הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן רכח

סימן רכח

(סימן רכ"ח סעיף ג') ובקרובים. נלע"ד דאשה לא דדוקא קרובים דאין הפסול בגופו דראוי לדון למי שאינו קרובו וכן בלילה הלילה גורם וליכא פסול בגברא וכן קטן נלענ"ד דלדעת תוספות (נדה ד' כ') דנדאה דדעתם דגם קטן פסול לדון מכח כללא דמתני' דכל הכשר לדון וזה דעה א' בטור חוה"מ (ס"ז) ואף לדעת הטור וש"ע שם דקטן בן י"ג שלא הביא ב"ש כשר לדון מ"מ נלע"ד דהיינו שלא בדקו על שערות דמדינא אמרינן חזקה שהביא ורק חכמים החמירו במילי דאורייתא בחליצה וכמדומה להצריך בדיקה וה"ה בדיני ממונות לא החמירו ואוקמי אדינא אבל בבדקו ולא הביא ב"ש נראה דפסול לדון דהא פסקי' שם דאשה פסולה לדון וכתב הב"י דילפינן כן מעדות וכיון דילפינן דין מעדות ה"נ לענין קטן ובאמת מדברי הגמ' שכתב טעם דקודם י"ג פסול לדון מטעם דלא מחזי בו כלל גדלות ולא נקט הטעם דאז ודאי הוי קטן משמע דס"ל דאף אם בדקו ולא הביא שערות כשר אבל לענ"ד קשה מ"ש מעדות אח"כ מצאתי בתומים שכ"כ ושם הוסיף לומר דכוונת הירושלמי ביש ב' דיינים מבלעדו דמדאורייתא חד כשר בדיני ממונות ולגבי דרבנן מניח אחזקה שהביא כ"ש אלא דהטור כתב דאפילו בתורת יחיד מומחה יכול לדון אבל עכ"פ זהו אפשר דכוונת הטור בא"י שהביא ב"ש וזהו אפשר רק דבדיני ממונות הקילו אבל לענין נדרים וכן בחליצה צדיך בדיקה ובתשו' כתבתי דאם אינו צריך לפרט נדרו רק בפני א' והוא בן י"ג ולא בדקו על שערות דיכול לצרפו עם ג' מבלעדו דלענין צריך לפרט דהוי רק מדרבנן אמרינן חזקה שהביא ודוק:

(שם ש"ך סק"ט) ועכשיו נהגו שהמתירין. במהריק"ש כתב הנשאל צריך שיהיה עומד ובדיעבד אפילו יושב הרדב"ז (סי' תשכ"ו):

(שם ס"ק י"א) דהוי כדיעבד. ונ"ל ראיה ברורה לזה מסוגיא המפורשת בנדרים (צ' ע"א) ההוא גברא דאתסר הנייתא דעלמא עליו אי נסיב איתתא וכו' ושרקי' טינא ואתיה לקמיה דר"ח והא כיון דמיתסר הנאת עלמא עליו האיך יכול למתשל עלה אע"כ דבכה"ג כיון דהניית כל ישראל אסור עליו כדיעבד דמי כנלע"ד בעזה"י:

(שם סעיף ז') ואפי' פתח שמגוף הנדר וכן באוסר על עצמו בתנאי באם יעבור עבירה פלונית ובא ואמר עברתי עבירה פלונית ומתחרט ואומרים לו אלו ידעת דעברת על נדרך מי נדרת ואע"פ שיש לחלק קצת בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו אף זה בתרלה בד"א דיצרו תקפו ומש"ה מקרי ג"כ נולד המצוי ב"י בשם הרמב"ן:

(שם) פתח וגם חרטה בת' מהר"ר בצלאל אשכנזי (סט"ו) כתב דבנדרי הקדש לכ"ע צריך פתח וחרטה:

(שם סעיף י"ב) דשכיח טובא. ואם נדר לצום לזמן ואח"כ נחלש ונעשה חולה אין פותחים דאלו ידע שיחלש מחמת התענית לא היה נודר דאינו רגיל דשכיח תשו' רדב"ז (סי' רצ"א):

(שם בהג"ה) וכן מיתה לא שכיחא ע' בס' שער המלך (פ"ד מהל' סוכה) ובת' הראנ"ח (ח"ב סס"ג):

(שם סעיף ט"ו) של דבר איסור רי"ו בחלק אדם (נתיב י"ד ח"ה) כתב נשבע שלא יעשה כך מטעם שהיה סבור שהוא איסור גדול ואח"כ נודע לו שאין בו איסור כ"כ לא חלה השבועה כלל כי היתה בטעות עכ"ל:

(שם בהג"ה) וכן מי שנדר שלא לשחוק בגוף הדין איתא דנשבע עד"ר:

(שם סעיף ט"ז) ואינו עושה שליח אבל הבעל נעשח שליח לאשתו לשאול על נדרה דאשתו כגופו כדאיתא לקמן (סי' רל"ד סעיף נ"ו):

(שם סעיף י"ז) עד שיכנס אייר ואם יכול להתיר בה"ש של כניסת אייר י"ל דתליא אם ספק דאורייתא מה"ת לחומרא הוי חל הנדר כיון דמה"ת אסור לאכול בה"ש אבל להסוברים ספק דאורייתא מה"ת לקולא לא מקרי חל הנדר כך יש ללמוד מדברי הר"ן בת' (סי' נ') ע"ש ואני מסופק אם מתירים תכ"ד קודם חלות הנדר וע' לקמן (סימן רל"ד סעיף ל"א ל"ב ל"ג) ולכאורה ראיה לזה מדברי תשובת הר"ן (סכ"ז) עיין שם דקשה ליה איך משכחת התרה הא כל כמה דלא קידשה לא חל הנדר אע"כ דמתירין לה רגע א' קודם שתקבל הכסף לקדושין ומ"מ יש לדחות דכיון שנדרה כל כסף שינתן לה בתורת קדושין י"ל דכל שנותנים לה בתורת קדושין אף אם לא נתפסין הקדושין אסורים בהנאה א"כ י"ל דמקדשה בכסף ובאמת עדיין לא חלו הקדושין כיון דהכסף אסור לה אח"כ מתירים הנדר דאז חל הנדר כיון דנתן לה בתורת קדושין ואחר ההיתר מתקדשת בזה באמת וצ"ע לדינא:

(שם ש"ך ס"ק מ') וע"ש וצ"ע י"א דאם החזיר לו המשביע ממון שהיה גזול בידו לא מקרי עשה לו טובה כיון דגזול היה אתו ואין נ"ל וראיה מענין צדקיהו עם נ"נ עכ"ל מהריק"ש ודיעה א' הוא דעת רשב"ץ הובא בב"י וסיים ול"ד לשבועת צדקיהו שהיה יכול להרגו בדין אם היה חושש שיגלה סודו עכ"ל:

(שם סעיף כ' בהג"ה) אע"פ שאין מתירים לו לכתחילה. ע' תשו' שבות יעקב (ח"ב סי' פ'):

(ש"ע סעיף כ') שאין הנאה שוב למשביע בדבר ולפ"ז במשביע לחבירו לעשות לו איסור דרבנן להסוברים דשבועה חלה על איסור דרבנן ובעי התרה כיון דאף אם לא יתירו לו מ"מ אסור לו לקיים שבועתו ולעבור איסור דרבנן בקום ועשה (וע' בש"ך לקמן סרל"ח סק"ך) א"כ שוב אין הנאה למשביע בזה ומתירים לו (מ"ל פ"ד ה"ב ממלוה):

(סעיף כ"א בהג"ה) ד' שנשבעו יחד מעשות דבר א' ע' ת' מהריב"ל ה"א (כלל ה' סס"י ל"ג וסי' ל"ה) ובח"ג (ספ"ח) ובת' מהר"ש לבית לוי (חיו"ד סי"א):

(ש"ך ס"ק נ"ח) על דעת הקהל כולו גדולים וקטנים וכיון שהזכיר לדעת כל הקהל למה הוצרך לומר גדולים וקטנים ודאי כוונתו היה להחמיר על עצמו שלא יהא שום מוחה כן הוא בריב"ש וע' בת' מהר"י בי רב (ס"ג) מבואר דבאומר סתם ע"ד כל הקהל אם הרוב מסכימים להתיר מתירים אף שהמיעוט מוחה וע' בת' מהר"י לבית לוי (סכ"ד) דאם יש הסכמה בעיר שהממונים וז' טובי עיר הם דנים כל הקהל לכל דבר ומה שיעשו רצוי ומקובל לכל הקהל ה"נ בנדר ע"ד הקהל הממונים וז' טובי העיר יכולים להתיר ע"ש:

(שם סעיף כ"ב בהג"ה) או נדר ע"ד המקום. ע' תשו' רש"ך (ח"א סקפ"ט) ובת' תשב"ץ (ח"ב סימן נ"ג):

(שם ש"ך ס"ק ע"ה) דא"צ להתיר בפניהם. ולענ"ד אין זה ראיה די"ל דלכתחלה בעי בפניהם או בידיעה רק בדיעבד מותר וע' בש"ך (ס"ק ס"ט):

(שם סעיף כ"ה) נדרים וחרמים בדין ספק חרם. ע' ת' הרשב"א (סי' תקצ"א) ומהריב"ל (ח"א ס"י) ומהר"ם טראני (ח"א סי' רכ"ז) ורשד"ם חלק א"ח (סכ"ח) וחיו"ד (סי' פ"ב ופ"ז וקל"ט) ובחלק ח"מ (סי' צ"ט ורכ"ז ורל"ט ורמ"ד ורמ"ז וש"ע) ומשפטי שמואל (סי' ס"ה צ"ח וק"א) ומהרש"ך (ח"א סקי"ב וח"ב ספ"ט וח"ג סמ"ה וק"ה) והראנ"ח (סכ"ה מ"ט פ"א) ומהר"י אדריבי (סנ"ט ע"ה) ומהר"מ פאדאווא (סי' ע"א) וע' תשו' שני המאורות הגדולים (ס"ד) ות' הר"ם אלשיך (סע"ה) ובת' הראנ"ח (ח"ב סנ"ה נ"ו נ"ז):

(שם) ושאינו אלא כעין גזירה. ע' תשו' מהרי"ט (ח"א סס"ז) שהאריך בזה ועשה מחלוקת בין הרמב"ן ובין הרא"ש בעיקר טעם דחרמי צבור ל"צ התרה וכן האריך בזה בת' מהריב"ל (ח"ב סע"ב) וע' תשו' הר"ם אלשיך (סע"ה) אין שבועה חלה על חרם ת' תמים דעים (סרי"ג) רשד"ם (חיו"ד סכ"ז) משפטי שמואל (סס"ט) מהר"י אדריבי (ס"ט) אבל דעת הר"ם מטראני (ח"א סצ"ה) דשבועה חלה על חרם:

(שם סעיף כ"ז בהג"ה) להתיר קצתו. ע' מה שתמה בזה בת' שער אפרים (סי' ס"ג):

(שם סעיף כ"ח) גדר לרבים. היינו לדבר מצוה שלא תתבטל וכן נדר שלא יתירו דבר איסור אבל הסכמה לעשות דבר מצוה מחדש דינו כנדר דבר לצדקה דיש לו התרה כדלקמן (סעיף מ"ב) ולקמן (סי' רנ"ח ס"ו):

(שם ש"ך ס"ק צ"ב) דאע"פ שקדמה. ע' תשו' הראנ"ח (סי' צ"ח):

(שם סעיף ל"ד) כיון שהם מיעוט. וכ' הריק"ש ואין רוב אלא מתוך הכל ואם נועדו הרוב יחד והסכימו בדבר א' יכולים המיעוט לבטלו אח"כ ואפילו ירצה לחזור לעמוד יחד רשד"ם (ספ"ב) בשם מהרי"ל ע' הרא"ם (סי' י"ד נ"ז) ורשד"ם (סי' קי"ז) אם ההסכמה על עסקי ממון הולכים אחר רוב ממון ע' מהר"ל (ס"מ) רוב הקהלות כופין לקהל א' בהסכמתם הריב"ל (ח"ב סי' ע"ג) וע' בארוכה בת' מהר"ם אלשיך (סי' נ"ט):

(שם ש"ך ס"ק צ"ו) סותרים זא"ז. ע' בת' מהר"י לבית לוי (סי' כ"ד):

(שם סעיף ל"ו) לעלות לא"י. ע' מהרי"ט (ח"ב חיו"ד סכ"ח) ובת' פני משה (ח"א סי' ה') ובת' תורת חסד להרב מ' חסדאי זצ"ל אשר נדפס בראש הספר בסוף המפתחות:

(שם סעיף ל"ז) וע' לקמן סי' רל"א המעלה חזקת חבירו במקום שיש הסכמה בחרם ולא הועילו מעשיו ע' כנה"ג חוה"מ (סי' ק"מ) בהגהות הטור (אות ק"ן):

(שם ט"ז ס"ק מ"ו) מבואר שם ומבואר עוד שם דאם כתב לו אם תרצה להוציא בתך מטוליטולא הודיעני ואני אוליכנה לך לא הוי נתינת הרשות דאפשר דבא רק לידע מחשבתו ולגנוב לבבו ועוד שמא לא נתן לו רשות רק להוציא על ידו דרך כבוד:

(בא"ד) אם מכיר כתב ידו אף שאינו מכיר בטב"ע אלא ע"י דימוי לכתב אחר כך מבואר מדברי ט"ז חו"מ (סי' ס"ט ס"ב) ד"ה אם נתקיימו ע"ש:

(שם סעיף ל"ט) לאו כל כמיניה ע' באה"ע (סי' ל"ח) בב"ש (סקל"ד):

(שם ש"ך ס"ק ק"א) ובא"ח כתב. וכ"ה בת' הגאונים (סי' שכ"ו) וע"ש (סי' רצ"ט) דכתב כדברי הרשב"א דלאו כל כמיניה להאריכו מזה משמע כדברי הש"ך:

(בא"ד) סוף סעיף א' ע' תשו' מטה יוסף (חיו"ד סי' ד'):

(שם ט"ז ס"ק מ"ט) וקשה לי כיון דיש לו שני משמעות ע' תשו' חכ"צ (סי' ד') ובת' מהריב"ל (ס"ג סס"ח) ות' מהרי"ט (ח"א סכ"ז ובסי' קכ"ז בסופו) ובת' בעי חיי להכנה"ג (חח"מ ה"א סק"ע) ות' לחם רב (סס"י קצ"א) ות' שער אפרים (סי' קל"ג) ומהריב"ל (ח"ג סי"ז) ובכתבי מהרא"י (סע"ג) ות' פרי הארץ להר"ם מזרחי חיו"ד (סי"ט) ובחאה"ע (ס"ה):

(שם סעיף מ"א) לעשות הדבר ביום פלוני. ע' בת' הראנ"ח (ח"ב סי' ס"ז) ובת' ת"ח למהרח"ש ח"א (סי' נ') וח"ג (סימן ט'):

(שם ש"ך ס"ק ק"ב) שדבר א' הוא ע' בב"י לעיל (סק"ס) וצ"ע אח"כ מצאתי בעזה"י שהקשה כן במ"ל (פ"ד ה"ב ממלוה) ד"ה ודע שרבית כו' והניח בצ"ע:

(שם ט"ז סק"נ) וז"ל הרי לך בהדיא ע' בת' מהרח"ש (ח"א ס"ג) דמ"מ אם נתחייב תחלה לפרוע לזמן פלוני שמשמעותו מזמן ההוא והלאה ג"כ כשכתוב בסוף שנשבע לקיים כל הנ"ל משמעותו ג"כ שנשבע לפרוע מאותו זמן והלאה ע"ש:

(בא"ד) בלא"ה יש לחלק ע' בת' בית יעקב (סי' כ"ג):

(שם סעיף מ"ג בהג"ה) וכ"נ לי עיקר ע' בת' הרשד"ם (חחו"מ סי' ז'):

(שם סעיף מ"ה) שאין לו התרה. ע' בת' יכין ובועז (סי' נ"ח דט"ז) דכתב טעם דלגבי עולם הבא הוי עתה קודם דחל הנדר דלא מהני התרה וע' בת' מהר"י לבית לוי (סימן י"ח וכ') וע' בת' שני המאורות הגדולים (סי"ד):

(שם בהג"ה) מהר"ם מפאדוואה סימן י' צ"ל סימן ע' וע' בת' מהר"ל ן' חביב (סימן ג') דיש פנים לומר ולחלק דדוקא באומ' אם יצילני ה' כו' אבל בנדר סתם י"ל דיש לו התרה וע' בת' עבה"ג (סי' יו"ד):

(שם) ב"ז סי' רע"ז. צ"ל ב"ז סי' נ"ג רס"ו: