תשובות ריב"ש/כב
תשובה כב
[עריכה]עוד שאלת אם האשה אינה רוצה בכליה כי אם במעות בעין אם יכול הבעל לכופה ליטול כליה כשומא של עכשיו לפי דין התלמוד.
תשובה: אם אין לבעל מעות בעין לפרוע לה הנדוניא ואינו אמוד בכך לא תבעי לך שאין ספק שיכול לכופה ליטול כליה בשומא של עכשיו שהרי אפילו שאר מטלטלין שלו יכול להגבות לה בשומא דלא עדיפא היא בנדונייתה מבעל חוב דעלמא שהלוה מעות בעין ונחת אדעתא דזוזי דאי לית ליה זוזי ללוה מגבי ליה מטלטלי בשומא ואפילו סובין ולא אמרינן ליה ללוה זיל את טרח וזבין כדמשמע בפרק הכותב (דף פו.) דלא אמרינן ללוה זיל את טרח וזבין אלא היכא דאית ליה זוזי ותולה אותם בכותי או שמעלים אותם וכן נמי בפרק שור שנגח (דף מו:) אמרינן אי דליכא לאשתלומי מיניה לשקול תורא בזוזי דאמרי אנשי ממרי רשותך פארי איפרע.
וכי תימא אם כן נעלת דלת בפני לווין שיוציא הלוה מעות ההלואה ויגבה למלוה הפחות שבכלים -- כבר נשמר מזה הרא"ש ז"ל שכתב שכל מה שיתן לו מקרקעי או מטלטלין ישומו לו כפי מה שיוכל למוכרו מיד אפילו בביתו לפי השעה ולפי הזמן ולא שיצטרך למוכרו בעיירות ובשוקים או לעכבו עד שימצאו לו קונים או תתיקר שאם כן נעלת דלת בפני לווין שיתן לו הפחות שבביתו אם אין לו מעות והמלוה אינו יכול למוכרו לאלתר, עד כאן בס' חושן משפט בסי' ק"א; אם כן אין המלוה מפסיד בזה כלום רק טורח המכירה לבד.
גם כתוב שם שאם אין המלוה רוצה לקבל מטלטלין ואומר שימתין ללוה עד שיהיו לו מעות -- אין כופין אותו לקבל מטלטלין, וכ"כ הרא"ה ז"ל וכן הדין אם אין לו מטלטלין ורוצה להגבות לו קרקע ששמין לו ולא אמרינן ליה ללוה זיל את טרח וזבין אלא אם כן תולה אותם בכותי, ר"ל שעושה תחבולה להטמינם מבית דין כמו שכתב הר"ם ז"ל (פי"א מהל' מלוה ולוה).
כי תבעי לך היכא שיש מעות לבעל אם יוכל הבעל לסלקה בכליה שהכניסה לו. ונראה שהדין עמו דכיון שהמטלטלין ההם הן מיוחדין לה ואין הבעל רשאי למכרם כדתניא בברייתא (יבמות סו, ב) ולדעת כל האחרונים ז"ל אף אם מכרם אינן מכורין אף על פי שאין כן דעת הר"ם ז"ל, מכל מקום כיון שאף לדעתו אינו רשאי למכרן וגם נוטלתן בלא שבועה כדאיתא בריש פרק אף על פי (דף נה.) -- אם כן הרי הם כאילו הם משכון בידה ואפותיקי ועדיף מאפותיקי לרב יהודה דהא לא מצי לסלוקה בזוזי אי אמרה כלי אני נוטלת מה שאין כן באפותיקי, ואף לר' אמי הרי הוא מודה שאינו יכול למכור דלא פליג אברייתא אלא דסבירא ליה דכיון דמחסרא גוביינא כדידיה דמי ויכול לסלקה בזוזי ובפרק השולח (דף מא.) מוכח דהעושה שדהו אפותיקי סתם לאחרים אינו גובה משאר נכסים אלא אם כן שטפה נהר ולכן כיון שהיא הביאתם מבית אביה ומיוחדים לה ומבלה אותם והוא אינו יכול למכרם, נראה שיכול לומר לה טלי כליך אלא שאם פחתו או הוזלו פחתו לו כמו שקבל עליו וצריך לשלם לה הפחת במעות אם יש לו דהויא לה במותר כבעלת חוב דעלמא. וכן אם אינם עושין מעין מלאכתם הרי הן כאילו נגנבו כדברי הגאונים ואינה לוקחת הבלאות שהרי אין בהם משום שבח בית אביה מעתה. וכן הוא אינו יכול לכופה ליטול הבלאות ההם כל שיש לו מעות בעין והרי הם כשאר מטלטלין שלו שאם אין לו מעות יכול להגבותן לה בשומא דכל מילי מיטב הוא ואפילו סובין.
זהו מה שנראה לי לפי הדין אמנם אם יש מנהג אחר בעיר הולכין אחריו.