ביאור:בבלי בבא מציעא דף עו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אם בעל הבית חוזר בו - ידו על התחתונה ^[1];

כל המשנה ^[2] - ידו על התחתונה ^[3], וכל החוזר בו ידו על התחתונה ^[4].

גמרא:

'חזרו זה בזה' לא קתני ^[5], אלא 'הטעו זה את זה': דאטעו פועלים אהדדי ^[6]; היכי דמי? - דאמר ליה בעל הבית "זיל אוגר לי פועלים", ואזל איהו ואטעינהו.

היכי דמי? - אי דאמר ליה בעל הבית "בארבעה ^[7]", ואזיל איהו אמר להו "בתלתא" - תרעומת מאי עבידתיה? סבור וקביל ^[8]! אי דאמר ליה בעל הבית בתלתא ואזיל איהו אמר להו בארבעה ^[9] - היכי דמי ^[10]? אי דאמר להו "שכרכם עלי" - נתיב להו מדידיה, דתניא: 'השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו - נותן לו שכרו מֻשלם, וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו.'!

לא, צריכא דאמר להו 'שכרכם על בעל הבית'.

ולחזי פועלים היכי מיתגרי ^[11]

לא, צריכא דאיכא דמגר בארבעה ואיכא דמתגר בתלתא, דאמרו ליה "אי לאו דאמרת לן בארבעה - ^[12] טרחינן ^[13] ומתגרינן בארבעה".

איבעית אימא: הכא - בבעל הבית עסקינן ^[14], ^[15] דאמרו ליה "אי לאו דאמרת לן בארבעה - הוה זילא בן מילתא לאתגורי ^[16]".

איבעית אימא: לעולם בפועלים ^[17] עסקינן; דאמרי ליה: כיון דאמרת לן בארבעה - טרחינן ועבדינן לך עבידתא שפירתא.

וליחזי עבידתייהו?

בריפקא ^[18]

ריפקא נמי מידע ידע!

דמלי מיא ולא ידיע.

איבעית אימא: לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא; ודקאמרת 'סבור וקביל' - דאמרי ליה: לית לך ^[19] אל תמנע טוב מבעליו [בהיות לאל ידיך לעשות]?

פשיטא אי אמר ליה בעל הבית בתלתא, ואזל איהו אמר להו בארבעה, ואמרי ליה "כמו שאמר בעל הבית" דעתייהו אעילויא ^[20]; אלא ^[21] אי אמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא ^[22], ואמרי ^[23]: "^[24] כמה שאמר בעל הבית" – מאי? אדיבורא דידיה ^[25] קא סמכי, דאמרי ליה 'מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית' ^[26]? או דילמא ^[27] "אדיבורא דבעל הבית קא סמכי ^[28]" ^[29]?

טבלת סיכום בבא מציעא דף עו ע"א

בעל הבית אומר שלשה והשליח אמר ארבעה בעל הבית אומר ארבעה והשליח אמר שלשה
דברי הפועלים שלשה מבעל הבית והרביעי מהשליח מקבלים שלשה¹ 'שכרכם עלי' תלוי בשכר הרגיל של פועלים³ מקבלים שלשה² שכרכם על בעל הבית שלשה מבעל הבית והבריעי מהשליח דדעתייהו אעילוייא ספק אם מקבלים שלשה או ארבעה⁵ "שכרכם עלי^4"
ואמרו "כמו שאמר בעל הבית"

¹ לתירוץ הראשון בגמרא אין להם עליו תערומת; ולתירוץ השני יש להם תערומת משום 'אל תמנע טוב'

² לתירוץ הראשון בגמרא אין להם עליו תערומת; ולתירוץ השני יש להם תערומת משום 'אל תמנע טוב'

³ ובכהאי גוונא שיש ויש, או שהם בעלי שדות שאינם מזלזלים בעצמם להשכיר בזול, או טוענים שעשו עבודה טובה יותר ^[30] – יש להם תערומת על השליח

⁴ כן כתבו תוספות ד"ה דעתייהו: שכל הסוגיא היא באמר השליח 'שכרכם עלי'

⁵ כתבו הרי"ף והרמב"ם ^[31] שאין להם אלא שלשה

תא שמע (גיטין סב א; ושם: אתמר"): ^[32] "הבא לי גיטי ^[33]", [והשליח אמר לבעל:] "ואשתך אמרה 'התקבל לי גיטי'", והוא [הבעל] אומר "הילך כמה שאמרה": אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אפילו הגיע גט לידה - אינה מגורשת ^[34]; ^[35] שמעת מינה אדיבורא דידיה קא סמיך ^[36]; , דאי סלקא דעתך דאדיבורא דידה קא סמיך ^[37] - מכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש!?

אמר רב אשי:

עמוד ב

הכי? השתא: בשלמא אי איתמר איפכא: "התקבל לי גיטי" ואשתך אמרה "הבא לי גיטי", והוא אומר "הילך כמו שאמרה", ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב ^[38]: ^[39] 'משיגיע גט לידו ^[40] מגורשת' - אלמא ^[41] דאדיבורא דידה קא סמיך ^[42]; אי נמי ^[43] 'משהגיע גט לידה מגורשת' ^[44] - ^[45] אלמא דאדיבורא דידיה קא סמיך ^[46]; אלא התם ^[47] - ^[48] משום דעקר שליח לשליחותיה לגמרי, דאמר ליה "שליח לקבלה הוינא ^[49], ^[50] להולכה לא הוינא ^[51]" ^[52].

^[53]

איבעית אימא ^[54]: האי תנא 'חזרו' נמי 'הטעו' קרי ליה ^[55], דתניא [תוספתא פ"ז מ"א] ^[56]: השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותן - אין להם זה על זה אלא תרעומת ^[57]; במה דברים אמורים ^[58]? שלא הלכו ^[59], אבל ^[60] הלכו ^[61] חמרים ^[62] ולא מצאו תבואה, פועלין ^[63] ומצאו שדה כשהיא לחה ^[64] - נותן להן שכרן ^[65] מֻשלם ^[66]; אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן ^[67], עושה מלאכה ליושב ובטל ^[68]; במה דברים אמורים ^[69]? ^[70] שלא התחילו במלאכה, אבל התחילו במלאכה ^[71] - ^[72] שמין להן ^[73] מה שעשו ^[74]; כיצד? קבלו קמה לקצור בשני סלעים, קצרו חציה והניחו חציה; בגד לארוג בשני סלעים, ארגו חציו ^[75] והניחו חציו - שמין להן את מה שעשו: [אם] היה יפה [עשית היתרה היתה עולה] ששה דינרים ^[76] - נותן להן סלע ^[77], או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים ^[78]; ואם סלע ^[79] - נותן להם ^[80] סלע ^[81]. רבי דוסא אומר: שמין להן מה שעתיד להעשות ^[82]: היה יפה ^[83] ששה דינרים - נותן להם שקל [שני דינרים, חצי סלע שנותר בשכר שהוסכם עליו לעשות את המלאכה כולה] ^[84], או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים; ואם סלע - נותן להם סלע ^[85]; במה דברים אמורים ^[86]? בדבר שאין אבוד ^[87], אבל בדבר האבוד ^[88] - שוכר ^[89] עליהן ^[90], או מטען ^[91]. כיצד מטען? אומר להן: "סלע קצצתי לכם - באו וטלו שתים"! ועד כמה שוכר עליהן? עד ארבעים וחמשים זוז; במה דברים אמורים ^[92]? בזמן שאין שם ^[93] פועלים לשכור, אבל יש שם פועלים לשכור ואמר "צא ושכור מאלו" אין לו עליהן אלא תרעומת.

תוספות ד"ה השוכר וסוגיא דף עו ע"ב

הקדמה: שכר העבודה: שני סלעים; חצי העבודה: סלע אחד;

'הוזלה העבודה' – היינו שהשלמת שאר העבודה היא חצי סלע

'הוקרה העבודה' – היינו שהשלמת שאר העבודה היא סלע וחצי

תשלום בעל הבית לפועלים שחזרו באמצע העבודה

רבי דוסא רבנן המקרה חצי סלע סלע חזרו הפועלים והוקרה העבודה סלע סלע חזר בעל הבית והוקרה העבודה סלע¹ סלע חזרו הפועלים והוזלה העבודה סלע וחצי סלע חזר בעל הבית והוזלה העבודה

תשלום בעל הבית לפועלים שחזרו באמצע העבודה

¹מקרה זה אינוו מבואר בתוספות, ואף שלא מפסיד בעל הבית, שהרי ימצא פועלים בחצי סלע להשלים העבודה, מכל מקום כיון שחזרו הפועלים – ידם על התחתונה, ולא יקבלו סלע וחצי; אולם סלע יקבלו, שהרי לא הפסיד בעל הבית בחזרתם.

תני תנא ^[94] קמיה דרב: 'נותן להם שכרן מֻשלם'. אמר ליה: חביבי ^[95] אמר: אילו אנא הואי ^[96] - לא הוה יהיבנא להן אלא כפועל בטל, ואת אמרת 'נותן להם שכרן מֻשלם'? והא עלה קתני ^[97]: 'אינו דומה הבא טעון להבא ריקן, עושה מלאכה ליושב ובטל'!?

לא סיימוה קמיה ^[98].

איכא דאמרי סיימוה קמיה, והכי קאמר: חביבי אמר אי הואי אנא לא הוה יהיבנא ליה כלל ^[99], ואת אמרת כפועל בטל?! אלא קשיא הך - לא קשיא: הא דסיירא לארעיה מדאורתא ^[100] הא דלא סיירא לארעיה מאורתא ^[101], כי הא דאמר רבא: האי מאן דאגר אגירי לרפקא, ואתא מטרא ומלייה מיא, אי סיירא לארעיה מאורתא -

הערות

^ יתן להם לפי מה שעשו, ואם הוזלה מלאכת פועלים - על כרחו יתן להם כמה שפסק חוץ ממה שצריך להוצאות בהשלמתה
^ כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור
^ אם השבח יותר על היציאה - אין נותן לו שכרו מֻשלם, אלא דמי יציאת עצים וסממנים; ואם יציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח
^ בגמרא מפרש לאתויי מאי
^ דניהוי האי 'הטעו' הם את בעל הבית, או בעל הבית אותן, דאם כן הוה ליה למיתני לשון חזרה
^ אחד מן הפועלים הטעה את חבירו
^ זוזי ליומא
^ ומאי תרעומתן
^ ולָעֶרֶב לא נתן בעל הבית אלא שלשה
^ דתרעומת יהיה להן - ולא יותר
^ אי מתגרי בארבעה - על כרחיה דבעה"ב ניתיב ארבעה, דהא קתני 'נוטל מבעל הבית מה שההנה אותו' - ואף על פי שלא צוהו, והרי ההנה אותו בכך! ואי מתגרי בשלשה - מאי תרעומת איכא?
^ הוה
^ לבקש אדם דזקוק לפועלים שישכור בארבעה
^ בפועל שיש לו לעצמו שדות שהן שלו, ואינו נשכר למלאכת אחרים, אם לא ביותר על דמי שכירות
^ והיינו 'תרעומת':
^ לא הייתי מזלזל בעצמי
^ הרגילים למלאכת אחרים
^ שחפרו חריץ סביבות שדה, ואין מלאכתן ניכרת כגון דמלו מיא, כדמסיים ואזיל:
^ פסוק הוא במשלי.
^ אף על פי שאמרו לו "הרי אנו נשכרים כדברי בעל הבית" - לא לפחות מקצבתו של זה אמרו, אלא להוסיף, וכך אמרו: 'מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית, וכיון שבעל הבית פוחת, אי אמר להן האי 'שכרכם עלי' - יתן משלו, ואי אמר "שכרכם על בעל הבית" - יש להם תרעומת עליו
^ הא מיבעיא לן :
^ והוא אמר להו תלתא
^ ואמרו ליה
^ הרי אנו נשכרים
^ דפועל
^ ולית להו אלא תלתא ותרעומת דאל תמנע טוב
^ לאו לדידיה הימנוהו, אלא הכי אמרו:
^ אחר דברי בעל הבית נלך
^ ולא סבור וקבול - ושקלי ארבעה
^ והדבר אינו ניתן לבדיקה
^ פ"ט מהלכות שכירות סוף ה"ג
^ האשה שאמרה לאחד:
^ אם תמצא את בעלי אמור לו שישלח לי את גיטי בידך, ותיעשה שלוחו של בעלי לגרשני כשמגיע גט לידי
^ דשליח להולכה - על הבעל לעשות, והאשה מתגרשת כשיגיע גט לידה; ושליח לקבלה - על האשה לעשות, שיהא הוא שלוחה וכמותה, ותתגרש משיגיע גט ליד שליח
^ אלמא
^ והכי אמר ליה: "מהימנת לי דכך אמרה"; ולא עשאו שליח להולכה - הלכך אין כאן שליחות! ואין עליה לעשות שליח להולכה, והרי "הבא לי" אמרה לו, ולא "התקבל"; והבעל נתנו, ולא בתורת שליח קבלה; ושליחות זה - אינו ביד הבעל לעשות
^ ולא לדבריו האמין, אלא "הילך כמה שאמרה היא" קאמר ליה - אם כן עשאו שליח להולכה, וזו - בידו הוא
^ כלומר: ועלה שמעת לרב נחמן דאמר 'מגורשת', היה לך ללמוד לפי דבריו שיאמר בהגעת הגט לידו או לידה דליהוי גירושין
^ או אדיבורא דידיה סמיך או אדיבורא דידה סמיך, כיצד: אמר רב נחמן
^ דשליח
^ יש ללמוד
^ ולא לו האמין, ונתרצה למסרו לו בתורת שליח לקבלה, כדברי האשה, והבעל עצמו גירש
^ ואי הוה אמר רב נחמן עלה
^ ולא בקבלת השליח
^ יש ללמוד
^ ומהימנת לי דהכי אמרה קאמר ליה, ועשאו שליח להולכה, והשליח נתרצה להיעקר מתורת שליחות של אשה לקבלה, ונעשה שליח לבעל לגרש, והרי עשה שליחותו והגיעה לידה
^ דשמעת ליה דאמר 'אינה מגורשת' אין לך ללמוד מדרב נחמן דאדיבורא דידה סמיך ואין כאן שליחות כדאמרת, דאי נמי אמרינן דאדיבורא דידה סמיך: דאף הבעל עשאו שליח להולכה, כדברי האשה
^ אין כאן שליחות, שהרי השליח לא נתרצה
^ איפשי להעשות: שלא אטרח להגיע לידה
^ אבל
^ לטרוח ולהגיע לידה אי אפשי להעשות
^ הלכך אפילו נמלך והגיעו אצלה - אין זה שליח שניתן לגירושין: שכשקבלו - לא קבלו על מנת כן
^ ואי קשיא: הא אמרינן גביה איפכא: היכא דהיא אמרה "התקבל" והוא אמר לבעל "אשתך אמרה הבא", והוא אמר "הילך כמה שאמרה", דאי הוה אמר עלה 'משיגיע גט לידו - מגורשת' הוה שמעינן דאדיבורא דידה סמיך, ומסרו לו על מנת קבלה, ולא קשיא לן 'הא שליח עקר לשליחותיה, ולא נתרצה הוא בשליחות קבלה' - איכא למימר: דאי הוה אמר רב נחמן הכי - הוה קא משמע לן דהאי - לאו עקירה הוא, דהא מתרצה להיות שליח להולכה, כל שכן דמתרצה בשליחות קבלה, שהקבלה בכלל הולכה לענין הטורח!
^ אשינויא דריש פירקא קאי
^ וזה את זה דקתני במתני' בפועלים ובעל הבית נמי קאמר ולא בדאטעו פועלים אהדדי
^ דגבי פועלים ובעל הבית נמי קרי להו 'הטעו'
^ דאמר להן "תשכירו עצמכם לאחרים", ואינהו נמי אמרו ליה כי הדרי בהו "צא ושכור אחרים"; ומיהו תרעומת איכא: שיהו צריכים לחזר זה אחר פועלים, וזה אחר שוכרים; ותביעת ממון ליכא, דהא דברים בעלמא נינהו
^ דאין להם עליו ממון אם חוזר הוא
^ למקום המלאכה, ובבקר אמר להן "חוזרני בי"
^ אם
^ אצל המלאכה, כגון:
^ אם חמרים הן, ששכרן להביא לו תבואה ממקום אחר והלכו
^ או אם פועלים הם ששכרם לעדור שדהו, והלכו
^ במים, ואינה ראויה לעידור
^ של כל היום
^ כפי הראוי להם וכדמפרש ואזיל
^ ואומדים את החמרים כמה אדם רוצה לפחות משכרו של אותה הדרך לבא ריקם מלבא טעון
^ ואומדין את הפועלין כמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות ולישב בטל, מלעדור כל היום וליטול כך וכך
^ ארישא קאי; ועד השתא פריש מידי דשכירות, והשתא פריש מילי דקבלנות: במה דברים אמורים דהיכא דחזרו בהן, או הוא חזר - אין להם אלא תרעומת
^ בזמן
^ יש דין אחר ביניהם
^ מהו הדין?
^ לפי התנאי
^ ויקבלו כפי חשבון שעשו
^ ומגיע לשכרן סלע לפי תנאם
^ שאם היה בא לשכור שכיר לחציה אינו מוצא בפחות מששה דינרים [סלע וחצי; סלע הוא ארבעה דינרים], ונמצא נפסד בעל הבית במה שעתיד להעשות
^ אפילו הכי אין הולכין אחר העתיד להעשות אלא שמין להן את מה שעשו לפי חשבון תנאו, ונותן להם סלע
^ דלית ליה להאי תנא הא דתנן במתניתין 'כל החוזר בו ידו על התחתונה'
^ ואם אין יפה אלא סלע, דנמצאין פועלין לעשות חציה השני בסלע
^ במה שעשו
^ ו(לקמן דף עז.) פריך 'פשיטא?'
^ רבי דוסא סבירא לה כתנא דידן, דאמר 'החוזר בו ידו על התחתונה', ויעכב שכר מה שעשו כדי לשכור פועלים ולגמור כפי תנאי הראשון
^ העתיד להעשות
^ כדי שתהא נגמרת בשני סלעים
^ לקמן פריך 'פשיטא?'
^ דאין החוזר נפסד, אלא לפי חשבון לרבי דוסא ולרבנן מקבלין במה שעשו
^ ואף על גב דאין פועלים מצויין עכשיו, כדמוקי ליה בסיפא: שאינו מוצא לשכור - ימתין עד שימצא, הואיל ודבר שאינו אבוד הוא
^ אם ימתין ואינו מוצא לשכור בכדי שכר פועלים אפילו לפי היוקר שנתייקרו
^ פועלים אחרים
^ ביותר מכדי שכרן
^ לאלו
^ דשוכר עליהן
^ בשאינו מוצא
^ בההיא דלעיל: 'הלכו חמרים ולא מצאו כו'
^ דודי רבי חייא
^ אי אני השוכר
^ נמי דכפועל בטל הוא דשקלו
^ לא סיימו סוף הברייתא לפניו
^ דמזלייהו גרם, ואינהו נמי הוה להו לאסוקי אדעתייהו שמא ימצאו שדה לחה
^ והוליך הפועלים לשם, וראוה, ולא הבינו שהיא לחה; או שירדו גשמים בלילה - לית להו כלל, דהא חזו אינהו גופייהו, ועל מנת כן נשתכרו לו, והרי לא יכולין, ולא היה להן לילך בבקר
^ עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם "אם תמצאו שדה לחה - לא אתן לכם כלום" - ויהיב להו כפועל בטל

[1] יתן להם לפי מה שעשו, ואם הוזלה מלאכת פועלים - על כרחו יתן להם כמה שפסק חוץ ממה שצריך להוצאות בהשלמתה

[2] כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור

[3] אם השבח יותר על היציאה - אין נותן לו שכרו מֻשלם, אלא דמי יציאת עצים וסממנים; ואם יציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח

[4] בגמרא מפרש לאתויי מאי

[5] דניהוי האי 'הטעו' הם את בעל הבית, או בעל הבית אותן, דאם כן הוה ליה למיתני לשון חזרה

[6] אחד מן הפועלים הטעה את חבירו

[7] זוזי ליומא

[8] ומאי תרעומתן

[9] ולָעֶרֶב לא נתן בעל הבית אלא שלשה

[10] דתרעומת יהיה להן - ולא יותר

[11] אי מתגרי בארבעה - על כרחיה דבעה"ב ניתיב ארבעה, דהא קתני 'נוטל מבעל הבית מה שההנה אותו' - ואף על פי שלא צוהו, והרי ההנה אותו בכך! ואי מתגרי בשלשה - מאי תרעומת איכא?

[12] הוה

[13] לבקש אדם דזקוק לפועלים שישכור בארבעה

[14] בפועל שיש לו לעצמו שדות שהן שלו, ואינו נשכר למלאכת אחרים, אם לא ביותר על דמי שכירות

[15] והיינו 'תרעומת':

[16] לא הייתי מזלזל בעצמי

[17] הרגילים למלאכת אחרים

[18] שחפרו חריץ סביבות שדה, ואין מלאכתן ניכרת כגון דמלו מיא, כדמסיים ואזיל:

[19] פסוק הוא במשלי.

[20] אף על פי שאמרו לו "הרי אנו נשכרים כדברי בעל הבית" - לא לפחות מקצבתו של זה אמרו, אלא להוסיף, וכך אמרו: 'מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית, וכיון שבעל הבית פוחת, אי אמר להן האי 'שכרכם עלי' - יתן משלו, ואי אמר "שכרכם על בעל הבית" - יש להם תרעומת עליו

[21] הא מיבעיא לן :

[22] והוא אמר להו תלתא

[23] ואמרו ליה

[24] הרי אנו נשכרים

[25] דפועל

[26] ולית להו אלא תלתא ותרעומת דאל תמנע טוב

[27] לאו לדידיה הימנוהו, אלא הכי אמרו:

[28] אחר דברי בעל הבית נלך

[29] ולא סבור וקבול - ושקלי ארבעה

[30] והדבר אינו ניתן לבדיקה

[31] פ"ט מהלכות שכירות סוף ה"ג

[32] האשה שאמרה לאחד:

[33] אם תמצא את בעלי אמור לו שישלח לי את גיטי בידך, ותיעשה שלוחו של בעלי לגרשני כשמגיע גט לידי

[34] דשליח להולכה - על הבעל לעשות, והאשה מתגרשת כשיגיע גט לידה; ושליח לקבלה - על האשה לעשות, שיהא הוא שלוחה וכמותה, ותתגרש משיגיע גט ליד שליח

[35] אלמא

[36] והכי אמר ליה: "מהימנת לי דכך אמרה"; ולא עשאו שליח להולכה - הלכך אין כאן שליחות! ואין עליה לעשות שליח להולכה, והרי "הבא לי" אמרה לו, ולא "התקבל"; והבעל נתנו, ולא בתורת שליח קבלה; ושליחות זה - אינו ביד הבעל לעשות

[37] ולא לדבריו האמין, אלא "הילך כמה שאמרה היא" קאמר ליה - אם כן עשאו שליח להולכה, וזו - בידו הוא

[38] כלומר: ועלה שמעת לרב נחמן דאמר 'מגורשת', היה לך ללמוד לפי דבריו שיאמר בהגעת הגט לידו או לידה דליהוי גירושין

[39] או אדיבורא דידיה סמיך או אדיבורא דידה סמיך, כיצד: אמר רב נחמן

[40] דשליח

[41] יש ללמוד

[42] ולא לו האמין, ונתרצה למסרו לו בתורת שליח לקבלה, כדברי האשה, והבעל עצמו גירש

[43] ואי הוה אמר רב נחמן עלה

[44] ולא בקבלת השליח

[45] יש ללמוד

[46] ומהימנת לי דהכי אמרה קאמר ליה, ועשאו שליח להולכה, והשליח נתרצה להיעקר מתורת שליחות של אשה לקבלה, ונעשה שליח לבעל לגרש, והרי עשה שליחותו והגיעה לידה

[47] דשמעת ליה דאמר 'אינה מגורשת' אין לך ללמוד מדרב נחמן דאדיבורא דידה סמיך ואין כאן שליחות כדאמרת, דאי נמי אמרינן דאדיבורא דידה סמיך: דאף הבעל עשאו שליח להולכה, כדברי האשה

[48] אין כאן שליחות, שהרי השליח לא נתרצה

[49] איפשי להעשות: שלא אטרח להגיע לידה

[50] אבל

[51] לטרוח ולהגיע לידה אי אפשי להעשות

[52] הלכך אפילו נמלך והגיעו אצלה - אין זה שליח שניתן לגירושין: שכשקבלו - לא קבלו על מנת כן

[53] ואי קשיא: הא אמרינן גביה איפכא: היכא דהיא אמרה "התקבל" והוא אמר לבעל "אשתך אמרה הבא", והוא אמר "הילך כמה שאמרה", דאי הוה אמר עלה 'משיגיע גט לידו - מגורשת' הוה שמעינן דאדיבורא דידה סמיך, ומסרו לו על מנת קבלה, ולא קשיא לן 'הא שליח עקר לשליחותיה, ולא נתרצה הוא בשליחות קבלה' - איכא למימר: דאי הוה אמר רב נחמן הכי - הוה קא משמע לן דהאי - לאו עקירה הוא, דהא מתרצה להיות שליח להולכה, כל שכן דמתרצה בשליחות קבלה, שהקבלה בכלל הולכה לענין הטורח!

[54] אשינויא דריש פירקא קאי

[55] וזה את זה דקתני במתני' בפועלים ובעל הבית נמי קאמר ולא בדאטעו פועלים אהדדי

[56] דגבי פועלים ובעל הבית נמי קרי להו 'הטעו'

[57] דאמר להן "תשכירו עצמכם לאחרים", ואינהו נמי אמרו ליה כי הדרי בהו "צא ושכור אחרים"; ומיהו תרעומת איכא: שיהו צריכים לחזר זה אחר פועלים, וזה אחר שוכרים; ותביעת ממון ליכא, דהא דברים בעלמא נינהו

[58] דאין להם עליו ממון אם חוזר הוא

[59] למקום המלאכה, ובבקר אמר להן "חוזרני בי"

[60] אם

[61] אצל המלאכה, כגון:

[62] אם חמרים הן, ששכרן להביא לו תבואה ממקום אחר והלכו

[63] או אם פועלים הם ששכרם לעדור שדהו, והלכו

[64] במים, ואינה ראויה לעידור

[65] של כל היום

[66] כפי הראוי להם וכדמפרש ואזיל

[67] ואומדים את החמרים כמה אדם רוצה לפחות משכרו של אותה הדרך לבא ריקם מלבא טעון

[68] ואומדין את הפועלין כמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות ולישב בטל, מלעדור כל היום וליטול כך וכך

[69] ארישא קאי; ועד השתא פריש מידי דשכירות, והשתא פריש מילי דקבלנות: במה דברים אמורים דהיכא דחזרו בהן, או הוא חזר - אין להם אלא תרעומת

[70] בזמן

[71] יש דין אחר ביניהם

[72] מהו הדין?

[73] לפי התנאי

[74] ויקבלו כפי חשבון שעשו

[75] ומגיע לשכרן סלע לפי תנאם

[76] שאם היה בא לשכור שכיר לחציה אינו מוצא בפחות מששה דינרים [סלע וחצי; סלע הוא ארבעה דינרים], ונמצא נפסד בעל הבית במה שעתיד להעשות

[77] אפילו הכי אין הולכין אחר העתיד להעשות אלא שמין להן את מה שעשו לפי חשבון תנאו, ונותן להם סלע

[78] דלית ליה להאי תנא הא דתנן במתניתין 'כל החוזר בו ידו על התחתונה'

[79] ואם אין יפה אלא סלע, דנמצאין פועלין לעשות חציה השני בסלע

[80] במה שעשו

[81] ו(לקמן דף עז.) פריך 'פשיטא?'

[82] רבי דוסא סבירא לה כתנא דידן, דאמר 'החוזר בו ידו על התחתונה', ויעכב שכר מה שעשו כדי לשכור פועלים ולגמור כפי תנאי הראשון

[83] העתיד להעשות

[84] כדי שתהא נגמרת בשני סלעים

[85] לקמן פריך 'פשיטא?'

[86] דאין החוזר נפסד, אלא לפי חשבון לרבי דוסא ולרבנן מקבלין במה שעשו

[87] ואף על גב דאין פועלים מצויין עכשיו, כדמוקי ליה בסיפא: שאינו מוצא לשכור - ימתין עד שימצא, הואיל ודבר שאינו אבוד הוא

[88] אם ימתין ואינו מוצא לשכור בכדי שכר פועלים אפילו לפי היוקר שנתייקרו

[89] פועלים אחרים

[90] ביותר מכדי שכרן

[91] לאלו

[92] דשוכר עליהן

[93] בשאינו מוצא

[94] בההיא דלעיל: 'הלכו חמרים ולא מצאו כו'

[95] דודי רבי חייא

[96] אי אני השוכר

[97] נמי דכפועל בטל הוא דשקלו

[98] לא סיימו סוף הברייתא לפניו

[99] דמזלייהו גרם, ואינהו נמי הוה להו לאסוקי אדעתייהו שמא ימצאו שדה לחה

[100] והוליך הפועלים לשם, וראוה, ולא הבינו שהיא לחה; או שירדו גשמים בלילה - לית להו כלל, דהא חזו אינהו גופייהו, ועל מנת כן נשתכרו לו, והרי לא יכולין, ולא היה להן לילך בבקר

[101] עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם "אם תמצאו שדה לחה - לא אתן לכם כלום" - ויהיב להו כפועל בטל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

[94]

[95]

[96]

[97]

[98]

[99]

[100]