משנה שבועות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שבועות פרק ד', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק רביעי ("שבועת העדות") · >>

פרקי מסכת שבועות: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקין ולא בקרובין, בכשרים ולא בפסולין.

ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו.

ומפי אחרים, אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, בין מפי עצמו ובין מפי אחרים, אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין.

משנה ב

וחייבין על זדון השבועה, ועל שגגתה עם זדון העדות, ואינן חייבין על שגגתה.

ומה הן חייבין על זדון השבועה, קרבן עולה ויורד.

משנה ג

שבועת העדות כיצד.

אמר לשנים בואו והעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות.

או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות, משביע אני עליכם ואמרו אמן,

הרי אלו חייבין.

השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין והודו, פטורים.

כפרו, חייבים על כל אחת ואחת.

השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו, אינן חייבין אלא אחת.

אמר רבי שמעון, מה טעם, הואיל ואינם יכולין לחזור ולהודות.

משנה ד

כפרו שניהן כאחת, שניהן חייבין.

בזה אחר זה, הראשון חייב והשני פטור.

כפר אחד והודה אחד, הכופר חייב.

היו שתי כתי עדים, כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה, שתיהם חייבות, מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן.

משנה ה

משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה.

שבועה שאין אנו יודעין לך עדות, אין חייבין אלא אחת.

שבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה, חייבין על כל אחת ואחת.


משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין.

שבועה שאין אנו יודעין לך עדות, אין חייבין אלא אחת.

שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין, חייבין על כל אחת ואחת.

משנה ו

משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק, תשלומי כפל, תשלומי ארבעה וחמשה, ושאנס איש פלוני את בתי, ופתה את בתי, ושהכני בני, ושחבל בי חברי, ושהדליק את גדישי ביום הכפורים, הרי אלו חייבין.

משנה ז

משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן, שאני לוי, שאיני בן גרושה, שאיני בן חלוצה, שאיש פלוני כהן, שאיש פלוני לוי, שאינו בן גרושה, שאינו בן חלוצה, שאנס איש פלוני את בתו, ופתה את בתו, ושחבל בי בני, ושחבל בי חברי, ושהדליק גדישי בשבת, הרי אלו פטורין.

משנה ח

משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן לי, הרי אלו פטורים, שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדון.

משנה ט

משביע אני עליכם, כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני, הרי אלו פטורים, מפני שקדמה שבועה לעדות.

משנה י

עמד בבית הכנסת ואמר, משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני, הרי אלו פטורין [ עד שיהיה מתכון להם ].

משנה יא

אמר לשנים, משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני, [ שבועה שאין אנו יודעין לך עדות ], והם יודעין לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול, הרי אלו פטורין.

משנה יב

שלח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו, הרי אלו פטורין עד שישמעו מפי התובע.

משנה יג

משביע אני עליכם, מצוה אני עליכם, אוסרכם אני, הרי אלו חייבין.

בשמים ובארץ, הרי אלו פטורין.

באל״ף דל״ת, ביו״ד ה״א, בשדי, בצבאות, בחנון ורחום, בארך אפים ורב חסד, ובכל הכנויין , הרי אלו חייבין.

המקלל בכולן, חייב, דברי רבי מאיר, וחכמים פוטרין.

המקלל אביו ואמו בכולן, חייב, דברי רבי מאיר, וחכמים פוטרין.

המקלל עצמו וחברו בכולן, עובר בלא תעשה.

יככה אלהים, וכן יככה אלהים, זו היא אלה הכתובה בתורה.

אל יכך, ויברכך, וייטיב לך, רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין.

משנה מנוקדת

(א)

שְׁבוּעַת הָעֵדוּת,

נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְּנָשִׁים,
בִּרְחוֹקִין וְלֹא בִּקְרוֹבִין,
בִּכְשֵׁרִים וְלֹא בִּפְסוּלִין.
וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּרְאוּיִין לְהָעִיד,
בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין,
מִפִּי עַצְמוֹ;
וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵין חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָּהֶן [ס"א: בּוֹ] בְּבֵית דִּין,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים,
אֵינָן חַיָּבִין,
עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָּהֶן [ס"א: בּוֹ] בְּבֵית דִּין:
(ב)

וְחַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה,

וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת;
וְאֵינָן חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ.
וּמָה הֵן חַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה?
קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:
(ג)

שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד?

