תרומת הדשן/א/רלט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רלט
[עריכה]יהודים לנו בפונדק אחד בכפר של נכרים והיו לשם נכרים הרבה וכשישבו הנכרים על השולחן לאכול ולא ידעו שהיה יהודים עמהם בפונדק שמעו היהודים שנכרי אחד ספר לחביריו איך שהגיד לו נכרי אחר שסמוך לזה הכפר נהרג יהודי אחד והיה לו לאותו יהודי רק עין אחת רואה והשני עורית וסתומה ומאותו עין יצא לו פצע וצלקת עד סמוך לפה ובאו היהודים והעידו לפני החכם מה ששמעו דברי הנכרי שסח לפי תומו כי ראובן יצא מביתו כמו לפני חצי שנה ונאבד ולא נודע מה היה לו ואילו הסימנים שסיפר נכרי היו בו. שריא אשתו לאינסובי ע"פ עדות זאת או לאו:
תשובה יראה דהך איתתא שרי כמו שאבאר בא"ז כתב וז"ל כשהגידו הנכרים מצאנו הרוג וקברנו אותו והגידו לפי תומם על פרצופו ופדחתו וחוטמו ושערו ועל חוטמו היה גבשושית וכן היה כמו שהגידו ביהודי הנאבד השיב אבא מורי זצ"ל שהאשה מותרת דגבשושית על חוטמו סימן מובהק הוא וסמכינן עליה אפי' למ"ד סימנין דרבנן עכ"ל מכאן נראה ראיה לנ"ד דאיכא למסמך על דברי הנכרי שהיה מסיח ל"ת דאותו יהודי שנהרג היה לו עין אחת סתומה ועורית ופצע וצלקת מאותו עין עד הפה וכן היה לאיש הנאבד דהני סימנים מובהקים טפי מגבשושית על החוטם ואע"ג דכתב א"ז במקום אחר וז"ל ועוד כתב רבינו שמחה זצ"ל ורבינו נתן דאין מל"ת נאמן אלא כשאמר נהרג או מת משום דל"צ טביעות עין אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים היכא דאיכא למיחש דילמא אחר הוא וצריך טביעת עין וכל ט"ע צריך עיון וטביעת עין זה דמל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עלה דבשלמא ישראל שמתכוין להעיד איכא למימר נתן בו טביעות עין בכוונה עכ"ל. לכאורה משמע מכאן דנכרי מל"ת ע"י סימנים לא סמכינן עלה דהא ה"ק הנכרי שמצאו הרוג עם סימנים מסתמא ר"ל עם הסימנים מובהקים דאי סימנים שאין מובהקים מאי איריא נכרי אפי' שני עדים נמי למ"ד סימנים דרבנן אמנם כי דייקי שפיר נוכל לומר לעולם עם סימנים שאינם מובהקים קאמר ורוצה לומר דע"י אותן סימנים הכירו בטביעות עין דכה"ג גבי ישראל המתכוין להעיד מהני והכי משמע הלשון דרוצה לומר טביעות עין עם הסימנים ועוד נראה דאפילו אם רוצה לומר סימנים מובהקים מ"מ אין ראיה מהכא לנ"ד דהלשון מוכיח דאיירי בענין זה שהנכרי הכיר אותו כבר בחייו ועכשיו כשנמצא הרוג נסתפק והכירו ע"י סימנים וטביעת העין ולכך לא מהני אפי' סימנים מובהקים משום דכיון דאינו מכוין להעיד אמר דילמא לא נתן עיניו לדקדק יפה אם אותם סימנים מובהקים ומכוונים ממש כמו שראה אותו באיש הזה בחייו ואפשר כשראה הדומה לאותו סימנים היה סבור בודאי שהוא האיש שהכיר בו בחייו בסימנים הדומים לאלו. אבל בנ"ד שנכרי לא היה מל"ת שהכיר היהודי אלא אמר שפלוני שהיו בו אלו הסימנים נהרג ודאי סמכינן עלה דאמאי נימא לא דקדק יפה באותם סימנים ואמר האותות באומדנא דדעתא הואיל ולא הכירו כבר ולא נסתכל בו להכירו וק"ל וכה"ג איירי נמי ההוא עובדא דלעיל גבשושית על החוטם. אפס אכתי יש לחלק בנ"ד דכיון דלא שמע שוה ישראל מן הנכרי שהיה מל"ת בהריגת גופו ובסימנים מובהקים אלא שנכרי אחר מל"ת מפי אותו הנכרי ומאן לימא דמל"ת מפי מל"ת מהני. אכן נראה דכיון דאשכחן בשאר פסולין לעדות דמהני פסול מפי פסול לעדות אשה כגון אשה מפי עבד ועד השומע מן האשה מעיד להתיר האשת איש כדאיתא בהדיה בספר הרמב"ם. וה"נ איתא בכל הספרים שלנו במשנה דפרק בתרא והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה ונראה דכיון דמהני מפי אשה אפי' שפחה כל שכן דמהני מסל"ת מפי מסל"ת דהא תנן בפרק בתרא ולא תהא כהנת כפונדקית כו' פירוש אם האמינו לפונדקית בת נכרי לא נאמין לכהנת בתמיה פירוש כהנת בת ישראל מיוחסת אמר להו לכשתהא כפונדקית נאמנת כלומר הפונדקית נמי לא מהימנה אלא מפני שהיתה מסיח לפי תומה אלמא לרבי עקיבא דלא מהני עדות אשה כהנת מהני נכרי מסיח לפי תומו. ונהי נמי לדידן דמהני נמי עדות אשה מ"מ אין סברא דעדיפא מנכרי מסל"ת. ובתשובת מור"ם במיימון המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים כתב וכלל דבכל מאי דמהימן ישראל בעדות אשה מהימן נכרי במסיח לפי תומו ועד מפי עד ומפי נכרי מסל"ת אהני ה"ה נכרי מפי נכרי מסל"ת ואל תקשה לדברינו האלו מהא דכתבו התוספות וא"ז ואשירי בשם רבינו חננאל דאשה וע"א בספינה ונטבע והכירוהו מת אח"כ לא מהימני וכ"ש נכרי מסיח לפי תומו עכ"ל מדקאמר וכל שכן מסל"ת אלמא דגרע מאשה ולעיל הוכחנו אדרבה דנכרי מסל"ת עדיפא לא קשיא כלל דהתם איירי באשה שהוא אשת המת כדמוכח הסוגיא ואיהו ודאי עדיף מסברא מנכרי מסל"ת דר' עקיבא דלעיל לא פליג אלא אהימנותא דאשה ועבד אבל בעד אחד כשר מודה כדאיתא בהדיא במתניתין דפרק בתרא. וא"ת התינח אי הוה עובדא דידן בכה"ג שהנכרי האחרון שממנו שמעו היהודים שהיה מספר שהנכרי חבירו הגיד השמועה בדרך מסל"ת כמו שהיו שניהם הולכים בדרך סמוך לאותו כפר והתחיל מעצמו לומר לו זאת השמועה כה"ג הוי מסל"ת מפי מסל"ת אבל אחרי שהנכרי האחרון לא פירש דבריו היאך שמע אותה שמועה מחבירו ניחוש דלמא הנכרי הראשון לא סיפר כמסיח לפי תומו אלא מחמת איזה אמתלא מפני רשע או בדרך התפארות או כה"ג ואנן לא סמכינן אדברי נכרי אלא במסל"ת. וי"ל דלא חיישינן להכי דתלמודא לא מפיק ממסיח לפי תומו אלא במתכוין להעיד או להתיר א"כ לא דייקינן אשאר אמתלאות ואפילו לפי הירושלמי דמייתי המרדכי התם דרשב"ל אית ליה דכששואלין אותו והוא משיב לא חשיב מסל"ת ומשמע התם לפי הדקדוק דרבי יוחנן מודה לו בזה ובתלמוד דידן נמי משמע הכי דפריך והא איה חבירנו קאמר וא"כ נ"ד דילמא ע"י שאלה ספר הנכרי הראשון מ"מ נראה דהיינו כששואלין אותו ישראלים תו לא חשיב מסל"ת משום דמרגיש שיש להם נפקותא בדבר ומשקר אבל אם שואל אותו נכרי שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מסל"ת ותו נראה דכיון דנכרי האחרון לא ביאר דבריו אם הנכרי הראשון ספר דבריו מעצמו או ע"י שאלה לא תלינן להחמיר ולומר ע"י שאלה ספר והכי איתא בתשובת מור"ם במיימון דאפילו אומר הנכרי אני הרגתי את פלוני מהני במסל"ת ולא אמרינן דלמירמא אימחא קא עביד אא"כ מוכח מדבריו ומסיק שם דה"ה לשאר אמתלאות כגון להתפארות או למצוא חן קמתכוין לא חיישינן דלא תלינן להחמיר בכל הני אא"כ מוכח וא"כ ה"ה נמי לענין שאלה דידן. הנראה לע"ד כתבתי: