ביאור:בבלי פסחים דף פח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תמרים [1] ויעסקו בתורה.
עולא איקלע לפומבדיתא, קריבו ליה טירינא [2] דתמרי; אמר להו: כמה כי הני בזוזא [3]?
אמרו ליה: תלת בזוזא;
אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא, ובבלאי לא עסקי באורייתא!?
בליליא צערוהו, אמר: מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל, ובבלאי עסקי באורייתא!
ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו ב ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב [וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם] - אֱלֹהֵי יַעֲקֹב ולא אלהי אברהם ויצחק?
אלא לא כאברהם, שכתוב בו הר, שנאמר (בראשית כב יד) [וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה] אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה;
ולא כיצחק, שכתוב בו שדה, שנאמר (בראשית כד סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה [לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים];
אלא כיעקב, שקרָאוֹ בית [4], שנאמר (בראשית כח יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל [וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה]. [5]
אמר רבי יוחנן: גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר (הושע ב ב) וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל [6], וכתיב (בראשית א ה) [וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה] וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.
שה לבית.:
יתום ששחטו עליו אפוטרופסין [יאכל במקום שהוא רוצה]:
שמעת מינה יש ברירה [7]!
אמר רבי זירא: (שמות יב ג) [דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת] שֶׂה לַבָּיִת מכל מקום.
תנו רבנן: [8] '(שמות יב ג) [דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת] שֶׂה לַבָּיִת - מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי [9] בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים, בין מדעתן בין שלא מדעתן [10], אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים [11] ועל יד אשתו אלא מדעתן.'
תניא אידך: לא ישחוט אדם לא על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל יד אשתו - אלא מדעתן; אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים, ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן; וכולן ששחטו ושחט רבן עליהן - יוצאין בשל רבן ואין יוצאין בשל עצמן, חוץ מן האשה [12] שיכולה למחות [13].
מאי שנא אשה [14]?
אמר רבא: אשה וכל דדמי לה [15].
הא גופא קשיא: אמרת חוץ מן האשה שיכולה למחות; [16] טעמא דמחי, הא לא מחי - נפקא בשל בעלה; והא קתני רישא ולא על ידי אשתו אלא מדעתן, הא סתמא לא נפקא?
מאי 'אלא מדעתן'? לאו דאמרי "אִין", אלא בסתמא, לאפוקי היכא דאמור "לא [17]" [18].
והא כולם ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן דבסתמא, וקתני חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות?
אמר רבא: כיון ששחטו - אין לך מיחוי גדול מזה.
עבד של שני שותפין [עבד של שני שותפין - לא יאכל משל שניהן]:
רמי ליה רב עינא סבא לרב נחמן: תנן עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן, והתניא רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל?
אמר ליה עינא סבא, ואמרי לה פתיא אוכמא: מיני ומינך תסתיים שמעתתא: מתניתין בדקפדי אהדדי [19], ברייתא דלא קפדי אהדדי.
מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו:
משל רבו - הוא דלא יאכל, אבל משל עצמו יאכל? והא תניא: 'לא יאכל לא משלו ולא משל רבו'?
לא קשיא: כאן כמשנה ראשונה , כאן כמשנה אחרונה,
דתנן [גיטין פ"ד מ"ה]: 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל; בית שמאי אומרים:
תקנתם את רבו [20], ואת עצמו לא תקנתם [21]: לישא שפחה אינו יכול שכבר חציו בן חורין [22], לישא בת חורין אינו יכול שעדיין חציו עבד; יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מה יח) [כִּי כֹה אָמַר ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ] לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ [אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד]! אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו! וחזרו בית הילל להורות כבית שמאי.
משנה:
האומר לעבדו "צא ושחוט עלי את הפסח", שחט גדי – יאכל [24], שחט טלה – יאכל;
שחט גדי וטלה - יאכל מן הראשון [25];
שכח מה אמר לו רבו [26] כיצד יעשה?
ישחט טלה וגדי, ויאמר "אם גדי אמר לי רבי - גדי שלו וטלה שלי [27], ואם טלה אמר לי רבי - הטלה שלו וגדי שלי".
שכח רבו מה אמר לו [28] - שניהן יצאו לבית השריפה [29] ופטורין מלעשות פסח שני [30].
גמרא:
פשיטא שחט גדי יאכל אף על גב דרגיל בטלה, שחט טלה יאכל אף על גב דרגיל בגדי; שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון? והא תניא 'אין נמנין על שני פסחים כאחד [31]'?
מתניתין - במלך ומלכה, והתניא: 'אין נמנין על שני פסחים כאחד; ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם "צאו ושחטו עלינו את הפסח", ויצאו ושחטו עליהן שני פסחים [32]; באו ושאלו את המלך - אמר להם "לכו ושאלו את המלכה" [33]; באו ושאלו מן המלכה - אמרה להם "לכו ושאלו את רבן גמליאל"; באו ושאלו את רבן גמליאל, אמר להם "מלכה ומלך - דדעתן קלה עליהן [34]: יאכלו מן הראשון" [35],
אנן [36] לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני [37];
'ושוב פעם אחת נמצאת הלטאה [38] בבית המטבחים ובקשו לטמא כל הסעודה כולה [39], באו ושאלו את המלך, אמר להם "לכו ושאלו את המלכה", באו ושאלו את המלכה - אמרה להם "לכו ושאלו את רבן גמליאל", באו ושאלו אותו - אמר להם: "בית המטבחים רותח או צונן [40]"?
אמרו לו: רותח! אמר להם: לכו והטילו עליה כוס של צונן; הלכו והטילו עליה כוס של צונן וריחשה [41] - וטהר רבן גמליאל כל הסעודה כולה; נמצא מלך תלוי במלכה, ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל, נמצאת כל הסעודה תלויה ברבן גמליאל.'
שכח מה שאמר לו רבו [כיצד יעשה? ישחט טלה וגדי, ויאמר "אם גדי אמר לי רבי - גדי שלו וטלה שלי, ואם טלה אמר לי רבי - הטלה שלו וגדי שלי"]:
שלי? מה שקנה עבד קנה רבו!?
אמר אביי: הולך אצל רועה הרגיל רבו אצלו, דניחא ליה בתקנתא דרביה [42], ומקני ליה חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו.
שכח רבו מה שאמר לו [שניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני]:
אמר אביי: לא שנו [43] אלא ששכח [44] אחר זריקה [45], דבעידנא דאיזריק דם - הוה חזי לאכילה [46], אבל שכח לפני זריקה - דכי איזריק דם לא הוה חזי לאכילה - חייבין לעשות פסח שני [47].
איכא דמתני לה אברייתא: 'חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה, ונמצאת יבלת [48] באחד מהן [49] - כולן יוצאין לבית השריפה, ופטורין מלעשות פסח שני.' [50]
אמר אביי: לא שנו [51] אלא שנתערבו לאחר זריקה: דבעידנא דאיזריק דם מיהא הוה חזי [52] לאכילה [53], אבל נתערבו לפני זריקה - חייבין לעשות פסח שני [54].
מאן דמתני [55] אמתניתין [56] - כל שכן אברייתא [57]; מאן דמתני אברייתא - אבל אמתניתין לא: כיון דכשירין נינהו - דאי אידכר הוי חזי לאכילה - קמי שמיא גליא [58].
אמר מר ופטורין מלעשות פסח שני [59]; והא איכא חד דלא נפיק!?
משום דלא איפשר: היכי ליעביד?
ליתי כל חד וחד פסח? - קא מייתי [60] חולין לעזרה: דארבעה מינייהו עבדי להו!
ליתי כולהו חד פסח - נמצא פסח נאכל שלא למנויו [61]!?
האי מאי? ניתי כל חד מינייהו פסחו, וניתני ונימא "אי דידי בעל מום - האי דאייתי השתא ניהוי פסח, ואי דידי תם - האי דאייתי השתא ניהוי שלמים"?
לא אפשר,
הערות[עריכה]
- ^ תמרים יש בבבל הרבה
- ^ סל
- ^ כמה מאלו בזוז אחד
- ^ מקום מיושב
- ^ הר המוריה ושדה דיצחק ובית אל דיעקב - כולם בהר הבית התפללו.
- ^ יום כנישיהון מתרגמינן, וקרי ליה 'יום' כיצירת בראשית
- ^ שהוברר שבזה נתרצה בשעת שחיטה אילו הודיעוהו
- ^ איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו ואין צריך דעתן:
- ^ בשביל
- ^ בשביל שבנו ובתו הקטנים עליו לחנכן, הלכך בין מדעתן - דהיינו בסתמא, כדמוקי לקמן - בין שלא מדעתן, דאמרי "לא" - אין יכולין למחות, וכן עבדו ושפחתו הכנענים - על כרחם ימשכו אחריו, דסמוכין עליו
- ^ אבל שפחתו העברית - אף על גב דלא משכחת לה אלא בקטנה, דהא יוצאה בסימנין - כיון דאין עליו לחנכה יכולה למחות
- ^ שיוצאת בשל עצמה
- ^ מפני שמחאתה מחאה, דקיימא לן (גיטין דף עז,ב) יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני נִזוֹנית משלך ואיני עושה לצורכך"
- ^ כלומר: מאי שנא איהי מעבדו ושפחתו העברים, ובנו ובתו הגדולים
- ^ דהיינו: כל הני
- ^ משמע שמחאה שלהם מחאה, אלמא טעמא דמחאי, הא סתמא יוצאה בשל בעלה
- ^ אין אנו רוצין
- ^ דהיינו מחאה
- ^ שני הבעלים, ואין רוצין ליהנות זה מזה, הלכך אפילו נתרצה האחד שיאכל העבד משלו - אין חבירו רוצה שיהנה חלקו משל חבירו
- ^ שאינו מפסיד כלום מן הראוי לו
- ^ מה תהא עליו?
