ביאור:בבלי נזיר דף טז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואמר ליה ^[1]: רבי יוסי קאי כותיך, דאמר 'מכאן ולהבא מטמא'.

והא רבי יוסי - למפרע הוא דאמר?!

מאי 'למפרע' – מדרבנן.

ורבי יוסי, מכדי סבר מקצת היום ככולו ^[2], זבה גמורה דמייתא קרבן ^[3] היכי משכחת לה?: כיון דחזיא בפלגיה דיומא ^[4] - אידך פלגיה דיומא ^[5] - סליק לה לשימור ^[6]!

^[7]

אי בעית אימא: דקא שפעה ^[8] תלתא תלתא יומי בהדי הדדי, ואי בעית אימא: דחזיא תלתא יומי ^[9] סמוך לשקיעת החמה, דלא הואי שהות דסליק ליה למניינא ^[10].

הדרן עלך 'הריני נזיר'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מסכת נזיר פרק שלישי 'מי שאמר'

משנה:

מי שאמר "הריני נזיר" - מגלח יום שלשים ואחד ^[11], ואם גילח ליום שלשים – יצא.

"הריני נזיר שלשים יום" - אם גילח ליום שלשים לא יצא.

מי שנזר שתי נזירות - מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השניה יום ששים ואחד, ואם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים, ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא.

וזו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירות: שאם גילח את הראשונה יום שלשים - מגלח את השניה ליום ששים, ואם גילח ליום ששים חסר אחד – יצא, שיום של שלשים עולה לו מן המנין.

מי שאמר "הריני נזיר": נטמא יום שלשים - סותר את הכל;

רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.

"הריני נזיר שלשים יום": נטמא יום שלשים - סותר את הכל;

"הריני נזיר מאה יום": נטמא יום מאה - סותר את הכל;

רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים.

נטמא יום מאה ואחד - סותר שלשים יום;

רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.

גמרא:

מי שאמר "הריני נזיר" ונטמא יום שלשים - סותר את הכל; רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה ^[12]:

עמוד ב

קסבר רבי אליעזר: כל אחר מלאת - שבעה סותר ^[13].

"הריני נזיר שלשים יום", ונטמא יום שלשים - סותר את הכל לא פליג רבי אליעזר?

דאמר "שלימין" ^[14].

"הריני נזיר מאה יום", ונטמא יום מאה - סותר את הכל ^[15]; רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים ^[16], וכולה ^[17] כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב מתנא ^[18].

משנה:

מי שנזר והוא בבית הקברות - אפילו היה שם שלשים יום - אין עולין לו מן המנין ^[19] ואינו מביא קרבן טומאה;

יצא ^[20] ונכנס - עולין לו מן המנין ^[21], ומביא קרבן טומאה ^[22].

רבי אליעזר אומר: לא בו ביום ^[23], שנאמר (במדבר ו יב: והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם) והימים הראשונים יפלו [כי טמא נזרו] - עד שיהו לו ימים ראשונים ^[24].

גמרא:

איתמר: מי שנזר והוא בבית הקברות: רבי יוחנן אמר: נזירות חלה עליו, וריש לקיש אמר: אין נזירות חלה עליו:

רבי יוחנן אמר: נזירות חלה עליו - סבר ^[25] מיתלא תליא וקיימא, כיון דמשכחא טהרה ^[26] – חיילא ^[27]; וריש לקיש אמר: אין נזירות חלה עליו: אי הדר ואמר ^[28] - חיילא עליה ^[29], ואי לא – לא ^[30].

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: מי שנזר והוא בבית הקברות אפילו היה שם שלשים יום - אין עולין מן המנין, ואינו מביא קרבן טומאה: קרבן טומאה הוא דלא מייתי, הא מיחל חיילא עליה!

אמר ליה: ^[31] אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן ^[32].

איתיביה [תוספתא נזיר פ"ב ה"יד [ליברמן]]: מי שהיה טמא ונזר ^[33] - אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים, ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים – הרי זה סופג את הארבעים: אי אמרת בשלמא 'חיילא' - היינו טעמא דסופג את הארבעים, אלא אי אמרת 'לא חיילא' - אמאי סופג את הארבעים?

הערות[עריכה]

^ לרבי יוחנן
^ דכל האי דקא משנינן לעיל ד'מכאן ולהבא מטמא' - שינויי דחיקי נינהו, ומיהו שמעתין איתא כרב
^ דבעינן שלשה ימים רצופים, כדאמר מר- מי תלה הכתוב את הזבה בימים
^ ביום שני מחצות ואילך
^ דמבקר עד חצות
^ עולה לה לשימור כאילו נשמר יום אחד בטהרה, והוה לה הפסק
^ ענין אחר: ורבי יוסי. מכדי שומרת יום כנגד יום - בין דקאמר דטעמא הוי משום ד'מקצת היום ככולו', אי נמי משום דקסבר ד'מכאו ולבהא היא מטמאה'- זבה דמתייא קרבן היכי משכחת לה? והכי נמי מיבעיא לן ב'כיצד צולין', דאליבא דרבי יוסי דאמר מכאן ולהבא היא מטמאה - זבה גמורה דמייתא קרבן היכי משכחת לה?
^ כל היום
^ בין השמשות
^ דכי ראתה בשבת אחר שקיעת החמה - הוי טמאה כל יום ראשון, וכי חזרה וראתה ביום ראשון שנית סמוך לשקיעת החמה - הויא טמאה כל יום שני, וכן שלישי: דלא הויא שהות דטהרה ביני וביני כלל, ולא הוי סליק למניינא דשומרת יום כנגד יום, דהא לא הואי שהות
^ לרב מתנא כדאית ליה: דאנזירות סתם קאי, ואין נזירות פחות משלשים יום; ולבר פדא כדאית ליה: דמוקי לה כגון דנעשה כאומר 'שלימים'; וכולה מתניתין הכי מפורש בפרק קמא לרב מתנא כדאית ליה ולבר פדא כדאית ליה
^ כדי שיביא קרבנו בטהרה וכדפרשינן בפרק קמא לבר פדא כדאית ליה
^ אחר מלאת הוא, שאין נזירות אלא כ"ט, ולכך אינו צריך לסתור אלא שבעה, וכדאמרינן נמי: קים להו לרבנן דאין תגלחת כדי לכוף ראשו לעיקרו בפחות משבעה יום; ולרב מתנא כדאית ליה: דטעמא דרבי אליעזר משום דמקצת היום ככולו
^ ואפילו לבר פדא, דאכתי 'תוך מלאת' קרינא ביה
^ דתוך מלאת קרינא ביה
^ כדאמר ריש לקיש בפרק קמא (לעיל ו,ב) דטעמא דרבי אליעזר משום דקאמר קרא 'זאת תורת הנזיר ביום מלאת' (במדבר ו יג): התורה אמרה: נטמא ביום מלאת - תן לו תורת נזיר, ואפילו בנזירות מרובה
^ טעמא דמתניתין עד השתא
^ בפרק קמא (דף ה ודף ו)
^ כלומר: אין עולין לכך שתהא חלה עליו אותו נזירות שקיבל כשנטמא
^ כגון שהזה ושנה וטבל, כדמפרש בגמרא, ואחר כך
^ נזירות
^ כיון [שהזה] ושנה וטבל ביום שביעי שלו [לאחר שיצא, והחלה הנזירות - ונטמא שוב]
^ כשהזה ושנה וטבל אם נכנס אינו מביא קרבן טומאה
^ עד שיעבור עליו שני ימים בטהרה, שנאמר 'והימים הראשונים יפלו' – אימתי? לכשאני קורא מקרא זה: שיהיו לו ימים הראשונים דטהרה, ואין 'ימים' פחותים משנים
^ דהאי מאן דמקבל נזירות בבית הקברות
^ דהיינו לאחר שיצא והזה ושנה וטבל
^ חיילא עליה אף על גב דלא הדר אמר "אני אקבל עלי מה שאמרתי כשהייתי עומד בבית הקברות"
^ "אהא כמו שקבלתי בבית הקברות"
^ ואף על גב דלא מפרש "אהא נזיר"
^ שאם נטמא למתים ושותה יין - אין בכך כלום
^ מסקנא דמתניתין בהכי הוי: דמי שנזר בבית הקברות
^ ליסתור ולהביא קרבן טהרה, לפי שאין נזירות חל עליו כלל
^ דהיינו נמי מי שעומד בבית הקברות

