שולחן ערוך יורה דעה רלט טז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רלט · טז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
כיון שנדרי שגגות מותרים אם נשבע שלא אוכל ככר זו אם פלוני אמר דבר זה ונמצא שאמרו מותר בככר וכן אם תלה ככר באחר שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ושכח ואכלה לא חלה עליו השבועה ויכול לאכול של תנאי תחילה ולא חיישינן שישכח ויאכל האיסור אחר כך אבל של איסור אסור לאכול שמא ישכח ויאכל של תנאי ואם אכל של תנאי תחלה בשוגג מותר בשניה ואם אכלה במזיד חייב על השניה:
מפרשים
(לג) אם נשבע שלא אוכל כו'. כתב הדרישה סי"ג ק"ק דאם כן היאך מצינו שבועת ביטוי דהא כתב הטור (והמחבר) לעיל ר"ס רל"ו דבין נשבע על דבר שעבר או להבא חייב קרבן ויש לומר דודאי אם נשבע על דבר שזה כן והוא לא בודאי חייב קרבן שהרי נשבע לשקר כגון שאמר שבועה שאכלתי היום והוא לא אכל אף על גב ששכח מכל מקום הרי הוא שוגג וחייב קרבן אבל כאן לא נשבע על דבר שהוא כן אלא נשבע על תנאי אם אמר פלוני דבר זה ונמצא שאמרו הרי זה שגגה ומותר לאכלו שאין השבועה חלה כלל כיון שעל תנאי כן נשבע וכן בתולה ככר זה בחבירו עכ"ל ותימה דאשתמיטתיה ש"ס ערוך שהוא להדיא נגד דבריו דגרסינן בפרק שבועות שתים (דף כ"ו ריש ע"ב) בעא מיניה רבא מרב נחמן איזה שגגת שבועת ביטוי לשעבר אי דידע מזיד הוא אי דלא ידע אונס הוא אמר ליה באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבים עליה קרבן או לאו וכ"כ הרמב"ם פרק ג' מה"ש כיצד שבועות שגגות כגון שנשבע שלא אכל ונזכר שאכל כו' אם כן איזה שבועות שגגות ביטוי שחייבים עליה קרבן לשעבר כגון שנשבע שלא אכל והוא יודע שאכל וששבועה שקר זו שנשבע אסורה אבל לא ידע שחייבים עליה קרבן זו היא השגגה שחייבין עליה קרבן בשבועות ביטוי לשעבר עד כאן ומכל מקום נראה לענין איסור בתלה בתנאי ולא הוי שבועות שגגות אלא כשבשעת השבועה היה ברור לו שכדבריו כן הוא כגון כשנשבע שלא אוכל ככר זה אם אמר פלוני דבר זה היה ברור בדעתו שלא אמרו וכן משמע בש"ס גבי את לבך אנסך אבל אם לא היה ברור לו אלא שהיה מסתפק בדבר או שאינו יודע כלל הן או לאו ונשבע אם אמר פלוני דבר זה לא אוכל ככר זה אין זה שבועות שגגות ואסור בככר ודוק:
(לד) ולא חיישינן שישכח כו'. דבאיסורא מזדהר אינש אבל בתנאי לא מזדהר כדלעיל ס"ס רי"ג ור"כ ועיין שם:
(לה) אבל של איסור אסור כו'. ואם אכל האיסור תחלה אפילו בשוגג אסור לאכול אחר כך אחר התנאי כן כתב העט"ז ועיין בס"ק כ':
(יז) מותר: וכתב הש"ך ונראה לענין איסור בתלה בתנאי לא הוי שבועת שגגתו אלא אם בשעת השבועה היה ברור לו שכדבריו כן הוא כגון כשנשבע שלא אוכל ככר זה אם אמר פלוני דבר זה היה ברור בדעתו שלא אמרו וכן משמע בש"ס גבי את לבך אנסך אבל אם לא היה ברור לו אלא שהיה מסתפק בדבר או שאינו יודע כלל הן או לאו ונשבע אם אמר פלוני דבר זה לא אוכל ככר זה אין זה שבועת שגגות ואסור בככר עכ"ל.
(יח) תנאי: דבאיסורא מזדהר איניש אבל בתנאי לא מזדהר כדלעיל סוף סימן רי"ג ור"כ וע"ש ש"ך.
(יט) בשוגנ: ואם אכל האיסור תחלה אפי' בשוגג אסור לאכול אח"כ את התנאי כ"כ הלבוש.