משנה שבועות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שבועות פרק א', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ראשון ("שבועות שתים") · >>

פרקי מסכת שבועות: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

שבועות שתים שהן ארבע, ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע, יציאות השבת שתים שהן ארבע, מראות נגעים שנים שהם ארבעה.

משנה ב

כל שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים, הרי זה בעולה ויורד.

יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה, עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד.

משנה ג

אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף, שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר, שנאמר (במדבר כט, יא) מלבד חטאת הכפורים, על מה שזה מכפר זה מכפר, מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה, אף חיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה.

משנה ד

ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר, שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים.

ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין, על הטהור שאכל את הטמא.

רבי מאיר אומר, כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו.

היה רבי שמעון אומר, שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא, ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושל יום הכפורים מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.

אמרו לו, מהו שיקרבו זה בזה.

אמר להם, יקרבו.

אמרו לו, הואיל ואין כפרתן שוה, היאך קרבין זה בזה.

אמר להן, כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.

משנה ה

רבי שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא.

מוסיף עליהם של רגלים, שמכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף.

מוסיף עליהם של יום הכפורים, שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.

אמרו לו, מהו שיקרבו זה בזה.

אמר להם, הן.

אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים, אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלה.

אמר להן, כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.

משנה ו

ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו, שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין.

ועל שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין, שעיר המשתלח מכפר.

משנה ז

אחד ישראלים, ואחד כהנים, ואחד כהן משוח.

מה בין ישראלים לכהנים ולכהן משוח, אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו.

רבי שמעון אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל, כך דם הפר מכפר על הכהנים.

כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל, כך וידויו של פר מכפר על הכהנים.

משנה מנוקדת

(א)

שְׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.

יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
מַרְאוֹת נְגָעִים, שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה:
(ב)

כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּנְתַיִם,

הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.
יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף,
שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה,
עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ,
וְיָבִיא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד:
(ג)

אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה,

אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף,
שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט, יא), "מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים":
עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר, זֶה מְכַפֵּר;
מָה הַפְּנִימִי – אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה,
אַף חִיצוֹן,
אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה:
(ד)

וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף,

שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,
שְׂעִירֵי הָרְגָלִים מְכַפְּרִין,
אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים;
וְעַל מַה שְּׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין?
עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
כָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה,
עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין–
עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא,
וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין–
עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף,
וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר–
עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה,
אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף.
אָמְרוּ לוֹ:
מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה?
אָמַר לָהֶם: יִקְרְבוּ.
אָמְרוּ לוֹ:
הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה,
הֵיאַךְ קְרֵבִין זֶה בָּזֶה?
אָמַר לָהֶן:
כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:
(ה)

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:

שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין,
עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא.
מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים,
שֶׁמְּכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא,
וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה,
לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף.
מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים,
שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא,
וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף,
וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה,
אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף.
אָמְרוּ לוֹ:
מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה?
אָמַר לָהֶם:
הֵן.
אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן,
יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים;
אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ?
אָמַר לָהֶן:
כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:
(ו)

וְעַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו,

שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין.
וְעַל שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה,
הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת,
הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת,
הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע,
עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה,
כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין,
שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר:
(ז)

אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים,

וְאֶחָד כֹּהֲנִים,
וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ.
מַה בֵּין יִשְׂרְאֵלִים לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ?
אֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל,
כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים;
כְּשֵׁם שֶׁוִּדּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל,
כָּךְ וִדּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים:


נוסח הרמב"ם

(א) שבועות - שתים, שהן ארבע.

ידיעות הטומאה - שתים, שהן ארבע.
יציאות השבת - שתים, שהן ארבע.
מראות נגעים - שנים, שהן ארבעה.


(ב) כל שיש בה ידיעה בתחילה, וידיעה בסוף, והעלם בינתים - הרי זה בעולה ויורד.

אם יש בה ידיעה בתחילה, ואין בה ידיעה בסוף -
השעיר הנעשה בפנים, ויום הכיפורים תולה,
עד שתיודע לו - ויביא בעולה ויורד.


(ג) אין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף -

השעיר הנעשה בחוץ, ויום הכיפורים מכפר,
שנאמר: "מלבד חטאת הכיפורים" (במדבר כט יא),
על שזה מכפר - זה מכפר,
מה הפנימי אינו מכפר - אלא על דבר שיש בו ידיעה,
אף החיצון אינו מכפר - אלא על דבר שיש בו ידיעה.


(ד) על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף -

שעירי רגלים, ושעירי ראשי חודשים מכפרין - דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר: שעירי רגלים מכפרין,
אבל לא שעירי ראשי חודשים.
ועל מה שעירי ראשי חודשים מכפרין? - על טהור שאכל טמא.
רבי מאיר אומר:
כל השעירים כפרתן שוה, על טומאת מקדש וקודשיו.
שהיה רבי שמעון אומר:
שעירי ראשי חודשים מכפרין - על טהור שאכל טמא,
ושל רגלים מכפרין - על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף,
ושל יום הכיפורים מכפרין - על שאין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף.
אמרו לו: מה הן שיקרבו זה בזה?
אמר להן: יקרבו.
אמרו לו: הואיל ואין כפרתן שוה - היאך הן קרבין?
אמר להן: כולם באים לכפר - על טומאת מקדש וקודשיו.


(ה) רבי שמעון בן יהודה אומר, משמו:

שעירי ראשי חודשים מכפרין - על הטהור שאכל טמא.
מוסיף עליהם של רגלים, שהן מכפרין -
על הטהור שאכל טמא,
ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף.
מוסיף עליהן של יום הכיפורים, שהוא מכפר -
על טהור שאכל טמא,
ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף,
ועל שאין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף.
אמרו לו: אומר היה שיקרבו זה בזה?
אמר להן: הין.
אמרו לו: אם כן, יהיו של יום הכיפורים קרבין בראשי חודשים,
אבל היאך של ראשי חודשים קרבין ביום הכיפורים - לכפר כפרה שאינה שלהם?
אמר להם: כולם באים לכפר - על טומאת מקדש וקודשיו.


(ו) ועל זדון טומאת מקדש וקודשיו -

שעיר הנעשה בפנים, ויום הכיפורים מכפר.
ועל שאר עבירות שבתורה -
הקלות והחמורות,
הזדונות והשגגות,
הודע ולא הודע,
עשה ולא תעשה,
כריתות ומיתות בית דין -
שעיר המשתלח מכפר.


(ז) אחד ישראל, ואחד כהנים, ואחד כוהן משיח.

ומה בין ישראל, לכהנים, לבין כוהן משיח?
אלא שדם הפר מכפר על הכהנים - על טומאת מקדש וקודשיו.
רבי שמעון אומר:
כשם שדם השעיר הנעשה בפנים - מכפר על כל ישראל,
כך דם הפר - מכפר על הכהנים,
כשם שוידויו של שעיר המשתלח - מכפר על ישראל,
כך וידויו של פר - מכפר על הכהנים.


פירושים

משנה שבועות, פרק א':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב