שולחן ערוך יורה דעה קסז א
שולחן ערוך יורה דעה · קסז · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מלוה אדם לחבירו מנה על תנאי שיתעסק בו לריוח המלוה עד שיהא שני מנים ויהיה באחריות המלוה עד אותו זמן ולכשיהיו שני מנים יחזרו שני המנים למלוה ומשם ואילך יהיה כל הריוח ללוה ובלבד שיתן שכר עמלו עד שיהיו ב' מנים ואם התנה עמו מתחילה אפילו בכל שהוא שהתנה לתת לו בשכר עמלו סגי:
- הגה: והוא הדין איפכא שמלוה לו תחילה לצורך הלוה ואחר כך יעסוק בו לצורך המלוה ונותן לו (בית יוסף):
מפרשים
(א) ויהיה באחריות המלוה כו'. ואם המלוה אינו מאמין ללוה על ההפסד בקרן או בריוח אזי יכתוב בשטר העיסקא שאין הלוה נאמן בהפסד הקרן כי אם ע"פ עדים כשרים מפורסמים (כדלקמן סי' קע"ז ס"ק י"ז) ועל הריוח לא יהא נאמן כ"א בשבועה חמורה כרצון בעל השטר דלא כאותן שנהגו לכתוב בשטר שגם בריוח לא יהא נאמן כ"א בעדים שזהו רבית גמור כן כתב העט"ז עיין שם שהאריך בזה ובכמה דינים וכן כתב הב"ח ומשמע דוקא הכא שהוא בשטר עיסקא אבל בהלואה ממש דהוי רבית דאורייתא אסור להתנות גם על הקרן שלא יהא נאמן כ"א ע"פ ב' עדים כשרים כדלקמן סי' קע"ז ס"ק י"ז:
(ב) ואם התנה עמו כו'. והפרישה כתב דמראיית מהר"מ שממנו מקור דין זה מוכח דאפילו בלא התנה תחלה סגי בשכר כל שהוא ול"ד לעיסקא דלקמן ר"ס קע"ז דנותן לו שכרו כפועל בטל דהתם הוא עוסק בחצי שלו ושל המלוה ביחד משא"כ הכא דכשעוסק אין כאן הלואה כלל אלא שהוא כמו רבית מוקדמת ומאוחרת ומשום הכי אפילו בלא תנאי סגי בכל שהוא וע"ש:
ויהיה באחריות המלוה. בדרישה כתב ונראה דאם התנה עמו בתחילה ונותן לו שכר מה כדי שיקבל עליו המתעסק באחריות ש"ד דומיא דמתנה עליו בשכר עמלו בדבר מועט ודומה למתנה עם ש"פ להיות כשואל בח"מ סי' רצ"א עכ"ל. ותמהתי על דברים אלו אם יצאו מפי הצדיק דעיקר ההיתר בדין זה הוא מחמת שבשעה שמרויח מנה הוא עדיין פקדון בידו ולא הלואה ואם יקבל עליו האחריות גם בעת ההיא יהיה המעות בהלואה בידו וכמ"ש ב"י בסי' קס"ט בענין אחר וז"ל היה אחריות המעות עליו הוה לגמרי כאילו הלוה לישראל מעותיו ע"כ ורבית גמורה יש כאן ומה יועיל מה שנותן מלוה ללוה שכר על שקבל עליו האחריות דזה דומה למי שנותן ללוה איזה מתנות שילוה ממנו מעות ברבית ה"נ ממש כן הוא ומה שהביא ראיה מש"ח שמתנה להיות כשואל לא קרב זה אל זה דהתם לאו זוזי אוזפי אבל הכא זוזי אוזפי הוי ליה רבית ואפילו בדבר המותר גמור מצינו חילוק זה דהיינו בתחילת סי' קס"ו לא יעשה מלאכה בעבדו דאין האיסור רק מחמת הלואה כמ"ש שם והוא תלמוד ערוך ולא דמי למ"ש רמ"א בסי' קס"ט סי"ח ואם התנו זה עם זה שהמלוה ראשון וכו' יתחייב באחריותו וכו' דשם כבר מכר לו הראשון לשני כל זכות שהיה לו על המשכון של עובד כוכבים רק שהוא שומר עליו ויכול להתנות שיהיה כשואל משא"כ כאן שאח"כ הוה לוה ממש רק שבתחילה הוא אינו לוה כיון שבאחריות מלוה הוא וזה עיקר ההיתר ע"כ צריך שלא יקלקל ההיתר ותו דדוקא במשכון שייך לומר מתנה להיות כשואל דלא ניתן להוצאה אבל לא במעות וכן כתב להדיא הטור בסי' קס"ט בדברי הרמ"ה וז"ל ול"ד למעות דלא הדר בעינייהו מה שאין כן משכון דהדר בעיניה מתנה להיות כשואל על כן הוה כאן כולו מלוה והיאך יקח יותר ממה שהלוהו ודאי הוה רבית גמור וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ע"ה סי' ב' דהמקבל למחצית שכר אסור לקבל עליו כל האחריות ול"ד לש"ח דמתנה להיות כשואל דהתם לעולם שומר הוא ויכול לשעבד עצמו כדין שואל אבל הכא שנושא ונותן בנכסים כיון שקיבל עליו כל האחריות פקע ממנו שם הפקדון ונעשה מלוה עד כאן לשונו והיינו כמו שכתבתי דלעולם צריך שלא יהיה נפקע ממנו שם נפקד על כן אין להשגיח בהיתר זה שכתב בדרישה ועיין מ"ש בסי' קע"ז סעיף ו' בפירוש דברי הר' ישעיה דאפילו אם המקבל קונה מן הנותן חלק ריוח שלו דאסור וכן מוכח עוד בסימן קע"ב סעיף ג' עיין שם בדברינו וכן נראה לע"ד פשוט. בת"ה סי' ש"ב כתוב למצוא היתר בנותן מעות לחבירו למחצית שכר ורוצה שיהיה קרן שלו בטוח יכול לומר שהלוה לא יהיה נאמן על ההפסד רק על פי עדות הרב והש"ץ וכהאי גוונא אנשים יושבי אהלים בעיר שיש להם ידיעה במשא ומתן ואע"ג דדעת שניהם שלא יהיה כן שיעידו הם ואין מתנין כן אלא שיקח הרבית בהיתר ומביא ראיה לזה ע"ש ומסיק שם דאין היתר זה אלא בנותן לעיסקא שאין שם רבית דאורייתא אפי' בלא שום תנאי כיון דלא קיצץ עמו רק אם יהיה ריוח רק מדרבנן אסור משום קרוב לשכר ורחוק מהפסד דהיינו שיהיה הקרן שלו בטוח עכ"פ ע"כ יש להתיר בזה אבל מי שקצץ עם הלוה שיתן לו סך קצוב ריוח ועושה כן להיות הקרן בטוח אין לסמוך על תנאי זה וליקח הרבית אם לא יעידו אלא שני אנשים ע"כ. ובלבוש האריך כאן ומחלק בין הקרן להריוח דעל הקרן יכול להתנות כן שיהיה בטוח שבבירור יש לו בידו הקרן רק שרוצה לפטור עצמו בטענת הפסד על זה יאמר איני מאמינך כי אם על פי עדים המיוחדים אבל לא על הריוח דספק מתחילתו אם יהיה שם ריוח כלל וחילוק נכון הוא רק שמשמע מדבריו שעל הקרן מועיל תנאי זה אפי' אם הוא קוצץ עמו תחילה כגון ההיא דהכא שמתנה עמו שיהיו באחריות המלוה עד שיהיה שני מנין דגם בזה מועיל שיצטרך עדים המיוחדים דוקא על הפסד הקרן והוא תמוה שלא ראה סוף דברי ת"ה שזכרנו דדוקא במקום שאין שם קציצה יש לסמוך על זה. ואפי' במקום שאין קציצה אלא נותן למחצית שכר דמותר לעשות כן תנאי זה שלא יהיה נאמן על הפסד הקרן רק בעדות הרב והש"ץ היינו בענין שהרב והש"ץ יש להם ידיעה קצת בעסק של זה הלוה כמ"ש בהדיא שהם יושבי אהלים שיש להם ידיעה כו' משא"כ באותן שבוחרים עדים שאינם יודעים מן המשא ומתן כלל ועושים כן כדי שא"א שיוכלו להעיד על ההפסד זה ודאי איסור גמור הוא דהוה קרוב לשכר ורחוק לגמרי מן ההפסד. וכתוב בלבוש למצוא תקנה למלוין בשטרות שיכתוב לו שחייב הלוה למלוה סחורה שיש לו עכשיו בביתו ומוכרה לו בזול שהרי כל אדם יש לו רשות שימכור סחורתו בזול אפילו שוה מאתים במאה שיעמידנה למלוה בזמן פלוני ואם יעבור על זה חייב לשלם לו בסך הרבה אפי' כפל ממה שנתן לו שזה היתר גמור והוא שידע שהאמת כן הוא שיש לו ללוה אותה הסחורה בביתו באותו פעם ויקנה לו הסחורה בקנין מיד שעושה על החוב עכ"ל והוא מדברי ריב"ש הביאו בש"ע בסימן קע"ז סעיף י"ח ועיין מה שכתבתי שם ונ"ל ברור שאין להיתר זה מקום רק אם לא אמר תחלה הלויני מעות אלא תיכף אחר כך הנה יש לי סחורה אמכרנה לך בזול ואם לא אעמידנה לך לזמן פלוני אתן לך סך כך וכך אבל אמר תחלה הלויני מנה ואח"כ עושה עמו היתר זה איסור דכן מצינו בסי' קס"ג סעיף ג' אמר ליה הלויני מנה א"ל מנה אין לי חטין במנה יש לי כו' דאסור מאחר שאמר ליה תחילה הלויני והא התם דעשה עמו מקח גמור בחטין כפי שויין ומה שחזר ולקח ממנו בתשעים הוא ג"כ היתר גמור ואפ"ה אסור קל וחומר כאן דמוכר לו בזול הרבה תחילה דמחזי טפי כהערמת רבית ולא עוד אלא רבית גמור יש כאן לפי מ"ש ב"י שם סימן קס"ג בשם תלמידי רשב"א דאם היו שוים תשעים תחילה ונתנם לו במאה דהוה רבית גמור כמו שהעתקתי לעיל הוא הדין נמי הכא שמכר לו בזול טפי דחד טעמא הוא דאנו רואין שאין כאן מכירה באמת ודוקא דאמר ליה תחילה הלויני ותו דכאן גרע טפי דבשעת נתינת המעות קוצץ עמו בפירוש שיתן לו טפי ממה שהוא נותן לו ע"כ אין לסמוך על זה אם אמר ליה תחילה הלויני מעות כיון דמתחלה בא עמו בדרך הלואת מעות והוא משלם ליה מעות ונותן לו יותר ממה שלקח ממנו ואין לעשות היתר כשאמר ליה מתחלה הלויני מעות אלא שאח"כ מוכר לו סחורה מה שיש לו בזול בלי שום תנאי ואחר שעה חוזר ומוכר לו ע"ד הנזכר בסי' קע"ד סעיף ב' וזה דוקא שיש לו כל הסחורה שמוכר ולא די במעט כמו שהוא בהלואה כמו שזכרנו בסימן קע"ג סעיף א':
(א) באחריות: ואם המלוה אינו מאמין ללוה על הפסד בקרן או בריוח אזי יכתוב בשטר העיסקא שאין הלוה נאמן בהפסד הקרן כ"א ע"פ עדים כשרים מפורסמים ועל הריוח לא יהא נאמן כ"א בשבועה חמורה כרצון בעל השטר דלא כאותן שנהגו לכתוב בשטר שגם בריוח לא יהא נאמן כ"א בעדים כשרים שזהו רבית גמור כ"כ העט"ז וב"ח ומשמע דוקא הכא שהוא בשטר עיסקא אבל בהלואה ממש דהוה רבית דאורייתא אסור להתנות גם על הקרן שלא יהא נאמן כ"א ע"פ ב' עדים כשרים כדלקמן סי' קע"ז עכ"ל הש"ך.
(ב) התנה: ובפרישה כתב דאפילו לא התנה בתחלה סגי בשכר כל שהוא ול"ד לעיסקא לקמן ריש סימן קע"ז דנותן לו שכרו כפועל בטל דהתם הוא עוסק בחצי שלו ושל המלוה ביחד משא"כ הכא דכשעוסק אין כאן הלואה כלל אלא שהוא כמו ברבית מוקדמת ומאוחרת מ"ה אפילו בלא תנאי סגי בכל שהוא עכ"ל ובדרישה כתב דנראה דאם התנה עמו בתחלה ונותן לו שכר מה כדי שיקבל עליו המתעסק האחריות שפיר דמי דומיא דמתנה עליו בשכר עמלו בדבר מועט ודומה למתנה עם ש"ח להיות כשואל בחושן משפט סימן רצ"א עכ"ל והט"ז חולק עליו וכתב דהא עיקר ההיתר בדין זה הוא מחמת שבשעה שמרויח מנה הוא עדיין פקדון בידו ולא הלואה ואם יקבל עליו האחריות גם בעת ההיא יהיה המעות בהלואה בידו ורבית גמור יש כאן ומה יועיל מה שנותן מלוה ללוה שכר על שקבל עליו האחריות דזה דומה למי שנותן ללוה איזה מתנה שילוה ממנו מעות ברבית ה"נ ממש כן הוא ע"כ אין להשגיח בהיתר זה וע"ל סי' קע"ז ס"ו ובסי' קע"ב ס"ג. וכתב עוד בענין ההיתר שמתנה המלוה שלא יהא הלוה נאמן על הפסד הקרן כ"א ע"פ ב' עדים כשרים היינו דוקא שהעדים הללו יש להם ידיעה קצת בעסק זה של הלוה משא"כ באותן שבוחרים עדים שאינם יודעים מן המו"מ כלל ועושין כן כדי שלא יוכלו להעיד על ההפסד זה ודאי איסור גמור הוא דהוי קרוב לשכר ורחוק לגמרי מההפסד וכ' הלבוש למצוא תקנה למלוין בשטרות שיכתוב לו שחייב הלוה למלוה סחורה שיש לו עכשיו בביתו ומוכרה לו בזול שיעמדנה למלוה בזמן פלוני ואם יעבור על זה חייב לשלם לו סך הרבה אפי' כפל ממה שנתן לו שזה היתר גמור והוא שידע שהאמת כן הוא שיש ללוה אותה הסחורה בביתו באותו פעם ויקנה לו הסחורה בקנין מיד שעושה על החוב עכ"ל והוא מדברי הש"ע בסי' קע"ז סי"ח ונ"ל ברור שאין להיתר זה מקום רק אם לא אמר לו תחלה הלויני מעות אלא תיכף אמר כך הנה יש לי סחורה אמכרנה לך בזול וכו' אבל אם אמר תחלה הלוני מעות ואח"כ עושה עמו היתר זה אסור וכן מצינו בסי' קס"ג ס"ג אמר ליה הלוני מנה א"ל מנה אין לי חטין במנה יש לי כו' דאסור מאחר שא"ל תחלה הלוני ע"כ אין לסמוך ע"ז אם אמר לו תחלה הלוני מעות (ובנה"כ כתב דל"ד לסי' קס"ג דהתם לאיזה צורך מוכר לו החטין שהרי חוזר ולוקחן ממנו בזול הרי יש כאן הערמת רבית וכן שם מוכר שוה צ' בק' הרי מוכר ביותר בשביל המתנת המעות והוי רבית גמור אבל הכא אע"ג דא"ל הלוני י"ל דהמלוה צריך המעות לקנות סחורה ולכך אינו רוצה ללות רק כשרואה שזה מוכר לו בזול קונה ממנו ובזה אין איסור כשיש לו שהרי כל אדם רשאי למכור סחורותיו בפחות ואין כאן הערמת רבית כיון שהסחורה היא מתחלה של המוכר עכ"ל).