תרומת הדשן/א/רסט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רסט
[עריכה]יום ל"א של בן בכור שבאותו יום פודין אותו אם חל בשבת היאך יעשו. צריכים להמתין בפדיון עד אחד בשבת או אם יש תקנה שיהא נפדה בשבת:
תשובה יראה דאין למצוא תקנה שיהא נפדה בשבת ואע"ג דיכול לפדות ובכלי כסף או בשאר שוה כסף ה' סלעים בדבר שמותר לטלטל בשבת דאין צריך לפדות דווקא במעות ואפי' אם היה בא לפדותו במעות היה תקנה בדבר כגון שיתן לכהן המעות בע"ש כדי שיהא פדוי בהן לאחד בשבת וכה"ג מהני שפיר והכי מסקינן בהדיא פרק יש בכור דבין לרב ובין לשמואל אם פדאו בתוך שלשים במעות כדי שיהא פדוי בהן לאחר שלשים ולא נתאכלו המעות בנו פדוי בהן. מכל מקום נראה דלאו שפיר למיעבד כהני תרי גווני דאי בא לפדות בכלי כסף או שוה כסף בשבת גופיה דומה למקח וממכר ונראה הדברים דטפי איכא למיגזר בהכי ממאי דגזרו רבנן דאין מקדשין ואין מעריכין ביו"ט ואצ"ל בשבת משום גזירה דמקח וממכר כדאיתא בהדיא פ' בתרא דביצה ולפי מה שכתבו הגאונים סדר הפדיון דשואל הכהן מאי בעית טפי בנך בכורך או ה' סלעים כל כה"ג דמיא טובא לקניין ומכירה. ובאידך גוונא נמי שיתן המעות לכהן בע"ש כדמבואר לעיל גם בזה יש גמגום דהיאך יעשה עם הברכות שצריך לברך וגם עם הסעודה שרגילין לעשות בשעת הפדיון כמו שמצאתי הועתק מספר פרנס שנוהגים לעשות סעודה לפרסומי מצות וכן מוכח מן התלמוד דאפי' בימיהם היו נוהגים לעשות סעודה לפדיון הבן כדאיתא פ' מרובה רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן ופרש"י ישוע הבן משתה היו עושין לפדיון הבן וכתבו שם התוס' וכן פי' בערוך ישוע הבן פדיון הבן ואע"ג דמפרשי אינהו בשם ר"ת דהיו רגילין לעשות סעודה כשנולד זכר על שנושע ונמלט ממעי אמו מ"מ בהא לא פליגי ארש"י שהיו רגילין לעשות סעודה לפדיון הבן ואחד מהגדולים הוכיח משם דסעודת מצוה היא לרש"י כדאית ליה ולפר"ח כדאית לי' מדאיקלע רב להתם דהא אמרינן פ' גיד הנשה דרב לא הוי מתהני מסעודת הרשות והיה רוצ"ל דמה שאנו נוהגים עכשיו לאחר שנולד זכר נכנסין לשם לטעום בלילי שבת הסמוך ללידה דהיא סעודת מצוה והיינו אותה סעודה דפר"ח וקבעה בלילי שבת בשעת שהכל מצויין בבתיהם וכיון דסעודת מצוה הוא דפדיית הבן כמו שביארתי בנ"ד אימתי יעשנה אם בשעה שיתן לכהן הה' סלעים נראה דלא יתכן דהא אכתי אין בנו פדוי ולא מלאו לו שלשים יום ואע"ג דסבר רב דכיון דא"ל כדי שיהיה פדוי לאחר שלשים יום בנו פדוי אפילו אם יתאכלו המעות ופסק הרמב"ם וכן סמ"ג וסמ"ק כוותיה וכן פסק באשירי דהלכה כוותיה דרב באיסורי לגבי דשמואל התוס' פ' מרובה בסוגיא דהרשאה פסקו בפשיטות כשמואל דאם יתאכלו המעות אין בנו פדוי וכן פסק בא"ז וברוב ספרים התם פ' יש בכור גרסינן ואע"ג דקי"ל דכל היכא דפליגי רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדינא הכא הילכתא כשמואל. ונראה דהתוס' התם אית להו גירסא זו ואשירי ע"כ לא גריס לה וצ"ע דבריש מס' נדה גבי וסתות דאורייתא או דרבנן כתב אשירי גופיה דקי"ל כרב באיסורי כדאיתא פ' יש בכור ולא אשכחן בשום דוכתא פ' יש בכור דפליגי רב ושמואל אלא בהא דלעיל ותוספות במס' נידה התם נמי מייתי מפ' יש בכור דקי"ל הלכה כרב באיסורי אלמא גרסינן לה הא דלעיל וכיון דקי"ל כשמואל א"כ אכתי אינו פדוי דשמא יתאכלו המעות והאיך יעשו סעודה לפרסם המצוה בעוד שאין בנו פדוי ואם יעשו הסעודה בשבת שכבר פדוי הוא אם לא נתאכלו המעות מאן נימא לן דאיכא פרסומא כה"ג שאין רואין הפדיון בשעת הסעודה ותו דהיאך יעשה עם הברכות דברכת פדיון ושהחיינו אם יברך בע"ש בשעת נתינת המעות אכתי אין בנו פדוי לשמואל וגם נרב אכתי לא מחייב לפדותו והיאך יברך וציונו ובפלוגתא דרב ושמואל אינו אלא בדיעבד אי פדוי או לאו ובשבת אין ראוי לברך דלאו מידי קעביד השתא וממילא הבן פדוי בכניסת שבת שהוא יום ל"א כל כמה דלא נתאכלו המעות ולהכי עדיף טפי למינטריה ליד א' בשבת ואע"ג דבשילהי פ"ק דבכורות משמע דלאו שפיר דמי לאחר הפדיון מל"א יום ואילך מ"מ אשכחן דמאחרים כמה מצות כדי לעשות כתיקונן ובהכשר ובהידור וכן שמעתי שנמצא בספר אחד שאין לעשות הפדיון כשחל ל"א בו ונראה לנהוג הכי ואע"ג דנוכל ליישב כל הני גמגומים דלעיל בעניין הסעודה והברכות כיון דאין לאחר הפדיון מל"א יום ואילך וכשחל בשבת אי אפשר בו ביום ולא קודם לכן יש לדמות לנר חנוכה בע"ש שמדליקים מבעוד יום ומברכין כו' ואע"ג דליכא השתא מצוה ודילמא כבתה קודם הכנסת הלילה אלא התם דלא אפשר בענין אחר ועיין באותה תשובה דלעיל נר חנוכה שכבה בע"ש סי' רי"ח: