ביאור:בבלי סוכה דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

באסא מצראה ^[1], דקיימי שבעה שבעה בחד קינא, דכי נתרי ארבעה - פשו להו תלתא!

אמר אביי: שמע מינה: האי אסא מצראה כשר להושענא.

פשיטא?

מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא מתכשר - קא משמע לן.

ואימא הכי נמי?

עֵץ עָבֹת אמר רחמנא - מכל מקום.

תנו רבנן: יבשו רוב עליו ונשארו בו שלשה בדי עלין לחין ^[2] – כשר, ואמר רב חסדא: ובראש כל אחד ואחד ^[3].

נקטם ראשו [פסול]:

תני עולא בר חיננא: נקטם ראשו ועלתה בו תמרה ^[4] – כשר;

בעי רבי ירמיה: נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב ^[5] - מהו?: יש דחוי אצל מצות ^[6], או לא? ותפשוט ליה מהא דתנן [חולין פ"ו מ"ד]: כסהו ^[7] ונתגלה - פטור מלכסות; כסהו הרוח חייב לכסות, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו ^[8] אלא שחזר ונתגלה, אבל לא חזר ונתגלה - פטור מלכסות, והוינן בה: כי חזר ונתגלה אמאי חייב לכסות, הואיל ואידחי ^[9] אידחי ^[10]? ואמר רב פפא: זאת אומרת אין דחוי אצל מצות.

^[11] דרב פפא גופא מיבעיא ליה ^[12]; מיפשיט פשיט ליה ^[13] דאין דחוי אצל מצות, לא שנא לקולא ^[14] ולא שנא לחומרא ^[15]? או דלמא ספוקי מספקא ליה ^[16], לחומרא אמרינן לקולא ^[17] לא אמרינן ^[18]?

תיקו.

לימא כתנאי: עבר ולקטן ^[19] – פסול ^[20], דברי רבי אלעזר ברבי צדוק, וחכמים מכשירין; סברוה ^[21] דכולי עלמא ^[22] לולב אין צריך אגד ^[23], ואם תמצי לומר צריך אגד - לא ילפינן לולב מסוכה דכתיב בה 'תעשה - ולא מן העשוי' ^[24]; מאי לאו בהא קמיפלגי: דמאן דפסיל סבר אמרינן יש דחוי אצל מצות ומאן דמכשיר סבר לא אמרינן יש דחוי אצל מצות ^[25]!?

לא! דכולי עלמא לא אמרינן יש דחוי אצל מצות ^[26], והכא במילף לולב מסוכה קא מיפלגי: מר סבר ילפינן לולב מסוכה ^[27] ומר סבר לא ילפינן לולב מסוכה;

ואיבעית אימא: אי סבירא לן לולב צריך אגד - דכולי עלמא ילפינן לולב מסוכה, והכא בלולב צריך אגד קא מיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: לולב בין אגוד בין שאינו אגוד – כשר; רבי יהודה אומר: אגוד כשר, שאינו אגוד פסול; מאי טעמא דרבי יהודה? - יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב: כתיב הכא (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] וכתיב התם (שמות יב כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב [וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר], מה להלן אגודה אף כאן אגודה!

ורבנן?

לית להו לקיחה לקיחה.

מאן תנא להא דתנו רבנן: לולב - מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו כשר מני?: אי רבי יהודה - כי לא אגדו אמאי כשר? אי רבנן, מאי מצוה קא עביד?

לעולם רבנן, ומצוה משום (שמות טו ב) [עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה] זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ [אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ] ^[28].

או שהיו ענביו מרובין:

אמר רב חסדא: דבר זה - רבינו הגדול ^[29] אמרו, והמקום יהיה בעזרו: לא שנו אלא במקום אחד ^[30] אבל בשנים או שלשה מקומות כשר;

אמר ליה רבא:

^[31]

עמוד ב

שנים ושלשה מקומות הוי מנומר ופסול ^[32],

אלא אי אתמר הכי אתמר: או שהיו ענביו מרובין מעליו פסול; אמר רב חסדא: דבר זה רבינו הגדול אמרו, והמקום יהיה בעזרו: לא שנא אלא ענביו שחורות ^[33], אבל ענביו ירוקות - מיני דהדס הוא ^[34], וכשר;

אמר רב פפא: אדומות כשחורות דמיין ^[35], דאמר רבי חנינא ^[36]: 'האי דם שחור ^[37] - אדום הוא, אלא שלקה ^[38]'.

אם מיעטן כשר:

דמעטינהו אימת?: אילימא מקמיה דלאגדיה - פשיטא ^[39]! אלא לבתר דלאגדיה - דחוי מעיקרא הוא! תפשוט מינה דחוי מעיקרא לא הוי דחוי! ^[40]

לעולם בתר דאגדיה, וקסבר אגד - הזמנה בעלמא הוא, והזמנה בעלמא לאו כלום הוא ^[41].

ואין ממעטין ביום טוב; הא עבר ולקטן מאי? – כשר ^[42]; דאשחור ^[43] אימת ^[44]? אילימא דאשחור מאתמול - דחוי מעיקרא הוא ^[45], תפשוט מינה דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי! אלא לאו דאשחור ביום טוב ^[46]? 'נראה ונדחה' הוא, שמעת מינה נראה ונדחה חוזר ונראה ^[47]!?

לא! לעולם דאשחור מעיקרא; דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי - תפשוט מינה, אבל נראה ונדחה חוזר ונראה - לא תפשוט ^[48].

תנו רבנן: אין ממעטין ביום טוב; משום רבי אלעזר ברבי שמעון אמרו: ממעטין; והא קא מתקן מנא ביום טוב ^[49]?

אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה ^[50], ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר.

והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו 'מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות'? ^[51]

הכא במאי עסקינן? – דאית ליה הושענא אחריתי. ^[52]

תנו רבנן: 'הותר אגדו ^[53] ביום טוב - אוגדו כאגודה של ירק ^[54]' ^[55]; ואמאי ^[56]? ליענביה מיענב ^[57]?

הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר ^[58]: עניבה - קשירה מעלייתא היא ^[59].

אי רבי יהודה, אגד מעלייתא בעי ^[60]?

האי תנא סבר לה כוותיה בחדא ^[61] ופליג עליה בחדא ^[62]. ^[63]

משנה:

ערבה גזולה, ויבשה - פסולה ^[64]; [וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן ... וְעַרְבֵי נָחַל ... [ויקרא כג,מ]]

של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה ^[65];

נקטם ראשה, נפרצו עליה, והצפצפה ^[66] - פסולה;

כמושה ^[67] ושנשרו מקצת עליה, ושל בעל ^[68] – כשרה.

^[69]

גמרא:

תנו רבנן: ’[ויקרא כג,מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם ... וְ]עַרְבֵי נָחַל - הגדילין על הנחל ^[70]; דבר אחר עַרְבֵי נָחַל - שעלה שלה משוך כנחל ^[71]'.

תניא אידך [ספרא אמור פרשתא יב פרק טז הלכה ו]: 'עַרְבֵי נָחַל; אין לי אלא ערבי נחל, של בעל ושל הרים ^[72] מניין? - תלמוד לומר: עַרְבֵי נָחַל מכל מקום ^[73];

הערות[עריכה]