אָמַר לִשְׁנַיִם: בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי;
שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,
אוֹ שֶׁאָמְרוּ לוֹ:
אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,
מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, וְאָמְרוּ אָמֵן,
הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.
הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים חוּץ לְבֵית דִּין,
וּבָאוּ לְבֵית דִּין וְהוֹדוּ,
פְּטוּרִים.
כָּפְרוּ,
חַיָּבִים עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים בִּפְנֵי בֵּית דִּין,
וְכָפְרוּ,
אֵינָן חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
מַה טַּעַם?
הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת:
(ד)

כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת,

שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין.
בָּזֶה אַחַר זֶה,
הָרִאשׁוֹן חַיָּב, וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר.
כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד,
הַכּוֹפֵר חַיָּב.
הָיוּ שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים,
כָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה,
שְׁתֵּיהֶם חַיָּבוֹת,
מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁתֵּיהֶן:
(ה)

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם,

אִם לֹא תָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי
פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה;
שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,
אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת.
שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה,
חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי
שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי
פִּקְדוֹן חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין;
שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,
אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת.
שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת
שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין,
חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
(ו)

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי

שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק,
תַּשְׁלוּמֵי כֵּפֶל, תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה,
וְשֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתִּי, וּפִתָּה אֶת בִּתִּי,
וְשֶׁהִכַּנִי בְּנִי,
וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין:
(ז)

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם

אִם לֹא תָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאֲנִי כֹּהֵן, שֶׁאֲנִי לֵוִי,
שֶׁאֵינִי בֶּן גְּרוּשָׁה, שֶׁאֵינִי בֶּן חֲלוּצָה,
שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹּהֵן, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי,
שֶׁאֵינוֹ בֶּן גְּרוּשָׁה, שֶׁאֵינוֹ בֶּן חֲלוּצָה,
שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתּוֹ, וּפִתָּה אֶת בִּתּוֹ,
וְשֶׁחָבַל בִּי בְּנִי,
וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי וְשֶׁהִדְלִיק גְּדִישִׁי בְּשַׁבָּת,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:
(ח)

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם,

אִם לֹא תָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִתֵּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן לִי,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים;
שֶׁאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל תְּבִיעַת מָמוֹן, כְּפִקָּדוֹן:
(ט)

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם,

כְּשֶׁתֵּדְעוּן לִי עֵדוּת – שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים,
מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לְעֵדוּת:
(י)

עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר:

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם,
שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת – שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין,
עַד שֶׁיִּהְיֶה מִתְכַּוֵּן לָהֶם:
(יא)

אָמַר לִשְׁנַיִם:

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי,
שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת – שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי,
שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,
וְהֵם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד,
אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:
(יב)

שִׁלַּח בְּיַד עַבְדּוֹ,

אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע:
מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת – שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין,
עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ:
(יג)

מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם,

מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם,
אוֹסֶרְכֶם אָנִי,
הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.
בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין.
בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת,
בְּיוֹ"ד הֵ"א,
בְּשַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת,
בְּחַנּוּן וְרַחוּם,
בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד,
וּבְכָל הַכִּנּוּיִין,
הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.
הַמְּקַלֵּל בְּכֻלָּן,
חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
הַמְּקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכֻלָּן, חַיָּב,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
הַמְּקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵרוֹ בְּכֻלָּן,
עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
יַכְּכָה אֱלֹהִים, וְכֵן יַכְּכָה אֱלֹהִים,
זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה.
אַל יַכְּךָ, וִיבָרֶכְךָ, וְיֵיטִיב לְךָ,
רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב,
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:


נוסח הרמב"ם

(א) שבועת העדות נוהגת -

באנשים - ולא בנשים,
ברחוקים - ולא בקרובים,
בכשרים - ולא בפסולים.
ואינה נוהגת, אלא - בראויים להעיד בפני בית דין,
ושלא בפני בית דין - מפי עצמו, ומפי אחרים.
אינן חייבין, עד שיכפרו בו בבית דין - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: בין מפי עצמו, בין מפי אחרים - אינן חייבין עד שיכפרו בו בבית דין.


