ביאור:בבלי בבא מציעא דף צו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

רבא סבר לה כרבי יונתן ^[1] ומתרץ לקראי כרבי יונתן ^[2], דתניא ^[3] 'אם בעליו עמו לא ישלם' משמע דאיתיה בתרוייהו, ומשמע נמי דכי איתיה בחדא וליתיה בחדא – פטור; וכתיב 'בעליו אין עמו שלם ישלם', משמע דליתיה בתרוייהו; ומשמע נמי דכי איתיה בחדא וליתיה בחדא – חייב, 'לומר לך: היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה; היה עמו בשעת שבורה ומתה - צריך להיות עמו בשעת שאלה ^[4].

איפוך אנא ^[5]!?

מסתברא שאלה עדיפא, משום דקא מייתי לה לרשותיה.

אדרבה: שבורה ומתה עדיפא, שכן חייב באונסין ^[6]!

אי לא שאלה [שבשאלה התחייב השואל] - שבורה ומתה מאי עביד?

ואי לאו שבורה ומתה - שאלה מאי עביד?

אפילו הכי - שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה.

רב אשי אמר: אמר קרא ^[7]: (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו - ולא רעהו עמו ^[8] - [ונשבר או מת בעליו אין עמו] שלם ישלם; הא רעהו עמו – פטור ^[9].

אי הכי 'בעליו אין עמו' 'ואם בעליו עמו' - למה לי?

אי לאו הנך ^[10] הוה אמינא האי אורחיה דקרא הוא ^[11].

בעי רמי בר חמא:

1. שאלה לרבעה ^[12] – מהו ^[13]? כדשיילי אינשי בעינן, ולהכי לא שיילי אינשי? או דלמא: טעמא מאי? משום הנאה, והאי נמי הא אית ליה הנאה!?

2. שאלה ליראות בה ^[14] מהו? ממונא בעינן, והאיכא? או דלמא ממונא דאית ליה הנאה מיניה ^[15] בעינן, וליכא?

3. שאלה לעשות בה פחות מפרוטה מהו? ממונא בעינן, ואיכא? או דלמא כל פחות מפרוטה לא כלום היא?

^[16] שאל שתי פרות לעשות בהן פרוטה מהו? מי אמרינן 'זיל בתר שואל ומשאיל', ואיכא? או דלמא זיל בתר פרות, וכל חדא וחדא ליכא ממונא?

4. שאל משותפין ^[17] ונשאל לו אחד מהן – מהו? כולו בעליו בעינן, והא ליכא? או דלמא מההוא פלגא דידיה מיהא מיפטר?

5. שותפין ששאלו ^[18], ונשאל ^[19] לאחד מהן ^[20] - מהו? 'כולו שואל ^[21]' בעינן, וליכא? או דלמא בההיא פלגא דשיילי מיהת מיפטר?

6. שאל מהאשה ^[22], ונשאל בעלה ^[23] [וכן] אשה ששאלה ^[24] ונשאל לבעל ^[25] – מהו? קנין פירות ^[26] כקנין גוף דמי ^[27]? או לא?

7. אמר ליה רבינא לרב אשי: האומר לשלוחו "צא והִשָאֵל לי ^[28] עם פרתי" מהו? 'בעליו' ממש בעינא, וליכא? או דלמא 'שלוחו של אדם כמותו' ואיכא?

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: בעל [שאלה 6 לעיל] - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש; שליח [שאלה 7 לעיל] - פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה:

בעל - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש, דאיתמר: המוכר שדהו לחבירו לפירות ^[29]: רבי יוחנן אומר: מביא ^[30] וקורא ^[31]; ריש לקיש אומר: מביא ואינו קורא:

רבי יוחנן אומר: מביא וקורא: קנין פירות כקנין הגוף דמי; וריש לקיש אומר: מביא ואינו קורא: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.

שליח - פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה, דתניא: האומר לאפוטרופוס ^[32]: "כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן עד שאבא ממקום פלוני - הפר לה" והפיר לה, יכול יהו מופרין? תלמוד לומר: (במדבר ל יד) [כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש] אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו!

אמר ליה רב עיליש לרבא: האומר לעבדו "צא והשאל עם פרתי" מהו? תיבעי למאן דאמר 'שלוחו של אדם כמותו', תיבעי למאן דאמר 'שלוחו של אדם אינו כמותו':

תיבעי למאן דאמר 'שלוחו של אדם כמותו': הני מילי שליח דבר מצוה הוא, אבל עבד - דלאו בר מצוה – לא ^[33]? או דלמא אפילו למאן דאמר אין שלוחו של אדם כמותו': הני מילי שליח, אבל עבד: 'יד עבד כיד רבו דמיא'?

אמר ליה: מסתברא 'יד עבד כיד רבו דמיא'.

בעי רמי בר חמא: בעל בנכסי אשתו

עמוד ב

שואל הוי ^[34]? או שוכר הוי?

אמר רבא: לפום חורפא שבשתא: מה נפשך: אי שואל הוי - שאלה בבעלים היא ^[35], אי שוכר הוי - שכירות בבעלים היא!

אלא כי קמיבעיא ליה לרמי בר חמא - דאגר מינה פרה והדר נסבה ^[36]; שואל הוי ^[37]? או שוכר הוי?: שואל הוי ואתיא שאלה בבעלים מפקעא שכירות שלא בבעלים ^[38]? או דלמא שוכר הוי, ושכירות כדקיימא קיימא?

ומאי שנא? דאי שואל הוי, דאתי שאלה בבעלים מפקעא שכירות שלא בבעלים, אי שוכר נמי הוי - תיתי שכירות בבעלים, תיפוק שכירות שלא בבעלים?

אלא כי קא מיבעיא לרמי בר חמא - כגון דאגרא איהי פרה מעלמא, והדר נסבה [גירסת רש"י: מאי? שואל ממנה הוא] ^[39]; ואליבא דרבנן דאמרי 'שואל משלם לשוכר' ^[40] לא תיבעי לך, דודאי שאילה בבעלים היא ^[41]; כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי דאמר 'תחזיר פרה לבעלים הראשונים ^[42]' ^[43] – מאי? שואל הוי ^[44] או שוכר הוי ^[45]?

אמר רבא: בעל - לא שואל הוי ולא שוכר הוי, אלא לוקח הוי ^[46], מדרבי יוסי ברבי חנינא; דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: באושא התקינו: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה ^[47] - הבעל מוציא מיד הלקוחות ^[48]. [עיין תוספות ד"ה בעל בנכסי אשתו, שהוא שומר חנם.]

בעי רמי בר חמא: בעל בנכסי אשתו - מי מעל ^[49]? [עיין תוספות ד"ה בעל בנכסי אשתו מי מעל להסבר אחר: מי הוא שעושה את ההכנסה לרשות הבעל: האיש המקדש או האשה?]

אמר רבא: מאן לימעול? לימעול בעל ^[50]? - דהיתרא ניחא ליה דליקני, איסורא לא ניחא ליה דליקני! תימעול איהי? - דהיתרא נמי לא ניחא לה דליקני ^[51]!? נימעלו בית דין ^[52]? כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו 'בעל - לוקח הוי' – להיתרא, לאיסורא לא עביד רבנן תקנתא ^[53]!?

אלא אמר רבא: ^[54] בעל מעל לכשיוציא ^[55], מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין.

איבעיא להו: כחש בשר מחמת מלאכה מאי?

אמר ליה ההוא מרבנן - ורב חלקיה בריה דרב אויא שמיה: מכלל דכי מתה מחמת מלאכה מחייב? נימא [השואל]: "לאו לאוקמא בכילתא ^[56] שאילתהּ"!

אלא אמר רבא: לא מיבעיא כחש בשר מחמת מלאכה דפטור, אלא אפילו מתה מחמת מלאכה נמי פטור, דאמר ליה "לאו לאוקמא בכילתא שאילתה".

ההוא גברא דשאיל נרגא [גרזן] מחבריה, איתבר. אתא לקמיה דרבא; אמר ליה: זיל אייתי סהדי דלאו שנית ביה ואיפטר.

ואי ליכא סהדי מאי?

תא שמע דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה, ואיתבר ^[57]; אתא לקמיה דרב; אמר ליה: זיל שלים ליה נרגא מעליא.

אמר ליה רב כהנא ורב אסי לרב:

הערות[עריכה]

^ דאמר: אחד אחד משמע
^ ומתרץ דרשא דקראי כרבי יונתן למידרש כי הני מתניתא דלעיל
^ שם
^ 'דתניא' ו'תניא אידך' לא גרסינן, אלא קראי קא נקיט, והא דמפיך בהא דרבא וקא נקיט קראי איפכא - לאו דוקא. ונראה בעיני שטעו בגירסא להגיה בספרים דסברי דהא מתניתא קמייתא כרבי יאשיה, וההיא מתרץ אביי, ובתרייתא כרבי יונתן, וההיא תירץ רבא - ולא היא! דכל כמה דנקטיה להו לקראי - בין כסדר בין הפוך, בין לרבי יאשיה בין לרבי יונתן - חדא דרשא היא: למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ותרוייהו מתנייתא מתרץ אביי כרבי יאשיה ורבא כרבי יונתן
^ לומר שבשעת שבירה פוטרתו, ולא בשעת שאילה
^ על אותה שעה מתחייב הוא
^ מקרא גופיה משמע דאשעת שאלה קפיד
^ ד'מעם רעהו' משמע: לא רעהו עצמו נשאל לו
^ ועלה מסיק קרא 'שלם ישלם', אלמא: אשעת שאלה קפידא קאי
^ דהדור ופריש מילתא טפי, לא הוה מצינו למילף 'מעם רעהו - ולא רעהו עצמו'
^ דאיכא למימר אורחיה דקרא למישתעי הכי, ולא שנא בבעלים ולא שנא בלא בעלים- חייב; והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור, ואחד מינייהו קאי פטור ולא על חבירתה - ילפינן מיניה גילוי מילתא: דאשעת שאלה קפיד
^ הוא עצמו
^ מחייב באונסיה או לא
^ שיהא נראה עשיר חשוב, ולא ימשכו בעלי בתים ידיהן ממנו להקיפו באמנה ובאשראי
^ שנהנה בבהמה עצמה
^ אם תימצי לומר פחות מפרוטה לאו כלום
^ פרה שהיא של שניהן
^ לחרוש בה קרקע של שותפות
^ הבעלים
^ למלאכתו שאינה של שותפות
^ שיהא הבעל נשאל לכל שואל פרתו
^ פרה של נכסי מלוג
^ למלאכתו
^ לחרוש קרקע מלוג
^ ונשאלו הבעלים לבעל למלאכת עצמו
^ שהבעל אוכל פירות מלוג
^ והוה ליה בעלים שואל ונשאל כאילו קרקע ופרה שלו
^ בשבילי
^ שיאכל לוקח פירותיה שתים שלש שנים, ואחר זמן תחזור לבעלים
^ בכורים
^ "ארמי אובד אבי" וכל הפרשה (דברים כו) וקורא אני בו "הנה הבאתי [את] ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי", דקנין פירות כקנין הגוף
^ היה הולך למדינת הים ומינה אפוטרופא על נכסיו לזון אשתו ובניו
^ ושליחות נפקא לן (לעיל דף עא:) מ'אתם גם אתם' - לרבות שלוחכם, דבעינן דומיא דמשלח: שיהיו דיניו נוהגים בו, וזה [העבד] - אין דין שואל נוהג בו, וגם משאיל שאין לו כלום בלא רבו
^ קא סלקא דעתא להתחייב באונסי בהמות נכסי מלוג שלה, שהוא עושה בהן מלאכתו
^ שהיא עמו תדיר במלאכתו, והיא נשאלת לו תחלה משנשאה
^ וזכה הוא אף בפרה להשתמש בה כל יומי השכירות
^ מנישואין ואילך
^ ופטור
^ והוה ליה איהו כשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר, ומתה, דאיפליגו רבנן ורבי יוסי ב'המפקיד' (לעיל דף לה:), ואמרי רבנן 'נשבע שוכר שמתה כדרכה ופטור, ושואל משלם לשוכר'; ורבי יוסי אומר: תחזור פרה לבעלים
^ דדינא דשואל בהדי דמשאיל הוא, ולא אצל בעלים הראשונים
^ דאפילו הוא שואל: כיון דלדידה בעי שלומי – פטור, ד'שאילה בבעלים' היא
^ תשלומין לבעלים
^ והשתא לא בבעלים היא
^ ממנה, ושואל חייב באונסים ומשלם לבעלים
^ ופטור מאונסין; ומאי שכירותיה? - שהרי תקנו לה חכמים פרקונה תחת פירות אם נשבית
^ ופטור
^ ובעל יורש אשתו דבר תורה
^ אלמא אין לה רשות למכור דהוא הוי לוקח ראשון
^ כגון שנפלו לה נכסים מאביה משנשאת, ועמהן מעות של הקדש, ואין ידועין שהן של הקדש, ואמור רבנן 'בעל זוכה בהן' - בכל הנכסים: להשתמש ולאכול פירות; ובתקנה זו נעשה שליח בנכסי הקדש לקנותם; וקא סלקא דעתא שזו היא יציאתם לחולין ואפילו בעודן צרורין ומונחין - מי מעל בהוצאה זו
^ דאין היא מוסרתן לו אלא מאיליהם נקנים לו ממיתת אביה
^ אלא על כרחה תקנו לו חכמים
^ של ישראל שבאותו דור? שכל תקנות משפט תלויה בהן, ועל ידיהן נוהגות חוקות המתוקנים לצבור מאז, והוי כמי שתקנו לו הם קנין זה, ונמצאו הם המקנין לנכסי הקדש והוציאום לחולין
^ הכי גרסינן: כי עבוד תקנתא – בהיתרא; באיסורא לא עביד תקנתא
^ בעודן צרורין ומונחין - לא קנאם בעל ולא יצאו לחולין, ואין כאן מעילה; אלא:
^ לכשיוציאם לחולין בעל מעל
^ בכילה
^ בפשיעה

[1] דאמר: אחד אחד משמע

[2] ומתרץ דרשא דקראי כרבי יונתן למידרש כי הני מתניתא דלעיל

[3] שם

[4] 'דתניא' ו'תניא אידך' לא גרסינן, אלא קראי קא נקיט, והא דמפיך בהא דרבא וקא נקיט קראי איפכא - לאו דוקא. ונראה בעיני שטעו בגירסא להגיה בספרים דסברי דהא מתניתא קמייתא כרבי יאשיה, וההיא מתרץ אביי, ובתרייתא כרבי יונתן, וההיא תירץ רבא - ולא היא! דכל כמה דנקטיה להו לקראי - בין כסדר בין הפוך, בין לרבי יאשיה בין לרבי יונתן - חדא דרשא היא: למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ותרוייהו מתנייתא מתרץ אביי כרבי יאשיה ורבא כרבי יונתן

[5] לומר שבשעת שבירה פוטרתו, ולא בשעת שאילה

[6] על אותה שעה מתחייב הוא

[7] מקרא גופיה משמע דאשעת שאלה קפיד

[8] ד'מעם רעהו' משמע: לא רעהו עצמו נשאל לו

[9] ועלה מסיק קרא 'שלם ישלם', אלמא: אשעת שאלה קפידא קאי

[10] דהדור ופריש מילתא טפי, לא הוה מצינו למילף 'מעם רעהו - ולא רעהו עצמו'

[11] דאיכא למימר אורחיה דקרא למישתעי הכי, ולא שנא בבעלים ולא שנא בלא בעלים- חייב; והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור, ואחד מינייהו קאי פטור ולא על חבירתה - ילפינן מיניה גילוי מילתא: דאשעת שאלה קפיד

[12] הוא עצמו

[13] מחייב באונסיה או לא

[14] שיהא נראה עשיר חשוב, ולא ימשכו בעלי בתים ידיהן ממנו להקיפו באמנה ובאשראי

[15] שנהנה בבהמה עצמה

[16] אם תימצי לומר פחות מפרוטה לאו כלום

[17] פרה שהיא של שניהן

[18] לחרוש בה קרקע של שותפות

[19] הבעלים

[20] למלאכתו שאינה של שותפות

[21] שיהא הבעל נשאל לכל שואל פרתו

[22] פרה של נכסי מלוג

[23] למלאכתו

[24] לחרוש קרקע מלוג

[25] ונשאלו הבעלים לבעל למלאכת עצמו

[26] שהבעל אוכל פירות מלוג

[27] והוה ליה בעלים שואל ונשאל כאילו קרקע ופרה שלו

[28] בשבילי

[29] שיאכל לוקח פירותיה שתים שלש שנים, ואחר זמן תחזור לבעלים

[30] בכורים

[31] "ארמי אובד אבי" וכל הפרשה (דברים כו) וקורא אני בו "הנה הבאתי [את] ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי", דקנין פירות כקנין הגוף

[32] היה הולך למדינת הים ומינה אפוטרופא על נכסיו לזון אשתו ובניו

[33] ושליחות נפקא לן (לעיל דף עא:) מ'אתם גם אתם' - לרבות שלוחכם, דבעינן דומיא דמשלח: שיהיו דיניו נוהגים בו, וזה [העבד] - אין דין שואל נוהג בו, וגם משאיל שאין לו כלום בלא רבו

[34] קא סלקא דעתא להתחייב באונסי בהמות נכסי מלוג שלה, שהוא עושה בהן מלאכתו

[35] שהיא עמו תדיר במלאכתו, והיא נשאלת לו תחלה משנשאה

[36] וזכה הוא אף בפרה להשתמש בה כל יומי השכירות

[37] מנישואין ואילך

[38] ופטור

[39] והוה ליה איהו כשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר, ומתה, דאיפליגו רבנן ורבי יוסי ב'המפקיד' (לעיל דף לה:), ואמרי רבנן 'נשבע שוכר שמתה כדרכה ופטור, ושואל משלם לשוכר'; ורבי יוסי אומר: תחזור פרה לבעלים

[40] דדינא דשואל בהדי דמשאיל הוא, ולא אצל בעלים הראשונים

[41] דאפילו הוא שואל: כיון דלדידה בעי שלומי – פטור, ד'שאילה בבעלים' היא

[42] תשלומין לבעלים

[43] והשתא לא בבעלים היא

[44] ממנה, ושואל חייב באונסים ומשלם לבעלים

[45] ופטור מאונסין; ומאי שכירותיה? - שהרי תקנו לה חכמים פרקונה תחת פירות אם נשבית

[46] ופטור

[47] ובעל יורש אשתו דבר תורה

[48] אלמא אין לה רשות למכור דהוא הוי לוקח ראשון

[49] כגון שנפלו לה נכסים מאביה משנשאת, ועמהן מעות של הקדש, ואין ידועין שהן של הקדש, ואמור רבנן 'בעל זוכה בהן' - בכל הנכסים: להשתמש ולאכול פירות; ובתקנה זו נעשה שליח בנכסי הקדש לקנותם; וקא סלקא דעתא שזו היא יציאתם לחולין ואפילו בעודן צרורין ומונחין - מי מעל בהוצאה זו

[50] דאין היא מוסרתן לו אלא מאיליהם נקנים לו ממיתת אביה

[51] אלא על כרחה תקנו לו חכמים

[52] של ישראל שבאותו דור? שכל תקנות משפט תלויה בהן, ועל ידיהן נוהגות חוקות המתוקנים לצבור מאז, והוי כמי שתקנו לו הם קנין זה, ונמצאו הם המקנין לנכסי הקדש והוציאום לחולין

[53] הכי גרסינן: כי עבוד תקנתא – בהיתרא; באיסורא לא עביד תקנתא

[54] בעודן צרורין ומונחין - לא קנאם בעל ולא יצאו לחולין, ואין כאן מעילה; אלא:

[55] לכשיוציאם לחולין בעל מעל

[56] בכילה

[57] בפשיעה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]