תפארת ישראל על ביכורים א

משנה ביכורים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

יש מביאין בכורים וקורין: פרשת ארמי אובד אבי:

והבריך לתוך של יחיד או של רבים: ר"ל שטמן ענף מחובר שבאילן בעפר והוציא ראש הענף לתוך של וכו':

ודרך היחיד ודרך הרבים: מפורשים רפ"ב דפאה:

באמצע: שהיו לו ב' שדות בב' צדדי הדרך:

ה"ז אינו מביא: דאין כל הגדולים מאדמתו:

רבי יהודה אומר כזה מביא: דמותר לעשות חלל תחת רה"ר כשאינו מזיקן מיהו כיון דבבא אחר והחזיק באותו חלל זכה בו מש"ה אינו קורא. ולפיכך במפסיק דרך היחיד מודה לת"ק:

משנה ב

האריסין: המקבל שדה למחצה או שליש התבואה:

והחכורות: מקבלה בדבר קצוב בין שתעשה מעט או הרבה:

והסקריקון: ר"ל הלוקח מרוצח שניתן לו קרקע פדיון נפש דלא מחיל הנותן לרוצח דלמחר יתבענו בדין:

משנה ג

אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים: שנשתבחה בהן א"י בתורה ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ודבש ר"ל תמרים שרגילין היו לעשות מהן דבש:

ולא מפירות שבעמקים: ר"ל שאר הפירית שבז' מינין שגדלו בעמקים. אבל ליכא למימר דגם אתמרים קאי. ומצריך להביא תמרים מארץ המישור. ליתא דמש"ס [פסחים נ"ג א'] מוכח דתמרים שבעמקים מובחרים וע"ש. וכן מפורש גם לקמן במשנה י':

ולא מזיתי שמן: ג' מיני זיתים יש. זיתי כבש גרועין ביותר כספ"ק דתרומות וזיתי שמן הן רוב הזיתים שעוצרין שמנן. אבל צריך להביא זית אגורי שהוא המובחר שאוגר שמנו ואינו פולטו כשירדו עליו גשמים:

שאינם מן המובחר: נ"ל דאכולהו ג' קאי:

ולא קבלו מהם: והחזירום. ואף דבדיעבד כשר. עכ"פ מדהיו אנשים חשובים חששו שיסמכו עליהן:

וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה: ר"ל ב' לחם שמביאין בעצרת הם יהיו בכורים לכל שאר פירות שמביאין למקדש:

משנה ד

הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו: והרי אין אבותיו מישראל:

וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל: ולא קיי"ל כן. דהרי אאע"ה אב לגרים ויוכל לומר בתפלה אלהי אבותינו [א"ח נ"ג סקי"ט]:

משנה ה

ר' אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים: אפי' עד י' דורות ולא הי' צד א' ישראל:

ואפילו עד עשרה דורות: לאו דוקא. אלא ר"ל אפילו עד כמה דורות ואפי' טפי מי' דורות:

עד שתהא אמן מישראל: וכ"ש בהי' רק אביה ישראל. וקיי"ל [אה"ע הי' ז' סכ"א] לכתחילה לא תנשא ובדיעבד לא תצא בהיתה הורתה ולידתה בקדושה ואפי' היה צד א' ישראל נמי רק בהיתה הורתה ולידתה בקדושה מותרת לכהן [ב"ש שם]:

האפוטרופוס: בין שמינוהו ב"ד או אבי יתומים:

והשליח: שלקטן בעה"ב מתחלה כדי לשלחן ביד אחר דאל"כ אינו רשאי לשלחן [ועיין רש"י גטין דמ"ז ב' ד"ה מביא]:

והעבד: וביש לה בעל הוא מביא וקורא:

מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי השם: דכל אלו לא נטלו חלק בארץ:

משנה ו

רבי מאיר אומר מביא וקורא: ופליגי אי קנה קרקע שתחתיהן או לא נר"מ קנה ולת"ק מספקא לי'. מיהו בקנה ג' אילנות לכ"ע קנה קרקע ומביא וקורא:

יבש המעין: שהאילן חי ממנו:

מביא ואינו קורא: ודוקא ביבש או נקצץ קודם הפרשת הבכורים אבל באיפכ' הו"ל הבכורים נראו ונדחו וירקבו:

רבי יהודה אומר מביא וקורא: דעכ"פ הקרקע קיימת:

מביא ואינו קורא: דכתיב ושמחת' ורק עד חג זמן שמחה ומחנוכה ואילך אינו מביא כלל דכתיב תביא מארצך ומאז אין פירות מצויין בשדה:

משנה ז

מביא ואינו קורא: ודוקא אם בשעת לקיטת בכורי הראשון כבר הי' בדעתו למכור השדה דאל"כ הו"ל נראה ונדחה וירקבו בכורי הראשון:

והשני: ר"ל הלוקח:

מאותו המין: ר"ל ממין ומהשדה שהביא הראשון:

משנה ח

נבזזו: ר"ל נגזלו:

נמקו: נמסו ונרקבו:

והשניים אינם חייבים עליהם חומש: באכלן זר:

נטמאו בעזרה: ה"ה בנטמאו בהר הבית דמשם ואילך אינו חייב באחריותן:

נופץ: זורקן ונותן הסל לכהנים:

ואינו קורא: דכתב ושמחת ומדנטמאו ליכא שמחה:

משנה ט

אינו קורא: דכת' ראשית ולר' יהודה אצטריך דס"ל במ"ז מגיד וחוזר ומגיד קמ"ל הכא דהוא עצמו לא:

משנה י

מעבר הירדן: דשם היו גם הזיתי שמן טובים כך נ"ל. ואי"ל דמלות מעבר הירדן לא קאי אזיתי שמן רק מלתא באנפי נפשה היא דא"כ לא שייך למכללינ' בהדי אינך דחשיב במשנה שהן מצוה מהמובחר דהרי כולן מובחרים במינן:

משנה יא

הקונה שלשה אילנות בתוך של חברו: ולא פירש הלוקח אם קונה גם קרקעיתן עמם:

מביא וקורא: דבסתם קנה קרקע שתחתיהן וסביב להן ממקום הענפים ולהלאה כמלא אורה [ר"ל האדם המלקט] וסלו:

ר' מאיר אומר אפילו שנים: משנה חמורה תמוה דכבר במעי' לעיל מ"ו דלר"מ בשתים מביא וקורא [ועי' תוס' ב"ב דף פ"א א' ד"ה ממאי ועיין עוד רמב"ן שם] וגם מלתא דרבנן כבר שמעינן מהתם מדיוקא. ונ"ל דאי מהתם הו"א דלת"ק לאו לדיוקא דג' מביא וקורא קאתי רק לדיוקא דבקנה א' אינו מביא כלל כדקאמר באמת בתוספתא להכי צריך הכא לאשמועי' דיוקא דג' מביא וקורא וגם מלתא דר' מאיר אצטריך הכא דאי מהתם סד"א דר' מאיר ס"ל דגם בא' מביא וקורא כדעת ר"י [ב"ב דפ"א א'] והא דנקט ר"מ דבשתים מביא וקורא היינו רק מדנקטו רבנן שתים להכי נקט הכא במלתא דת"ק שלשה ועלה קאמר ר' מאיר אפילו שתים ומדלא אשמעי' רבותא טפי אפי' א' מביא וקורא ש"מ דלר"מ בא' אינו קורא. בא"י הנותן ליעף כח:

רבי יהודה אומר אף בעלי אריסות וחכורות מביאין וקורין: ודוקא בחכירי בתי אבות שכבר הוחזקה משפחה זו להיות אריסין בקרקע זו הו"ל כאילו יש לו קנין בגוף הקרקע אבל לעיל [במ"ב] מיירי באינן חכורין ואריסין מבתי אבות ובכה"ג לכ"ע אין מביאין:

בועז

הלכתא גבירתא