ביאור:בבלי בבא קמא דף סז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הא לאו הכי - הדר בעיניה.
אמר רב יוסף: מריש - שמו עליו, דתניא: [1] ’[יחזקאל מא,כו: וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו אל כתפות האולם וצלעות הבית והעבים] 'צלעות הבית' אלו המלטטין [2]; 'והעובים' אלו המרישות [3].
רבי זירא אמר: [4] שינוי החוזר לברייתו [5], בשינוי השם לא הוי שינוי [6].
ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו - מי הוי שינוי? והרי צינור דמעיקרא קציצתא [7] והשתא 'צינורא', ותניא [תוספתא מקוואות [8] פרק ד הלכה א]: צינור שחקקו ולבסוף קבעו [9] - פוסל את המקוה [10]; קבעו ולבסוף חקקו [11] - אינו פוסל את המקוה ואי אמרת שינוי השם מילתא היא - אפילו קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל!
שאני שאיבה, דמדרבנן היא [12].
אי הכי - אפילו דרישא נמי?
התם איכא תורת כלי עליו בתלוש, הכא אין תורת כלי עליו בתלוש.
מיתיבי [תוספתא מסכת תרומות [13] פרק א הלכה ו]: הגנב והגזלן והאנס [14]: הקדישן הקדש [15] ותרומתן תרומה [16] ומעשרותן מעשר [17]!
אמרי: התם איכא שינוי השם: דמעיקרא 'טיבלא' והשתא 'תרומה'; הקדש מעיקרא 'חולין' והשתא 'הקדש'.
אמר רב חסדא אמר רבי יונתן: מניין לשנוי שהוא קונה? - שנאמר (ויקרא ה כג: והיה כי יחטא ואשם) והשיב את הגזלה אשר גזל [או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא]; מה תלמוד לומר 'אשר גזל'? - אם כעין שגזל, יחזיר, ואם לאו - דמים בעלמא בעי שלומי.
האי 'אשר גזל' מיבעי למעוטי גזל אביו: שאינו מוסיף חומש על גזל אביו. [18]
אם כן ניכתוב רחמנא 'והשיב את גזילו [19]'; 'אשר גזל' למה לי למכתב? שמע מינה תרתי.
ואיכא דאמרי אמר רב חסדא אמר רבי יונתן: מניין לשנויי שאינו קונה? שנאמר (ויקרא ה כג: והיה כי יחטא ואשם) והשיב את הגזלה אשר גזל [או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא] מכל מקום; והא כתיב 'אשר גזל'? - ההוא מיבעי ליה: על גזילו שלו - מוסיף חומש, ואין מוסיף חומש על גזל אביו.
אמר עולא: מניין ליאוש שאינו קונה? - שנאמר (מלאכי א יג: ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר ה' צבאות והבאתם גזול ואת הפִּסֵחַ ואת החולה) והבאתם גזול את הפסח ואת החולה [והבאתם את המנחה הארצה אותה מידכם אמר ה’] גזול דומיא דפסח: מה פסח דלית ליה תקנתא כלל -
אף גזול דלית ליה תקנתא, לא שנא לפני יאוש ולא שנא אחר יאוש.
רבא אמר: מהכא: ’[ויקרא א,ג: אם עולה] קרבנו [מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני ה’] - ולא הגזול'; אימת? אילימא לפני יאוש – פשיטא! למה לי קרא!? אלא - לאו לאחר יאוש, ושמע מינה יאוש לא קני?
שמע מינה.
והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה!?
איבעית אימא: הדר ביה, ואיבעית אימא: חד מינייהו - רב פפא אמרה.
ומדת תשלומי ארבעה וחמשה [אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד, שנאמר (שמות כא לז) כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה]]:
ואמאי? נילף שור שור משבת: מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן - אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן!?
אמר רבא: אמר קרא 'שור ושה' 'שור ושה' שני פעמים; שור ושה – אִין, מידי אחרינא - לא.
אמרי: הי מייתר? אילימא שור ושה דסיפא [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה] מייתר, דניכתוב רחמנא 'כי יגנב שור או שה וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחתיו' - אי כתב רחמנא הכי הוה אמינא בעי שלומי תשעה לכל אחד ואחד! וכי תימא 'הא כתיב 'תחתיו' 'תחתיו' [20], חד 'תחתיו' מייתר [21]' [22] - ההוא מיבעי ליה לדרשה אחרינא, דתניא: 'יכול גנב שור שוה מנה - ישלם תחתיו נגידין [23]? תלמוד לומר 'תחתיו' 'תחתיו’’;
אלא 'שור ושה' דרישא מיותר, דנכתוב רחמנא 'כי יגנב איש וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה';
אי כתב רחמנא הכי - הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח להו!?
'וטבחו' כתיב: לחד.
ואימא: עד דגניב תרוייהו, ומזבין להו!?
'ומכרו' כתיב – לחד!
ואימא: הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד!? [24]
'או מכרו' כתיב [25];
ואכתי הוה אמינא עד דגניב תרוייהו [26] וטבח חד ומשייר חד, או מזבין חד ומשייר חד!?
אלא שור דסיפא ושה דרישא מייתר, דניכתוב רחמנא 'כי יגנב איש שור, וטבחו ומכרו - חמשה בקר ישלם תחתיו, וארבע צאן תחת השה'; שור דסיפא ושה דרישא למה לי? שמע מינה שור ושה – אִין, מידי אחרינא - לא.
אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל:
אמר רב: לא שנו אלא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש – קנאו גנב ראשון, וגנב שני משלם תשלומי כפל לגנב ראשון.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא [תוספתא בבא קמא [27] פרק ז הלכה ב, רק בשם רבי יהודה]: 'אמר רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה 'טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה'? - מפני שנשתרש [28] בחטא [29]'; אימת? אילימא לפני יאוש [30] -
הערות[עריכה]
- ^ קרא כתיב גבי בית עולמים:
- ^ 'המלטי' כדאמרינן ב'השותפין' (בבא בתרא דף ו,א): שנותנים נסרים סביב פתחי חלונות ופתחין ובמקום חורי קיבוע הקורות
- ^ אלמא בתר הכי קרי להו נמי מרישות
- ^ מריש - היינו טעמא דלא מקניא בשינוי השם
- ^ משום דחוזר לברייתו הוא
- ^ אם יסתר הוי 'כשורא' כדמעיקרא; אבל אברזין - תו לא מקרי 'משכא'
- ^ שקודם שחקקו נקרא קציצת עץ בעלמא
- ^ צוקרמאנדל
- ^ והמשיך בו מי גשמים או מי נהר למקוה
- ^ משום 'מים שאובין'
- ^ לאו כלי הוא אלא ארעא סמיכתא היא
- ^ מה שמקוה נפסל בשלשה לוגין מים שאובין - מדרבנן הוא
- ^ ליברמן
- ^ חמסן דיהיב דמי
- ^ ואסור ליהנות
- ^ אסור לזרים
- ^ אלמא קני ליה לגזילה ביאוש
- ^ ב'הגוזל' (לקמן דף קד,ב) מפרש לה: אפילו נשבע אביו לשקר; אבל אקרן - מחייב ליה קרא, כדאמרינן התם.
- ^ וממילא אימעוט גזל אביו
- ^ תרי זימני
- ^ דמישתמעי חד אשור וחד אשה
- ^ דאי תרוייהו אחד קיימי - הכי איבעי ליה למיכתב: 'חמשה בקר וארבעה צאן ישלם תחתיו' - לאו מילתא היא, דאיכא למימר 'חד תחתיו אייתר לדרשה אחרינא' ואכתי תשעה משתמעי, בין אשור בין אשה
- ^ גויעים, כדמתרגמינן 'ויגוע' (בראשית מט לג) – 'ואיתנגיד', כלומר: כחושין וקרובין למות
- ^ להכי אצטריך שור או שה דרישא: למימר דאף על גב דחד הוא דגנב מחייב!
- ^ דמשמע או טביחה או מכירה, דהא כתיב 'או' לחלק
- ^ כדכתיב בסיפא: 'תחת השור' 'תחת השה', ולהכי אצטריך שור או שה דרישא
- ^ ליברמן
- ^ עשה שרשין, כלומר נתחזק
- ^ שקנאו, ומהנו מעשיו
- ^ מכרו