ביאור:בבלי גיטין דף פג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מאי דאסר שרא - "לראובן" מהו? לראובן והוא הדין לשמעון, והאי דקאמר "לראובן" משום דפתח ביה? או דלמא לראובן דוקא?
ואם תמצא לומר לראובן דוקא – "לשמעון" מהו? לשמעון והוא הדין לראובן, והאי דקאמר 'שמעון' - משום דסליק מיניה? או דלמא לשמעון דוקא?
בעי רב אשי: [1] "אף לשמעון" מהו [2]? "אף" - אראובן קאי [3]? או דלמא "אף" - אעלמא קאי [4]?
תיקו.
תנו רבנן [תוספתא גיטין פ"ז משנה א-ה]: לאחר פטירתו של רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו [כדי לתמוך בדעת 'רבנן' החולקים ע רבי רליעזר]; אלו הן: רבי יוסי הגלילי, ורבי טרפון, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא;
נענה [5] רבי טרפון ואמר: הרי שהלכה זו [6] ונישאת לאחיו של זה שנאסרה עליו [7] ומת בלא בנים - לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה [8]? הא למדת שאין זה 'כריתות' [9].
נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסור - אסור לכל, והמותר - מותר לכל! - הא למדת שאין זה 'כריתות'.
נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: 'כריתות' - דבר הכורת בינו לבינה [10], הא למדת שאין זה 'כריתות'.
נענה רבי עקיבא ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו - לא נמצא גט בטל [11] ובניה [12] ממזרים? - הא למדת שאין זה 'כריתות' [13].
דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו - כהן, ומת המגרש - לא נמצאת אלמנה אצלו [14] וגרושה אצל כל אדם [15]? וקל וחומר [16]: מה [17] גרושה - שהיא קלה [18] - אסורה [19] בשביל צד גירושין שבה, אשת איש - שהיא חמורה – לא כל שכן [20]? - הא למדת שאין זה 'כריתות'.
אמר להן רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה [21].
אמר רבא: כולהו אית להו פירכא [22] לבר מדרבי אלעזר בן עזריה, דלית ליה פירכא.
תניא נמי הכי: אמר רבי יוסי: רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה מדברי כולן.
אמר מר: נענה רבי טרפון ואמר: 'הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים - לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה?'; 'עוקר'? איהו עקר [23]?
אלא [הכי קאמר:] 'מתנה לעקור דבר מן התורה';
'מתנה'? מי קאמר לה "לא סגי לה דלא מינסבא ליה לאחוה דההוא גברא"? אלא [הכי קאמר:] 'גורם לעקור דבר מן התורה';
'גורם'? אלא מעתה בת אחיו לא ישא, שמא ימות בלא בנים ונמצא גורם לעקור דבר מן התורה [24]! - היינו פירכא [25].
ובמאי [באיזה מקרה] [26]?
אילימא ב'חוץ' - משרא שרא רבי אליעזר [27], דתניא: 'מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" והלכה וניסת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת לזה שנאסרה עליו';
אלא ב'על מנת' [28].
'נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסור אסור לכל, והמותר מותר לכל'.
ולא? והרי תרומה וקדשים [29], שאסורה לזה ומותרת לזה?
באיסור אשה קא אמרינן.
והרי עריות [30]?
באישות [31] קאמרינן.
הרי אשת איש [32]? - היינו פירכא [33].
ובמאי [באיזה מקרה מעמיד רבי יוס הגלילי את מחלוקת רבי אליעזר ו'רבנן’]? אילימא ב'על מנת' - הרי הותרה אצלו בזנות [34]!?
אלא ב'חוץ' [35].
'נענה רבי עקיבא ואמר: 'הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק, והיו לה בנים, ונתארמלה או נתגרשה, ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו - לא נמצא גט בטל ובניה ממזרין?' - אי הכי בכולה תנאי דעלמא נמי לא תנסיב, דלמא לא מקיימא ליה לתנאיה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין? - היינו פירכא;
ובמאי [סובר רבי עקיבא שחולק רבי אליעזר על 'רבנן’]?
אילימא ב'חוץ' - משרא שרא רבי אליעזר, דתניא: מודה היה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת לזה שנאסרה עליו; אלא ב'על מנת'.
'דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם, וקל וחומר: ומה גרושה שהיא קלה אסורה משום צד גירושין שבה - אשת איש חמורה לא כל שכן' ובמאי [באיזה מקרה המחלוקת בין רבי אליעזר ורבנן]? אילימא ב'על מנת'
הרי גרושה אצלו בזנות [36]! אלא ב'חוץ' [37].
[38] ורבי עקיבא - אי 'חוץ' סבירא ליה - לותיב 'חוץ' [39] , ואי 'על מנת' סבריא ליה [40] - לותיב 'על מנת' [41]?
רבי עקיבא שמיע ליה דאיכא דאמר 'חוץ' [42] ואיכא דאמר 'על מנת' [43]: מאן דאמר 'חוץ' - האי פירכא [44], ומאן דאמר 'על מנת' - האי פירכא [45].
ומאי פירכא [46]? אי נימא איסור כהונה שאני [47] - הא רבי אליעזר [48] נמי מאיסור כהונה קא מייתי ליה [49]?
רבא [50] - כרבי ינאי משום זקן אחד [51] קא מתני [52].
אמר להן רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה:
למימרא דרבי יהושע כוותיה סבירא ליה? והא איהו נמי מיפרך קפריך [53]?
הכי קאמר להו: לדידי נמי אית לי פירכא, מיהו בין לדידי בין לדידכו - אין משיבין את הארי לאחר מיתה.
ומאי פירכא דרבי יהושע?
דתניא: אמר רבי יהושע: מקיש קודמי הויה שניה [54] לקודמי הויה ראשונה [55]: מה קודמי הויה ראשונה - דלא אגידא באיניש אחרינא - אף קודמי הויה שניה דלא אגידא באיניש אחרינא.
גופא: 'מודה רבי אליעזר במגרש אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" והלכה ונישאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת לזה שנאסרה עליו.
השיב רבי שמעון בר אלעזר תשובה לדברי רבי אליעזר: היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר [56]?'
ולא? והרי יבמה, דבעל אוסר ויבם מתיר?
התם - יבם הוא קא אסר לה, דאי מבעל [שכבר מת] - הא שריא וקיימא!
הרי נדרים: דנודר אוסר וחכם מתיר?
הא - אמר רב ייוחנן: אין חכם מתיר כלום, אלא בחרטה [57].
הרי הפרת הבעל [58], דאשה נודרת ובעל מיפר!
התם - כדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר רב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת [59].
'נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: 'כריתות' - דבר הכורת בינו לבינה הא למדת שאין זה כריתות' ורבנן [60] - האי 'כריתות' מאי עבדי ליה?
מיבעי להו לכדתניא: "הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין", "על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם" - אין זה 'כריתות' [61]; "שלשים יום" הרי זה 'כריתות' [62].
ואידך?
מ'כרת' 'כריתות' נפקא.
ואידך?
'כרת' 'כריתות' לא דרשי.
אמר רבא: "הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי" - אין זה כריתות; "כל ימי חיי פלוני" - הרי זה כריתות.
מאי שנא 'חיי פלוני'? דדלמא מאית ומקיימא ליה לתנאיה.
'חיי דידיה' נמי: דלמא מאית ומקיימא ליה לתנאיה?
אלא אימא "כל ימי חייכי" - אין זה כריתות; "כל ימי חיי" או "חיי פלוני" - הרי זה כריתות.
בעא מיניה רבא מרב נחמן: "היום אי את אשתי ולמחר את אשתי [63] מהו?
תיבעי לרבי אליעזר [64], תיבעי לרבנן [65]:
תיבעי לרבי אליעזר: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא דלמאן דקא שרי - קא שרי לעולם, אבל הכא לא? או דלמא לא שנא?
תיבעי לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא פסקה מיניה לגמרי, אבל הכא - כיון דפסקה [66] פסקה [67].
בתר דבעיא הדר פשטה:
הערות[עריכה]
- ^ אמר לה "חוץ מראובן ושמעון" וחזר ואמר
- ^ אם תימצי לומר היכא דחזר ואמר "לשמעון" ולא אמר "אף" - דוקא לשמעון קאמר, הכא מאי?
- ^ כיון דאמר "אף" ודאי התירה לשניהם, דהאי "אף" - אראובן קאי, ואף על גב דלא הזכיר שמו
- ^ "לשמעון" - ולא לראובן, והאי "אף" - אכולי עלמא קאי
- ^ הרים קולו; כל עניה הכתובה בתורה - הרמת קול היא
- ^ אחר גירושיה
- ^ של אותו האיש שנאסרה עליו בגירושין
- ^ מצות יבום, שאסורה להתייבם לו
- ^ האמורה בתורה: שלא אמרה תורה 'כריתות' העוקר דבר מן התורה
- ^ והרי אכתי אגידא ביה ליאסר על אותו האיש
- ^ למפרע, שהרי אמר לה "על מנת שלא תנשאי לפלוני"
- ^ מן האמצעי
- ^ לא אמרה תורה כריתות המביא את ישראל לידי פסול
- ^ אצל כהן זה, דהא לגביה לא איגרשה
- ^ ועל ידי צד גירושין שבה - אֲסָרָהּ הכתוב עליו, כדאמרן לעיל: 'גרושה מאישה' לבדו אסורה לכהונה
- ^ והרי דברים ק"ו שאתה למד הימנו: שלפני מיתת המגרש תהא אסורה לכל מפני צד אישות שבה
- ^ איסור
- ^ דליתא אלא בלאו בעלמא
- ^ מצינו שאסורה על כהן זה שהיא אלמנה אצלו
- ^ אינו דין שתאסר אצל מי שהתירו אצלו מפני צד אישות שבה
- ^ אם היה קיים שמא יחזיר לכם תשובה
- ^ כדמפרש ואזל לקמיה בתר סייעתא דברייתא
- ^ כלומר וכי הוא עוקרו ממש הרי נעקר מאליו בגרמתו של זה!? 'עוקר' - משמע העושה איסור בידים, ויבומין הללו אינן מוטלין עליו ליבמה שיהא הוא עוקרן
- ^ שלא יוכל האב ליבם את בתו
- ^ דאמר רבא 'לכולהו אית להו פירכא'
- ^ מוקי רבי טרפון פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן
- ^ להתייבם לו, מאחר שניסת לאחר ונתקה מאישות הראשון לגמרי
- ^ מוקי לה, דכיון דתנאה הוא, ולא איתקיים, נמצא גט בטל למפרע, וקיימא באיסור אשת איש
- ^ אסורין לישראל ומותרין לכהנים
- ^ בתו ואחותו
- ^ נאסרה על ידי קידושין
- ^ מותרת לבעלה ואסורה לכל אדם
- ^ דקאמר רבא לעיל
- ^ דהא 'על מנת שלא תנשאי' - הוא דקאמר לה, וקרינא בה 'מותרת לכל'
- ^ מוקי רבי יוסי הגלילי לפלוגתא דרבי אליעזר; הילכך פריך ליה: הא שאסרה עליו לגמרי, דלגביה לא איגרשה
- ^ הרי לא אסרה עליו אלא לינשא, אבל לזנות - גרושה היא אצלו מיד, הלכך: אם ימות בעלה הראשון - נמי שם גירושין עליה אצל זה עולמית; ומעתה אין כאן קל וחומר, דאיכא למפרך: דמה אם נאסרה עליו משום צד גירושין שבה, שהרי אף אצלו היה עליה צד גירושין - תאמר שתאסר על כל אדם בשביל צד אישות שיש בה אצל זה לבדו, שאין עליה שום צד אישות אצל שאר כל אדם
- ^ סבירא ליה לרבי עקיבא מילתיה דרבי אליעזר
- ^ ופרכינן:
- ^ לרבי עקיבא דפריך הני תרי פרכי: חדא א'חוץ' וחדא א'על מנת': אי סבירא ליה פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן ב'חוץ' נותיב הך פירכא בתרייתא ד'חוץ'
- ^ מוקי לה
- ^ נותביה פירכא קמייתא ותו לא
- ^ ב'חוץ' פליגי
- ^ ב'על מנת' פליגי
- ^ 'הרי שהיה זה כהן כו'
- ^ 'הרי שהלכה כו'
- ^ איכא למיפרך אפירכיה דרבי עקיבא בתרייתא, דקאמר רבא לעיל 'ולכולהו אית להו פירכא'
- ^ הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות
- ^ דאמר מותרת לכל אדם חוץ ממנו
- ^ מ'גרושה מאישה' לבדה: שפסול לכהונה - מהתם ילפא לעיל, דמדפסיל לכהונה - הוי גיטא, ואף על גב דשייר; ויליף מינה קולא, ולא אמרינן 'איסור כהונה שאני'; כל שכן דמצי למיפרך אליביה: נילף מאיסור כהונה לחומרא, ונימא: כי היכי דצד גירושיה פוסלה לכהונה, אם ימות יהא צד אישותה פוסלה לכל אדם
- ^ דאמר לעיל כולהו אית להו פירכא
- ^ דאמר לעיל טעם דרבי אליעזר מ'והיתה לאיש אחר', ולא יליף מאיסורי כהונה
- ^ הילכך פרכינן לרבי עקיבא 'איסור כהונה שאני' ולא תיקשי לרבי אליעזר
- ^ לרבי אליעזר לקמן בברייתא
- ^ צד פנוי שבה בין גירושין לנשואין
- ^ לצד פנוי שהיה בה קודם קידושין של ראשון, דהא איתקוש, דכתיב לעיל מיניה 'כי יקח איש וגו' - היינו קידושי ראשון – 'והיתה לאיש אחר' - היינו קידושי שני
- ^ נישואי בעלה הראשון אסרוה על זה, ונישואי שני יתירוה לו
- ^ שפותח פתח לנודר בדברים הבאים לו על ידי נדר זה: שאילו ידע מתחילה שכן עתיד להיות - לא היה נודר; נמצא שמתחילתו אינו נדר
- ^ שהוא בלא חרטה
- ^ על מנת שאם ירצה, ואם לאו לא יהא נדר
- ^ כל הנך רבנן דלעיל דלא ילפי מהכא פירכייהו
- ^ שאין מפרידן אלא המות: דעד יום מותה קשורה בו
- ^ מיד, והיא תקיים התנאי
- ^ נתן לה גט ואמר לה "היום לבדו יהו גירושין, ולמחר לא יהו גירושין": דשייר בגיטא
- ^ דמכשיר בשיור
- ^ דפסלי בשיור
- ^ מיניה היום לגמרי אצל כל אדם
- ^ לכל אדם לעולם, ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה; הלכך אין תנאי זה כלום