(ב) וחייבין - על זדון שבועה, ועל שגגתה עם זדון העדות,

ואינן חייבין - על שגגתה.
ומה הן חייבין על זדונה - קרבן עולה ויורד.


(ג) שבועת העדות, כיצד?

אמר לעדים: "בואו והעידוני" - שבועה שאין אנו יודעים לך עדות.
או שאמרו לו: "אין אנו יודעים לך עדות",
"משביע אני עליכם", ואמרו "אמן" - הרי אלו חייבין.
השביע עליהם חמישה פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין -
והודו - פטורין,
כפרו - חייבין על כל אחת ואחת.
השביע עליהם חמישה פעמים בפני בית דין -
וכפרו - אין חייבין אלא אחת.
אמר רבי שמעון:
מה טעם? - מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות.


(ד) כפרו שניהם כאחת - שניהם חייבין.

זה אחר זה - הראשון חייב.
כפר אחד, והודה אחד - הכופר חייב.
היו שתי כתי עדים -
כפרה הראשונה, ואחר כך כפרה השניה -
שתיהן חייבות - מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהם.


(ה) משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,

שיש לי ביד פלוני פיקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה -
שבועה שאין אנו יודעים לך עדות - אינן חייבין אלא אחת.
שבועה שאין אנו יודעים לך עדות,
שיש לך ביד פלוני פיקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה - חייבין על כל אחת ואחת.
משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,
שיש לי ביד פלוני חיטים, ושעורים, וכוסמין -
שבועה שאין אנו יודעים לך עדות - אינן חייבין אלא אחת.
שבועה שאין אנו יודעים לך עדות,
שיש לך ביד פלוני חיטים, ושעורים, וכוסמין - חייבין על כל אחת ואחת.


(ו) משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,

שיש לי ביד פלוני נזק, וחצי נזק,
תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמישה,
שאנס איש פלוני, ופיתה את בתי,
שהכני בני, ושחבל בי חברי,
ושהדליק את גדישי ביום הכיפורים -
הרי אלו חייבין.


(ז) משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,

שאני כוהן, שאני לוי,
שאיני בן גרושה, שאיני בן חלוצה,
שאיש פלוני כוהן, שאיש פלוני לוי,
שאינו בן גרושה, שאינו בן חלוצה,
שאנס איש פלוני, ופיתה את בתו,
שהכה את בני, ושחבל בי בני,
ושהדליק את גדישי בשבת -
הרי אלו פטורין.


(ח) משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,

שאמר איש פלוני, ליתן לי מאתים זוז - ולא נתן,
הרי אלו פטורין - שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפיקדון.


(ט) משביע אני עליכם,

כשתדעון לי עדות, שתבואו ותעידוני -
הרי אלו פטורין - מפני שקדמה שבועה לעדות.


(י) עמד בבית הכנסת,

ואמר: משביע אני עליכם, אם יודעים אתם לי עדות, שתבואו ותעידוני -
הרי אלו פטורין - עד שיהא מתכוון להם.


(יא) אמר לשנים,

משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני, אם יודעים אתם לי עדות, שתבואו ותעידוני -
והן שיודעין לו עדות - עד מפי עד,
או שהיה אחד מהן קרוב, או פסול - הרי אלו פטורין.


(יב) שילח ביד עבדו,

או שאמר להם הנתבע: משביע אני עליכם, אם יודעים אתם לו עדות, שתבואו ותעידוהו -
הרי אלו פטורין - עד שישמעו מפי התובע.


(יג) משביע אני עליכם, מצווה אני עליכם,

ואוסרכם אני - הרי אלו חייבין.
בשמים ובארץ - הרי אלו פטורין.
באלף דלת, ביוד הא,
בשדי, ובצבאות,
בחנון, וברחום, בארך אפיים, ורב חסד,
ובכל הכינויין - הרי זה חייב.
המקלל בכולם -
חייב - דברי רבי מאיר.
וחכמים - פוטרין.
המקלל אביו ואימו בכולם -
חייב - דברי רבי מאיר.
וחכמים - פוטרין.
המקלל עצמו וחברו בכולם - עובר בלא תעשה.
יכהו אלוהים, וכן יכנו אלוהים - זו היא האלה האמורה בתורה.
אל יככה, יברכך וייטיב לך -
רבי מאיר - מחייב.
וחכמים - פוטרין.


פירושים

משנה שבועות, פרק ד':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב