תרומת הדשן/ב/רכט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רכט שנה טובה ומתותה תהא לך נכתבת ונחקקת מרעות מלכא דכולי ארקא אהובי מה"ר פרץ יצ"ו אשר דרשתני בענין השבעת נשים אלמנות על כתובתן שאין להם עדות קיום. דע כי מהר"ש דהל"א הוה ליה ולאנשי קהלו ציר מיוחד וכן עתה בקרוב בחדש תמוז שעבר מחמת דברי ריב אשר בשער' ואגב זה שאלני על נשים אלמנות שאין שטר כתובתם בידיהם אם מגבין להו לפי ההרגל אשר במדינה שכותבים רבים לנשיהם אמנם אין מנהג קבוע להן כמו לבתולות כי הרבה אנשים משנין זה בכה וזה בכה והשבתי לו בפשיטות דכיון דאין מנהג קבוע להן אפי' אי אישתכח דרוב אנשי המדינה כותבין בסך אחד הואיל ואשתכחי נמי טובא דכתבי מאי דבעי קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב והא דפריך פ' שני דכתובות הלך אחר רוב נשים לרב פריך כדאיתא התס והתוס' והגליון דמפרשי דלשמואל נמי פריך מטעם חזקת הגוף ההוא טעמא לא שייך הכא אבל במדינתינו אושטריי"ך ואגפיה מנהג קבוע לאלמנה מאתים ליטר"א ווינע"ר כמו לבתולה ארבע מאות ליטרי"ן אין רגילין כלל לשנות כ"א ע"י שינוי הזיווג כגון זקן עשיר הנושא ענייה כדי לשמשו בכה"ג רגילין לפעמים שכותב לה סך מועט נ' או ס' ליטרא וכדרך בבתולה כן אלמנה וע"כ מנהג פשוט במדינתינו להגבות לאלמנות כמו לבתולות אע"פ שאין שטר כתובתן בידיהן לכל אחת כמנהג המדינה סך הנ"ל כדכתב מרדכי ס"פ הנושא בשם מהר"ם הלכה למעשה ובשם כל גדולי אשכנז מהר"י ב"ר מנוח בשם כל גדולי צרפת ולאקראי בעלמא מלתא דלא שכיח כלל לא חיישינן דמיעוט דמיעוטא הוא ואכה"ג אזלינן בתר רובא דרובא בממונא והבאתי ראיות לזה עכ"ל. אמנם בסגנון זה אשר כתבת שכתובתה בידה אלא שאינה מקויימת מזה לא דרשוני ועתה ראיתי שב?כדבר זה חלקת והיה נראה לך אע"ג דאין כתובתה בידה לא מגבינן לה אלא מנה כיון דאין להן במדינתכם מנהג קבוע אע"ג דהכא דכתובתה בידה אינה צריכה לקיימה דלא חיישינן לה לזיופא ונחלק עליך מהר"א יצ"ו ולע"ד נראה לי דבריו מדבריך ואף כי אינני כדי להכריע ביניכם. ועתה אבאר אשר באת להוכיח דלא טענינן מזוייף אכתובה מדלא כתבינן עליה הנפק אין ראייה כלל דרגילות דהנפק הוא לאחר חתימת השטר זמן רב כשדואגים שימותו עדי החתימה או ילכו להם ואשה היושבת תחת בעלה אף אם תדאג שמא ימותו או ילכו עדי החתימה ירי?אה היא לחזר אחר קיום משום איבה פן יאמר לה בעלה עיניך נתת במיתתי ובגירושין כדאמרינן פ' חזקת הבתים אלימא למעוטי שטר י"ל דה"ל איבה דאמר לה נתת עיניך במיתה ובגירושין ומשום הך חששא שבקא לשעבודא להקנות ללוקח כ"ש בשב אל תעשה וא"ת תצניע הקיום מבעלה לאו מילתא היא דכל בי תלתא אית להו קלא כדאמרינן בהשולח. ואשר חלקת מדעתך דלא חיישינן לזיופא משום דיראה לזייף משום דאית ליה קלא ויתר טעמא ורצית להוכיח סברות אלו מן התוספות במשנה דריש גיטין מדנקטו שטר מכר או מתנה ולא נקטו כתובה דקיימו בה נראה דראייה קלושה היא זאת להוכיח