אבל יצא שוגג, כל אדם שהרגו נהרג עליו לח:
הכל הולך אחר הנוף - בגמרא מפרש דאף אחר הנוף קאמר, שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כיון שנכנס תחת נופו, נקלט, הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדינא עיקרו בתר נופו לחומרא:
פירוש תוספות יום טוב
ההורג כהן גדול וכ"ג שהרג. ובתרווייהו לא היה שם כ"ג אחר. הרמב"ם פרק ז' מהלכות רוצח:
אינו יוצא משם לעולם. עד מות כהן הגדול ואם יצא התיר עצמו למיתה. כדתנן בסמוך רוצח שיצא וכו'. הרמב"ם שם:
כך תחומה קולט. כדתניא וישב בה [בה] ולא בתחומה ישיבה אמרה תורה דלא. הא קליטה מקלטה. ועיין בגמ':
רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם. דכתיב (שם) ורצח גואל הדם. ולא כתיב אם רצח. ור"ע אומר רשות ביד גואל הדם. מי כתיב ירצח. גמ':
וכל אדם אין חייבין עליו. ה"ג בכל הנוסחאות. וכן העתיקה הרמב"ם בפ"ה מהלכות רוצח. ובספר חכמת שלמה נמחק אין. ונראה משום דקשיא ליה דהיינו רשות. היינו אין חייבין והוה ליה לתנא לכללינהו ולמתני רשות ביד גואל הדם. וביד כל אדם. וי"ל דכלפי דקרא נקט לגואל הדם בהדיא. שנאמר ורצח גואל הדם. הלכך אר"ע רשות בידו. כלומר שהתורה נתנה רשות לגואל הדם דבפירוש אתמר בכתוב. ומכללא נמי שמעינן דכל אדם אם הרגו. אין חייבין עליו. שנאמר אין לו דם. ועיין מ"ש במ"ב פרק בתרא דביצה. ומ"ש הר"ב וה"מ שיצא מזיד. אבל יצא שוגג כל אדם שהרגו נהרג עליו. מפרש טעמא בגמ' שלא יהא סופו חמור מתחילתו. מה תחילתו [הרציחה] במזיד נהרג בשוגג גולה. אף סופו [צאתו חוץ לתחום] במזיד נהרג. בשוגג גולה:
הכל הולך אחר הנוף. כתב הר"ב בגמ' מפרש דאף אחר הנוף קאמר וכו' ושדינן נופו בתר עיקרו ואי עיקרו בחוץ וכו' דשדינן עיקרו בתר נופו. ומשום דבכולי גמ' שדינן נוף בתר עיקר. אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא. רש"י [סוף דף י"ב]:
הרג באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט. וחזר והרג באותה העיר בשוגג. גולה משכנה לשכונה בתוך העיר. כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה. רש"י. ובגמ' מאי קרא. כי בעיר מקלטו ישב (שם) [וקרא יתירה הוא דמצי למכתב כי ישב שם] עיר שקלטתו כבר:
ובן לוי. שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג גולה מעיר לעיר. שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם. רש"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לד) (על המשנה) וההורג כו'. ובתרווייהו לא היה שם כהן גדול אחר. הר"מ:
(לה) (על המשנה) לעולם. עד מות כהן גדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה, כדתנן בסמוך. הר"מ:
(לו) (על המשנה) קולט. יליף לה בגמרא מקרא:
(לז) (על המשנה) מצוה. דכתיב ורצח גואל הדם, ולא כתיב אם רצח. ורע"א רשות כו', מי כתיב ירצח. גמרא:
(לח) (על הברטנורא) מפרש טעמא בגמרא, שלא יהא סופו חמור מתחלתו, מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה, אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה:
(לט) (על המשנה) באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג. גולה משכונה לשכונה בתוך העיר, כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה. רש"י. ובגמרא ילפינן ליה מקרא:
(מ) (על המשנה) ובן לוי. שהוא מיושבי העיר ולא גלה לשם ורשאי לצאת מן העיר. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
נגמר דינו בלא כ"ג אינו יוצא משם לעולם ההורג כ"ג וכו': כך הגי' הר"ר יהוסף ז"ל תוס' ס"פ בא לו. ובגמרא בסנהדרין ר"פ כה"ג:
שם תהא מיתתו: גמרא אמר ר' אבהו דוקא רוצח דגלי בי' קרא נקבר שם אבל שאר בני אדם אפילו הלוים שהערים שלהם אם לא רצחו אין קוברין אותם שם בערי מקלט דאמר קרא ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה:
כך תחומה קולט: אבל לשבת לדור בתחומה פי' תחת מחילה ומערה קאמר בברייתא דלא דאמר קרא וישב בה בה ולא בתחומה אבל לקליטה אפילו בתחומה:
ר' יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם: בגמרא בברייתא מפרש טעמא דרי יוסי הגלילי דאמר קרא ורצח גואל הדם דאיכא לפרושי לשון צווי כמו ועשה בצלאל מדלא כתיב אם ירצח ור"ע סבר איכא לפרושי לשון רשות כמו ועשה ה' להם מדלא כתיב ירצח ואיכא תנא ואמורא בגמרא דס"ל רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו ומפרש טעמא מקרא בברייתא והתנא הוא ר' אליעזר ורב הוא האמורא דס"ל כותיה. וביד בפ"ה דהלכות רוצח ושמירת נפש סימן י':
וכל אדם אין חייבין עליו: גרסינן וכן הוא שם ביד ג"כ. ור"ש לוריא ז"ל מחק מלות אין ונלע"ד שזהו החלוק שיש בין גואל הדם לשאר כל אדם שגואל הדם יש לו רשות ואפילו בידי שמים אין כאן איסור אבל שאר כל אדם בידי אדם היא דאין חייבין אבל בידי שמים חייבין דוק. וגם תוס' י"ט כתב ונתן טעם לקיים גרסת הספרים דגרסינן מלת אין עיין שם:
הרג באותה העיר וכו': תוס' זבחים פ' פרת חטאת (זבחים דף קי"ז.) ובגמרא בעי מאי קראה דגולה משכונה לשכונה וכן בן לוי מנלן שאם גלה לפלכו שפלכו קולטו כדקתני בברייתא ומשני דאמר קרא כי בעיר מקלטו ישב וקרא יתירה היא דמצי למיכתב כי שם ישב אלא למדרש עיר שקלטתו כבר קולטתו. וביד שם פ"ז סימן ה' ח' י'. וספ"ח:
תפארת ישראל
יכין
נגמר דינו בלא כהן גדול: שהיה כה"ג מת כשנגמר דינו:
וכהן גדול שהרג: דבתרווייהו מיירי שלא היה כה"ג אחר שם כשננמר דינו:
אינו יוצא משם לעולם: דביצא במזיד מותר להרגו. וביצא בשוגג חוזר וגולה וההורגו נהרג. [כן משמע בש"ס דקאמר לא יהא יציאתו חמור מרציחתו מה רציחתו בשוגג, גולה, ה"נ יציאתו בשוגג, גולה. וודאי כוונת הש"ס שדינו שחוזר וגולה. ולכן לא זכיתי להבין דברי הרמב"ם [(פ"ה מהל' רוצח הי"א)], שכ' שההורגו גולה. וצ"ע]:
ואינו יוצא: כל מי שגלה:
לא לעדות מצוה: ר"ל לעדות החודש. וה"ה לעלות לרגל, או לשום מצוה בעולם, ואפילו להציל נפשות:
ולא לעדות ממון: נקט הנך אף דכ"ש הן מנפשות. משום דבעי למנקט כולהו גוונא שאפשר:
שם תהא מיתתו: אפילו אמרו הרופאים שהאויר שם מסוכן לו:
שם תהא קבורתו: דבמת כשכבר נגמר דינו מוליכין עצמותיו לשם ואין לקוברן אצל אבותיו עד אחר שימות כוה"ג:
כך תחומה קולט: אלפים אמה סביב:
רוצח שיצא חוץ לתחום: דוקא במזיד:
רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם: דאע"ג דאמרינן לעיל דב' ת"ח שילווהו יזהירוהו שלא לכרגו. היינו בדרך שנס לשם. אבל הכא שעבר על המצוה ויצא, פושע הוא:
ורשות ביד כל אדם: ר"ל מצוה קטנה דכל כה"ג לגבי מצוה ממש רשות קרי לה [ביצה דל"ז א']:
וכל אדם אין חייבין עליו: מכל מקום לאו שפיר עביד ההורגו [כך נ"ל. וא"צ להגהות רבינו מהרש"ל, דמדקשיא ליה דהיינו רשות, להכי גרס חייבין עליו]:
הכל הולך אחר הנוף: ה"ק אף אחר הנוף, דבין שהיה רק הענף או רק הגזע תוך התחום, כשהגיע אצלו מבחוץ, נקלט ואסור להרגו:
הרג באותה העיר: שחזר הגולה והרג בעיר מקלטו בשוגג:
ובן לוי: שהוא מתישבי העיר, והרג שם:
גולה מעיר לעיר: מדרשאי לצאת מהעיר שלא גלה לכם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת