תורת העולה/חלק א/פרק טז
פרק ששה עשר
[עריכה]הנראה שהמנורה היא רומזת על התורה שבכתב שהיא המנורה הטהורה המאירה ביום ובלילה כמו שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו', ואבאר לך בדרך זה אם ירצה השם כל חלקיה ופרטיה. והנה צוה השם יתברך בהדלקת המנורה תוך המקדש שהיא דוגמת העולם בכללו כמו שנתבאר (לעיל פרק א), להורות כי עיקר סבת קיום מקדש הוא בהארת נרות המנורה ובאורה נראה אור. ובהיות כי התורה נתנה על ידי הנבואה, לכן סמכתי באור עניין המנורה לבאר עניין הכיור המורה על הנבואה, והנחתי באור מזבח הקטורת אחר באור המנורה, ואחריה סדרתי עניין השלחן הקשור עם המנורה זה בזה כמו שיתבאר כי עניינם קשור זה בזה והיו לאחדים בידינו, כי על מי הכיור נדלקו נרות המנורה ועל ידי נירותיה נערוך הלחם על השלחן ועל ידי שתיהן מקטירים קטורת כמו שיתבאר לך בעמדך על הביאור.
וקודם שארד לדבר בחלקי ופרטי המנורה - תחלה אומר שנמצא לרבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה שהסכימו לזה. וזה שאמרו במדרש והביאו בעל העקידה וזה לשונו: "מצאתי כתוב חומשי תורה נגד המנורה נאמרו. בראשית - שבעה תיבות נגד שבעה נרות. אלה שמות - אחד עשר תיבות נגד אחד עשר כפתורים. ויקרא - תשעה תיבות נגד תשעה פרחים. וידבר -שבעה עשר תיבות נגד גובהה של מנורה שהיא שבעה עשר טפחים ומשהו. ואף על פי שבמנחות (כח ב) חשיב שמונה עשר טפחים, כיון שהאחרון חסר לכך לא נכתבה תיבה נגדו. אלה הדברים - שנים ועשרים נגד שנים ועשרים גביעים", עד כאן לשונו.
עוד מצינו ז"ל מאמר פרק הקומץ (כט א) יתבאר לך ממנו כוונתינו. אמרו שם: "תניא אמר רבי יוסי בר חנינא ארון של אש ומנורה של אש ושולחן של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כדוגמתן שנאמר וראה ועשה בתבניתן אשר אתה מראה בהר. אלא מעתה דכתיב והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר הכי נמי הכא כמשפטו התם כתיב כתבניתו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גבריאל חגור כמין פסקייא היה והיה מראה למשה מעשה המנורה", עד כאן לשונו. ונראה מכוונתם כי שלשה כלים אלו תבניתם ירד באש והיא התורה הניתנה באש כמו שנאמר מימינו אש דת למו כי המנורה היא דוגמת התורה שבכתב, ושלחן דוגמת התורה שבעל פה, והארון נגד עשרת הדברות וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם. אמנם שאר הכלים נאמר בהן כמשפטו כי היו דוגמת חלקי עולם ששייך לומר בהן משפט והוא ההנהגה הטבעיות הנקרא בפי חכמים משפט כמו שפירש בעל העקידה באמרו בתחילה עלה במחשבה לברא את העולם במידת הדין כו'. וכן כתב הרלב"ג פרשת בראשית.
ואמרו (מנחות שם) שגבריאל היה לבוש פסקיא כו'. והוא כינויי לכח אלהי שהיה על משה שלמד התורה ונקט גבריאל כמורגל בפיהם כמו שאמרו אתא גבריאל כו'. וכמו שפירש הרשב"א בפירוש אגדותיו.
ועוד במדרש תנחומא פרשת בהעלותך (אות ה) וזה לשונו: "ויקריבו נשיאי ישראל כל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיא של לוי ומי היה זה אהרן שנאמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי. אמר הקדוש ברוך הוא אל תירא לחנוכת גדולה מזו אתה מוכן. הקרבנות - בזמן שבית המקדש קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם שנאמר (ח ב) אל מול פני המנורה יאירו כו'". והנה יש לתמוה אמדרש זה שהרי גם נרות המנורה אינן נוהגין רק בזמן שבית המקדש קיים, תו איך הביאו ראייה ממה שנאמר אל מול פני המנורה יאירו שנרות אלו נוהגין תמיד. ולכן נראה דרך זה שכתבתי כי המנורה שהיא התורה המאירה לעולם נוהגת לעולם ולכן נאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ובדרך הפשט היה לו לומר ששת הנרות ולא שבעת כי עכשיו שנאמר שבעת נרות יש להקשות לאיזה מול פני המנורה יאירו. וכבר תיקן רש"י ז"ל זה בפירוש לחומש (שם) בדרך הפשט לכן הביא במדרשם שעיקר המנורה היא אינה אלא לרמז על דבר אחר שנקרא מנורה ואז עולה כהוגן מה שנאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת נרות.
ובמסכת סנהדרין פרק זה בורר (כד א): " (זכריה ד יד) ויאמר אלה שני בני יצהר העומדים וגו' ושנים זתים עליה יצהר אמר רבי יצחק אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית. ושני זתים עליה אילו תלמידי חכמים שבבבל שמרירין זה לזה בהלכה כזית". הרי מבואר נגלה שאם השמן הדולק על המנורה הוא התלמיד חכם אבל המנורה עצמה היא התורה, כי המנורה הטהורה היא דמות התורה הנקרא אורה שנאמר ותורה אור.
ועל פי זה נראה לפרש כל חלקים ופרטיה, כי שבעה נרות המנורה הם נגד שבעה חלקי התורה כמו שנאמר חצבה עמודיה שבעה והם שבעה חכמות שכלולים בתורה, או כמ"ד פרק כל כתבי הקודש (שבת קטז א) רבי אומר שבעה ספרים הם ויהי בנסוע הוא ספר בפני עצמו וכן הוא בבראשית רבה פרשת תולדות (בראשית פס"ד ז). ואף החולק על דברי רבי וסובר שאין התורה נחלקת רק לחמשה חומשים מכל מקום לא יחלוק בזה שפרש ויהי בנסוע הוא חלק בפני עצמה {עד} שמשום מחלוקותן לא יפסיד עלינו הפירוש הזה.
והיה בכל צד נרות, בימין ובשמאל, על דרך אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. והיתה של זהב כמו שנאמר יקרה היא מפנינים, והיתה מקשה כולה חתיכה אחת כי אף שכלולה משבעה חלקים אינה אלא אחד והיתה מקשה כי התורה חתומה ניתנה (גיטין ס א) בלא פירוד. והיו הגביעים שנים ועשרים נגד שנים ועשרים אותיות, והיו הגביעים כמין כוסות כי התורה נקרא כוס ישועות וכוס של רויה ונאמר השם מנת כוסי והיא הגביע אשר ישתו בה האדונים הם האנשים הצדיקים והמשכילים, והיו אחד עשר כפתורים נגד אחד עשר עיקריה ושרשיה כמו שכתב בעל העיקרים פרק חמשה עשר מאמר ראשון וזה לשונו: נמצא לפי זו הדרך שעיקרים והשרשים הם אחד עשר, מציאות השם יתברך לארבע שרשים הנמשכים ממנה שהם האחדות ושאין גוף ולא כח בגוף ושאין לו התחלת בזמן ושהוא מסולק מן החסרונות, ותורה מן השמים ושרשיה הנתלים בה שהם ידיעת השם והנבואה ושליחת השליח, ושכר ועונש ושורש הנתלה בה שהוא ההשגחה עד כאן לשונו. ואף כי הרב אברבנאל בספרו ראש אמנה טען על מי ששם לתורה שרשים ועיקרים שהרי אנו צריכין להאמין בכל התורה אין לדבריו שורש ועיקר בזה כי כן מצינו ז"ל אמרם פרק אלו הן הלוקים (מכות כד א) בא דוד והעמידן על אחד עשר בא ישעיהו והעמידן על ששה כו' עד בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה. הנה אלו הנביאים הראשונים עשו כללים לתורה וכללו כל התורה במקצת המצות כמו חבקוק שהעמידן על אחת והוא האמונה שכולל מצות הרבה, ובדרך שאמרו ז"ל (שבת לא א)שהלל למד לההוא גר כל התורה על רגל אחד והוא מה דסני לך לחברך לא תעביד והוא כלל התורה ואידך פירושא הוא, וכן עשו האחרונים ז"ל בארו לנו עניין המונה והוא עניין אמינת העיקרים על אמיתתן ובזה יקרא מאמין ובכפירת אחד מהן נקרא כופר בעיקר כמו שכתב הרמב"ם פרק חלק (סנהדרין פירוש משניות), ולכן אין להשגיח כלל בזה בדברי האברבנאל ז"ל, והמנורה הטהורה תהיה תמיד נגד עינינו להאיר לנו עניין העקרים בדרך שנתבאר.
והנה היו הכפתורים של זהב עשויים בדמות תפוחים ממש כמו שאמרו (מנחות כח ב) כתפוחי הכרתיים כי הוא רמוז על החכמה כמו שאמר שלמה עליו השלום (משלי כה יא) תפוחי זהב במשכיות כסף ואמר בשיר השירים כתפוח בעצי היער כו'. והיו הפרחים תשעה נגד תשעה אמונות אמיתיות שראוי לכל בעל התורה להאמין בהן וכל הכופר באחד מהן נקרא מין. ובמסכת שבת פרק חבית (קמה ב) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה הרי שדברי תורה נמשלים לציצין ופרחים ואלו האמונות הם תשעה מלבד העקרים. והנה בעל העקרים מנאם בפרק שלשה ועשרים מאמר ראשון ששה מהן וזה לשון האמונות שראוי להאמינם כל בעל תורת משה שהן נמשכות לעיקרים שהנחנו אף על פי שאינן שרשים אליה הן ששה האחד מהן הוא חדוש יש מאין והשני הוא מדרגות נבואת משה רבינו עליו השלום שהיא למעלה מנבואות כל הנביאים. השלישי הוא שלא תנוסח תורת משה ולא תשתנה ולא תומר בזולת. והרביעי בשלמות האנושי יושג במצוה אחת ממצות התורה. החמישי היא אמונות תחיית המתים הוא ביאת המשיח. עד כאן לשונו. והאריך שם בנותנו טעם לכל אלו האמונות שראויין להאמין ואני ראיתי למנות עוד שלשה והם הבחירה והוא שרשות האדם נתונה לכל אדם. וכמו שאמרו (ברכות לג ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וכבר כתב הרמב"ם ספר המדע פרק חמישי מהלכות תשובה (ג) שעיקר זה הוא עיקר גדול והוא עמוד התורה והמצוה כמו שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'. וכן כתב בעל עיקרים פרק שלישי מאמר ראשון רק שבעל עיקרים לא רצה למנאו שאותן אמונת שכתב פרק כ"ג לפי שאותן אמונת הם דווקא למאמין בתורת אלקים אבל הבחירה הוא עיקר לכל הדתות כולן כמו שביאר בעל העיקרים פרק שלשה שם והשני הוא הקבלה שראוי שימשך האדם אחר קבלת האבות שכתב בעל העיקרים שהוא עיקר כולל לכל דתות אלהיות שלא יצויר מציאתן זולתה. וכבר האריך פרק תשעה עשר ופרק עשרים שם בעניין הקבלה אמו שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. דבר ידוע שזו הוא אמונה צריכה לתורה כי בלא זה יתבטל התורה בכלל ומה שלא מנאו בעל עיקרים הוא להיות אמונה כולל לכל הדתות האלהיות והוא לא מנה רק מה שהוא אמונת אמיתיות לתורת משה. והשלישי שראוי לעבוד להשם יתברך שמו ולא לזולתו כמו שמנאם הרמב"ם בעיקר א' ובעל עיקרים כתב פרק שלישי שאין ראוי למנותו בעיקר כי אף על פי שהוא ממצות התורה כמו שכתוב לא יהיה לך וגו' מכל מקום ואינו עיקר שתתלה בו התורה בכללה כי המאמין שהשם יתברך שמו אמת ותורתו אמת אלא שהוא מכניס אמצעי בינו ובין השם יתברך הנה הוא עובר על לא יהיה לך אבל אינו עיקר שתפול התורה בכללה ולמה ימנה אותה הרב ז"ל עיקר עד כאן לשונו. ולפי עניות דעתי אני רואה בזו דברי הרמב"ם כי על ידי שעושה אמצעי בינו להשם יתברך תפול התורה בכללה כי עמ' יט' למברג זהו הגורם כפירה אחר כך בהשם ולומר שאין שם אלא האמצעי לבד כמו שעל ידי זה נתערבב העבודה זה בעולם. כמו שכתב הרמב"ם בספר המדע בתחלת עבודה זרה (א א-ב) והוסיף בזה בספר המורה חלק ראשון פרק ששה ושלשים. והאריך שם בזה להראות שעל ידי אמונת האמצעיים נשתרבב עבודה זרה בעולם. ואף כי הרב אברבמאל האריך בספרו ראש אמנה פרק שנים עשר החזיק כדעת הרמב"ם להסיר מהן כל טוען וכתב שראוי למנות זה בעיקר על כן ראוי למנותו בכלל עיקרים ולכל הפחות באמונה אמיתית יותר משאר אמונות האמיתיות שמנאן בעל עיקרים ובין העל הוא ט' והם ט' פרחים המנורה. ולזה אמרו במדרש בראשית רבתי פרשת מקץ (פרשה צא יב) רבי טרפון כשהיה שומע דבר מתוקן אמר כפתור ופרח להיות כי המנורה וכפתוריה ופרחיה רמזו כולן על ענייני התורה ודבריה הראויים לשמוע והיה בין הכל במספר שנים וארבעים ואפשר שלזה רומז הכתוב ה' בם סיני בקדש. והיתה גבוה שמונה עשר טפחים להורות על מספר ח"י כי היא עץ החיים אשר בה תוסיף חיים על המחזיקין בה כמו שנאמר עץ חיים היא וגומר ועומדת על שלש רגלים הם שלשה עיקרים אשר תצוייר דת אל'קים זולתה והם מציאת השם יתברך ותורה מן השמים ושכר ועונש שהם העיקרים ויסודות התורה כמו שכתב בעל העיקרים פרק רביעי מאמר ראשון. וכתב החכם בעל העיקרים שפ פרק אחד עשר כי התורה הניחה בתחלה שלשה עקרים בדרך כל חכמה יונחו בתחלת הדברים ותחלות שעליהם תשוב החכמה ההיא והם שרשים לאמת כל הדברים שיבואו בה כן נכתבה פרשת בראשית שלשה עניינים חלוקים זה מזה יתבאר בכל אחד מהן עיקר מאלו העיקרים להורות כי הם שרשים ויסודות לתורת אלקים שעליהן תסוב היא וכל עניינים כי מבראשית עד אלה תולדות השמים הוא עניין אחד נכתב להורות על עיקר האחד שהוא מציאות השם יתברך כו' (עד) ומאלה תולדות השמים עד והאדם ידע את חוה הוא עניין אחר ונכתב להורות על עיקר השני שהוא מציאות הנבואה. והתורה מן השמים ועל זה תמצא כל הספור סובב על עיקר זו וכו'. (עד) ומן האדם ידע וכו'. (עד) זה ספר תולדות אדם הוא עניין אחר נכתב על עיקר השלישי שהוא מציאות השכר ועונש הפרטי כו'. והאריך שם החכם בזה לתת טעם וסבה איך נתבארו אלו השלשה עיקרים בתחלת התורה ולזה היתה כוונתה רגלי המנורה שעליהן המנורה עומדת כי התורה בכל סיפוריה נחלקת לשמונה עשר חלקים כאשר יתבאר בעזרת השם יתברך שמו. והרמז בזה כי היא הנותנת חיים למחזיקין בה ולכן בא מספר חלקיה במספר ח"י והם דוגמת גובהה של מנורה כמו שנתבאר.
והיה בגובה המנורה על שלשה הרגלים כמין תיבה רחבה והוא נקרא שדה של מנורה. להורות על מה שהיה אחר בריאות העולם בעניין קין והבל ויהי בהיותם בשדה שמתחיל לספר בהן התורה מיד קודם זה ספר תולדות האדם שנשלמו שלשה הרגלים שבהן המנורה עומדת. והיתה כדמות תיבה להורות על התיבה שעשה נח בימי המבול כי על ידי חטא קין נמחו הדורות במבול והוצרך נח לתיבה. והיה בגובה הרגלים עם הפרח שלשה טפחים כבר ביארנו שפרחים רומזים על אמונת אמתיות שנכללות בתורה שאחד מהן הוא חדוש העולם שהוא הפרח האחד. והוא מבראשית עד ספור המבול הוא חלק האחד. וחלק השני הוא ספור המבול. והחלק השלישי הוא עניין דור הפלגה. וידוע שכל זה מורה על חדוש העולם ואין נשתלשלו הדורות מאדם אחד נוצר מן האדמה ונפלגה הגוים לכל הארץ ללשוניהם לגוייהם אשר בלעדי סיפוריהם ההם אי אפשר להאמינה כאשר כתב באריכות החכם בספר המורה חלק שלישי פרק חמשים. על כן היה פרח זה בסוף שלשה טפחים כי בהן נשלם ענין הפרח. ואחר כך היה בגובה המנורה שני טפחים חלק להורות על שני סיפורים והם סיפורי האבות ועניין גלותן במצרים שהיה חלק כי באמת אף על פי שהיה ניכר בהן השגחת השם יתעלה מכל מקום נתבטל ברוב צרותן שהיה להן בגלות ובפרט יעקב אבינו עליו השלום עד שאמר נסתרה דרכי וגו'. וגלותן במצרים וכל המקומות והתלאות שפגע אותן בזה ואף כי כל ענייני האבות היה דרך נס נסתר ולא נשתנה על ידן שום דבר טבעי עד יהא נראה חוץ לקנה המנורה כמו שהיה בסיפורים הראשונים שכולן היה נסים נגלים נשתנים סדרי בראשית. להורות על מחדשן יתברך. ולזה היו באותן שלשה טפחים פרח יוצא חוץ לקנה מורה על הסיפורים ההם והפרח היוצא מתוכן. אמנם הסיפורים בענייני האבות היה בדרך נסתר כמו שכתב הרמב"ן פרשת וארא אל אברהם בפסוק ושמי השם לא נודעתי להם וגו' ועל כן היו טפחים חלק. ואחר כך היה טפח אחד בו גביע כפתור ופרח והוא רומז על חלק אחד מסיפורי התורה שהוא ספורי יציאתן ממצרים ומתן תורה וכל הספור ההוא עד סוף אותו הספור והנה בכל מנורה לא היה כזה שבטפח אחד יהיה גביע כפתור ופרח והטעם בכל זה משום שהחלק הזה שטפח זה מורה עליו הוא כמעט עיקר התורה שהכל יתבאר מתוכו כי על ידי יציאתן ממצרים וקבלת התורה והקמת המשכן נתגלה כמעט כל עיקרי התורה ואמונותיה ואותיותיה שהם הגביעים והכפתורים והפרחים ובתחלה אבאר שכל אלו הדברים הם ראוים להיות נחלקים בספור אחד כי תכלית אחד לכולן כי עיקר יציאתן ממצרים היה כדי לקבל התורה ושהשכינה תשרה בתוכם במשכן שיעשו וכמו שנאמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. הנה כי בתחלת שליחתו אמר לו השם יתברך שעיקר הכוונה עמ' יט:' למברג היתה שיקבלו התורה ואמר תעבדון מלשון עבודה לרמז לו על עבדות הקרבנות שיקימו המשכן ואמר על ההר הזה להורות על מדרשם ז"ל (ב”ר סח טז). והנה סלם זה סיני חושבני דדין כחושבני דדין וידוע כי המשכן והמקדש הוא הסולם אשר מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כמו שביארנו. והנה כל המפרשים נתקשו במקרא זה של וזה לך האות כאשר כתב רש"י בפירוש החומש פרשת שמות (ו יב) כי אין נותנין אות מן העתיד לבא על דבר ההוה להיות רק הדבר הוא בהפוך ליתן אות מן ההוה על העתיד. ואחר שבא לידנו נימא ביה מילתא בדרך הפשט וזה כי כבר דרשו ז"ל (ר בחיי שמות ג א בשם מדרש) וינהג הצאן אחר המדבר כו'. שהישוב ברח לפניו ונעשה מדבר עד שבא לחורב הוא הר סיני ובאמת שעל כרחינו צריכין לומר שעל ידי נס בא לחורב כי אין חורב במדין מקום שהיה משה עומד אז בעת ההיא ואחר שכן הוא נראה שלזה כיון השם יתעלה באמרו וזה לך האות וגו'. כי זה האות שבאות למקום רחוק עד שבאת' להר סיני הוא מורה שעתיד תקבלו התורה על ההר הזה וישראל הנמשלים לצאן כמו שכתוב שה פזורה ישראל תנהג למקום זה שאתה עומד עליה לעת עתה כמו שאירע לך עכשיו שהנהגתה הצאן אחד המדבר עד שבאתה לחורב והוא דוגמא נפלאה.
עוד אמר אני כי מקרא של וזה לך האות מוסב על אות הסנה וכן פירש רש"י בפירוש החומש (שמות ג יב) כי עניין הסנה היה מורה שיעבדו השם יתעלה על הר סיני שיש להם ביחד שם משותף וכל שכן לפי מה שכתב החכם אבן עזרא (שמות ג ב) כי נקרא הר סיני על שם הסנה הגדול כו'. גם כי כתב הנרבוני חלק ראשון פרק ששה וששים מספר המורה וזה לשונו דע כי הר סיני העידו עליו כי אבנים הנמצאים עליהם מצוייר עליהם הסנה ולכן נקרא ההר ההוא הר סיני על שם הסנה כמו שנגלה השם יתברך למשה בסנה ואחד מנכבדי ברצלוני מבני בו חסדאי הביא עמו מן האבנים ההם וראיתי בו הסנה מצוייר בהן בתכלית הציור והוא ציור אלקים עד כאן לשונו. ומעתה יבא המקרא וזה לך האות כפשוטו וכל זה ראייה אמיתית למה שאמר החכם הרב המורה שם בעניין הלוחות שהכתיבה בהן היתה טבעי' על ידי ציור ההם כמבוארם שם. ונראה שלזה כוונו ז"ל באמרם (אבות א א) משה קבל תורה מסיני ולא אמרו בסיני והמשכיל יבין.