דין וכלל גדול כזה משם דאין כאן ראיה כולי האי מידי התוספות מוכיחים התם מסברת העולם ולא מתוך התלמוד ואי הא קאמרי לא שבקת חיי ה"א דשבקת שפיר משום דרוב נשים לא יחושו לזיוף משום דמספק לא קעקרי נפשייהו דשמא לא תבא לידי גבייה דלא תתגרש והיא תמות תחלה ש"מ מיהא אחרי שהוכחנו דטענינן מזוייף וא"ת תחוש לזייף אחר מיתת בעלה י"ל תקנה שיאמרו לה היורשים מיד הוציאי כתובתך לראות מה כתוב בה ולא יהא לה פנאי לזייף וכה"ג. ותו דחקת ואוקמת אנפשך טובא דלא נטעון ליתומים צררי אתפסה במיגו דאי הוי אבוהון קיים הוי טעין מזוייף וכתב דצררי לא אשכחן אינון ומה בכך הא נאנסו נמי לא שכיחא ואפ"ה טענינן לה במגו וחלקת דנאנסו טענה טובה היא דנאמן אבוהון בה בלא מגו הר פרוע דאין נאמן אבוהון אלא מכח מיגו דאי לאו אמרינן ליה שטרך בידי מאי בעי וטענינן להו וצריכת למימר דשאני פרוע דשכיח הוא וכל זה דוחק ופרכת חד צד ותו דצררי באלמנה שכיחי כדאיתא בההיא בתוספות ואשירי ומרדכי פ"ק דב"ב משום דבתנאי ב"ד קאתי וכתב אשירי שם דשכיח הוא להתפיש צררי דוקא סמוך למיתתו וא"כ נטעון לכל היתומים דצררי אחפסה סמוך למיתתו במגו דמזויף ומהשתא אין לך ראיה כלום מר' יוסי דלא חייש לצררי דהתם איירי בבריא הטוען עם אשתו בכתובתה דצררי לא שכיחי והוכחת מר' יוסי אליבא דר' פפא ואליבא דרבינא בין לרבנן בין לר"י. אמנם שרא לן מר נראה בעיני ששגגת קצת בראיה זו דאין לך ראיה דצררי גריע מפירעון אלא אליבא דר"י ואליבא דרבינא ועיין ותמצא ותו נראה דלגבי מת אפי' פתאום דליכא למיחש לצררי כדכתב אשירי פ"ק דב"ב נראה דטענינן ליתמי מזוייף אכתובה דאי ס"ד דלא טענינן לה מהנך טעמא דכתבת א"כ אליבא דרבינא דלעיל דמשני דטעמי דרבנן משום דחיישינן לשתי כתובות ולכך לא יחזיר ופרש"י ותוציא על יורשים שטר אחר שטר והשתא מה תיקן הבעל דאין מחזירין לה הכתובה דחושדה דתגבה ב' פעמים אם תזייף כתובה אחרת תבא בכתובה זאת הנמצאת ותגבה בה בכזאת כיון דלא טענינן ליורשין מזוייף אכתובה ולגבי זיוף זה אזלי להו כולי טעמא דידך דאינה יראה מקלא דמכוונה היא בראשונה ואין הבעל נמי יוכל לתקן הדבר וכיון דכתבו התוס' דלא שבקת חיי משום זיופא אלמא קרוב וקל הדבר לעשות וא"כ מה תיקן שלא להחזיר מהאי דהקשה לך מהר"א דאין תקנה בהנפק נמי דאיכא למיחש למיתת הדיינים לא מחוור לי דבריו דמ"מ הבאת ראיה מדזהירי עלמא למיעבד קיום אשטרות ולא אכתובה אלמא לא חיישינן בה לזיופא ויפה כתבת כמה צדדין המועיל בה הנפק ועוד צד אחר דכשיזקינו עדי חתימה עושין הנפק מינוקים מה שהקשה לך ממכר דאית ליה נמי קלא לא ניהרו לי דבריו גם בזה דע"כ צריכנא לחלק בין קלא דההוא לקלא דבי תלתא כדאיתא בהדיא בתוספות פ' השולח. עוד כתבת שלא להצריך קיום מטעם אומדנא כגון שאין הכתובה גדולה משיעור לפי מה שהוא והיא לא נראה דלאפוקי ממון בעינן אומדנא דמוכחא וכיון דהרבה פעמים גורעים ופוחתים בלתי טעמא ואמתלא ידוע אין כאן אומדנא מוכחא כלל: