הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן רלט
סימן רלט
[עריכה](סימן רל"ט סעיף ב' בהג"ה) ובעי התרה. בד"מ כתב דמלשון המרדכי משמע דת"כ מחשב כשבועה ממש אם נתנה דרך שבועה דלא כמהרי"ו שכתב בסי' קל"ז אי לא דמסתפינא אמינא דלא החמירו בת"כ אלא כשנתן לאדם לעשות דבר לאותו אדם עצמו אבל אם ראובן נתן ת"כ לשמעון לעשות דבר ללוי אין להחמיר כולי האי וסברא גדולה היא הואיל והטעם משום כריתות ברית עכ"ל וע' בקצות החשן (סי' קפ"ז ססקכ"ט) דמחלק דת"כ לשעבר לא הוי כמו שבועה עי"ש ואם אמר תחלה אני נותן ת"כ י"ל דהוי ענין שבועה וע' ת' שבות יעקב (ח"ג סי' קכ"ב) ועי' בת' שי למורא בסוף הספר בחידושים לטור ח"מ (סי' קכ"ט ס"ה) ד"ה כתב מהריק"א וע' בש"ך ח"מ (סי' ר"ז סקכ"ז) וע' בת' תשב"ץ ח"א (סצ"ד) ובח"ב (סי' קמ"א):
(ש"ע ס"ו) שהוא מדרש חכמים. וכן בנשבע שלא ללמוד דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ושאר חיוב הלימוד אינו מפורש בקרא. ר"ן (פ"ק דנדרים דף ח'):
(ש"ך ס"ק כ') ומהרש"ל והב"ח פסקו. ובספר בני יעקב על העיטור בסוף הספר בשו"ת (סי' א'):
(שם ס"ז) אי ניחא ליה לחלוץ. ע' ת' מהר"י בי רב (סי' י"ב):
(סעיף ח' בהג"ה) ונשבע לה שלא ישא. ומותר לארס דלשון שלא ישא היינו נשואין ממש ולא ארוסין. ת' מהרשד"ם (חיו"ד סי' צ"א):
(שם בהג"ה) שלא ישא אשה אחרת. אף אם אח"כ אמרה שנותנת לו רשות לישא אחרת י"ל דיכולה למהדר ביה ולא נפטר משבועה זו באמירה דידה ת' רשד"ם (חאה"ע סי' צ"א) ואם היא מורדת והוא רוצה לישא אחרת עליה בטענה דאדעתא דהכי לא נשבע ע' בת' מהריב"ל (ח"ב סימן כ"ב) ובת' רשד"ם (חיו"ד סי' ק"מ) ובת' פני משה (ח"א סי' נ"ה וח"ג סימן י"ט):
(שם) ב"י וכו' ורשב"ץ. ברשב"ץ (ח"א סי' צ"ג) מבואר דס"ל דאין השבועה חלה בזה אלא דהריב"ש חולק עליו. אח"כ ראיתי בב"י (סימן רל"ב) שכתב עלה דהרשב"ץ הנ"ל דעת הריב"ש הנ"ל וכ' עלה דנראה כן לדינא וגם להרשב"ץ עצמו מצאתי כן בת' אחרת:
(ש"ך ס"ק כ"ח) מיהו המקבל עליו נזירות שמשון. ע' בת' חו"י (סימן ס"ו דס"ג ע"ב):
(ש"ך ס"ק כ"ט) וכתב בת' מהר"ם מינ"ץ. (סי' ע"ג):
(בש"ע סעיף ט"ז) אם אוכל זו ושכח. אפשר דוקא בכה"ג דתולה נדרו בדבר שהוא בקום ועשה אבל בתולה בדבר שהוא בשב וא"ת כגון שאמר אם לא אוכל זו לא אוכל זו ונאנס ולא אכל להתנאי חלה השבועה מהרי"ט בת' (ח"א סי' א'):