משנה שבועות ד ד

מתוך ויקיטקסט

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ד · משנה ד | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כפרו שניהן כאחת, שניהן חיבין.

בזה אחר זה, הראשון חיב והשני פטור.

כפר אחד והודה אחד, הכופר חיב טז.

היו שתי כתי עדים, כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה, שתיהם חיבות, מפני שהעדות יכולה להתקים בשתיהן כ.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כפרו שניהם כאחת שניהם חייבין זה אחר זה הראשון חייב כפר אחד והודה אחד הכופר חייב היו שתי כיתי עדים כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה שתיהן חייבות מפני שהעדות יכלה להתקיים בשתיהם.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כפרו שניהם כאחד - בתוך כדי דיבור יד:

בזה אחר זה - שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור:

הראשון חייב - אבל השני פטור, שכיון שכפר הראשון שוב אין השני ראוי להעיד, שהוא יחידי טו:

שתיהן חייבות - בגמרא פריך, ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שניה, ומה הפסידוהו הראשונים בכפירתם יז. ומשני, דמתניתין איירי כגון שהיו העדים של כת שניה קרובים בנשותיהן יח, שלא היו כשרים להעיד כשכפרה כת ראשונה, ונשותיהן גוססות. מהו דתימא כיון דקיי"ל רוב גוססים למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא שניה, קמ"ל השתא מיהא לא שכוב יט ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד, ולפיכך חייבין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יד)  (על הברטנורא) גמרא. דאי אפשר לצמצם. ופירוש תוך כדי דיבור, עיין בריש פ"ד דנזיר. ולא שיהיה כל הכפירה תוך כדי דיבור שתתחיל תוך כדי דיבור. גמרא. ועתוי"ט:.! (טו)דאע"ג דקם לשבועה (ורוב בני אדם אין נשבעין לשקר והיה משלם), דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. גמרא:

(טז)  (על המשנה) הכופר כו'. גמרא השתא בזה אחר זה דתרוייהו קא כפרי אמרת הראשון חייב ושני פטור, כפר אחד והודה אחד מבעיא. לא צריכא כגון שכפרו שניהם וחזר אחד מהן והודה בתוך כדי דיבור והא קמ"ל דמהו דתימא דהא דרישא תוך כדי דיבור מהני, הני מילי כפירה וכפירה, אבל כפירה והודאה אימא לא, קמ"ל. ועתוי"ט:.! (יז)שהיו יכולים לומר ידענו כי היה שם כת אחרת בשעת תביעתן. הר"מ:.! (יח)נשאו שתי אחיות ואינן כשרים בעדות אחת. וקשה גוססות דקאמר דמשמע דתרוייהו גוססות למאי, דבאחת סגי. וכתבו התוספ' דמיירי כגון שבשעת ראיית העדות היו רחוקים. דבעינן תחלתן וסופן בכשרות:.! (יט)ולמדך שהגוסס הוי כחי לכל דבריו ואע"פ שרובן למיתה. רש"י והר"ן. ועתוי"ט:

(כ)  (על המשנה) בשתיהן. שאחר שמתו הנשים אז כפרה השנייה העדות גם כן. הר"מ: