ביאור:בבלי בבא קמא דף נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


בבור ברשותו: רבי עקיבא סבר: בור ברשותו נמי חייב, דכתיב (שמות כא לד) בעל הבור [ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו] - בבור דאית ליה בעלים קאמר רחמנא, ורבי ישמעאל סבר: בעל התקלה; [1]; [ומוסיף רבה:] [2] אלא מאי זהו בור האמור בתורה דקאמר רבי עקיבא [3]? - זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין [4]!

ורב יוסף אמר: בבור [שחפר] ברשות היחיד [והפקיר רשותו ולא את בורו] כולי עלמא לא פליגי דמחייב; מאי טעמא? 'בעל הבור' אמר רחמנא: בבור דאית ליה בעלים עסקינן; כי פליגי בבור [שחפר] ברשות הרבים: רבי ישמעאל סבר בור ברשות הרבים נמי חייב, דכתיב 'כי יפתח' ו'כי יכרה': אם על פתיחה חייב - על כרייה לא כל שכן! אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו; ורבי עקיבא, [5] הנהו מיצרך צריכי: דאי כתב רחמנא 'כי יפתח' הוה אמינא 'פותח הוא דסגי ליה בכסוי, כורה לא סגי ליה בכסוי עד דטאים ליה [6]'; ואי כתב רחמנא 'כי יכרה' הוה אמינא 'כרייה הוא דבעי כסוי, משום דעבד מעשה, אבל פותח - דלא עבד מעשה - אימא כסוי נמי לא בעי?! קא משמע לן. [ומוסיף רב יוסף:] ואלא מאי זהו בור האמור בתורה דקאמר רבי ישמעאל [7]? - זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לניזקין [8]. [9]

מיתיבי: 'החופר בור ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד - פטור [10]; ואף על פי שאינו רשאי לעשות כן - לפי שאין עושין חלל תחת רשות הרבים;

החופר בורות שיחין ומערות ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים – חייב; והחופר בורות ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים, כגון אלו החופרים לאושין [11] – פטור [12];

ורבי יוסי ברבי יהודה מחייב, עד שיעשה מחיצה עשרה או עד שירחיק ממקום דריסת רגלי אדם וממקום דריסת רגלי בהמה ארבעה טפחים.'

- טעמא דלאושין [13], הא לאו לאושין – חייב [14]! הא – מני? בשלמא לרבה: רישא [15] רבי ישמעאל, וסיפא [16] רבי עקיבא; אלא לרב יוסף [17]: בשלמא סיפא - דברי הכל, אלא רישא [18] - מני?: לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא?

אמר לך רב יוסף: כולה - דברי הכל היא, ורישא - שלא הפקיר לא רשותו ולא בורו [19].

אמר רב אשי: השתא דאוקימתא לרב יוסף לדברי הכל, לרבה נמי לא תוקמה כתנאי: מדרישא רבי ישמעאל - סיפא נמי רבי ישמעאל; ו'טעמא – דלאושין, הא לאו לאושין – חייב'? כגון דארווח ארווחי לרשות הרבים [20].

מיתיבי: החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים – חייב; ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים [21] – פטור;

בשלמא לרבה: כולה רבי ישמעאל היא, אלא לרב יוסף: בשלמא רישא - רבי ישמעאל, אלא סיפא מני?: לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא?

אמר לך: בחופר לאושין, ודברי הכל.

תנו רבנן: חפר ופתח ומסר לרבים [22] – פטור; חפר ופתח ולא מסר לרבים – חייב; וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות [23], שיחין ומערות, שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: קיים זה הלכה זו.

  • הלכה זו ותו לא?
  • אלא אימא אף הלכה זו.

תנו רבנן: 'מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין, שנפלה לבור גדול; באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה [24] אמר להם "שלום" [25]; [26] שניה אמר להם "שלום"; שלישית [27] - אמר להם "[28] עלתה [29]" [30];

אמרו לה: "מי העלך"?

אמרה להם: "זכר של רחלים [31] נזדמן לי, וזקן אחד [32] מנהיגו".

אמרו לו: "נביא אתה"!

אמר להם: "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו [33] - יכשל בו זרעו"?

אמר רבי אחא: אף על פי כן - מת בנו בצמא, שנאמר (תהלים נ ג: יבא אלקינו ואל יחרש אש לפניו תאכל) וסביביו נשערה מאד - מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו [34] אפילו כחוט השערה [35];

רבי נחוניא אמר מהכא: (תהלים פט ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו [36]'.

אמר רבי חנינא: כל האומר "הקב"ה ותרן הוא" [37] - יותרו חייו [38], שנאמר (דברים לב ד) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט [אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא].

אמר רבי חנא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב


עמוד ב


(שמות לד ו: ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון) ארך אפים [ורב חסד ואמת], ולא כתיב 'ארך אף' [39]? - ארך אפים [40]: לצדיקים [41] ולרשעים [42].

תנו רבנן: 'לא יסקל אדם [43] מרשותו לרשות הרבים; מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד, אמר לו: "ריקה! מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך [44] לרשות שלך [45]"?

לגלג עליו [46].

לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים!

אמר: יפה אמר לי אותו חסיד 'מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך'!

משנה:

החופר בור ברשות הרבים, ונפל לתוכו שור או חמור – חייב; אחד החופר בור, שיח, ומערה, חריצין ונעיצין [47] – חייב; אם כן למה נאמר 'בור'?

מה בור שיש בו כדי להמית [48] עשרה טפחים [49] - אף כל שיש בו כדי להמית, עשרה טפחים.

היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור; ואם הוזק בו חייב.

גמרא:

אמר רב: בור שחייבה עליו תורה - להבלו ולא לחבטו [50].

אלמא קסבר: חבטה - קרקע עולם הוא דמזקא ליה [51];

ושמואל אמר: להבלו [52] - וכל שכן לחבטו [53]; ואם תאמר: [54] לחבטו אמרה תורה ולא להבלו [55] - התורה העידה על הבור [56] ואפילו מלא ספוגין של צמר [57]';

מאי בינייהו? [58]

איכא בינייהו דעבד גובה [59] ברשות הרבים [60]: לרב אגובה לא מיחייב, לשמואל אגובה נמי מיחייב.

מאי טעמא דרב?

דאמר קרא (שמות כא לג: וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו, ונפל שמה שור או חמור) 'ונפל'- עד שיפול דרך נפילה [61];

ולשמואל?

'ונפל' - כל דהו משמע.

תנן: אם כן למה נאמר 'בור'? - מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים - אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים; בשלמא לשמואל אף כל - לאתויי גובה, אלא לרב – אף כל לאתויי מאי?

לאתויי חריצין ונעיצין.

חריצין ונעיצין - בהדיא קתני להו?

תני [62] - והדר מפרש [63].

והני כולהו דקתני - למה לי?

צריכא: דאי תנא 'בור' - הוה אמינא: בור עשרה - הוא דאית ביה הבלא, משום דקטין וכריכא [64], אבל שיח - דאריך - אימא בעשרה לית ביה הבלא; ואי תנא 'שיח' - הוה אמינא: שיח עשרה - הוא דאית ביה הבלא, משום דקטין, אבל מערה - דמרבעא - אימא בעשרה לית בה הבלא; ואי תני 'מערה' - הוה אמינא: מערה בעשרה - הוא דאית בה הבלא, משום דמטללא, אבל חריצין [65] דלא מטללי, אימא בעשרה לית בהו הבלא; ואי תנא 'חריצין' - הוה אמינא: חריצין עשרה הוא דאית בהו הבלא, משום דלית בהו רויחא מלעיל טפי מתתאי, אבל נעיצין - דרויחי מלעיל טפי מתתאי - אימא בעשרה לית בהו הבלא - קא משמע לן.

תנן: היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור, ואם הוזק בו – חייב;

נפל לתוכו שור או חמור ומת - פטור, מאי טעמא? לאו משום דלית ביה חבטה [66]?

לא משום דלית ביה הבלא [67].

אי הכי אם הוזק בו – חייב? הא לית ביה הבלא?

אמרי אין הבלא למיתה, ויש הבלא לנזקין [68].

ההוא תורא דנפל לאריתא [69] דדלאי [70]; שחטיה מריה.

טרפיה רב נחמן [71].

אמר רב נחמן: אי שקיל מריה דהאי תורא קבא דקמחא [72] ואזל תנא בי מדרשא [73] 'אם שהתה מעת לעת [74] – כשירה' לא אפסדיה לתורא דשוה כמה קבי [75]'.

אלמא קסבר רב נחמן 'יש חבטה בפחות מעשרה'!

איתיביה רבא לרב נחמן: היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור; מאי טעמא? לאו משום דלית ביה חבטה?


הערות[עריכה]

  1. ^ ולעולם ברשות הרבים; אבל ברשותו - אף על פי שהפקיר – פטור, כדפרישית. האי דנקט ולא הפקיר בורו: דאם הפקיר אף בורו - הוה ליה בור ברשות הרבים
  2. ^ בשלמא זהו דרבי ישמעאל - למעוטי דרבי עקיבא
  3. ^ למעוטי מאי? הא בור ברשות הרבים נמי אמור בתורה, כדדרשינן
  4. ^ בור דאית ליה בעלים נאמר אצל תשלומין, כדכתיב בעל הבור ישלם; ובור ברשות הרבים נאמר אצל הניזקין, כדכתיב 'כי יפתח איש... וכי יכרה... ונפל שמה וגו' (שמות כא לג); והכי קאמר רבי עקיבא: אמאי פטרת בבור ברשותו? והלא זהו בור האמור בתורה אצל תשלומין
  5. ^ לעולם ברשות היחיד והפקיר רשותו ולא בורו, דהוה ליה 'ממונו שהזיק' – חייב, משום דקרינן ביה 'בעל הבור'; אבל ברשות הרבים - דלאו ממונו הוא - פטור
  6. ^ יסתום וימלא עפר
  7. ^ הואיל ולדידיה תרוייהו כתיבי
  8. ^ בור ברשות הרבים פתח בו הכתוב תחלה, כשדבר בנזקו: 'ונפל שמה שור או חמור' (שמות כא לג) - בור ברשות הרבים דבר בו הכתוב: 'כי יפתח... וכי יכרה... ונפל'
  9. ^ ואי קשיא 'מתניתין מני' - רבה מוקי לה כרבי עקיבא, דמחייב אתרוייהו, ורב יוסף מוקי לה כרבי ישמעאל.
  10. ^ אם נפל דרך פיו שברשותו; וקסלקא דעתא: אפילו הפקיר רשותו – פטור; אבל אם נפחתה הקמירה שקמר וכסה ברשות הרבים – חייב; דהאי תנא סבר: חיובא דבור - ברשות הרבים הוא
  11. ^ 'לאושין' = יסוד לחומת ביתו על פני כל רוחב הבית אצל רשות הרבים; וחבירו בספר עזרא [ד,יב]: 'וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ'; ובגמרא 'נפל אשיתא' (ברכות דף נו,א)
  12. ^ והיינו נמי כחופר בור ברשותו, דאית ליה בעלים, והפקיר רשותו, דלא מצי למימר ליה 'מאי בעית ברשותי'; הכא נמי לא מצי למימר ליה 'למה הלכה בהמתך על שפתו' - דהא ברשות הרבים היא!
  13. ^ שדרך לעשות כן ואינו פושע
  14. ^ אלמא בור ברשותו חייב, וקשיא רישא לסיפא
  15. ^ דקתני בור ברשותו – פטור
  16. ^ דמיחייב, דדייקינן 'הא לאו לאושין – חייב'
  17. ^ דאמר 'בור ברשותו - דכולי עלמא חייב'
  18. ^ דקתני 'פטור'
  19. ^ דאמר ליה 'ברשותאי מאי בעית'? ואצטריך לאשמועינן דאף על גב דאינו רשאי לעשות כן - דאין עושין חלל תחת רשות הרבים - מיהו הואיל ולרשותו פתח - דפטור
  20. ^ כגון מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים, דהוה ליה חופר בור ברשות הרבים! והלכך: טעמא דלאושין, הא לאו לאושין - חייב
  21. ^ דהוה ליה הפקיר רשותו
  22. ^ דאמר לבני עירו: "הבור זה שחפרתי - צריך לכם לשתות מי גשמים המתכנסין שם, וראויה לשתות בהמות מהן - הרי הוא מסור לכם"
  23. ^ לעולי רגלים בדרכים
  24. ^ שעדיין היא ראויה להיות חיה בתוך המים
  25. ^ תעלה
  26. ^ וכן
  27. ^ דהוה לה שהות שתצא נפשה אם ישנה שם
  28. ^ כבר
  29. ^ ודאי
  30. ^ כדאמרינן לקמן: דפשיטא ליה דלא תמות שם
  31. ^ אילו של יצחק
  32. ^ אברהם
  33. ^ לחפור בורות ומערות לעולי רגלים
  34. ^ צדיקים הדבקים בו
  35. ^ 'נשערה מאד' - לשון 'חוט השערה'
  36. ^ מטיל אימת משפטיו עליהם
  37. ^ לעבור על כל פשעם
  38. ^ יופקרו חייו וגופו, שמורה אל הבריות לחטוא
  39. ^ משמע: מאריך רוגז, וממתין מליפרע
  40. ^ 'ארך אפים' משמע שני רצונים: אחת של טובה ואחת של רעה
  41. ^ מלשלם שכר טוב לאלתר
  42. ^ מלפרע מהן לאלתר
  43. ^ לפנות אבנים
  44. ^ שמא אתה עתיד למוכרה
  45. ^ רשות הרבים: כל ימיו הוא שלו
  46. ^ לא היה מכיר טעמו של דבר
  47. ^ 'בור' - עגול הוא; 'שיח' - ארוכה וקצרה; 'מערה' - מרובעת ומכוסה בקרוי, אלא שיש לה פה; 'חריצין' - רחבין ומרובעין כמערה, ואינן מקורין, אלא כל פיו פתוח; 'נעיצין' - קצרין מלמטה ורחבין מלמעלה
  48. ^ דהיינו
  49. ^ סתם בור עשרה טפחים
  50. ^ משום דעבד ליה הבל לבור ולא משום חבטו
  51. ^ ואינו שלו
  52. ^ חייבה תורה, כדקאמרינן, ואף על גב דהבלא ממילא אתי ליה
  53. ^ דאיהו עבד ליה חבטה
  54. ^ דוקא
  55. ^ דהא ממילא הוא, ואיהו לא עבדיה
  56. ^ דכתיב 'בור' סתם
  57. ^ דליכא חבטה
  58. ^ מכדי היכא דמת בו - בין לרב בין לשמואל חייב, ואפילו נבקעת כריסו או נשברה מפרקתו - מחייב נמי רב, דאיכא למימר 'הבלא נמי קטלתיה'; ואפילו נשברה רגלו וכיחש - איכא למימר 'מחמת הבל הבור חלה וכיחש' - מה לי אי טעמא דחיובא משום חבטה מה לי משום הבל?
  59. ^ תל גבוה עשרה
  60. ^ ועלה שם שור ונפל, דהכא ליכא הבלא אלא חבט
  61. ^ בעומק משמע, ועל פניו
  62. ^ חריצין ונעיצין ברישא
  63. ^ מהיכא נפקי
  64. ^ קצר ועגול
  65. ^ דרחבין
  66. ^ ואף על גב דאית ביה הבל, וקשיא לתרוייהו
  67. ^ וכל שכן דחבטה לית ליה
  68. ^ חלה מחמת הבל וכיחש
  69. ^ יאור
  70. ^ משקה שדות, והיא עמוקה אמה; ולפיכך היא נקראת 'אמת המים': דעמוקה אמה ורחבה אמה
  71. ^ משום ריסוקי אברים, דהיא אחת מי"ח טריפות, דתנן (חולין פ"ג מ"א; דף מב,א) נפלה מן הגג, ואף על פי דלא חזינן ביה מכה, אלא שאין יכול לעמוד; ואמרינן התם (דף נא,ב): אם שהתה מעת לעת ושחטה – כשירה; ואם עמדה והלכה אינה צריכה מעת לעת; ושור זה לא עמד
  72. ^ להוצאותיו
  73. ^ עד שיבא לפני חכמים לשאול ויורוהו:
  74. ^ ושחטה
  75. ^ שהיה ממתין