שמונה פרקים לרמב"ם ז

<< · שמונה פרקים לרמב"ם · ז · >>

פרק שביעי - במחיצה וענינה

הרבה ימצא במדרשות ובאגדות, ויש מהן בגמרא: שיש מן הנביאים מי שיראה השם יתברך מאחרי מחיצות רבות, ומהם, מי שיראהו מאחרי מחיצות מועטות לפי קרבתם אל השם יתברך ולפי מעלתם בנבואה. עד שאמרו: משה רבנו, ע"ה, ראה השם יתברך מאחרי מחיצה אחת בהירה, כלומר: מזהירה. והוא אמרם: "הסתכל באספקלריא המאירה" (יבמות מט, ב). ו'אספקלריא' - שם המראה הנעשה מגוף המזהיר כשוהם וזכוכית, כמו שהתבאר בסוף כלים. והכונה בזה הענין מה שאומר לך, והוא שאנחנו בארנו בפרק השני: שהמעלות, מהן מעלות שכליות, ומהן מעלות המידות. וכן הפחיתיות, מהן פחיתיות שכליות: כסכלות ומעוט ההבנה, ודוחק התבונה: ומהן פחיתיות המידות: כרוב התאוה, והגאוה, הרוגז, והכעס, והעזות, ואהבת הממון והדומה להן, והן רבות מאד. וכבר זכרנו הסדר בידיעתן בפרק הרביעי. ואלו הפחיתיות כולן הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השם יתברך. מאמר הנביא מבאר זה: "כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם ובין אלהיכם" (ישעיה נט, ב). יואמר: שעונותינו - והן אלו "הרעות", כמו שזכרנו - הן המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתברך.

ודע, שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שיהיו לו כל המעלות השכליות, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן, והוא אמרם: "אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר" (שבת צב, א). ו'חכם' - הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק. ו'עשיר' הוא ממעלות המידות, ר"ל: ההסתפקות, מפני שהם קוראים המסתפק - עשיר. והוא אמרם בגדר העשיר: "איזהו עשיר ?- השמח בחלקו" (אבות ד, א), ר"ל: שיספיק לו במה שהימציא לו זמנו, ולא יכאב במה שלא הימציא לו. וכן 'גיבור' - הוא גם כן ממעלות המידות, ר"ל: שינהיג כוחותיו כפי הדעת והעצה, כמו שבארנו בפרק החמישי, והוא אמרו: "איזהו גיבור?- הכובש את יצרו" (שם).

ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל המעלות המידות, עד שלא תפחיתהו פחיתות - שהרי שלמה המלך ע"ה, העיד עליו הכתוב: "בגבעון נראה יי אל שלמה" (מלכים-א ג, ה), ומצינו לו פחיתות מידות, והיא רוב התאוה, בבאור בהרבות נשים, וזה מפעולות תכונת רוב התאוה. ואמר מבואר: "הלא על אלה חטא שלמה" (נחמיה יג, כו). וכן דוד המלך ע"ה, נביא אמר: "לי דיבר צור ישראל" (שמואל-ב כג, ג) ומצאנו אותו: בעל אכזריות. אע"פ שלא שימש בה כי אם בעובדי גילולים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל; אבל בבאור ב-'דברי הימים', שהשם יתברך לא הירשהו לבנות בית המקדש, ולא היה ראוי בעיניו לזה לרוב מה שהרג, אמר: "אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני" (דברי הימים-א כב, ח). ומצאנו באליהו, זכור לטוב, מידת הרגזנות. ואע"פ ששימש בה בכופרים ועליהם היה כועס, אבל אמרו החכמים: שהשם יתברך לקחו ואמר לו, שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן, מי שיש לו קנאה כמו שיש לו - כי ימיתם. וכן מצינו בשמואל שפחד משאול; וביעקב שפחד מפגישת עשו. אלו המידות וכיוצא בהן - הן מחיצות בין השם יתברך עם הנביאים ע"ה. ומי שיש לו שתי מידות או שלוש מהן בלתי ממוצעות - כמו שבארנו בפרק רביעי - נאמר בו: שראה השם יתברך מאחר שתי מחיצות, או שלוש.

ולא תרחיק היות חסרון קצת המידות ממעט ממדרגת הנבואה - שאנחנו מצינו קצת פחיתות המידות ימנעו הנבואה לגמרי, ככעס. אמרו: "כל הכועס, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו" (פסחים סו, ב). והביאו ראיה מאלישע שנסתלקה ממנו הנבואה כשכעס - עד שהסיר כעסו, והוא אמרו: "ועתה קחו לי מנגן" (מלכים-ב ג, טו).

ובעבור האנחה והדאגה של יעקב אבינו ע"ה, כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו. אמר: "ותחי רוח יעקב אביהם" (בראשית מה, כז) ואמר המתרגם: "ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון". ולשון החכמים: "אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה" (שבת ל, ב).

וכאשר ידע משה רבנו ע"ה, שלא נשארה לו מחיצה שלא הסיר אותה, וכי נשלמו בו מעלות המידות כולן והמעלות השכליות כולן - ביקש להשיג מהות השם יתברך על אמיתת מציאותו - אחר שלא נשאר לו מונע - ואמר: "הראני נא את כבודך" (שמות לג, יח). הנה לא נשארה לו בינו ובין השגת הקדוש ברוך הוא על אמיתת מציאותו אלא מחיצה אחת בהירה - והוא השכל האנושי שאינו נבדל. וגמל אליו יתברך חסד בתת לו מן ההשגה -אחת ששאלה- יותר ממה שהיה אצלו קודם שאלתו, והודיעו:שתכלית ההיא אי אפשר לו, מפני שהוא בעל גשם. וכינה אמיתת ההשגה ב"ראית פנים" - כי האדם כשיראה פני חברו, תהיה אז בנפשו חקוקה צורתו עד שלא יתערב לו עם זולתו, אפילו בשעה שאינו רואה אותו. אבל כשיראה אחוריו אע"פ שהוא מכירו בראיה ההיא פעמים יסופק עליו ויתערב לו עם זולתו. כן השגתו יתברך על האמת - היא: ידיעת השם יתברך מאמיתת מציאותו מה שלא ישתתף במציאות ההיא זולתו מן הנמצאות; עד שימצא בנפשו מציאותו חזקה ונבדלת על מה שמצא בנפשו ממציאות שאר הנמצאות. ואי אפשר לאדם להשיג זה השיעור מן ההשגה אלא שהוא, ע"ה, השיג למטה מזה מעט. והוא אשר כינה ואמר: "וראית את אחורי" (שמות לג, כג). ואני עתיד להשלים זה הענין בספר הנבואה.

וכאשר ידעו חכמים, ז"ל, ששני המינים האלו מן הפחיתיות, ר"ל: השכליות והמידות, הם אשר יבדילו בין השם יתברך ובין האדם, ובהן הוא יתרון מעלות הנביאים, אמרו על קצתם במה שראו מחכמתם ומידותיהם: ראויים הם שתשרה שכינה עליהם כמשה רבנו, עליו השלום (סוכה כח, א). ולא יעלם ממך ענין הדימיון - שהם דימו אותם בו, לא שהישוום אליו חלילה. וכן אמרו על אחרים: כיהושוע בן-נון, ועל הצד אשר זכרנו. וזה ענין אשר כונו לבאר בזה הפרק.