- ^ דצד חירות אסור בה דכתיב (דברים כג יח) וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ - לא יסב איתתא אמה
- ^ כמשנה ראשונה - קודם שחזרו בית הלל - לא יאכל משל עצמו מפני שאין חלק עבדות נמשך אחר דעתו; כמשנה אחרונה, הואיל ובידינו לשחררו - הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו.
- ^ רבו ממנו, ואף על גב דרגיל בטלה: דכיון דלא פריש ליה - עליה סמך
- ^ והשני ישרף
- ^ שפירש לו גדי או טלה, וְזֶה שכח
- ^ ובגמרא פריך: מה שקנה עבד קנה רבו, ומנא ליה לדידיה?
- ^ וְזֶה כבר שחט השנים
- ^ דלא ידיע הי דהאי והי דהאי, ואין פסח נאכל אלא למנויו
- ^ דשחיטה וּזְריקה מעלייתא היא, חדא אהאי וחדא אדהאי, וקמי שמיא גליא
- ^ לאכול בשעת אכילה מאחד מהם שירצה, דאין ברירה, וכי בעי למיכל - דילמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עליה, הלכך לא אכיל; וְזֶה שהמנה את רבו על שני פסחים ורבו סמך עליו - היאך יאכל מן הראשון
- ^ גדי וטלה
- ^ בקיאה וחכמה היתה
- ^ שאין מקפידין אם גדי אם טלה
- ^ מלך ומלכה תלויין על עבדיהן ואין מקפידין על סעודתן אם גדיים אם טלאים, הלכך אין כאן דין ברירה: דתרווייהו ניחא ליה, לפיכך יאכל מן הראשון: דכיון דליכא קפידא - יצא בראשון ידי חובתו, ואידך בכדי נשחט
- ^ אם היה אחד ממנו שנשחטו עליו גדי וטלה
- ^ דכיון דקפיד - לא ידיע בהי ניחא ליה
- ^ אחד משמנה שרצים המטמאין במגען
- ^ שהיו סבורין שמתה
- ^ כלומר: נמצאת ברותחין או בצונן
- ^ ופירכסה וגבי טומאה – [כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם] בְּמֹתָם [יִטְמָא] כתיב (ויקרא יא לא)
- ^ שאין לו תקנה אחרת: דהא לא מצי למימר "גדי שלי וטלה שלמים, ואם טלה אמר לי רבי - טלה שלי וגדי שלמים", כדמפרש לקמן (שממעט באכילתו: דקא אכיל לתרווייהו באותו הלילה משום ספק פסח, וחד מינייהו - שלמים הוא)
- ^ דנפטרו מפסח שני
- ^ מה אמר לו
- ^ לאחר זריקת שני הדמים
- ^ אבל בשעת זריקה עדיין הוא זכור והיה אפשר לברר איזה של רב ואיזה של עבד דכי איזדריק דם לשם אכילה איזדריק דהא ידיעי מנוייו דידיה
- ^ דכי איזדריק - לא לאכילת בשר איזדריק: דהא לא ידיעי מנוייו דידיה
- ^ מום לפסול
- ^ באחד העורות, ואין ידוע מאיזה פסח היה עור זה, ואותו הפסח פסול הוא
- ^ ולקמן פריך: והא איכא חד דלא נפק!?
- ^ דפטורין
- ^ ארבעה הכשירין
- ^ הלכך הארבעה יצאו, והחמישי פטור, משום דלא ידיע מנו דלייתי, ולא אפשר לאיתויי חולין לעזרה, כדלקמיה
- ^ כולן: שאין כאן כָּשֵׁר, שלא נִזְרַק הדם לאכילת בשר
- ^ להא לא שנו דאביי
- ^ שאף על פי ששניהן כשירין, אלא שאין מנויו ניכרין קאמר דאם היה הספק בשעת זריקה חייבין בפסח שני
- ^ דספק פסול מום יש בכולן ולא נראית זריקה שלהן
- ^ איזה בעלים של כל אחד, והדם ניתן לזריקה: שהרי אין כאן פסול קרבן ואף על פי שאסור לאוכלו
- ^ ואברייתא קאי
- ^ הארבעה שכבר יצאו
- ^ שאלו שכבר יצאו - אין מנינם כלום