שולחן ערוך חושן משפט סו כא
<< · שולחן ערוך חושן משפט · סו · כא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
ראובן היה לו שטר על שמעון ולוי חתום בו ומכרו ללוי העד אין לוי חשוב נוגע בדבר ולא חיישינן לחשדא לומר שהוא חתם לו שקר כדי שיקנהו ממנו אח"כ לפי שהעד האחר לא היה מסכים עמו להעיד שקר בשביל הנאתו של לוי (ודוקא אם העד חתום על השטר אבל לא יוכל להעיד על פה) (נ"י בשם התרומות). אבל אם מכרו לשני עדים החתומים עליו חיישינן להכי ואם אין הלוה מודה בו אין יכולין לגבותו:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
ודוקא אם העד חתום כו': הטעם דכל שנחתם מחשב כאלו נחקר גוף עדותו בב"ד בשעת חתימה ואז לא היה נוגע בדבר משא"כ כשאינו חתום ובא אתה להעיד דעתה בשעת עדות כבר הוא נוגע בדבר וק"ל:
ש"ך - שפתי כהן
(עא) אבל אם מכרו לשני עדים כו'. אין יכולים לגבותו דין זה אף שגם הטור כתב כן והוא מבעל התרומות לא נהירא לי דאם איתא דבש"ס חיישינן להכי לענין שאין יכולים לגבות בו א"כ גם במכרו לא' ניחוש להכי והאיך נאמר שהאחר לא הי' מסכים עמו א"כ אנו נכשיר כל השטר ע"פ עד אחד וכה"ג כתבו התוס' פ"ק דגיטין (דף י' ע"ב) והרשב"א ורבינו ניסים שם אהא דאמרי' התם כגון דחתום ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוה לא הוה מחתי' ליה מקמי' וז"ל תימא א"כ כול' שטרא מתקיים אפומא. דחד ישראל דחתים לבסוף ויש לומר דאין לחוש כיון דהוי כותי כשר מדאוריי' דגבי אמת הן עד כאן לשונה וא"כ כיון דאיתא להדיא בש"ס פ"ב דיבמות ובהרי"ף והרא"ש שם וכל הפוסקים דעדים החתומים על שטר מקח יכולים ליקח ולא חיישינן להכי והמקח מתקיים א"כ בשנים נמי ומה דמחלק הרי"ף שם בין עד אחד לשנים היינו לענין לכתחלה משום חשדא דעד אחד יכול ליקח אפי' לכתחלה וליכא משום חשדא דודאי האחד לא הי' חותם עמו שקר בשביל הנאתו משא"כ כששניהם קוניה איכא חשדא לכתחלה עין שם שמשמע כך להדיא אבל פשיטא דאם כבר מכרו לשנים בדיעבד דיכולים לגבות בו והכי מוכח נמי בתוס' ריש פ' אלו טרפות דלחד שינויא שם איתא דאפ' יחיד מומחה שדן את הדין יכול ליקח אפי' לכתחלה ולאידך שינויא שם משמע דבדיעבד מיהא אם קנה המקח קיים עי"ש ודוק מיהו בבעל התרומות גופי' ליתא האי לישנא דאין יכולים לגבותו ואפשר לדחוק ולומר דאה"נ דלענין אם ירצו להקנותו לכתחלה מיירי דאיכא למיחש ולא יקנו אותו אבל דברי הט"ו שכתבו אבל אם מכרו לשני עדים החתומים עליו חיישינן כו' ואין יכולים לגבותו צריך לי עיון:
באר היטב
(נג) על פה: הטעם דכל שחתום בעד נחשב כאילו נחקר עדותו בב"ד ואז לא הוי נוגע משא"כ כשמעיד בע"פ דעתה בשעת עדות כבר הוא נוגע בדבר עכ"ל הסמ"ע (ועיין בט"ז מה שמחלק שלא תקשי מדין זה על מ"ש בסכ"ב ע"ש).
(נד) לגבותו: והש"ך כתב דדין זה צ"ע והוכיח מן הפוסקים דעכ"פ בדיעבד אם מכרו לשני העדים יכולים לגבות בו ועיין שם.
קצות החושן
(כה) אין לוי חשיב נוגע. עיין בתשובת מהרי"ט ח"א סימן ע"ט דמפרש לה דהיינו דווקא כשראו בידו קודם המכירה שטר זה בעדיו והיו חתום בו לוי ועוד ע"א דאז לא חיישי' לחשדא שהי' חשיד כדי שיקנה אותו אח"כ אבל אם לא ראו בידה קודם לכן אם כן ודאי חיישינן דלמא עתה חתם עצמו לוי והוי נוגע גמור ועיין שם ודבריו מוכרחין: