תרומת הדשן/א/קנג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קנג
[עריכה]בט' באב שרי לחלוב הפרות ושאר בהמות או צריך לעשות על ידי נכרים:
תשובה יראה דלכאורה משמע דשרי דהא בחוה"מ דאיכא איסור בעשיית מלאכה לר"ת ור"י מדרבנן ולמקצת הגאונים מדאורייתא אפ"ה היתר פשוט דחולבין הבהמות בעצמן וא"כ כ"ש בט' באב דאינו אלא מנהג כדתנן פ' מקום שנהגו מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב כו'. ותנן נמי מקום שנהגו לעשות בי"ד כו' משמע קצת דדין אחד הוא למלאכת ט' באב וי"ד קיל טפי מחוה"מ כדאיתא התם אמנם נראה דיש לחלק דבחוה"מ איסור מלאכה משום שביתה הוא שרו רבנן כל מלאכת הדיוט ושאינו של טורח וכן מה שהוא לצורך שמחת המועד אבל מניעת מלאכה בט' באב משום ענוי הוא כדאיתא פ' בתרא דתענית רשב"ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו כת"ח כדי שיתענה ופרש"י שם כדי שיתענה כלומר עינוי הוא להם שהיו בטלים מהמלאכה ולפי טעם זה י"ל דכל מלאכה בין של טורח או לאו וגם מלאכת הדיוט אם יש בה שיהוי קצת שמשתעשע בה אין לעשותה בט' באב מפני שעי"כ מתבטל בעינוי לאפוקי הדלקת הנרות או לקשור או להתיר שאין בה שיהוי וראי פשוט להתיר בט' באב וכן מלאכות שהתירו חכמים לשמחת המועד ודאי אין לעשותם בט' באב כדפסקו הגאונים דאסור לאבל לעשות בימי אבלו מלאכה שהתירו חכמים לצורך שמחת מועד ואיכא למימר דה"ה ט' באב. ובמרדכי בסוף מס' תענית כתב בשם ראבי"ה דהאידנא נהגו שלא לעשות מלאכה בט' באב כר' עקיבא דאמר כל העושה בט' באב כאילו עושה ביוה"כ אמנם מאד תמהתי על הני מילי דראבי"ה דבכל הספרים שנמצאו בידינו לא מיירי רבי עקיבא במידי דמלאכה אלא קאמר כל האוכל ושותה בט' באב כו' דרשב"ג קאמר התם כל העושה מלאכה בט' באב אינו רואה סימן ברכה לעולם ובלשון זה כתב רב אלפס ואשירי בחבוריהם. ועוד תמהתי על הא דלעיל דקאמר יעשה עצמו כת"ח כדי שיתענו פי' עינוי הוא להם שהם בטלים ממלאכה ומטעם זה חלקנו בין מלאכה דחול המועד ובין מלאכה דט' באב דפ"ק דתענית פריך בשלמא כולהו תענוג הוא ולכך אסירו בתענית צבור שגוזרים על הגשמים אלא מלאכה אמאי אסורי צער הוא לו אלמא דבטילת מלאכה אדרבה תענוג הוא לו ולא עינוי והא דכתבו רבוותא דאין לשחוט ולהכין עד אחר חצות (וכן היה) נראה דאין הטעם משום איסור מלאכה אלא משום דכשהם עוסקים בתיקון המאכל מבטלין העינוי דדוקא אחר חצות כשהיום מעריב שואף הוא לאכול ואיכא אדרבה עגמת נפש כשמתעסק במאכל הכי פירש רש"י פ' ואילו קשרים*). אמנם מצאתי תשובה בשם ראבי"ה וז"ל ט' באב אנו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה הילכך אבותינו הקדושים השוו מדותיהם בט' באב וביוה"כ דאין לשחוט ולהכין לסעודת הלילה עד לאחר חצות כמו ביוה"כ דשרי בקניבת הירק מן המנחה ולמעלה ע"כ. מכאן משמע משום איסור מלאכה דנהגו בה וכן משמע ממרדכי דלעיל מדברי ראבי"ה ולכך לבי מהסס להתיר משום דכתב אבותינו הקדושים השוו מדותיהם כו' וטוב להחמיר אם אפשר ע"י נכרים: