ביאור:בבלי בבא מציעא דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

במדה זאת ^[1] קנו; רבי יהודה אומר: לעולם לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור'; קתני מיהת 'או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג': מושך ומנהיג – אִין, אבל רכוב – לא!

הוא הדין דאפילו רכוב, והא דקתני 'מושך ומנהיג' - לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר 'עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור': קמשמע לן דאפילו איפכא נמי קני.

אי הכי ^[2] ליערבינהו וליתנינהו 'שנים שהיו מושכין ומנהיגין, בין בגמל בין בחמור'?

איכא חד צד דלא קני ^[3]: איכא דאמרי משיכה בחמור, ואיכא דאמרי הנהגה בגמל;

ואית דמותיב מסיפא: 'במדה זו ^[4] - קנה': במדה זו - למעוטי מאי? לאו למעוטי רכוב?

לא, למעוטי איפכא.

אי הכי - היינו רבי יהודה!

איכא בינייהו צד אחד דלא קנה: אית דאמרי משיכה בחמור ואיכא דאמרי הנהגה בגמל.

תא שמע: 'אחד רכוב חמור ואחד תפוס במוסירה ^[5] - זה קנה חמור וזה קנה מוסירה' - שמע מינה רכוב קני ^[6]! ^[7]

הכא נמי - במנהיג ברגליו.

אי הכי נקני נמי רכוב במוסירה ^[8]?

אימא 'זה קנה חמור וחצי מוסירה וזה קנה חצי מוסירה'.

בשלמא ^[9] רכוב קני, דקמגבה ליה בן דעת ^[10] אלא תפוס במוסירה - במאי קני ^[11]?

אימא 'זה קנה חמור וכוליה מוסירה וזה קני מה שתפוס בידו'.

האי מאי ^[12]? ^[13] אם תימצי לומר 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו' - הני מילי היכא דקא מגבה ליה אדעתא דחבריה; האי - אדעתא דידיה קא מגבה ליה!?

איהו לא קני, לאחריני מקני.

אמר רב אשי: זה קנה חמור ובית פגיה ^[14] וזה קנה מה שתפוס בידו ^[15], והשאר לא קנה לא זה ולא זה ^[16].

רבי אבהו אמר: לעולם כדקתני ^[17] הואיל ויכול לנתקה ^[18] ולהביאה אצלו ^[19].

והא דרבי אבהו - ברותא היא ^[20], דאי לא תימא הכי - טלית שהיא מונחת חציה על גבי קרקע וחציה על גבי עמוד ^[21], ובא אחד והגביה חציה מעל גבי קרקע, ובא אחר והגביה חציה מעל גבי עמוד - הכי נמי דקמא קני ^[22], ובתרא לא קני 'הואיל ויכול לנתק ולהביא אצלו' ^[23]!? אלא הא דרבי אבהו - ברותא היא.

תא שמע: רבי אליעזר אומר: 'רכוב בשדה ומנהיג בעיר – קנה ^[24]', ^[25]!

הכא נמי מנהיג ברגליו.

אי הכי - היינו 'מנהיג'?!

תרי גווני 'מנהיג'.

אי הכי 'רכוב בעיר' - מאי טעמא לא קני?

אמר רב כהנא: לפי שאין דרכן של בני אדם לרכוב בעיר ^[26].

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא מעתה - הגביה ארנקי בשבת שאין דרכן של בני אדם להגביה ארנקי בשבת - הכי נמי דלא קני!? אלא מאי דעבד עבד וקני; הכא נמי: מאי דעבד עבד – וקני!

אלא במקח וממכר עסקינן, דאמר ליה 'קני' - כדרך שבני אדם קונין,

עמוד ב

ואי רשות הרבים הוא – קני ^[27], ואי אדם חשוב הוא – קני ^[28], ^[29] ואי אשה היא ^[30] – קניא, ואי איניש זילא הוא ^[31] – קני ^[32].

בעי רבי אלעזר: האומר לחבירו ^[33]: "משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה" ^[34] מהו?

- 'לקנות'? ^[35] מי אמר ליה 'קני'?

אלא 'משוך בהמה זו וקני כלים שעליה' – מהו? מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא?

אמר רבא: אי אמר ליה 'קני בהמה וקני כלים' - מי קני כלים ^[36]? ^[37] חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה ^[38]! וכי תימא 'כשעמדה ^[39]' - והא כל שאילו מהלך לא קנה - עומד ויושב לא קנה ^[40]!

והלכתא ^[41] – בכפותה ^[42].

אמרו ליה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא: אלא מעתה היה מהלך בספינה וקפצו דגים ונפלו לתוך הספינה הכי נמי דחצר מהלכת היא ולא קני!?

אמר ליה: ספינה מינח נייחא, ומיא הוא דקא ממטו לה.

אמר ליה רבינא לרב אשי: אלא מעתה היתה מהלכת ברשות הרבים וזרק לה גט לתוך חיקה או לתוך קַלָתָהּ ^[43] - הכא נמי דלא מגרשה ^[44]!?

אמר ליה: קלתה מינח נייחא, ואיהי דקא מסגיא מתותה.

משנה:

היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה, ואמר לחבירו "תנה לי!"; נטלה ואמר "אני זכיתי בה" - זכה בה;

אם משנתנה לו אמר "אני זכיתי בה תחלה" - לא אמר כלום ^[45]!

גמרא:

תנן התם [פאה פ"ד,מ"ט]: 'מי שליקט את הפאה ואמר "הרי זו לפלוני עני": רבי אליעזר אומר: זכה לו; וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.' אמר עולא אמר רבי יהושע בן לוי: מחלוקת מעשיר לעני ^[46]: דרבי אליעזר סבר: מגו דאי בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי ליה - השתא נמי חזי ליה, ומגו דזכי לנפשיה ^[47] - זכי נמי לחבריה; ורבנן סברי: חד מגו ^[48] אמרינן, תרי מגו לא אמרינן; אבל מעני לעני דברי הכל זכה לו, דמגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה.

^[49]

אמר ליה רב נחמן לעולא: ולימא מר '^[50] מעני לעני מחלוקת ^[51], דהא מציאה - הכל עניים אצלה ^[52], ותנן ^[53] 'היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו "תנה לי"; נטלה ואמר "אני זכיתי בה" ^[54] זכה בה' ^[55]; אי אמרת בשלמא 'מעני לעני מחלוקת ^[56]',

הערות[עריכה]

^ לקמיה מפרש למעוטי מאי
^ דלתנא קמא איפכא קני, אמאי קתני 'משיכה בגמל והנהגה בחמור'?
^ להכי לא מצי למתני בתרוייהו משיכה והנהגה, ותנא הכי 'מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג' - באחד מהן, אותו שדרכו בשניהם
^ קסלקא דעתא במשיכה או בהנהגה, בין בגמל בין בחמור
^ ואינו מנהיג
^ שלא במקום מנהיג
^ וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה, במקום מנהיג פלגי.
^ שבראש החמור, שהוא תכשיט החמור וכחמור דמי
^ מצית למימר
^ דקנה בהגבהת חבירו שהגביה ראשו השני מן הקרקע
^ פלגא? והלא ראשה השני מונח במקומו, והגבהת הפקר לא קניא עד דעקר לכוליה
^ דקא אמרת 'הגבהת תופס במוסירה לא הויא הגבהה לדידיה והויא הגבהה לאחריני'
^ אפילו
^ קיבציי"ל בלע"ז: מה שבראש החמור, וכחמור דמי
^ דמה שבתוך ידו הוי מגביה לגמרי
^ והבא לחוטפו - יחטוף
^ זה קנה חמור וזה קנה מוסירה אפילו בית פגיה של חמור
^ הואיל ויכול התפוס במוסירה למושכו בכח, וינתק מראש החמור
^ דהואיל וראש החמור גבוה - נוח להביאה אצלו בנתיקה אחת
^ דאף על גב דיכול לנתק - לאו הגבהה היא
^ דכיון דבמקום גבוה הוא - האוחזה בראשה השני נוח לו לנתק ולהביאה אצלו, דלא מחסר הגבהה
^ דמכי אגבהה - קניא כולה משום דיכול לנתקה
^ אם כן יש חילוק בשנים שהגביהו מציאה זה מכאן וזה מכאן בין מקום גבוה למקום נמוך: דהיכא דשני ראשיה מונחים בקרקע - אין הגבהת של ראשון קונה כולה, שאין יכול לנתקו ולהביאו אצלו: מתוך שהוא ארוך ומונח בקרקע - כל מה שהוא נותקו ומושכו אחריו -נגרר הוא על גבי קרקע; והיכא דאחד מראשיה גבוה, כגון בראש החמור או על גבי עמוד - המגביה תחלה ראש שעל גבי קרקע קונה כולה, ואנן לא אשכחן תנא דמפליג
^ בהמה של מציאה קונה - אבל לא בעיר, וטעמא מפרש לקמיה; ומנהיג אף בעיר קנה, וכל שכן בשדה
^ שמע מינה: רכוב לחודיה קני כו'
^ משום צניעותא
^ בעיר, דדרך לרכוב שם ולא להנהיג פן יפסקו עוברי דרכים בינו לבין בהמתו
^ אין דרכו להנהיג בהמה ברגליו, ודרך כבוד לרכוב עליה אף בסמטא שאין בני אדם שם
^ וכן
^ שאין בה כח לאחוז הבהמה פן תינתק הימנה
^ שדרכו לרכוב לפני כל אף בלא דוחק לפי שאינו צנוע
^ אבל אדם בינוני, כגון שאינו חשוב בעושר ואינו בוש להוליך בהמה ברגליו - אין דרכו לרכוב בסמטא בעיר משום צניעות
^ במקח וממכר
^ ומוכר לו את הכלים ולא את הבהמה
^ 'לקנות' משמע אתה התכוין לקנות; אני - איני מקנה לך
^ במשיכה דבהמה עם הבהמה
^ דמדקא מבעיא לך במוכר כלים בלא בהמה - מכלל דבמוכר שניהם פשיטא לך דמדקני בהמה - קני כלים משום תורת חצר, דקיימא לן 'חצרו של אדם קונה לו, ובהמתו כחצרו; והא
^ וחצר מהלכת לא שמעינן דתקני; דכי אתרבאי (גיטין דף עז.) מ'אם המצא תמצא בידו' - גגו חצרו וקרפיפו אתרבאי, דלא נייד והוי משתמר
^ לאחר שעקרה ידה ורגלה ונקנית לו הבהמה במשיכה - עמדה ולא הלכה, ונקנו כלים בעמידתה, דקנה לו חצרו
^ כלומר: כיון דראויה היא לילך - לאו דומיא דחצר היא, ואין קונה בתורת חצר
^ האי דפשיטא ליה דכי אמר ליה "קני בהמה וקני כלים" - קני
^ היא דפשיטא ליה, דדומיא דחצר הוא – קני; וכל היכא דאמרינן בגמרא 'והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קני כו' - מהכא קאמרי ליה
^ סל שעל ראשה שנותנת בה כלי מלאכתה וטווי שלה
^ גירסת רש"י: הכי נמי דלא הוי גיטא: והאנן תנן במסכת גיטין (דף עז.) 'זרק לה גיטה לתוך חיקה או לתוך קלתה - הרי זו מגורשת'
^ דאפילו אמרינן 'המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו', כיון דיהבה ליה - קנייה ממה נפשך: אי קנייה קמא דלא מתכוין להקנות לחבירו - הא יהבה ניהליה במתנה; ואי לא קנייה קמא משום דלא היה מתכוין לקנות - הויא ליה הפקר עד דמטא לידיה דהאי, וקנייה האי במאי דעקרה מידיה דקמא לשם קנייה
^ שעשיר הוא שליקטה לצורך העני
^ דאי בעי הוה זכי לנפשיה - אם הגביה לעצמו
^ מעני לעני
^ מי שליקט את הפאה: אדם בעלמא שאינו בעל שדה; דאי בבעל שדה - לא אמר רבי אליעזר 'זכה', דליכא למימר 'מיגו דזכי לנפשיה' דאפילו הוא עני - מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדה שלו, כדאמר בשחיטת חולין (דף קלא:) 'לא תלקט' לעני: להזהיר עני על שלו.
^ דאפילו
^ אמרי רבנן דלא זכה לו
^ כלומר: הכל כשרים לזכות בה כעניים בפאה
^ המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, ולא אמרינן: מגו דאי הוה בעי הוה זכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה כי מגבה לה כולה לשם חבירו, דתנן
^ קסלקא דעתא "אני רוצה לזכות בה עכשיו" קאמר, ומודה הוא שמתחילה הגביה לשם חבירו, וקתני
^ אלמא לא קנה חבירו
^ דאמרי רבנן: לא אמרינן 'מגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה' אלא היכא דהגביה לדעת שניהם: כגון שנים שהגביהו מציאה, דאמר בה (לעיל דף ח.) גבי 'בזמן שהם מודים חולקים בלא שבועה', דטעמא משום מגו דזכי בהגבהה זו לנפשיה זכי נמי לחבריה; אבל 'מגו דאי בעי הוה זכי לנפשיה זכי לחבריה' לא אמרינן

