ביאור:בבלי נזיר דף נה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לימא כתנאי: הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל: רבי מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר מאי? לאו רבי סבר משום אוירא ^[1], ורבי יוסי ברבי יהודה סבר משום גושא ^[2]?

לא! דכולי עלמא משום גושא ^[3]: מר ^[4] סבר אהל זרוק [השידה] שמיה אהל, ומר ^[5] סבר לא שמיה אהל ^[6].

והתניא [תוספתא אהלות פ"ט מ"ה [צוקרמאנדל]]: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: תיבה שהיא מלאה כלים וזרקה על פני המת ~~[באהל]~~ '- טמאה ^[7]; ואם היתה מונחת – טהורה ^[8]'!

אלא דכולי עלמא משום אוירא, ומר סבר ^[9]: כיון ^[10] דלא שכיחא ^[11] לא גזרו ביה רבנן, ומר סבר אף על גב דלא שכיחא גזרו ביה רבנן; והתניא הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל – טהור; בקרון ובספינה ובאיסקריא ^[12] - טמא ^[13].

ואיבעית אימא: ^[14] ^[15] הכא - ^[16] שמא יוציא ראשו ורובו לשם ^[17] פליגי ^[18]; והתניא ^[19]: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל - טהור עד שיוציא לשם ראשו או רובו.

^[20].

[וימי ספרו וימי גמרו - על אלו אין הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי, ואינו סותר את הקודמים] ומתחיל ומונה [מיד, וקרבן אין לו; באמת אמרו: ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע - הרי אלו עולין לו]:

אמר רב חסדא: לא שנא [לא שנינו] ^[21] אלא בנזירות מועטת ^[22], אבל בנזירות מרובה ^[23] - ^[24] מיסלק נמי סלקין ליה ^[25].

מתיב רב שרביא: ^[26] 'מתחיל ומונה מיד ואין מבטל בהן את הקודמין ^[27]' – במאי ^[28]?: אילימא בנזירות מועטת ^[29] - ^[30]? קבעי גידול שיער ^[31]?!

עמוד ב

אלא לאו בנזירות מרובה, וקתני 'מתחיל [לאחר שהיה הפסק] ומונה מיד' ^[32]?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: בנזירות בת חמשים יום: דיתיב עשרין, ואיתילידא ביה צרעת - מגלח צרעתו והדר יתיב תלתין יומין דנזיר, ^[33] דהא אית ליה גידול שער.

מתיב רמי בר חמא ^[34]: 'נזיר שהיה טמא [מת] בספק ^[35] ומוחלט בספק ^[36] [כגון שאין יודעים מה אמר הכהן שבא לקבוע אם מצורע הוא אם לא, או כגון שהכהן ששכח או מת] -

הערות[עריכה]

^ גזרו עליה, ואילו הכא - כיון דנכנס באויר מלמעלה, כשהן פתוחין, או דרך פתחים - הוי טמא, שהרי נכנס לאויר ארץ העמים
^ ולא משום אוירא; וכיון דקרקעית שידה תיבה ומגדל מפסיק בינו לבין הגושא - הוי טהור
^ אבל הכא בהא קמיפלגי
^ רבי יוסי ברבי יהודה
^ רבי, דמטמא
^ ולא הוי הפסק, וכמאן דמהלך ממש על גבי קרקע דמי
^ וכל הכלים שבתוכה; אלמא קסבר דאהל זרוק לאו שמיה אהל, ולא הוי מפסיק כלל
^ דכיון דמונחת הויא לה כאהל קבוע, ומצלת בפני הטומאה, ולא הוי כאהל זרוק
^ והיינו טעמא דמטהר רבי יוסי ברבי יהודה
^ משום דקסבר כי נכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל - מילתא
^ היא, ומילתא דלא שכיחא
^ כלומר: בספינה גדולה שיש בה איסקריא, וקרי לה הכי על שם איסקריא שבה, דהיינו תורן; וקרוי פוש"ט בלע"ז [POST, והר"ב רנשבורג גורס מש"ט MAST]; משום דמילתא דשכיחא גזרו בה רבנן
^ והא מתניתא - רבי יוסי ברבי יהודה היא
^ דכולי עלמא משום גושא, ולכולי עלמא נמי אהל זרוק שמיה אהל;
^ והאי דקא מטמא
^ גזירה
^ חוץ משידה תיבה ומגדל
^ ורבי יוסי לא גזר
^ דמסייעא ליה, דרבי יוסי אינו מטמא עד שיוציא ראשו ורובו
^ והא דתני רבי יוסי ברבי יהודה לעיל: זרק תיבה מלאה כלים על פני המת – טמאה - לאו משום דקסבר אהל זרוק לאו שמיה אהל, אלא כיון דזורקה - קא מפיק לה מתורת אהל ומשוי לה תורת כלי; ולעולם קסבר אהל זרוק שמיה אהל, דקתני בסיפא ואם היתה מונחת טהורה - אף על גב דאורחיה דמטלטל לה
^ דימי חלוטו אין עולין לו מן המנין
^ בזמן שקבל עליו נזירות שלשים יום, [ונצטרע] כשעשה מהן עשרה ימים, ונחלט, שאין הללו ימים עולין לו מן המנין; שאם אתה אומר 'עולין לו' - לא ישתיירו לו כדי גידול שיער לאחר תגלחיות של צרעת
^ שקיבל עליו מאה יום ונצטרע בתוך ימי נזירותו עד שלא עברו שלשים יום, ונתגלח בשתי תגלחיות של צרעת
^ הואיל ועדיין נשתיירו שם שלשים יום כדי גידול שיער
^ אף ימי חלוטו עולין לו מן המנין, ואינו צריך לשמור אלא שלשים יום כדי גידול שיער טהרה לנזירות לאחר תגלחיות של צרעתו
^ מי מצית דייקת למתניתין דבנזירות מועטת קאי? והא קתני:
^ ואינו סותר את הקודמין
^ ובאיזו נזירות קאי
^ של שלשים יום
^ ומי מצית אמרת דאינו סותר את הקודמין
^ לאחר תגלחתו מן הצרעת, וליכא, דאין גידול שיער פחות משלשים יום
^ מאותו יום שעומד בו, ומשלים לאותן ימים שלפני חלוטו, אבל ימי חלוטו מיהא אין עולין לו
^ דאי אמרת דעולין - לא פש ליה כדי גידול שיער לאחר תגלחת צרעתו, הלכך - דלבתר הכי מיבעי ליה למיתב תלתין יומין מנזיר
^ משנה פ"ח מ"ב
^ שנטמא בספק [למת] ביום ראשון של נזירות
^ וספק הוא לו אם נחלט ונרפא ביום ראשון של נזירותו

[1] גזרו עליה, ואילו הכא - כיון דנכנס באויר מלמעלה, כשהן פתוחין, או דרך פתחים - הוי טמא, שהרי נכנס לאויר ארץ העמים

[2] ולא משום אוירא; וכיון דקרקעית שידה תיבה ומגדל מפסיק בינו לבין הגושא - הוי טהור

[3] אבל הכא בהא קמיפלגי

[4] רבי יוסי ברבי יהודה

[5] רבי, דמטמא

[6] ולא הוי הפסק, וכמאן דמהלך ממש על גבי קרקע דמי

[7] וכל הכלים שבתוכה; אלמא קסבר דאהל זרוק לאו שמיה אהל, ולא הוי מפסיק כלל

[8] דכיון דמונחת הויא לה כאהל קבוע, ומצלת בפני הטומאה, ולא הוי כאהל זרוק

[9] והיינו טעמא דמטהר רבי יוסי ברבי יהודה

[10] משום דקסבר כי נכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל - מילתא

[11] היא, ומילתא דלא שכיחא

[12] כלומר: בספינה גדולה שיש בה איסקריא, וקרי לה הכי על שם איסקריא שבה, דהיינו תורן; וקרוי פוש"ט בלע"ז [POST, והר"ב רנשבורג גורס מש"ט MAST]; משום דמילתא דשכיחא גזרו בה רבנן

[13] והא מתניתא - רבי יוסי ברבי יהודה היא

[14] דכולי עלמא משום גושא, ולכולי עלמא נמי אהל זרוק שמיה אהל;

[15] והאי דקא מטמא

[16] גזירה

[17] חוץ משידה תיבה ומגדל

[18] ורבי יוסי לא גזר

[19] דמסייעא ליה, דרבי יוסי אינו מטמא עד שיוציא ראשו ורובו

[20] והא דתני רבי יוסי ברבי יהודה לעיל: זרק תיבה מלאה כלים על פני המת – טמאה - לאו משום דקסבר אהל זרוק לאו שמיה אהל, אלא כיון דזורקה - קא מפיק לה מתורת אהל ומשוי לה תורת כלי; ולעולם קסבר אהל זרוק שמיה אהל, דקתני בסיפא ואם היתה מונחת טהורה - אף על גב דאורחיה דמטלטל לה

[21] דימי חלוטו אין עולין לו מן המנין

[22] בזמן שקבל עליו נזירות שלשים יום, [ונצטרע] כשעשה מהן עשרה ימים, ונחלט, שאין הללו ימים עולין לו מן המנין; שאם אתה אומר 'עולין לו' - לא ישתיירו לו כדי גידול שיער לאחר תגלחיות של צרעת

[23] שקיבל עליו מאה יום ונצטרע בתוך ימי נזירותו עד שלא עברו שלשים יום, ונתגלח בשתי תגלחיות של צרעת

[24] הואיל ועדיין נשתיירו שם שלשים יום כדי גידול שיער

[25] אף ימי חלוטו עולין לו מן המנין, ואינו צריך לשמור אלא שלשים יום כדי גידול שיער טהרה לנזירות לאחר תגלחיות של צרעתו

[26] מי מצית דייקת למתניתין דבנזירות מועטת קאי? והא קתני:

[27] ואינו סותר את הקודמין

[28] ובאיזו נזירות קאי

[29] של שלשים יום

[30] ומי מצית אמרת דאינו סותר את הקודמין

[31] לאחר תגלחתו מן הצרעת, וליכא, דאין גידול שיער פחות משלשים יום

[32] מאותו יום שעומד בו, ומשלים לאותן ימים שלפני חלוטו, אבל ימי חלוטו מיהא אין עולין לו

[33] דאי אמרת דעולין - לא פש ליה כדי גידול שיער לאחר תגלחת צרעתו, הלכך - דלבתר הכי מיבעי ליה למיתב תלתין יומין מנזיר

[34] משנה פ"ח מ"ב

[35] שנטמא בספק [למת] ביום ראשון של נזירות

[36] וספק הוא לו אם נחלט ונרפא ביום ראשון של נזירותו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]