ביאור:בבלי גיטין דף צ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והלכתא: מותרת לשניהם ^[1].

משנה:

בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות דבר [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה, ושלחה מביתו].

ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה ^[2] תבשילו, שנאמר: 'כי מצא בה ערות דבר' ^[3];

רבי עקיבא אומר: ^[4] אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו.

גמרא:

תניא: אמרו בית הלל לבית שמאי: והלא כבר נאמר 'דבר'?

אמרו להם בית שמאי: והלא כבר נאמר 'ערות'?

אמרו להם בית הלל: אם נאמר 'ערות' ולא נאמר 'דבר' - הייתי אומר: משום 'ערוה' תצא, משום 'דבר' לא תצא; לכך נאמר 'דבר'; ואילו נאמר 'דבר' ולא נאמר 'ערות' הייתי אומר: משום 'דבר' תנשא לאחר ^[5] ומשום 'ערוה' לא תנשא לאחר ^[6]; לכך נאמר 'ערות'.

ובית שמאי - האי 'דבר' מאי עבדי ליה ^[7]?

נאמר כאן 'דבר' ונאמר להלן 'דבר': (דברים יט טו) [לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא,] על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר; מה להלן בשני עדים אף כאן בשני עדים ^[8].

ובית הלל ^[9] - מי כתיב 'ערוה בדבר' ^[10]? ובית שמאי - מי כתיב 'או ערוה' או 'דבר'?

ובית הלל ^[11] - ^[12] להכי כתיב 'ערות דבר' ^[13]: ^[14] דמשמע הכי ^[15] ומשמע ^[16] הכי ^[17].

רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת:

במאי קא מיפלגי?

בדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: 'כי' משמש בארבע לשונות ^[18]: אי ^[19], דלמא ^[20], אלא ^[21], דהא ^[22].

^[23].

בית שמאי סברי: [והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות דבר - דהא מצא בה ערות דבר ^[24];

ורבי עקיבא סבר: כי מצא בה ערות דבר - אי נמי מצא בה ערות דבר ^[25].

אמר ליה רב פפא לרבא: לא מצא בה לא ערוה ולא דבר ^[26] – מהו ^[27]?

אמר ליה: מדגלי רחמנא גבי אונס ^[28]: (דברים כב יט) [וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ולו תהיה לאשה] לא יוכל לשלחה כל ימיו ^[29] - ^[30] כל ימיו בעמוד והחזיר קאי ^[31] - התם הוא דגלי רחמנא ^[32], אבל הכא - מאי דעבד עבד ^[33].

אמר ליה רב משרשיא לרבא: אם לבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו – מהו ^[34]?

קרי עליה (משלי ג כט) אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך.

תניא: היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל ^[35] - כך דעות בנשים ^[36]: יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה ^[37] שהיה נועל בפני אשתו ויוצא ^[38]; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו - וזו היא מדת כל אדם: שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו - זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק

עמוד ב

ופרומה משני צדדיה ^[39], ורוחצת עם בני אדם

עם בני אדם סלקא דעתך ^[40]? אלא במקום שבני אדם רוחצין ^[41] –

זו - מצוה מן התורה לגרשה, שנאמר (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות וגו' [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה] ושלחה מביתו [^[42] ויצאה מביתו] והלכה והיתה לאיש אחר; הכתוב קראו 'אחר' לומר שאין זה בן זוגו לראשון: זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו; זכה שני – שלחה, שנאמר ^[43] ושנאה האיש האחרון [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה]; ואם לאו – קוברתו, שנאמר ^[44] או כי ימות האיש האחרון - כדאי הוא במיתה, שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו.

(מלאכי ב טז) כי שנא שלח [אמר ה' אלקי ישראל וכסה חמס על לבושו אמר ה' צבאות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו] ^[45]

רבי יהודה אומר: אם שנאתה – שלח ^[46].

רבי יוחנן אומר: שנאוי המשלח ^[47].

ולא פליגי: הא בזוג ראשון ^[48] הא בזוג שני, דאמר רבי אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: (מלאכי ב יג) וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ^[49] ואמרתם: על מה? על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך.

הדרן עלך המגרש וסליקא לה מסכת גיטין

הערות[עריכה]

^ כלומר: אף מגרש שני ונושא ראשון, ואפילו רב הונא מודה בהא
^ שרפה; או על ידי אוּר שקורין אדורשי"ר, או במלח כמו 'כי אש קדחה באפי' (דברים לב)
^ לב"ה משמע להו: או ערוה או שאר דבר סרחון
^ אפילו לא מצא בה לא ערוה ולא דבר:
^ היוצאת מבעלה מפני 'דבר' - ולא מפני ערוה - הוא דקאמר רחמנא מותרת לינשא לאחר, כדכתיב 'והיתה לאיש אחר', אבל
^ היוצאת משום ערוה תהא אסורה לכל
^ דהא קרא - דוקא בערוה לחוד איירי, ואם כן 'ערוה בדבר' מבעי ליה, כלומר: ערוה בעדים
^ ברורים: אינה נאסרת עליו משום ערוה אלא בעדות ברורה
^ דהא על כרחינו האי 'דבר' מפקיתו ליה לעדות, כדמפרש ליה ואזיל
^ דמשמע דמצא בה ערוה בעדים ברורים
^ נמי: ודאי מיבעי להו להכי לענין לכופו להוציא דלא כייפינן ליה להוציא אלא בעדות ברורה
^ מיהו
^ ולא כתיב 'ערוה בדבר' ולא כתיב נמי 'או ערות או דבר'
^ כי היכי דלידרשיה בתרוייהו:
^ 'ערוה או דבר'
^ נמי
^ 'ערוה בדבר'
^ במקום ארבע לשונות הללו נכתב 'כי' בתורה
^ במקום 'אם'
^ במקום 'פן'
^ במקום 'אלא'
^ במקום 'אשר'
^ במקום 'אם': כמו (דברים יז ב) 'כי ימצא בקרבך' [באחד שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלקיך לעבר בריתו], (דברים כב ו) 'כי יקרא' [קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים, והאם רבצת על האפרחים או על הביצים--לא תקח האם על הבנים], (שמות כג ה) 'כי תראה חמור' [שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו--עזב תעזב עמו], (שמות כג ד) 'כי תפגע' [שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו]: כולהו משמע 'לכשיארע', כלומר 'אם יהיה כך', וכן רובן; במקום 'אלא': לסתור דבר האמור למעלה, לומר: 'אינו כן, אלא כן', כמו (בראשית יח טו) [ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, כי יראה] 'ויאמר: לא כי צחקת': אינו כן כדבריך, אלא צחקת; וכן 'אל תקפוץ את ידך כי פתוח תפתח לו' (דברים טו ז: כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נתן לך--לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון, (דברים טו,ח) כי פתח תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו]: אלא פתוח תפתח לו; וכמו (בראשית יט ב) [ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, והשכמתם, והלכתם לדרככם; ויאמרו]’לא, כי ברחוב נלין': לא נסור אל ביתך אלא ברחוב נלין; וכן הרבה. במקום 'פן': (דברים ז יז) 'כי תאמר בלבבך רבים וגו' [הגוים האלה ממני, איכה אוכל להורישם] (דברים ז יח) לא תירא מהם וגו [זכר תזכר את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולכל מצרים]’: אין אתה יכול לפרש בלשון 'אם', לומר 'אם תאמר בלבבך וגו' לא תירא מהם', הא אם לא תאמר - תירא מהם? אין זה נכון, ולא בלשון 'אלא', אבל נדרש הוא בלשון 'פן', לומר: שלא תאמר כן, ובתמיה נדרש, כלומר: 'וכי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ותירא מהם'? וכן: (איוב יט כח)'כי תאמרו מה נרדף לו [ושרש דבר נמצא בי]:לעולם לא תשיבו אל לבבכם לומר מה נרדף לו. וכן כל 'כי' הסמוכין ל'אף': (איוב לה יד) אף כי תאמר לא תשורנו [דין לפניו ותחולל לו]; (איוב ט יד) אף כי אנכי אעננו [אבחרה דברי עמו] - כולן נדרשין בלשון תימה; הלכך סוף פירוש מלמדך: פן תאמר כן. ועוד משמש בלשון 'דהא', דהיינו 'אשר' או 'מפני', כלומר: ליתן טעם ליישב דבר שלמעלה הימנו, כמו: (בראשית יח טו) [ותכחש שרה לאמר] לא צחקתי כי יראה [ לויאמר לא כי צחקת], כמו 'אשר יראה', כלומר: מפני שיראה; וכן: (שמות יח,יד] [וירא חתן משה, את כל אשר הוא עשה לעם; ויאמר, מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם] מדוע אתה יושב לבדך [וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב] (שמות יח טו) ויאמר משה לחתנו] כי יבא אלי העם [לדרש אלהים]: מפני שבא אלי העם, שהעם בא אלי; וכן: (שמות לב א) [וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר; ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו] כי זה משה האיש [אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו]; (בראשית לא לא) [ויען יעקב ויאמר ללבן: כי יראתי] כי אמרתי פן תגזל את בנותיך [מעמי]; (בראשית כ יא) [ויאמר אברהם] כי אמרתי רק אין יראת אלהים [במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי] - כולן נדרשין כמו 'אשר', כלומר: מפני; וכן (במדבר כ כט) כי גוע אהרן [ויראו כל העדה] כי גוע אהרן [ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל), לפי הדרשה שדרשוהו חכמים: שמפני גויעתו נסתלק הענן. וכולהו מתרגמינן להו 'ארי', שלשון 'ארי' בארמי משתמש כל לשונות 'כי' בעברי, ואם באת לשנותו - צריך אתה לשנות כולן לפי עניינו; וכל 'כי' הנפתרים בלשון 'כאשר', כמו (שמות יג ה) והיה כי יביאך [ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה], וכל אלו שאין אתה יכול לפותרו בלשון 'אם', 'דהא', - ודאי יביאך; וכן (ויקרא יט כג) [ו]כי תבואו אל הארץ [ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו; שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל]; (שמות טו יט) כי בא סוס פרעה [ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים]; (ירמיהו ג טז) [והיה] כי תרבו ופריתם בארץ [בימים ההמה נאם ה' לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד] - כולן לשון 'דהא' הן נפתרים במדרש סיפרא וסיפרי: עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ: בשכר שתירש – תכבש, כלומר: מפני שיביאך, וכשתבואו אל הארץ - אתם זקוקים למצות הללו; ו'כי בא סוס פרעה וגו' - מפני שבא סוס פרעה וגו' - לפיכך 'ותקח מרים וגו'; וכל כגון אלו שאין אתה יכול לפותרן בלשון 'מפני' ונפתרין בלשון 'כאשר', כמו (שמות יב כו) [והיה] כי יאמרו אליכם בניכם [מה העבדה הזאת לכם], (שמות יח טז) כי יהיה להם דבר [בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו; והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו] - כולן לשון 'אם' הם
^ מפני שמצא בה; הא לאו הכי - לא יגרשנה. ובית הלל נמי הכי משמע להו לשון 'מפני': מפני שמצא בה או ערוה או דבר, ואם לאו לא יגרשנה; הלכך 'לא תמצא חן' דקאמר קרא - היינו מפני שמצא בה, כדמפרש ביה ולא משום חן של נוי
^ ורבי עקיבא מפרש ליה להאי 'כי' בלשון 'אם'; הלכך תרי מילי נינהו: אם לא תמצא חן של נוי בעיניו ואם מצא בה ערות דבר
^ לבית הלל וגירשה
^ מי כייפינן ליה לאהדורה או לא
^ האונס את הנערה בתולה
^ ואמרינן במסכת מכות (טו,א) דהאי 'כל ימיו' - קרא יתירא הוא, ובא ללמדך:
^ לא יוכל לשלחה ואם שלח לא יהא בשלוחה כל ימיו:
^ שבית דין כופין אותו להחזירה, ואינו לוקה על שילוחו, שנתקו הכתוב לעשה של 'עמוד והחזר'
^ מכלל דלכל המגרשים אינם בעמוד והחזר
^ דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזר - למה לי לגלויי בהאי
^ יש עונש בדבר או לא
^ דעות בני אדם חלוקות באסטניסות של מאכל ומשתה: יש שהוא איסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט, ויש שאינו איסטניס כל כך, ויש שאינו איסטניס כלל
^ כך דעות בני אדם חלוקות בפריצות: יש מקפיד על פריצות מועט, ויש שאינו מקפיד כל כך, ויש שאינו מקפיד כלל
^ בעלה של מרים מגדלא; נשייא היה
^ וכשיוצא מביתו לשוק - נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם; ומדה שאינה הוגנת היא זו: שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו
^ אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצדיהן
^ אם כן רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו
^ והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהן
^ הפסוק הבא: כד,ב
^ הפסוק הבא: כד,ג
^ שם
^ פסוק הוא בנבואת מלאכי
^ כרבי עקיבא
^ ואית דגרסי 'שנוי המשלח' וזו שמעתי: שנוי המשלח לפני המקום; ואפילו לבית הלל: נהי דלא כייפינן שלא להוציא - מיהו שנוי הוא. וגירסת רש"י הוא: 'אם שנואה היא לפני המקום – שלח' [ופירש רש"י:] כבית שמאי
^ אשת נעורים, ובה משתעי קרא, כדכתיב בתריה 'אשת נעוריך' וכתיב 'ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד'
^ שם, יד

[1] כלומר: אף מגרש שני ונושא ראשון, ואפילו רב הונא מודה בהא

[2] שרפה; או על ידי אוּר שקורין אדורשי"ר, או במלח כמו 'כי אש קדחה באפי' (דברים לב)

[3] לב"ה משמע להו: או ערוה או שאר דבר סרחון

[4] אפילו לא מצא בה לא ערוה ולא דבר:

[5] היוצאת מבעלה מפני 'דבר' - ולא מפני ערוה - הוא דקאמר רחמנא מותרת לינשא לאחר, כדכתיב 'והיתה לאיש אחר', אבל

[6] היוצאת משום ערוה תהא אסורה לכל

[7] דהא קרא - דוקא בערוה לחוד איירי, ואם כן 'ערוה בדבר' מבעי ליה, כלומר: ערוה בעדים

[8] ברורים: אינה נאסרת עליו משום ערוה אלא בעדות ברורה

[9] דהא על כרחינו האי 'דבר' מפקיתו ליה לעדות, כדמפרש ליה ואזיל

[10] דמשמע דמצא בה ערוה בעדים ברורים

[11] נמי: ודאי מיבעי להו להכי לענין לכופו להוציא דלא כייפינן ליה להוציא אלא בעדות ברורה

[12] מיהו

[13] ולא כתיב 'ערוה בדבר' ולא כתיב נמי 'או ערות או דבר'

[14] כי היכי דלידרשיה בתרוייהו:

[15] 'ערוה או דבר'

[16] נמי

[17] 'ערוה בדבר'

[18] במקום ארבע לשונות הללו נכתב 'כי' בתורה

[19] במקום 'אם'

[20] במקום 'פן'

[21] במקום 'אלא'

[22] במקום 'אשר'

[23] במקום 'אם': כמו (דברים יז ב) 'כי ימצא בקרבך' [באחד שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלקיך לעבר בריתו], (דברים כב ו) 'כי יקרא' [קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים, והאם רבצת על האפרחים או על הביצים--לא תקח האם על הבנים], (שמות כג ה) 'כי תראה חמור' [שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו--עזב תעזב עמו], (שמות כג ד) 'כי תפגע' [שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו]: כולהו משמע 'לכשיארע', כלומר 'אם יהיה כך', וכן רובן; במקום 'אלא': לסתור דבר האמור למעלה, לומר: 'אינו כן, אלא כן', כמו (בראשית יח טו) [ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, כי יראה] 'ויאמר: לא כי צחקת': אינו כן כדבריך, אלא צחקת; וכן 'אל תקפוץ את ידך כי פתוח תפתח לו' (דברים טו ז: כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נתן לך--לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון, (דברים טו,ח) כי פתח תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו]: אלא פתוח תפתח לו; וכמו (בראשית יט ב) [ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, והשכמתם, והלכתם לדרככם; ויאמרו]’לא, כי ברחוב נלין': לא נסור אל ביתך אלא ברחוב נלין; וכן הרבה. במקום 'פן': (דברים ז יז) 'כי תאמר בלבבך רבים וגו' [הגוים האלה ממני, איכה אוכל להורישם] (דברים ז יח) לא תירא מהם וגו [זכר תזכר את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולכל מצרים]’: אין אתה יכול לפרש בלשון 'אם', לומר 'אם תאמר בלבבך וגו' לא תירא מהם', הא אם לא תאמר - תירא מהם? אין זה נכון, ולא בלשון 'אלא', אבל נדרש הוא בלשון 'פן', לומר: שלא תאמר כן, ובתמיה נדרש, כלומר: 'וכי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ותירא מהם'? וכן: (איוב יט כח)'כי תאמרו מה נרדף לו [ושרש דבר נמצא בי]:לעולם לא תשיבו אל לבבכם לומר מה נרדף לו. וכן כל 'כי' הסמוכין ל'אף': (איוב לה יד) אף כי תאמר לא תשורנו [דין לפניו ותחולל לו]; (איוב ט יד) אף כי אנכי אעננו [אבחרה דברי עמו] - כולן נדרשין בלשון תימה; הלכך סוף פירוש מלמדך: פן תאמר כן. ועוד משמש בלשון 'דהא', דהיינו 'אשר' או 'מפני', כלומר: ליתן טעם ליישב דבר שלמעלה הימנו, כמו: (בראשית יח טו) [ותכחש שרה לאמר] לא צחקתי כי יראה [ לויאמר לא כי צחקת], כמו 'אשר יראה', כלומר: מפני שיראה; וכן: (שמות יח,יד] [וירא חתן משה, את כל אשר הוא עשה לעם; ויאמר, מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם] מדוע אתה יושב לבדך [וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב] (שמות יח טו) ויאמר משה לחתנו] כי יבא אלי העם [לדרש אלהים]: מפני שבא אלי העם, שהעם בא אלי; וכן: (שמות לב א) [וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר; ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו] כי זה משה האיש [אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו]; (בראשית לא לא) [ויען יעקב ויאמר ללבן: כי יראתי] כי אמרתי פן תגזל את בנותיך [מעמי]; (בראשית כ יא) [ויאמר אברהם] כי אמרתי רק אין יראת אלהים [במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי] - כולן נדרשין כמו 'אשר', כלומר: מפני; וכן (במדבר כ כט) כי גוע אהרן [ויראו כל העדה] כי גוע אהרן [ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל), לפי הדרשה שדרשוהו חכמים: שמפני גויעתו נסתלק הענן. וכולהו מתרגמינן להו 'ארי', שלשון 'ארי' בארמי משתמש כל לשונות 'כי' בעברי, ואם באת לשנותו - צריך אתה לשנות כולן לפי עניינו; וכל 'כי' הנפתרים בלשון 'כאשר', כמו (שמות יג ה) והיה כי יביאך [ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה], וכל אלו שאין אתה יכול לפותרו בלשון 'אם', 'דהא', - ודאי יביאך; וכן (ויקרא יט כג) [ו]כי תבואו אל הארץ [ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו; שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל]; (שמות טו יט) כי בא סוס פרעה [ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים]; (ירמיהו ג טז) [והיה] כי תרבו ופריתם בארץ [בימים ההמה נאם ה' לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד] - כולן לשון 'דהא' הן נפתרים במדרש סיפרא וסיפרי: עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ: בשכר שתירש – תכבש, כלומר: מפני שיביאך, וכשתבואו אל הארץ - אתם זקוקים למצות הללו; ו'כי בא סוס פרעה וגו' - מפני שבא סוס פרעה וגו' - לפיכך 'ותקח מרים וגו'; וכל כגון אלו שאין אתה יכול לפותרן בלשון 'מפני' ונפתרין בלשון 'כאשר', כמו (שמות יב כו) [והיה] כי יאמרו אליכם בניכם [מה העבדה הזאת לכם], (שמות יח טז) כי יהיה להם דבר [בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו; והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו] - כולן לשון 'אם' הם

[24] מפני שמצא בה; הא לאו הכי - לא יגרשנה. ובית הלל נמי הכי משמע להו לשון 'מפני': מפני שמצא בה או ערוה או דבר, ואם לאו לא יגרשנה; הלכך 'לא תמצא חן' דקאמר קרא - היינו מפני שמצא בה, כדמפרש ביה ולא משום חן של נוי

[25] ורבי עקיבא מפרש ליה להאי 'כי' בלשון 'אם'; הלכך תרי מילי נינהו: אם לא תמצא חן של נוי בעיניו ואם מצא בה ערות דבר

[26] לבית הלל וגירשה

[27] מי כייפינן ליה לאהדורה או לא

[28] האונס את הנערה בתולה

[29] ואמרינן במסכת מכות (טו,א) דהאי 'כל ימיו' - קרא יתירא הוא, ובא ללמדך:

[30] לא יוכל לשלחה ואם שלח לא יהא בשלוחה כל ימיו:

[31] שבית דין כופין אותו להחזירה, ואינו לוקה על שילוחו, שנתקו הכתוב לעשה של 'עמוד והחזר'

[32] מכלל דלכל המגרשים אינם בעמוד והחזר

[33] דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזר - למה לי לגלויי בהאי

[34] יש עונש בדבר או לא

[35] דעות בני אדם חלוקות באסטניסות של מאכל ומשתה: יש שהוא איסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט, ויש שאינו איסטניס כל כך, ויש שאינו איסטניס כלל

[36] כך דעות בני אדם חלוקות בפריצות: יש מקפיד על פריצות מועט, ויש שאינו מקפיד כל כך, ויש שאינו מקפיד כלל

[37] בעלה של מרים מגדלא; נשייא היה

[38] וכשיוצא מביתו לשוק - נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם; ומדה שאינה הוגנת היא זו: שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו

[39] אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצדיהן

[40] אם כן רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו

[41] והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהן

[42] הפסוק הבא: כד,ב

[43] הפסוק הבא: כד,ג

[44] שם

[45] פסוק הוא בנבואת מלאכי

[46] כרבי עקיבא

[47] ואית דגרסי 'שנוי המשלח' וזו שמעתי: שנוי המשלח לפני המקום; ואפילו לבית הלל: נהי דלא כייפינן שלא להוציא - מיהו שנוי הוא. וגירסת רש"י הוא: 'אם שנואה היא לפני המקום – שלח' [ופירש רש"י:] כבית שמאי

[48] אשת נעורים, ובה משתעי קרא, כדכתיב בתריה 'אשת נעוריך' וכתיב 'ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד'

[49] שם, יד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]