פר אחד/יט
פרק י"ט[עריכה]
עד שבא משה וחידשו שנאמר מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת. הכונה כמו שרמזו דהוא ר"ת למש'ה. ועיין בחי' על המד"ר סדר בראשית פרשה כ"ב.
עדות המת ביו"ד. לא פורש כיצד הוא דבעי עשרה. וגם מ"ש והכניסני בג"ע ולקחתי משנותי ע' שנה. הרי זה היה אחר שחטא דנגזר דיחיה אלף, ומה בקש בגן עדן אחר שחטא, דאי חזר אחר שעשה תשובה לא ידענו מזה. ועיין בריש פ' שאח"ז ובסוף הפרק שהיה בהר המוריה ושם נתן אל לבו לחצוב לו קבר יע"ש
וכבודו וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקדוש ברוך הוא. מה שהבין מוה"ר כהן הראש בספר ולע"א [ולא עוד אלא] דמשמע דעתיד לעשות דברים מכוערים לעיני בני אדם ולשוט בתוך הקליפות כדי לברר ניצוצות והרואה זר מעשהו. ומעלת הרב ועצום המגיה נר"ו הביא לו סיוע ממה שרשום בזכרונו והוא מפורש בספר חומת אנך במלכים א' סימן י"א ובספרו יוסף תהלות סימן קכ"ז, אחר המחילה רבה לא כן אנכי עמדי בכונת המאמר, דחלילה לומר על משיח ן' דוד כן דיכנס בזה כי אם על דברים הנגלים אלינו דדן בלתי עדים והתראה ובמלחמותיו דלא יעשה כמו משה וקראת אליה לשלום וכיוצא, וכביכול דהפיל ארצה שרים של האומות והאלילים כליל יחלוף אז ממילא רווחא דיתבררו ויתלבנו ויוצאים בשיר כל ניצוצות הקדושה שנפלו בקליפות כמו מלחמת אברהם דיצא רבא כמו שהביא בשער הפסוקים של מהרח"ו ס' לך לך ס"יוד כנודע. ועיין למוה"ר שם בפמ"ז דק"ה ע"ב בבנות מדין דהביאו אותם דרצה לפרש בין לילך אצלם להיכא דמביא אותם יע"ש, והוא הפך ענין שלמה, אלא די"ל דבשלמה מצאה קפידא דעשאן מלכות ופלגשים.