[1] לרבי יוחנן

[2] דכל האי דקא משנינן לעיל ד'מכאן ולהבא מטמא' - שינויי דחיקי נינהו, ומיהו שמעתין איתא כרב

[3] דבעינן שלשה ימים רצופים, כדאמר מר- מי תלה הכתוב את הזבה בימים

[4] ביום שני מחצות ואילך

[5] דמבקר עד חצות

[6] עולה לה לשימור כאילו נשמר יום אחד בטהרה, והוה לה הפסק

[7] ענין אחר: ורבי יוסי. מכדי שומרת יום כנגד יום - בין דקאמר דטעמא הוי משום ד'מקצת היום ככולו', אי נמי משום דקסבר ד'מכאו ולבהא היא מטמאה'- זבה דמתייא קרבן היכי משכחת לה? והכי נמי מיבעיא לן ב'כיצד צולין', דאליבא דרבי יוסי דאמר מכאן ולהבא היא מטמאה - זבה גמורה דמייתא קרבן היכי משכחת לה?

[8] כל היום

[9] בין השמשות

[10] דכי ראתה בשבת אחר שקיעת החמה - הוי טמאה כל יום ראשון, וכי חזרה וראתה ביום ראשון שנית סמוך לשקיעת החמה - הויא טמאה כל יום שני, וכן שלישי: דלא הויא שהות דטהרה ביני וביני כלל, ולא הוי סליק למניינא דשומרת יום כנגד יום, דהא לא הואי שהות

[11] לרב מתנא כדאית ליה: דאנזירות סתם קאי, ואין נזירות פחות משלשים יום; ולבר פדא כדאית ליה: דמוקי לה כגון דנעשה כאומר 'שלימים'; וכולה מתניתין הכי מפורש בפרק קמא לרב מתנא כדאית ליה ולבר פדא כדאית ליה

[12] כדי שיביא קרבנו בטהרה וכדפרשינן בפרק קמא לבר פדא כדאית ליה

[13] אחר מלאת הוא, שאין נזירות אלא כ"ט, ולכך אינו צריך לסתור אלא שבעה, וכדאמרינן נמי: קים להו לרבנן דאין תגלחת כדי לכוף ראשו לעיקרו בפחות משבעה יום; ולרב מתנא כדאית ליה: דטעמא דרבי אליעזר משום דמקצת היום ככולו

[14] ואפילו לבר פדא, דאכתי 'תוך מלאת' קרינא ביה

[15] דתוך מלאת קרינא ביה

[16] כדאמר ריש לקיש בפרק קמא (לעיל ו,ב) דטעמא דרבי אליעזר משום דקאמר קרא 'זאת תורת הנזיר ביום מלאת' (במדבר ו יג): התורה אמרה: נטמא ביום מלאת - תן לו תורת נזיר, ואפילו בנזירות מרובה

[17] טעמא דמתניתין עד השתא

[18] בפרק קמא (דף ה ודף ו)

[19] כלומר: אין עולין לכך שתהא חלה עליו אותו נזירות שקיבל כשנטמא

[20] כגון שהזה ושנה וטבל, כדמפרש בגמרא, ואחר כך

[21] נזירות

[22] כיון [שהזה] ושנה וטבל ביום שביעי שלו [לאחר שיצא, והחלה הנזירות - ונטמא שוב]

[23] כשהזה ושנה וטבל אם נכנס אינו מביא קרבן טומאה

[24] עד שיעבור עליו שני ימים בטהרה, שנאמר 'והימים הראשונים יפלו' – אימתי? לכשאני קורא מקרא זה: שיהיו לו ימים הראשונים דטהרה, ואין 'ימים' פחותים משנים

[25] דהאי מאן דמקבל נזירות בבית הקברות

[26] דהיינו לאחר שיצא והזה ושנה וטבל

[27] חיילא עליה אף על גב דלא הדר אמר "אני אקבל עלי מה שאמרתי כשהייתי עומד בבית הקברות"

[28] "אהא כמו שקבלתי בבית הקברות"

[29] ואף על גב דלא מפרש "אהא נזיר"

[30] שאם נטמא למתים ושותה יין - אין בכך כלום

[31] מסקנא דמתניתין בהכי הוי: דמי שנזר בבית הקברות

[32] ליסתור ולהביא קרבן טהרה, לפי שאין נזירות חל עליו כלל

[33] דהיינו נמי מי שעומד בבית הקברות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]