שולחן ערוך חושן משפט תכ א

אסור לאדם להכו' חבירו ואם הכהו עובר בלאו שנא' פן יוסיף ואם הקפידה תורה בהכאת רשע שלא להכותו יותר על רשעו קל וחומר בהכאת צדיק והמרים יד על חבירו להכותו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע:

הגה: וע"ל סי' תכ"א סעיף י"ג ודין הכאת איש לאשתו עיין בא"ה סי' קנ"ד די"א דיש חרם קדמונים באדם המכה לחבירו וצריכין להתיר לו כדי לצרפו למנין עשרה ומיד שמקבל עליו לעשות דין מתירין לו אע"פ שאין [המוכה] מתרצה (מהר"ם מריזבורק והנ"מ פ' החובל):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שנאמר פן יוסיף כו': בסוף פ' כי תצא כתיב והי' אם בן הכות הרשע וגו' ארבעים יכנו ולא יוסיף פן יוסיף להכותו כו' והנה הטור והמחבר למדו הלאו מדכתיב פן יוסיף לרמוז למ"ש כל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת אבל ברמב"ם פ"ה דחובל למדו מדכתיב בהדיא בקרא לא יוסיף וכן פירש"י שם בפי' החומש ז"ל לא יוסיף מכאן אזהר' למכה את חבירו וניחא ליה להרמב"ם ללמדו מלא יוסיף שהוא לאו מפורש והטור והמחבר לא ניחא להו ללמדו מלא יוסיף משום דקאי אהכאת הרשע וי"ל דדוקא נקיט שם דנלקה כבר ל"ט מכות ויש סכנה בהוספ' לו עוד מכה א' משא"כ בהכאה לחבירו מכה א' מ"ה למדוה מיתורא דפן יוסיף ועמ"ש בפרישה עוד מזה:

בהכאת הרשע: דשם בקרא ארשע קאי כנ"ל:

אף ע"פ שלא הכהו: דכתיב רשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה:

דיש חרם קדמונים אדם המכה לחבירו וצריכין להתיר לו כו': הל' משמע דא"צ לנדותו עתה מחדש אלא מנודה ועומד זה המכה מהחרם שהחרימו ע"ז הקדמונים וקאמר דצריך להתיר עתה אותו חרם למי שעברו ונ"ל דה"ה ☜ היכן שנזכרו בדברי האחרונים שהקהלות החרימו ע"ז או שיש בו חרם ר"ג נמי פי' הכי שא"צ לנדותו עתה מחדש אלא שהוא מוחרם ועומד העובר על דברי תקנות ומדסתם מור"ם וכ' ז"ל וצריכין להתיר לו כו' משמע דר"ל כסתם התרת נדרים שהוא בג' וכמ"ש הטור והמחבר בי"ד סי' של"ד ולא כמו שעלה על דעת חכם א' לו' שכל מקום שנזכר בדברי האחרונים ז"ל שהקהלות החרימו ע"ז דאין לו התרה כ"א בק' אנשים מג' קהילות מג' מדינות שלא מצינו שהחמירו בזה כ"א בהרוצה לישא אשה על אשתו הראשונה משום צורך שהתירוהו עליו להנשא ודוקא אחר היתר גדול כזה אבל בשאר חרמות הקהלות או דר"ג לא מצינו זה ודו"ק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}