[1] לקמיה מפרש למעוטי מאי

[2] דלתנא קמא איפכא קני, אמאי קתני 'משיכה בגמל והנהגה בחמור'?

[3] להכי לא מצי למתני בתרוייהו משיכה והנהגה, ותנא הכי 'מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג' - באחד מהן, אותו שדרכו בשניהם

[4] קסלקא דעתא במשיכה או בהנהגה, בין בגמל בין בחמור

[5] ואינו מנהיג

[6] שלא במקום מנהיג

[7] וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה, במקום מנהיג פלגי.

[8] שבראש החמור, שהוא תכשיט החמור וכחמור דמי

[9] מצית למימר

[10] דקנה בהגבהת חבירו שהגביה ראשו השני מן הקרקע

[11] פלגא? והלא ראשה השני מונח במקומו, והגבהת הפקר לא קניא עד דעקר לכוליה

[12] דקא אמרת 'הגבהת תופס במוסירה לא הויא הגבהה לדידיה והויא הגבהה לאחריני'

[13] אפילו

[14] קיבציי"ל בלע"ז: מה שבראש החמור, וכחמור דמי

[15] דמה שבתוך ידו הוי מגביה לגמרי

[16] והבא לחוטפו - יחטוף

[17] זה קנה חמור וזה קנה מוסירה אפילו בית פגיה של חמור

[18] הואיל ויכול התפוס במוסירה למושכו בכח, וינתק מראש החמור

[19] דהואיל וראש החמור גבוה - נוח להביאה אצלו בנתיקה אחת

[20] דאף על גב דיכול לנתק - לאו הגבהה היא

[21] דכיון דבמקום גבוה הוא - האוחזה בראשה השני נוח לו לנתק ולהביאה אצלו, דלא מחסר הגבהה

[22] דמכי אגבהה - קניא כולה משום דיכול לנתקה

[23] אם כן יש חילוק בשנים שהגביהו מציאה זה מכאן וזה מכאן בין מקום גבוה למקום נמוך: דהיכא דשני ראשיה מונחים בקרקע - אין הגבהת של ראשון קונה כולה, שאין יכול לנתקו ולהביאו אצלו: מתוך שהוא ארוך ומונח בקרקע - כל מה שהוא נותקו ומושכו אחריו -נגרר הוא על גבי קרקע; והיכא דאחד מראשיה גבוה, כגון בראש החמור או על גבי עמוד - המגביה תחלה ראש שעל גבי קרקע קונה כולה, ואנן לא אשכחן תנא דמפליג

[24] בהמה של מציאה קונה - אבל לא בעיר, וטעמא מפרש לקמיה; ומנהיג אף בעיר קנה, וכל שכן בשדה

[25] שמע מינה: רכוב לחודיה קני כו'

[26] משום צניעותא

[27] בעיר, דדרך לרכוב שם ולא להנהיג פן יפסקו עוברי דרכים בינו לבין בהמתו

[28] אין דרכו להנהיג בהמה ברגליו, ודרך כבוד לרכוב עליה אף בסמטא שאין בני אדם שם

[29] וכן

[30] שאין בה כח לאחוז הבהמה פן תינתק הימנה

[31] שדרכו לרכוב לפני כל אף בלא דוחק לפי שאינו צנוע

[32] אבל אדם בינוני, כגון שאינו חשוב בעושר ואינו בוש להוליך בהמה ברגליו - אין דרכו לרכוב בסמטא בעיר משום צניעות

[33] במקח וממכר

[34] ומוכר לו את הכלים ולא את הבהמה

[35] 'לקנות' משמע אתה התכוין לקנות; אני - איני מקנה לך

[36] במשיכה דבהמה עם הבהמה

[37] דמדקא מבעיא לך במוכר כלים בלא בהמה - מכלל דבמוכר שניהם פשיטא לך דמדקני בהמה - קני כלים משום תורת חצר, דקיימא לן 'חצרו של אדם קונה לו, ובהמתו כחצרו; והא

[38] וחצר מהלכת לא שמעינן דתקני; דכי אתרבאי (גיטין דף עז.) מ'אם המצא תמצא בידו' - גגו חצרו וקרפיפו אתרבאי, דלא נייד והוי משתמר

[39] לאחר שעקרה ידה ורגלה ונקנית לו הבהמה במשיכה - עמדה ולא הלכה, ונקנו כלים בעמידתה, דקנה לו חצרו

[40] כלומר: כיון דראויה היא לילך - לאו דומיא דחצר היא, ואין קונה בתורת חצר

[41] האי דפשיטא ליה דכי אמר ליה "קני בהמה וקני כלים" - קני

[42] היא דפשיטא ליה, דדומיא דחצר הוא – קני; וכל היכא דאמרינן בגמרא 'והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קני כו' - מהכא קאמרי ליה

[43] סל שעל ראשה שנותנת בה כלי מלאכתה וטווי שלה

[44] גירסת רש"י: הכי נמי דלא הוי גיטא: והאנן תנן במסכת גיטין (דף עז.) 'זרק לה גיטה לתוך חיקה או לתוך קלתה - הרי זו מגורשת'

[45] דאפילו אמרינן 'המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו', כיון דיהבה ליה - קנייה ממה נפשך: אי קנייה קמא דלא מתכוין להקנות לחבירו - הא יהבה ניהליה במתנה; ואי לא קנייה קמא משום דלא היה מתכוין לקנות - הויא ליה הפקר עד דמטא לידיה דהאי, וקנייה האי במאי דעקרה מידיה דקמא לשם קנייה

[46] שעשיר הוא שליקטה לצורך העני

[47] דאי בעי הוה זכי לנפשיה - אם הגביה לעצמו

[48] מעני לעני

[49] מי שליקט את הפאה: אדם בעלמא שאינו בעל שדה; דאי בבעל שדה - לא אמר רבי אליעזר 'זכה', דליכא למימר 'מיגו דזכי לנפשיה' דאפילו הוא עני - מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדה שלו, כדאמר בשחיטת חולין (דף קלא:) 'לא תלקט' לעני: להזהיר עני על שלו.

[50] דאפילו

[51] אמרי רבנן דלא זכה לו

[52] כלומר: הכל כשרים לזכות בה כעניים בפאה

[53] המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, ולא אמרינן: מגו דאי הוה בעי הוה זכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה כי מגבה לה כולה לשם חבירו, דתנן

[54] קסלקא דעתא "אני רוצה לזכות בה עכשיו" קאמר, ומודה הוא שמתחילה הגביה לשם חבירו, וקתני

[55] אלמא לא קנה חבירו

[56] דאמרי רבנן: לא אמרינן 'מגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה' אלא היכא דהגביה לדעת שניהם: כגון שנים שהגביהו מציאה, דאמר בה (לעיל דף ח.) גבי 'בזמן שהם מודים חולקים בלא שבועה', דטעמא משום מגו דזכי בהגבהה זו לנפשיה זכי נמי לחבריה; אבל 'מגו דאי בעי הוה זכי לנפשיה זכי לחבריה' לא אמרינן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]