תולדות תנאים ואמוראים/א/רב אויא
רב אויא
[עריכה]היה תלמידו דרב יוסף כברכות כח: רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף, למחר כי אתא בעא אביי לאנוחי דעתיה דר"י א"ל מ"ט לא אתא מר לפרקא א"ל דוה חלש לבאי וכו', ובשבת קמח. רב אויא הוה יתיב קמיה דרב יוסף שניה ליה ידיה (נשתנית ידו ממקומו ושבת היה) א"ל הכי מאי, אסור, והכי מאי, אסור, אדהכי איתפח ידיה א"ל מאי תיבעי לך.
ובכתובות נז. אתא לקמיה דרב יוסף, וביצה יג: אמר משמיה דרב יוסף, וכן נזכרו יחד שבת סג. א"ל אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי רב יוסף לרב אויא.
וכן רבה בר רב חנן היה חבירו כקידושין לט..
וכפי הנראה עלה לא"י והיה שם זמן קצר כדמצינו חולין ג. שאמר הוה קאמינא קמיה דר' אמי - אמר ר' אמי, וב"ק לה. א"ל רב אויא לר' אבהו, מזה אנו רואים שעלה לקיסרין בסוף ימי ר' אמי שיסד שם ישיבתו, אבל אח"כ ירד לבבל ואפשר שירד עם כל הנחותי. וזה שמצינו עירובין קכ. רב אויא איקלע לנהרדעא, ובשבת מו. רב אויא איקלע לבי רבה הוה מאיסן בי כרעיה בטינא אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא, בעי רבא לצעריה ושאל ממנו אך הוא השיב כהלכה, ואמר רנב"י בריך רחמנא דלא כסיפיה רבא.
(וחכמי זמננו מצאו מקום להתגדר ולומר ראו איך שת"ח כרב אויא לא היה לא ד"א וטינף פוריא דרבא עד שרבא הקפיד עליו, ומזה שרבא אהב נקיות, ובאמת לא יער הוה ולא דובים הוה למעיין שם, כי המעשה היה בשבת ורבא סובר שם שמותר לקנח בחרס אפילו בר"הר אבל רב אויא סובר שאסור, וכשבא לפני רבא במנעלים מטונפים הראה לו רבא מדין רבה ורב יוסף שאמרו שרגא דנפטא נמי שרי לטלטל, אך הוא השיב לו כראוי).
מקורותיו הפרטים מצינו ב"ב ק: שאשתו היתה אחות רמי בר פפא ומתה ועבד לה מעמד ומושב, ואמר רב יוסף שטעה בתרתי - ואביי אמר בהא נמי טעה - ורבא אמר בהא נמי טעה. ובכתובות נו: שנשא אחות רמי בר חמא (ואפשר שנשתבש במק"א) ואירכס כתובתה ובאו לרב יוסף איך לעשות.
מאמריו מצינו שבת כג., מגילה יז., ב"ב קמג., ובמנחות מג. רב אדא [בר אבא] קמיה דרבא משמיה דרב עוירא [וצ"ל אויא, דק"ס], וב"ב קמג. א"ל רב מרדכי לרב אשי מתיב רב אויא תיובתא, ומצינו רב אדא בריה דרב אויא ב"ק סב. רב הונא בר אויא ב"ב קמג., הונא מר בר אויא חולין מז., רב חלקיה בריה דרב אויא (בזמן רבא) ב"מ צו:, רב אחא בריה דרב אויא עירובין יא:.