^ גדל על המיצר של שדה, ומתוך שיש לו מקום פנוי - הוא משבח ומצליח; לישנא אחרינא: אסא מצראה = הדס מצרי
^ שלשה בדין ובכל בד ובד שלשה עלין לחין, דבבציר משלשה עלין לא הוי עבות
^ שיהו עלין הלחין בראשי הבדים אבל באמצעם לאו הדר הוא
^ כמין תמרה, כעין הנמצא בעלי ערבה: פעמים בעלין דבוק כמין פרי ירוק, וצובעין בו הנשים צעיפיהם
^ משנאגד, דבתלוש נמי סלקא ביה
^ כלומר: נוהגת תורת דחוי אצל מצות כשם שנוהגת אצל קרבנות: דאם נראה ונדחת משנשחטה אמרת 'ידחה', דתו לא הדר חזי - הכא נמי הואיל ונדחה כשנקטם תו לא הדר מיחזי בעליית תמרה? [והשתא לא דייק בין דחוי מעיקרא לנראה ונדחה, דהאי דנקטם מערב יום טוב לא נראה מעולם
^ אדם לדם חיה או עוף
^ דכסהו הרוח חייב לכסות
^ על ידי הרוח מכיסוי של מצוה, כדקאמר דכי לא נתגלה - פטור מלכסות
^ לעולם ואפילו נתגלה
^ האי דיוקא
^ לרבי ירמיה
^ לתנא דתנא כסהו הרוח חייב לכסות
^ כי ההיא דרבי ירמיה, דאי אמרינן 'אין דחוי' הוי כשר, ואם יש דחוי הוי פסול, ואמרינן אין דחוי ומכשרינן
^ כי הכא דמחייב ליה בכיסוי משום טעמא דאין דחוי
^ לתנא, ומספיקא לחומרא הוא דמחייב ליה בכיסוי שמא אין דחוי
^ כגון לענין תמרה
^ אלא פסלינן שמא יש דחוי או אין דחוי
^ לעינבי הדס שהיו מרובין מעלין, ותנן אם מיעטן כשר, ואין ממעטין ביום טוב משום שבות: שדומה למתקן כלי ומכשירו, ואם עבר ומיעטן
^ כדמפרש טעמא ואזיל
^ רבנן דבי מדרשא, דבעו למימר דהך פלוגתא ביש דחוי ואין דחוי היא:
^ רבנן ורבי אלעזר ברבי צדוק
^ ולא שייך ביה עשיה, דלוקי טעמא דרבי אלעזר דפָסַל משום 'תעשה ולא מן העשוי בפַסְלוּת, ואי נמי צריך אגד – אפילו הכי משום 'תעשה ולא מן העשוי' לא מיפסיל, דהא בדידיה לא כתיב 'תעשה'
^ הלכך מהשתא ליכא למיפסליה אלא משום דחוי: דכיון שאגדו בפסול ונקרא עליו שם 'לולב של מצוה' בשעת דחוי - נדחה לעולם, ואף על גב דלא נראה ונדחה הוא, אלא דחוי מעיקרא; והאי דנקיט פלוגתייהו במיעטן ביום טוב - משום דסתמא בתר דאגדיה הוא, דהא ביום טוב לא אגיד ליה, ואי לא צריך אגד - איצטריך למינקט ביום טוב, משום דאי לאו דקדש היום - אכתי לא חל עליה זמן מצוה, ולא שֵׁם מצוה למקרייה 'דחוי'
^ אין דחוי לענין מצוה, אלא לענין קדושה כגון קרבנות
^ וטעמא דמאן דפסל משום 'תעשה ולא מן העשוי' הוא, דקסבר לולב צריך למיגד ושייך ביה עשיה, והכא במילף לולב מסוכה פליגי
^ בבנין אב: הואיל וזה בעשיה וזה בעשיה, מה זה ולא מן העשוי - אף זה ולא מן העשוי
^ וְאַנְוֵהוּ - התנאה לפניו
^ רב
^ שהענבים כולן ביחד ומיהו מרובין הן על העלין שבכל ההדס
^ הכי גרסינן: לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות כשר; אמר ליה רבא: שנים ושלשה מקומות הוה ליה מונמר, ופסול; הכי גרסינן לה לקמן לענין עלתה חזזית באתרוג.
^ דלאו הדר הוא, שהרי הענבים שחורות והעלין ירוקין; מנומר - טצ"ש בלע"ז
^ שכבר התחילו לייבש, ומשחירין, ומתחלתן ירוקין הם
^ שמראיהן שוה לו ואינו נראה מנומר
^ דלאו מין ירוק הוא, וזהו שחרירותן, ולכשייבשו מעט יותר יהיו שחורים
^ לענין דם נדה
^ באשה
'^ לפיכך טמאוהו, כדתנן (נדה פ"ב מ"ו, דף יט,א): חמשה דמים טמאין באשה: האדום והשחור כו'
^ אמאי נפסליה? לא מן העשוי יש כאן, שהרי נאגד בהכשר; ולא משום דחוי יש כאן, שהרי לא קרא שם מצוה עליה בדחוי
^ ואשמעינן האי תנא דלולב מסוכה לא ילפינן למיפסליה משום 'מן העשוי בפסול', מיהו משום דחוי הוה לן למיפסליה, שהרי נקרא עליו שם 'הושענא פסולה' בשעת אגידתו, ומדמכשר ליה - שמע מינה דחוי מעיקרא לאו דחוי הוא, ונפשוט מינה פלגא, דאיבעיא לן: יש דחוי אצל מצות או אין דחוי - נפשוט מהכא דדחוי מעיקרא לא אמרינן בה דהוי דחוי, ולא הוי דחוי אלא אם כן נראה ביום טוב ואחר כך נדחה; כל שנדחה קודם יום טוב קרי 'דחוי מעיקרא'.
^ אין אגודתו 'קריאת שם' להיות חל עליו שם 'לולב פסול' לִדָחוֹת, והלכך אפילו דחוי מעיקרא אין כאן עד שיקדש עליו היום ועודנו בפסולו: דכיון דמטא זמן מצוה ולא חזי ליה - מיקרי דחוי, אבל מקמי הכי לאו דחוי הוא
^ ואף על גב דנאגד כבר, דהא ביום טוב לא אגיד ליה
^ ענבים
^ דאילו ירקות לא פסלי
^ דהא מָטָא זמן מצוה ולא חזי, והוה ליה דחוי מעיקרא
^ והרי נראה ביום טוב ונדחה כשהשחירו
^ בתמיה
^ דודאי דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה: דמה שלא נראה למצוה מעולם עד עכשיו - השתא הוא דמיתחזי והוי כקרבן שהוקדש עכשיו ומתחלתו מחוסר זמן היה, אבל נראה למצוה ונדחה ממנה הוה ליה דחוי
^ שהיה פסול ומכשירו
^ שלקטן לענבים הללו מן ההדס על מנת לאוכלן, ואינו מתכוין להכשירו
^ באומר "אחתוך ראש בהמה זו בשבת ואיני רוצה שתמות", דכיון דאי אפשר שלא תמות - כמתכוין חשיב ליה, וכי אמרינן 'דבר שאין מתכוין מותר' - כגון היכא דאפשר ליה בלא איסור, כגון גורר אדם מטה כסא וספסל - ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, ואף על גב דאיכא למיחש דלמא עביד חריץ, כיון דלא מתכוין להכי ואפשר לגרירה בלא חריץ - כי עביד נמי חריץ דהוי מלאכה גמורה לא מיחייב, אבל היכא דודאי עביד – מודי.
^ גירסת רש"י: לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי: ולא צריך להאי, הלכך אין כאן תיקון כלי, דלא צריכא ליה לאכשורה, ולא דמי השתא לפסיק רישיה: דהתם איכא נטילת נשמה ממה נפשך, והכא ליכא תיקון כלי; אבל אי לא הוי אחריתי - משוי ליה מנא, דהא צריך להכי, ואף על גב דלא מתכוין להכי – אסור, דהוי 'פסיק רישיה ולא ימות'.
^ של לולב
^ בכריכה בעלמא: יכרוך האגד סביב ויתחוב ראשו בתוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק
^ ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים, דקשר של קיימא - מאבות מלאכות הוא, וזה של קיימא הוא: שאינו חושש להתירו עולמית
^ דחקת ליה בכי האי גוונא
^ והכי מקיים טפי, ואיסור מלאכה ליכא: דעניבה לאו קשירה
^ במסכת שבת דף קיג,א
'^ דתניא חבל דלי שנפסק - אין קושרו אלא עונבו; רבי יהודה אומר: כורך עליו פונדא או פסקיא, ובלבד שלא יענבנו'
^ כדתניא לעיל: שאינו אגוד – פסול, דגמר מאגודת אזוב, והאי לאו אגוד הוא
^ דעניבה קשירה היא לענין שבת
^ בלולב, דאין צריך אגד
^ שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור: שיקשור שני ראשי האגד, והאוגדן כאגודה של ירק - לאו אגד הוא; ואפילו רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה ואמרי לולב שאינו אגוד כשר - מודו דמצוה לאוגדו, כדתניא לעיל, משום זה אלי ואנוהו, ואוקימנא כרבנן.
^ ללולב, ד-לָכֶם - אכולהו קאי
^ דכיון דלשריפה קאי - כתותי מיכתת שיעוריה
^ מין ערבה, ועלֶה שלה עגול, כדאמרינן לקמן, ופסיל לה מקרא
^ פלרי"א
^ גדילה בשדה שלא על הנחל - ובגמרא יליף דכשרה
^ 'בעל' = קרקע שאינה צריכה להשקות, דסגי ליה במטר השמים, כדאמרינן ב'משקין בית השלחין' (מועד קטן דף ב,א); 'בעל' - לישנא דמייתבותא, כמו כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה (ישעיהו סב ה), ומתרגמינן 'ארי כמה דמתייתב עלם עם בתולתא'; והאי דפליג להו במתניתין בארבעה בבי, ותני לולב באפי נפשיה, והדס באפי נפשיה, וכן ערבה, וכן אתרוג, ולא עירב ותני להו - משום דיש בכל אחד מה שאין בחבירו: דאילו ציני הר הברזל לא שייך אלא בלולב, וענביו מרובין מעליו לא שייך אלא בהדס, וצפצפה לא שייכא אלא בערבה, וערלה ותרומה לא שייכא אלא באתרוג, הלכך איצטריכו ארבע בבי.
^ נחלי מים; מצוה בזו, ומיהו של בעל כשרה, כדלקמן
^ משוך ולא עגול, פרט לצפצפה
^ ערבה של הרים ולא צפצפה
^ כדכתיב עַרְבֵי - לשון רבים

[1] גדל על המיצר של שדה, ומתוך שיש לו מקום פנוי - הוא משבח ומצליח; לישנא אחרינא: אסא מצראה = הדס מצרי

[2] שלשה בדין ובכל בד ובד שלשה עלין לחין, דבבציר משלשה עלין לא הוי עבות

[3] שיהו עלין הלחין בראשי הבדים אבל באמצעם לאו הדר הוא

[4] כמין תמרה, כעין הנמצא בעלי ערבה: פעמים בעלין דבוק כמין פרי ירוק, וצובעין בו הנשים צעיפיהם

[5] משנאגד, דבתלוש נמי סלקא ביה

[6] כלומר: נוהגת תורת דחוי אצל מצות כשם שנוהגת אצל קרבנות: דאם נראה ונדחת משנשחטה אמרת 'ידחה', דתו לא הדר חזי - הכא נמי הואיל ונדחה כשנקטם תו לא הדר מיחזי בעליית תמרה? [והשתא לא דייק בין דחוי מעיקרא לנראה ונדחה, דהאי דנקטם מערב יום טוב לא נראה מעולם

[7] אדם לדם חיה או עוף

[8] דכסהו הרוח חייב לכסות

[9] על ידי הרוח מכיסוי של מצוה, כדקאמר דכי לא נתגלה - פטור מלכסות

[10] לעולם ואפילו נתגלה

[11] האי דיוקא

[12] לרבי ירמיה

[13] לתנא דתנא כסהו הרוח חייב לכסות

[14] כי ההיא דרבי ירמיה, דאי אמרינן 'אין דחוי' הוי כשר, ואם יש דחוי הוי פסול, ואמרינן אין דחוי ומכשרינן

[15] כי הכא דמחייב ליה בכיסוי משום טעמא דאין דחוי

[16] לתנא, ומספיקא לחומרא הוא דמחייב ליה בכיסוי שמא אין דחוי

[17] כגון לענין תמרה

[18] אלא פסלינן שמא יש דחוי או אין דחוי

[19] לעינבי הדס שהיו מרובין מעלין, ותנן אם מיעטן כשר, ואין ממעטין ביום טוב משום שבות: שדומה למתקן כלי ומכשירו, ואם עבר ומיעטן

[20] כדמפרש טעמא ואזיל

[21] רבנן דבי מדרשא, דבעו למימר דהך פלוגתא ביש דחוי ואין דחוי היא:

[22] רבנן ורבי אלעזר ברבי צדוק

[23] ולא שייך ביה עשיה, דלוקי טעמא דרבי אלעזר דפָסַל משום 'תעשה ולא מן העשוי בפַסְלוּת, ואי נמי צריך אגד – אפילו הכי משום 'תעשה ולא מן העשוי' לא מיפסיל, דהא בדידיה לא כתיב 'תעשה'

[24] הלכך מהשתא ליכא למיפסליה אלא משום דחוי: דכיון שאגדו בפסול ונקרא עליו שם 'לולב של מצוה' בשעת דחוי - נדחה לעולם, ואף על גב דלא נראה ונדחה הוא, אלא דחוי מעיקרא; והאי דנקיט פלוגתייהו במיעטן ביום טוב - משום דסתמא בתר דאגדיה הוא, דהא ביום טוב לא אגיד ליה, ואי לא צריך אגד - איצטריך למינקט ביום טוב, משום דאי לאו דקדש היום - אכתי לא חל עליה זמן מצוה, ולא שֵׁם מצוה למקרייה 'דחוי'

[25] אין דחוי לענין מצוה, אלא לענין קדושה כגון קרבנות

[26] וטעמא דמאן דפסל משום 'תעשה ולא מן העשוי' הוא, דקסבר לולב צריך למיגד ושייך ביה עשיה, והכא במילף לולב מסוכה פליגי

[27] בבנין אב: הואיל וזה בעשיה וזה בעשיה, מה זה ולא מן העשוי - אף זה ולא מן העשוי

[28] וְאַנְוֵהוּ - התנאה לפניו

[29] רב

[30] שהענבים כולן ביחד ומיהו מרובין הן על העלין שבכל ההדס

[31] הכי גרסינן: לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות כשר; אמר ליה רבא: שנים ושלשה מקומות הוה ליה מונמר, ופסול; הכי גרסינן לה לקמן לענין עלתה חזזית באתרוג.

[32] דלאו הדר הוא, שהרי הענבים שחורות והעלין ירוקין; מנומר - טצ"ש בלע"ז

[33] שכבר התחילו לייבש, ומשחירין, ומתחלתן ירוקין הם

[34] שמראיהן שוה לו ואינו נראה מנומר

[35] דלאו מין ירוק הוא, וזהו שחרירותן, ולכשייבשו מעט יותר יהיו שחורים

[36] לענין דם נדה

[37] באשה

[38] '^ לפיכך טמאוהו, כדתנן (נדה פ"ב מ"ו, דף יט,א): חמשה דמים טמאין באשה: האדום והשחור כו'

[39] אמאי נפסליה? לא מן העשוי יש כאן, שהרי נאגד בהכשר; ולא משום דחוי יש כאן, שהרי לא קרא שם מצוה עליה בדחוי

[40] ואשמעינן האי תנא דלולב מסוכה לא ילפינן למיפסליה משום 'מן העשוי בפסול', מיהו משום דחוי הוה לן למיפסליה, שהרי נקרא עליו שם 'הושענא פסולה' בשעת אגידתו, ומדמכשר ליה - שמע מינה דחוי מעיקרא לאו דחוי הוא, ונפשוט מינה פלגא, דאיבעיא לן: יש דחוי אצל מצות או אין דחוי - נפשוט מהכא דדחוי מעיקרא לא אמרינן בה דהוי דחוי, ולא הוי דחוי אלא אם כן נראה ביום טוב ואחר כך נדחה; כל שנדחה קודם יום טוב קרי 'דחוי מעיקרא'.

[41] אין אגודתו 'קריאת שם' להיות חל עליו שם 'לולב פסול' לִדָחוֹת, והלכך אפילו דחוי מעיקרא אין כאן עד שיקדש עליו היום ועודנו בפסולו: דכיון דמטא זמן מצוה ולא חזי ליה - מיקרי דחוי, אבל מקמי הכי לאו דחוי הוא

[42] ואף על גב דנאגד כבר, דהא ביום טוב לא אגיד ליה

[43] ענבים

[44] דאילו ירקות לא פסלי

[45] דהא מָטָא זמן מצוה ולא חזי, והוה ליה דחוי מעיקרא

[46] והרי נראה ביום טוב ונדחה כשהשחירו

[47] בתמיה

[48] דודאי דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה: דמה שלא נראה למצוה מעולם עד עכשיו - השתא הוא דמיתחזי והוי כקרבן שהוקדש עכשיו ומתחלתו מחוסר זמן היה, אבל נראה למצוה ונדחה ממנה הוה ליה דחוי

[49] שהיה פסול ומכשירו

[50] שלקטן לענבים הללו מן ההדס על מנת לאוכלן, ואינו מתכוין להכשירו

[51] באומר "אחתוך ראש בהמה זו בשבת ואיני רוצה שתמות", דכיון דאי אפשר שלא תמות - כמתכוין חשיב ליה, וכי אמרינן 'דבר שאין מתכוין מותר' - כגון היכא דאפשר ליה בלא איסור, כגון גורר אדם מטה כסא וספסל - ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, ואף על גב דאיכא למיחש דלמא עביד חריץ, כיון דלא מתכוין להכי ואפשר לגרירה בלא חריץ - כי עביד נמי חריץ דהוי מלאכה גמורה לא מיחייב, אבל היכא דודאי עביד – מודי.

[52] גירסת רש"י: לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי: ולא צריך להאי, הלכך אין כאן תיקון כלי, דלא צריכא ליה לאכשורה, ולא דמי השתא לפסיק רישיה: דהתם איכא נטילת נשמה ממה נפשך, והכא ליכא תיקון כלי; אבל אי לא הוי אחריתי - משוי ליה מנא, דהא צריך להכי, ואף על גב דלא מתכוין להכי – אסור, דהוי 'פסיק רישיה ולא ימות'.

[53] של לולב

[54] בכריכה בעלמא: יכרוך האגד סביב ויתחוב ראשו בתוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק

[55] ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים, דקשר של קיימא - מאבות מלאכות הוא, וזה של קיימא הוא: שאינו חושש להתירו עולמית

[56] דחקת ליה בכי האי גוונא

[57] והכי מקיים טפי, ואיסור מלאכה ליכא: דעניבה לאו קשירה

[58] במסכת שבת דף קיג,א

[59] '^ דתניא חבל דלי שנפסק - אין קושרו אלא עונבו; רבי יהודה אומר: כורך עליו פונדא או פסקיא, ובלבד שלא יענבנו'

[60] כדתניא לעיל: שאינו אגוד – פסול, דגמר מאגודת אזוב, והאי לאו אגוד הוא

[61] דעניבה קשירה היא לענין שבת

[62] בלולב, דאין צריך אגד

[63] שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור: שיקשור שני ראשי האגד, והאוגדן כאגודה של ירק - לאו אגד הוא; ואפילו רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה ואמרי לולב שאינו אגוד כשר - מודו דמצוה לאוגדו, כדתניא לעיל, משום זה אלי ואנוהו, ואוקימנא כרבנן.

[64] ללולב, ד-לָכֶם - אכולהו קאי

[65] דכיון דלשריפה קאי - כתותי מיכתת שיעוריה

[66] מין ערבה, ועלֶה שלה עגול, כדאמרינן לקמן, ופסיל לה מקרא

[67] פלרי"א

[68] גדילה בשדה שלא על הנחל - ובגמרא יליף דכשרה

[69] 'בעל' = קרקע שאינה צריכה להשקות, דסגי ליה במטר השמים, כדאמרינן ב'משקין בית השלחין' (מועד קטן דף ב,א); 'בעל' - לישנא דמייתבותא, כמו כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה (ישעיהו סב ה), ומתרגמינן 'ארי כמה דמתייתב עלם עם בתולתא'; והאי דפליג להו במתניתין בארבעה בבי, ותני לולב באפי נפשיה, והדס באפי נפשיה, וכן ערבה, וכן אתרוג, ולא עירב ותני להו - משום דיש בכל אחד מה שאין בחבירו: דאילו ציני הר הברזל לא שייך אלא בלולב, וענביו מרובין מעליו לא שייך אלא בהדס, וצפצפה לא שייכא אלא בערבה, וערלה ותרומה לא שייכא אלא באתרוג, הלכך איצטריכו ארבע בבי.

[70] נחלי מים; מצוה בזו, ומיהו של בעל כשרה, כדלקמן

[71] משוך ולא עגול, פרט לצפצפה

[72] ערבה של הרים ולא צפצפה

[73] כדכתיב עַרְבֵי - לשון רבים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]