ביאור:בבלי פסחים דף קיב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ר' הביאור במהדורה המעומדת
זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דמסוכר [1] ולא משי ידיה - מפחיד שבעה יומי;

דשקיל מזייה ולא משי ידיה - מפחיד תלתא יומי;

דשקיל טופריה ולא משי ידיה - מפחיד חד יומא ולא ידע מאי קא מפחיד;

ידא אאוסיא [2] - דרגא [3] לפחדא [4];

ידא אפותא [5] - דרגא לשינתא [שינה].

תנא: אוכלין ומשקין תחת המטה - אפילו מחופין בכלי ברזל - רוח רעה שורה עליהן.

תנו רבנן: לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות [6], ואם שתה דמו בראשו - מפני סכנה.

מאי סכנה?

רוח רעה.

ואם צחי [מרגיש שהוא מתיבש], מאי תקנתיה?

לימא שבעה קולות שאמר דוד על המים והדר נישתי, שנאמר

(תהלים כט ג-ה,ז-ט)

קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים:

קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר:

קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:

קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ:

קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:

ואי לא - לימא הכי: "לול שפן אניגרון אנירדפין [7] בין כוכבי יתיבנא, בין בליעי שמיני אזילנא" [8];

ואי לא, אי איכא איניש בהדיה - ניתעריה ולימא ליה: פלניא בר פלנתא צחינא מיא והדר נישתי;

ואי לא מקרקש נכתמא אחצבא והדר נישתי;

ואי לא - נישדי בה מידי והדר נישתי.

תנו רבנן: לא ישתה אדם מים, לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה - דמו בראשו מפני הסכנה;

מאי סכנה?

סכנת שברירי.

ואי צחי מאי תקנתיה?

אי איכא איניש בהדיה - לימא ליה "פלניא בר פלנתא צחינא מיא",

ואי לא לימא איהו לנפשיה: "פלניא - אמרה לי אימי איזדהר משברירי [9]; שברירי ברירי רירי ירי רי, צחינא מיא בכסי חיורי [10]".

[ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין] ואפילו מן התמחוי:

פשיטא!

לא נצרכא אלא אפילו לרבי עקיבא, דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות; הכא - משום פרסומי ניסא - מודה.

תנא דבי אליהו: 'אף על פי שאמר רבי עקיבא 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו;

מאי נינהו?

אמר רב פפא: כסא דהרסנא, כדתנן: רבי יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר [11] וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.

תנו רבנן: 'שבעה דברים צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו [12]:

בני! אל תשב בגובהה של עיר [13] ותשנה [14],

ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים [15],

ואל תכנס לביתך פתאום - כל שכן לבית חבירך [16],

ואל תמנע מנעלים מרגליך [17];

השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה [18];

ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות;

והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו.'

אמר רב פפא: לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה [19], אלא למעבד שותפות בהדיה;

והשתא דאמר רב שמואל בר יצחק: 'מאי דכתיב (איוב א י) [הֲלֹא את אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב] מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ [וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ] - כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך' - אפילו למיזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר דמי.

חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין [20]; אמר לו: רבי! למדני תורה!

אמר: איני מלמדך [21]!

אמר לו: אם אין אתה מלמדני - אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות!

אמר לו: בני! יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק!

אמר לו: ומי בסכנה? והלא עגל בסכנה [22]!

אמר לו: אם בקשת ליחנק [23] - היתלה באילן גדול [24], וכשאתה מלמד את בנך - למדהו בספר מוגה.

מאי היא?

אמר רבא, ואיתימא רב משרשיא: בחדתא [25]; שבשתא כיון דעל – על;

לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך;

מאי ניהו?

גרושה בחיי בעלה, דאמר מר: גרוש שנשא גרושה - ארבע דעות במטה [26];

ואי בעית אימא: אפילו באלמנה, לפי

עמוד ב

שאין כל אצבעות [27] שוות [28].

מצוה וגוף גדול [29] - אוכל פירות ולא שכר [30]

מצוה וגוף טהור - נושא אשה ולו בנים.

ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו: אל תדור בשכנציב

משום דליצני הוו ומשכו לך בליצנותא

ואל תשב על מטת ארמית

איכא דאמרי דלא תיגני בלא קרית שמע [31], ואיכא דאמרי דלא תינסב גיורתא [32];

ואיכא דאמרי ארמאית ממש, ומשום מעשה דרב פפא [33].

ואל תבריח עצמך מן המכס

דילמא משכחו לך ושקלי מנך כל דאית לך

ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם

מפני שהשטן מרקד בין קרניו [34].

אמר רבי שמואל: בשור שחור וביומי ניסן [35].

תני רב אושעיא: מרחיקין משור תם חמשים אמה; משור מועד - כמלא עיניו.

תנא משמיה דרבי מאיר: ריש תורא בדיקולא [36], סק לאיגרא [עלה לגג] ושדי דרגא מתותך [והוציא את הסולם מתחתך] [37].

אמר רב: ניזהא דתורא [38]: "הן הן"; [39]

ניזהא דאריה: "זה זה";

ניזהא דגמלא: "דא דא";

ניזהא דארבא [40]: "הילני הייא הילא והילוק הוליא".

אמר אביי: עור, דג, וכוס חמין, וביצים, וכנים לבנים - כולן קשין לדבר אחר;

עור - מאן דגני אמשכא דצלא [41];

דג - שיבוטא ביומי ניסן;

כוס - שיורי כסא דהרסנא;

חמין - חמימי דחמימי משדרו עילויה [42];

ביצים - מאן דמדרך אקליפים;

כינים לבנים - מאן דמחוור לבושיה ולא נטיר ליה תמניא יומי [43], והדר לבוש לה בריין הנך כינים [44] וקשין לדבר אחר [45].

אמר רב פפא: ביתא דאית ביה שונרא - לא ניעול בה איניש בלא מסני; מאי טעמא? משום דשונרא קטיל לחיויא ואכיל ליה, ואית ביה בחיויא גרמי קטיני, ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה - לא נפיק ואסתכן ליה;

איכא דאמרי: ביתא דלית ביה שונרא - לא ניעול ביה איניש בהכרא [46]; מאי טעמא? דילמא מיכריך ביה חויא ולא ידע ומסתכן.

שלשה דברים צוה רבי ישמעאל ברבי יוסי את רבי:

<מק"ש סימן>

אל תעש מום בעצמך

מאי היא?

לא תיהוי לך דינא בהדי תלתא: דחד הוי בעל דינך ותרי סהדי [47];

ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים [48];

אשתך טבלה - אל תזקק לה לילה הראשונה.

אמר רב: ובנדה דאורייתא [49], הואיל [50] והוחזק מעין פתוח, דילמא משכה זיבה. [51]

שלשה דברים צוה רבי יוסי ברבי יהודה את רבי:

אל תצא יחידי בלילה,

ואל תעמוד בפני הנר ערום,

ואל תכנס למרחץ חדש שמא תפחת [52],

עד כמה?

אמר רבי יהושע בן לוי: עד י"ב חדש.

ואל תעמוד בפני הנר ערום – דתניא: העומד בפני הנר ערום - הוי נכפה, והמשמש מטתו לאור הנר - הויין לו בנים נכפין.

תנו רבנן: המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה - אותו תינוק נכפה

ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא, אבל הוי בר שתא - לית לן בה;

ולא אמרן אלא דגני להדי כרעיה, אבל גני להדי רישיה - לית לן בה;

ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עילויה, אבל מנח ידיה עילויה - לית לן בה;

אל תצא יחידי בלילה – דתניא: לא יצא יחידי בלילה, לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת היא, ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו.

מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא; זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא, אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע "הזהרו בחנינא ובתורתו" – סכנתיך!

אמר לה: אי חשיבנא ברקיע - גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם!

אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא!

שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.

ותו: חדא זמנא פגעה ביה באביי, אמרה ליה: אי לאו דמכרזי עלך ברקיע "הזהרו בנחמני [53] ובתורתו" - הוה סכנתיך!

אמר לה: אי חשיבנא ברקיע - גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם!

הא קא חזינן דעברה?

אמרי: הני

הערות[עריכה]

  1. מקיז דם מן הכתפיים, לשון 'סיכורי'
  2. שרגיל להניח ידו אצל נחיריו על שפתיו
  3. רשב"ם: סולם
  4. דרך הוא להביא לו פחד רוח רעה
  5. רשב"ם: מצח
  6. רשב"ם: בלא נר
  7. - לחש הוא
  8. הנה סביבותי אנשים כחושים ושמנים, ותניחוּני [רשב"ם: בחרו וקחו לכם והניחוני]
  9. רשב"ם: סַנְוֵרִים (בראשית יט יא) מתרגמינן כן
  10. רשב"ם: ממונה על כוסות של חרס
  11. התחזק במצוה יותר משיכולת בידך
  12. רשב"ם: רבי יהושע בן קרחה - הוא בן רבי עקיבא, שרבי עקיבא קרח היה כדאמרינן כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה [מסכת בכורות דף נח,א]: [תוספות הוכיחו שם ד"ה חוץ מן הקרח הזה - שאין ריב"ק בנו של רבי עקיבא; לפיכך רבי יהושע זה אינו רבי יהושע בן קרחה, אלא בן עקיבא!]
  13. מקום שבני העיר עוברים ושבין
  14. שמא כשהן עוברין ושבין יבטלוך ויפסיקוך ממשנתך
  15. דטרוד בגרסיה ולא במילי דציבורא
  16. רשב"ם: אלא השמע את קולך להם קודם בואך, דילמא עבדי מילתא דצניעותא [בויקרא רבה] (פכ"א): רבי יוחנן, כי הוה עייל לביתא – מנענע, משום שנאמר וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ (שמות כה לב)
  17. רשב"ם: שגנאי הדבר לתלמיד חכם שילך יחף, כדאמרינן התם (שבת קכט א): ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו
  18. רשב"ם: מקראי נפקא לן בבבא קמא (צב,ב): לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ (ישעיהו מט י); אי נמי מדכתיב וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ והדר וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ (שמות כג כה)
  19. דאיידי דעדיף מזליה - נצח וזכי ליה להאי
  20. רשב"ם: כדאיתא בברכות (סא,ב)
  21. רשב"ם: שלפי שהיה עסוק בתורה - נתפשׂ, כדאמרינן בברכות (שם)
  22. והלא העגל בסכנה ומה לך בכך
  23. לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך
  24. אמור בשם אדם גדול; רשב"ם: ומשום דנקט לישנא דחניקה - נקט היתלה באילן: למוֹד בפני רב, ואמור שמועותיו משמו
  25. כשהתינוק למד בחדש כשהוא מתחיל ללמוד
  26. רשב"ם: בשעת תשמיש: זה לבו לאשתו ראשונה וזאת לבעלה הראשון, ותניא: 'לא ישמש אדם עם אשתו ויתן עיניו באשה אחרת ויהיו בניו קרובין לממזירין הנקראין בני גרושת הלב' [במסכת נדרים (כ,ב)]
  27. אבר תשמיש
  28. שלא יהא תשמיש זה טוב לה כראשון, ותזלזל בו
  29. אם תרצה לעשות מצוה וגם תשתכר בה, שיגדל ממונך
  30. הלוה חבירך מעות על הקרקע לאכול פירות בנכייתא בזול: שתנכה לו דבר מועט מן הדמים [רשב"ם: כמשכנתא דסורא (בבא מציעא סז ב)], והיינו ריוח גדול וגם מצוה היא: שיש ללוה שכר ריוח שצריך למעות ולסחורה;
  31. שזה מנהג הארמאין
  32. רשב"ם: משום דאמרינן: גיורא - עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה (סנהדרין צד א)
  33. שהיתה ארמית אחת חייבת לו מעות, ונכנס מדי יום יום בביתה לגבות הימנה, יום אחד חנקה את בנה ונתנתו על המטה, וכשנכנס רב פפא אמרה לו: שב עד שאביא מעותיך, וכן עשה כשבאתה, אמרה: המתה את בני, וברח מן המדינה
  34. רשב"ם: לאו דווקא, אלא משוגע כדמפרש לקמן
  35. שהצמחים עולין וגס לבו בהן, ונוגח
  36. בטרסקל שהוא אוכל בו [רשב"ם: רבותא היא: אפילו כשראש השור בתוך הסל שהוא אוכל בו וטרוד באכילתו]
  37. רשב"ם: פן יעלה אחריך
  38. לחש על השור שלא ינגחנו
  39. רשב"ם: לחש על השור שלא ינגחנו - כך פירש רבינו; ונראה בעיני שאינו לחש אלא גערה: שגוער בו בלשון הזה להבריחו מעליו, או כדי שיעשה מלאכה; וכן כולן;
  40. רשב"ם: כדי למושכה בחבל ולהוליכה לנהר
  41. הישן על עור בבית העבדנין קודם שתגמר מלאכתו; רשב"ם: הישן על העור קודם שתגמר עבודתו 'צללא' הוא עבדן, כדאמרינן בבבא בתרא (דף ה,א) 'ארבעה לצלא וארבעה לצללא'
  42. אם רגיל לשפוך עליו מים חמים יותר מדאי על בשרו
  43. ולביש להו מקמי שמונה יומי, דאכתי לא מטי שמונה יומי דאשלחינהו
  44. הנהו כנים הדרי, ואכתי איכא בהו חיותא ואכלי ליה
  45. רשב"ם: צרעת
  46. רשב"ם: בחושך
  47. רשב"ם: ויחלקו בין שלשתן; ומתוך שנאה שנחלקת עמהן - יעשו עליך קנוניא זו לתבוע ממך
  48. רשב"ם: אל תעמוד על המקח לסחור, והמוכר - ישראל הוא, ואין לך דמים לקנות המקח - ונמצא מפסידו חנם: שלא יקחנו אחר מאחר שאתה מהפך בו
  49. קודם שהחמירו על עצמן לישב שבעה נקיים, וטובלת ביום שפסק המעין - אל תזקק באותו לילה
  50. והיום ראתה
  51. רשב"ם: קודם שהחמירו על עצמן לישב שבעה נקיים; ואפילו רואות כל שבעה - טובלות בליל שמונה, ומשמשות; ואל תזקק באותו הלילה הואיל והיום ראתה והוחזק מעיין פתוח דילמא שפעה זיבה בשעת תשמיש.
  52. ותחתיה חלל מלא מים
  53. רשב"ם: אביי, ולפי שגידלו רבה בר נחמני קרוי כן