ביאור:בבלי סוכה דף כט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כי הא ^[1]: דרבא ורמי בר חמא, כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא ^[2] - מרהטי בגמרא ^[3] בהדי הדדי, והדר מעייני בסברא ^[4].

אמר רבא: מאני משתיא ^[5] – במטללתא ^[6]; מאני מיכלא ^[7] - בר ממטללתא ^[8]; חצבא ^[9] ושחיל ^[10] - בר ממטללתא, ושרגא ^[11] במטללתא; ואמרי לה בר ממטללתא, ולא פליגי: הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה ^[12].

ירדו גשמים [מאימתי מותר לפנות ^[13]? - משתסרח המקפה]:

תנא: משתסרח המקפה של גריסין ^[14].

אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא; נשב זיקא וקא מייתי ציבותא ^[15], אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא.

אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה?

אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי ^[16] - כמי שתסרח המקפה דמי לי.

תנו רבנן: 'היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד ^[17] - אין מטריחין אותו ^[18]לעלות עד שיגמור סעודתו;

היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד - אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור'. איבעיא להו: עד 'שיעור' ^[19] או עד 'שיאור' ^[20]?

תא שמע: עד שיאור ויעלה עמוד השחר ^[21]!

תרתי ^[22]!?

אלא אימא ^[23] עד שיעור ויעלה עמוד השחר ^[24].

משל למה הדבר דומה [לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו]:

איבעיא להו: מי שפך למי ^[25]? ^[26]

תא שמע, דתניא: שפך לו רבו קיתון על פניו ואמר לו: "אי אפשי בשמושך"

תנו רבנן 'בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לכל העולם כולו ^[27]; משל למה הדבר דומה? - למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס ^[28] לפניהם; כעס עליהם ואמר לעבדו "טול פנס מפניהם והושיבם בחושך" ^[29]'.

תניא: 'רבי מאיר אומר: כל זמן שמאורות לוקין - סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמלומדין במכותיהן ^[30]; משל לסופר ^[31] שבא לבית הספר ורצועה בידו ^[32]; מי דואג ^[33]? - מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג'.

תנו רבנן: 'בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לגוים;

לבנה לוקה - סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה וגוים לחמה;

לוקה במזרח ^[34] - סימן רע ליושבי מזרח; במערב - סימן רע ליושבי מערב; באמצע הרקיע ^[35] - סימן רע לכל העולם כולו;

פניו דומין לדם - חרב בא לעולם;

לשק ^[36] - חיצי רעב באין לעולם ^[37];

לזו ולזו - חרב וחיצי רעב באין לעולם;

לקה בכניסתו ^[38] - פורענות שוהה לבא ^[39]; ביציאתו - ממהרת לבא ^[40]; ויש אומרים חילוף הדברים ^[41];

ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה ^[42] לוקה עמה, שנאמר (שמות יב יב) [וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה] וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים [אֲנִי ה’];

ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו, שנאמר (ירמיהו י ב) כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ ^[43] וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה: עובדי כוכבים יחתו, ואין ישראל יחתו'.

תנו רבנן: 'בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד ^[44];

ובשביל ארבעה דברים מאורות ^[45] לוקין: על כותבי פלסתר ^[46]; ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל ^[47]; ועל קוצצי אילנות טובות ^[48];

ובשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות: על משהי שטרות פרועים ^[49], ועל מלוי ברבית ^[50],

עמוד ב

ועל שהיה ספק בידם ^[51] למחות ^[52] ולא מיחו, ועל ^[53] שפוסקים צדקה ברבים ^[54] ואינן נותנין'.

אמר רב: בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון ^[55]: על כובשי שכר שכיר ^[56], ועל עושקי שכר שכיר ^[57], ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן, ועל גסות הרוח ^[58]; וגסות הרוח כנגד כולן, אבל בענוים כתיב (תהלים לז יא) וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם.

הדרן עלך הישן

סוכה פרק שלישי לולב הגזול

משנה:

לולב ^[59] הגזול והיבש – פסול ^[60]; ^[61]

של אשירה ^[62] ושל עיר הנדחת – פסול ^[63].

נקטם ראשו, נפרצו עליו – פסול ^[64]; נפרדו עליו ^[65] – כשר;

רבי יהודה אומר: ^[66] יאגדנו מלמעלה ^[67].

ציני הר הברזל ^[68] כשירות ^[69];

לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו ^[70] - כשר.

גמרא:

קא פסיק ותני ^[71]: לא שנא ביום טוב ראשון ^[72] ולא שנא ביום טוב שני ^[73].

בשלמא יבש ^[74] - הדר בעינן ^[75], וליכא; אלא גזול? בשלמא יום טוב ראשון - דכתיב (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם) לָכֶם [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] - משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא ^[76]?

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:

הערות

^ דבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא, ואיכא עיון בטרחא
^ בתר דאגמרינהו שמעתתא
^ מה ששמעו מפיו: דבר פלוני אסור דבר פלוני מותר
^ מה טעמו של דבר ואם יש להשיב כלום
^ כוסות
^ לפי שאינן מאוסים
^ קערות לאחר שאכלו בהן
^ צריך להוציאן חוץ לסוכה
^ כד של חרס ששואבין בו המים
^ דלי של עץ
^ נר של חרס שקורין קרושיי"ל
^ של שיעור מצומצם שבעה טפחים אסור להניחן בתוכה
^ הימנה ולירד
^ מקפה של גריסין ממהרת לקלקל בגשמים מעט
^ קסמין של סכך היה משיר על המאכל
^ רב יוסף - מאניני דעת הוה דתניא בפרק 'ערבי פסחים' (פסחים קיג ב): שלשה חייהן אינן חיים: הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת שאינם יכולין לסבול שום דבר מיאוס, ואמר רב יוסף: כולהו איתנהו בי
^ מן הסוכה לגמור סעודתו בבית, וכשישב לו פסקו גשמים
^ להפסיק ו
^ משינתו, הא אם הקיץ - אפילו היה בחצי הלילה - יקום משינתו ויעלה וישן בסוכה
^ עד שיעלה עמוד השחר
^ ועל כרחיך עד שיעור הוא דתניא בה, דאם לא כן מאי ויעלה עמוד השחר
^ בתמיה: שני דברים אלו הן סותרים זה את זה: 'שיאור' משמע שהאיר לו המזרח, 'ועלה עמוד השחר' משמע קודם לכן
^ על כרחך
^ 'שיעור' קתני, והכי קאמר: עד שיעור משיעלה עמוד השחר, לאפוקי אם הקיץ משינתו בלילה, דאין מטריחין; ואם עלה השחר ולא ניער - אין מקיצין אותו
^ עבד לרבו, והכי קאמר: משל לעבד שהיה עושה לרבו עבדות שאינו עובדו כהוגן, כך בידוע שאין ישראל עובדין כשורה? או דלמא הכי קאמר: ושפך לו רבו קיתון על פניו לומר "צא מלפני דאי אפשי בשמושך", וירידת גשמים היא שפיכת קיתון
^ ומכל מקום סימן קללה הוא, ומיהו פירושא דמתניתין מיבעיא לן: שפיכת הקיתון מאי היא: ישיבת הסוכה? או ירידת גשמים?
^ משום דאיירי הכא בסימני קללה נקט לה
^ לנטירנ"א
^ כך כשהחמה לוקה אינה מאירה כל כך
^ כל מיני פורעניות הבאין בעולם - יש להם לישראל לדאוג ולומר "לא בא סימן זה אלא בשבילנו יותר משאר אומות" מפני שהן רגילים ללקות יותר מכולם
^ מלמד תינוקות
^ להכות
^ אי זה מהן ירא
^ בבקר כשהחמה במזרח
^ בחצות היום כשעומדת בראש כל אדם
^ עשוי מנוצה של עזים והוא דומה לשחור
^ חיצי רעב משחירין פנים
^ בשקיעתו
^ כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלום היום
^ כדרך שמיהר הסימן לבא
^ לקה בכניסתו - ערבית - פורענות ממהרת לבא שהסימן כשם שאין לו שהות לשמש ביום: שסמוך לשקיעתו הוא - כך אין שהות לפורענות לבא ביציאתו; שחרית פורענות שוהה לבא כשם שיש לחמה עוד שהות ביום
^ שרה המליץ בעדה, כגון סמאל שהיה שר של עשו
^ לעשות כמעשיהם, ומשתעשו רצונו
^ לא שמעתי טעם בדבר
^ ירח וכוכבים
^ שטרות מזויפים ומכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה
^ מגדלי בהמה דקה מחריבין את הארץ: שאין יכולין לשמרם מלרעות בשדה חביריהם
^ ואפילו הן שלהן: שמשחיתין הן, ונראין כבועטין בהקב"ה ובברכתו שמשפיע טובו
^ אצלם כדי לחזור ולגבות פעם אחרת
^ שמלוין בעלי בתים לישראל ברבית, וכתיב (משלי כח ח) מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ, ואמרינן בבבא מציעא (דף ע,ב): כגון שבור מלכא שחונן בהן עניי נכרים
^ של בעלי בתים הללו
^ ביד עוברי עבירות שבדורם שדבריהם נשמעים מחמת עושרם והבריות יראים מהם
^ בעלי בתים הללו
^ שיתנוהו לעניים
^ שנטממין וכלים מאליהם
^ שמדחהו בלך ושוב
^ לגמרי גוזל שכרו
^ שמתגאים ומשתררין על אחיהם בשביל עושרן
^ כף של תמרים
^ הגזול - וּלְקַחְתֶּם לָכֶם [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל] כתיב (ויקרא כג מ), משלכם; יבש - דבעינן מצוה מהודרת, דכתיב (שמות טו ב) וְאַנְוֵהוּ
^ והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו
^ אילן שעובדין אותו עבודה זרה; ובגמרא מפרש טעמא
^ ושל עיר הנדחת - משום דלשרפה קאי, דכתיב (דברים יג יז) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ [אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ]; ולולב בעי שיעור ארבעה טפחים, כד(לקמן לב,ב), וכיון דהאי לשרפה קאי - אין שיעורו קיים, דכשרוף דמי
^ נקטם ראשו - פסול, דלא הוי הדר; נפרצו עליו - משדרה, ואינם מחוברין אלא על ידי אגודה, כי חופיא שקורין אשקוב"א [מטאטא] - לאו הדר הוא
^ מחוברין הן בשדרה, אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן
^ אם נפרדו עליו
^ שיהו עלין עם השדרה, כשאר לולבין
^ מפרש בגמרא: ציני - דקלים
^ לולבין שלהן, ואף על פי שעלין שלהן קטנים מאד, ואין עולין עם ארכה של שדרה
^ מפרש בגמרא: שלשה טפחים תהא השדרה כנגד אורכו של הדס, וטפח יותר כדי לנענע, דבעינן נענוע, כד(לקמן לז,ב): 'מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים'
^ 'פסול'
^ דחיוביה מדאורייתא
^ דליתיה בנטילת לולב אלא מדרבנן, ד-בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כתיב (ויקרא כג מ)
^ פסול בדרבנן נמי
^ כיון דמצוה הוא משום זכר למקדש - בעינן הִדוּר מצוה
^ מהיכא תיתי למיפסליה

