שולחן ערוך יורה דעה רכח מה
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רכח · מה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
המנדה עצמו בעולם הבא אם יעשה כך יש מי שאומר שיש לו התרה ויש מי שאומר שאין לו התרה לכן יש ליזהר מלנדות עצמו בעולם הבא על שום דבר:
- הגה: ואם כבר נדר כך אין להתירו אלא במקום מצוה כדין נדר שהודר על דעת רבים (מהר"ם מפדואה סי' י'). וכן נדר שנדר בשעת צרה אין להתיר אלא לצורך מצוה או לצורך גדול כמו נדר על דעת רבים (ב"ז סימן רע"ז ותשובת מהרי"ל סי' רי"ג) ומיהו אם התירו בדיעבד מותר (ד"ע) כמו שנתבאר בנדר שעל דעת רבים:
מפרשים
(קה) יש מי כו'. ע"ל סימן של"ד סל"ב:
(קו) שנדר בשעת צרה כו'. ואם נדר להתענות ומבטל מלימודו מותר להתיר אותו נדר כי ת"ת כנגד כולם ואסור להתענות ולגרום הביטול וגם לשחוט ולבדוק ולהורות יכול להתיר כי בכולם יש מצוה אם אינו מצוי אחר כ"כ הב"ח סכ"ד בשם תשובת הרא"ש בקובץ ונראה דה"ה אם נדר על דעת רבים יכולים להתיר כיון דמיחשב דבר מצוה מיהו מי שהתעני' אינו מזיק לו להתבטל פשיטא שאינו יכול להתיר וכ"כ בבדק הבית בשם תשובת הרשב"א ה"נ מצוה שהכל מסכימים בה היא שאין המסגף יכול לעמוד על התורה ועל הסברא והכל לפי טבעו יש אוכלים פת במלח ומתענגים ויש מעונים כשאינם יושבים על סיר הבשר וכל א' יעשה לפי מה שימצא בטבעו ע"כ וע"ל ס"ק צ"ה:
(קז) או לצורך גדול כו'. כשיש אונס או שיראה לחכמי העיר שלא יכול להתקיים בנדר כן הוא בתשובת ב"ז שם וכ"כ הרב בתשוב' ס"ס ק"ג דנדר שנדר בעת צרה שאין לו היתר דהוי כנדר ע"ד המקום ולצורך מצוה או שלא יבא לידי מכשול דעתי מסכמת להתיר ע"כ אבל בלאו הכי אין להתיר כמו שנתבאר לעיל סכ"א בנדר שעל דעת רבים:
(קח) ומיהו אם התירו כו'. לשיטתו אזיל לעיל סכ"א אבל כבר נתבאר שם ס"ק ט"ז בעד"ר שאין לו התרה אפילו בדיעבד ואם כן ה"ה הכא ומ"ש הרב הכא בסתם דבנדר בשעת צרה בדיעבד מותר ולעיל סכ"א בנדר שעד"ר כ' דאין לסמוך ע"ז כי אם בשעת הדחק ויש צורך בדבר היינו משום שכתב בד"מ על התשובת ב"ז וז"ל וע"ל ר"ס זה כתבתי דמשמע מתשובת הרמב"ן סימן רכ"ג דבנדר בשעת צרה יש לו התרה ולכן נראה דבדיעבד מותר עכ"ל ור"ל מ"ש לעיל וז"ל כתוב בתשובת הרמב"ן סימן רנ"ד על מי שהיה חולה ונדר שלא יאכל גבינה מפני שהיא רעה לחליו ועכשיו מתחרט אין לו היתר בחרטה לפי שאין פותחים בחרטה אלא אם היא חרטה דמעיקרא וזהו ודאי בשעה שנדר הוצרך לאסור הגבינה עליו מפני שהיא רעה לו אלא שעכשיו מתאוה לה ורצה להתירה ולפיכך אין לו התרה אלא בפתחים אחרים עכ"ל ואיכא למידק טעמא דהגבינה היה רעה לו הא לאו הכי היה מתירו על ידי חרטה ואפילו בנדר גבינה עליו כתב דיש להתירו על ידי פתח (כלומר ועוד דמכל מקום התירו על ידי פתח ונדר בעת צרה פשיטא דאינו ניתר אפילו על ידי פתחים) משמע דיש היתר לנדר בעת צרה דהא נדר זה בעת צרה היה שהרי נדר בחליו אמנם סוגיא דעלמא אזלא שלא להתירו אם לא לדבר מצוה כמ"ש לקמן ס"ס זה עכ"ל ד"מ אבל בעיני יפלא מה ענין הך דתשו' הרמב"ן סי' רנ"ג לנדר בעת צרה דנדר שבעת צרה היינו כמ"ש בתשובת ב"ז סי' רס"ו דומיא דוידר יעקב נדר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה וגו' והאבן הזאת וגו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך או כמ"ש בתשובת מהר"ם פאדווא"ה סי' ע"ב באחד שנדר בעת צרה שאם יצא מבית האסורין ילך לא"י וכן בתשובת מהר"ם מ"ץ ושאר אחרונים באחד שנדר בעת צרה לילך לא"י או להתענות או כמ"ש הב"ח בשם קובץ בשם מהרי"ק באחד שהיה בסכנה גדולה בים אז נדר לה' שאם יצילו מצרה יעלה לירושלים כו' משא"כ בנדר בחליו שלא לאכול גבינה מפני שרעה לו וכן משמע מהטעם שכתוב בתשו' ב"ז שם דנדר בעת צרה אין לו התרה משום דהנודר על דעת חבירו שעשה לו טובה אינו יכול להתיר בלא דעתו (וכדלעיל סעיף כ') ק"ו לגבוה שענהו בעת צרה דאין לך עשה לו טובה יותר מזה ומאן לימא לן דהקב"ה מסכים באותה התרה וזה לא שייך בנדר מגבינה בחליו דלעיל הלכך נראה דבגבינה דלעיל וכה"ג יכול להתיר אפילו לכתחלה אבל בנדר בעת צרה אפילו בדיעבד אינו מותר כן נ"ל (מיהו בתשובת ר"מ מינץ כתב דנדר בעת צרה יש לו התרה והוכיח כן מהאגודה פ"ד דנדרים ומשאר פוסקים ע"ש שהאריך):
(עד) מצוה: ואם נדר להתענות ומבטל מלימודו מותר להתיר אותו נדר כי ת"ת כנגד כולם כ"כ הב"ח ומיהו מי שאינו מזיק לו התענית להתבטל פשיטא שאינו יכול להתירו. ש"ך.
(עה) בדיעבד: כ' הש"ך דרמ"א אזיל לשיטתו דס"ל בסכ"א בעד"ר דמותר בדיעבד אבל כבר בארתי שם שאין לו היתר אפי' בדיעבד וא"כ ה"ה הכא והאי נדר בעת צרה היינו דומיא דוידר יעקב נדר אם יהיה אלהים עמדי וגו' אבל הנודר בחליו שלא לאכול גבינה מפני שהיא מזקת לחליו ועכשיו מתחרט לא מקרי נודר בעת צרה ויכול להתירו אפי' לכתחילה עכ"ל.