[1] דבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא, ואיכא עיון בטרחא

[2] בתר דאגמרינהו שמעתתא

[3] מה ששמעו מפיו: דבר פלוני אסור דבר פלוני מותר

[4] מה טעמו של דבר ואם יש להשיב כלום

[5] כוסות

[6] לפי שאינן מאוסים

[7] קערות לאחר שאכלו בהן

[8] צריך להוציאן חוץ לסוכה

[9] כד של חרס ששואבין בו המים

[10] דלי של עץ

[11] נר של חרס שקורין קרושיי"ל

[12] של שיעור מצומצם שבעה טפחים אסור להניחן בתוכה

[13] הימנה ולירד

[14] מקפה של גריסין ממהרת לקלקל בגשמים מעט

[15] קסמין של סכך היה משיר על המאכל

[16] רב יוסף - מאניני דעת הוה דתניא בפרק 'ערבי פסחים' (פסחים קיג ב): שלשה חייהן אינן חיים: הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת שאינם יכולין לסבול שום דבר מיאוס, ואמר רב יוסף: כולהו איתנהו בי

[17] מן הסוכה לגמור סעודתו בבית, וכשישב לו פסקו גשמים

[18] להפסיק ו

[19] משינתו, הא אם הקיץ - אפילו היה בחצי הלילה - יקום משינתו ויעלה וישן בסוכה

[20] עד שיעלה עמוד השחר

[21] ועל כרחיך עד שיעור הוא דתניא בה, דאם לא כן מאי ויעלה עמוד השחר

[22] בתמיה: שני דברים אלו הן סותרים זה את זה: 'שיאור' משמע שהאיר לו המזרח, 'ועלה עמוד השחר' משמע קודם לכן

[23] על כרחך

[24] 'שיעור' קתני, והכי קאמר: עד שיעור משיעלה עמוד השחר, לאפוקי אם הקיץ משינתו בלילה, דאין מטריחין; ואם עלה השחר ולא ניער - אין מקיצין אותו

[25] עבד לרבו, והכי קאמר: משל לעבד שהיה עושה לרבו עבדות שאינו עובדו כהוגן, כך בידוע שאין ישראל עובדין כשורה? או דלמא הכי קאמר: ושפך לו רבו קיתון על פניו לומר "צא מלפני דאי אפשי בשמושך", וירידת גשמים היא שפיכת קיתון

[26] ומכל מקום סימן קללה הוא, ומיהו פירושא דמתניתין מיבעיא לן: שפיכת הקיתון מאי היא: ישיבת הסוכה? או ירידת גשמים?

[27] משום דאיירי הכא בסימני קללה נקט לה

[28] לנטירנ"א

[29] כך כשהחמה לוקה אינה מאירה כל כך

[30] כל מיני פורעניות הבאין בעולם - יש להם לישראל לדאוג ולומר "לא בא סימן זה אלא בשבילנו יותר משאר אומות" מפני שהן רגילים ללקות יותר מכולם

[31] מלמד תינוקות

[32] להכות

[33] אי זה מהן ירא

[34] בבקר כשהחמה במזרח

[35] בחצות היום כשעומדת בראש כל אדם

[36] עשוי מנוצה של עזים והוא דומה לשחור

[37] חיצי רעב משחירין פנים

[38] בשקיעתו

[39] כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלום היום

[40] כדרך שמיהר הסימן לבא

[41] לקה בכניסתו - ערבית - פורענות ממהרת לבא שהסימן כשם שאין לו שהות לשמש ביום: שסמוך לשקיעתו הוא - כך אין שהות לפורענות לבא ביציאתו; שחרית פורענות שוהה לבא כשם שיש לחמה עוד שהות ביום

[42] שרה המליץ בעדה, כגון סמאל שהיה שר של עשו

[43] לעשות כמעשיהם, ומשתעשו רצונו

[44] לא שמעתי טעם בדבר

[45] ירח וכוכבים

[46] שטרות מזויפים ומכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה

[47] מגדלי בהמה דקה מחריבין את הארץ: שאין יכולין לשמרם מלרעות בשדה חביריהם

[48] ואפילו הן שלהן: שמשחיתין הן, ונראין כבועטין בהקב"ה ובברכתו שמשפיע טובו

[49] אצלם כדי לחזור ולגבות פעם אחרת

[50] שמלוין בעלי בתים לישראל ברבית, וכתיב (משלי כח ח) מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ, ואמרינן בבבא מציעא (דף ע,ב): כגון שבור מלכא שחונן בהן עניי נכרים

[51] של בעלי בתים הללו

[52] ביד עוברי עבירות שבדורם שדבריהם נשמעים מחמת עושרם והבריות יראים מהם

[53] בעלי בתים הללו

[54] שיתנוהו לעניים

[55] שנטממין וכלים מאליהם

[56] שמדחהו בלך ושוב

[57] לגמרי גוזל שכרו

[58] שמתגאים ומשתררין על אחיהם בשביל עושרן

[59] כף של תמרים

[60] הגזול - וּלְקַחְתֶּם לָכֶם [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל] כתיב (ויקרא כג מ), משלכם; יבש - דבעינן מצוה מהודרת, דכתיב (שמות טו ב) וְאַנְוֵהוּ

[61] והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו

[62] אילן שעובדין אותו עבודה זרה; ובגמרא מפרש טעמא

[63] ושל עיר הנדחת - משום דלשרפה קאי, דכתיב (דברים יג יז) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ [אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ]; ולולב בעי שיעור ארבעה טפחים, כד(לקמן לב,ב), וכיון דהאי לשרפה קאי - אין שיעורו קיים, דכשרוף דמי

[64] נקטם ראשו - פסול, דלא הוי הדר; נפרצו עליו - משדרה, ואינם מחוברין אלא על ידי אגודה, כי חופיא שקורין אשקוב"א [מטאטא] - לאו הדר הוא

[65] מחוברין הן בשדרה, אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן

[66] אם נפרדו עליו

[67] שיהו עלין עם השדרה, כשאר לולבין

[68] מפרש בגמרא: ציני - דקלים

[69] לולבין שלהן, ואף על פי שעלין שלהן קטנים מאד, ואין עולין עם ארכה של שדרה

[70] מפרש בגמרא: שלשה טפחים תהא השדרה כנגד אורכו של הדס, וטפח יותר כדי לנענע, דבעינן נענוע, כד(לקמן לז,ב): 'מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים'

[71] 'פסול'

[72] דחיוביה מדאורייתא

[73] דליתיה בנטילת לולב אלא מדרבנן, ד-בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כתיב (ויקרא כג מ)

[74] פסול בדרבנן נמי

[75] כיון דמצוה הוא משום זכר למקדש - בעינן הִדוּר מצוה

[76] מהיכא תיתי למיפסליה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]