הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן סו

סימן סו

[שו"ע] אלא בכתיבה ומסירה. נ"ב ויכול למכור לו חצי השטר ולכתוב לו כל שעבוד דאית בי' מסך כך וכך ריק"ש:

[סמ"ע אות א בסופו] ונ"מ אי מוכר שטרותיו. נ"ב ע' ש"ך סי' זה ס"ק פ"ה:

[ש"ך אות ב] וכ"ה בהקדש לעניים. נ"ב ע' יו"ד סי' רנ"ח ס"ז בהגה:

[ש"ך אות י בתחלתו] לא נתחוורו לי. נ"ב ע' באורים גדולים לימוד קצ"ח:

[ש"ך שם בד"ה אמנם] דמודינא דנקנה במסיר'. נ"ב ומדברי הש"ך לקמן סקי"ב משמע דמ"מ בעי שיאמר קני לך איהו וכל שעבוד דאית ביה:

[שו"ע] הנותן נכסיו. נ"ב ואף בנותן נכסיו ללוה מ"מ כיון דלא מחל לו החוב רק דהקנה לו השטר וכיון דלא אמר קני לך איהו וכל שעבוד לא זכה בו הגה בש"ע לק' סס"י רמ"ח:

[שו"ע] שטר הקנאה. נ"ב קשה לי הא שטר זה הוי שטר קנין דעל ידו קונה השט"ח וכדלעיל ס"ב והא לדעת המחבר סי' ס"ח שטר קנין בערכאות פסול וצ"ע:

[ש"ך אות כה] ונראה דמיירי שנכתב. נ"ב ואף דמדברי הש"ך לעיל סקי"ב משמע דס"ל דגם בכ' בו לכל מי שיוציאו מ"מ בעי שיאמר קני לך וכל שיעבודא צ"ל דלענין זה קיימא סברת המהר"ם לובלין כיון דנתרוקן זכות של בעל השטר לגמרי ממילא זה זוכה גם בשעבוד שבו ודו"ק:

[ש"ך אות מו] קונה את שעבוד הנכסים. נ"ב ויש לעיין דא"כ כת"י או שט"ח שאין בו אחריות נכסים איך נקנה בכו"מ:

[שו"ע] לא קנה. נ"ב במהריק"ש נסתפק כיון דמריה דשמעתא הוא הרא"ש וי"ל לשיטתי' אזל דס"ל דשטרי דידן הוי שטרי ראי' אבל לפי מאי דפסקי' לק' סי' רצ"א דהוי שטר קנין י"ל דהכא קנה או כיון דבאמת לא קנה ע"י השטר אלא קנה קודם בקנין אחרת לא קנה השטר ע"ש ונראה דלזה נתכוין הש"ך ס"ק מ"ו:

[שו"ע] ואם מת הלוה קודם. נ"ב הי' הלוה במדינ' אחרת וקנה השטר קודם ששמע בו שמת אע"פ שאח"כ שמעו בו שמת דינו כמת לוה אחר שקנאו ריק"ש בשם ת' הר"ן סי' ל"א:

[שו"ע] אין לוי חשוב נוגע. נ"ב ודוקא כשהוחזק השטר בב"ד קודם שמכרו ללוי וכדלעיל סי' מ"ו ס' ל"ד מל"מ פ"ז מה' מכירה:

[ש"ך אות עב] אם ראובן מודה שנתנו לו. נ"ב תמהני הא כיון דהוי נוגע ממילא השטר כתיבה דהוא השטר קנין פסול ולא קנה השטר ומה בכך דמודה הא לא נקנה ע"י השטר כתיבה זו וברור וצ"ל דנוגע פסולו דחשוד לשקר וחשדי' לי' משום דהשני נוח לו שיקר בעדותו וכיון דראובן מודה ששמעון חתם האמת ממילא הוא עד ומשוי לי' שטר כתיבה כראוי ואולם לטעם הוי כקרוב עיין ש"ך לעיל רס"י ל"ו כזה כ"ש יש דמ"מ כיון דמגיע לו טובה דהשני נוח לי' הוי כקרוב והשטר פסול וצ"ע לדינא. ומ"ש הש"ך עוד ועוד דכאן א"צ עדים וכו' זה ודאי תמוה דהא צריך עדים לעשותו שטר למיקני' בי' וצע"ג:

[שו"ע] אם חזר ומחלו ללוה. נ"ב ע' בשו"ת צ"צ סי' צ"ג ב' אחים שירשו מאביהם שט"ח ואחר שחלקו מחל זה שנפלו לו המטלטלין בחלקו ללוה חלקו שהי' לו בשט"ח אף דקיי"ל האחים שחלקו לקוחות הן מ"מ לא מקרי המוכר שט"ח שהי' בידו למחול ע"ש:

[ש"ך אות עג] ח"ב סי' שכ"ט. נ"ב ט"ס וצ"ל סי' קמ"ד וע"ע במבי"ט ח"א סי' שכ"א:

[ש"ך אות פג] אבל מ"מ גם זה. נ"ב וכ"כ להדיא הריטב"א פ"ק דמכות ד"ג ע"א בשם הרא"ה:

[הגה] אפי' בלא כו"מ משלם. נ"ב עיין לקמן סי' (קכ"ה ס"ק א') [קכ"ח ס"ק ב'] בש"ך:

[שו"ע] כאלו מכר לישראל. נ"ב ומשמתי' אותו עד דמקבל עליו כל אונסי' דמתילד מחמתי' ואם הלוה אנס שאינו יכול המלוה להוציאו ממנו ד"י מותר למכרו לגוי לכתחלה ב"י בשם הריטב"א:

[ש"ך אות קיח בסופו] מפי רבינו נ' ע"כ. נ"ב ואם הודה הגר בפני עדים שכל שעבוד של השטר הוא לפלוני אבל הוא הגר אין לו שום זכות בו עיין בתשו' מהר"י אדריב"י סי' שמ"ב:

[שו"ע] שישבע ששמר כראוי. נ"ב היינו ששמר כראוי שלא נגנב ונאבד רק שנאנס דזהו מקרי שמירה כראוי לגבי ש"ש. עיין לקמן סי' ש"ה בש"ך ס"ק ה' ולא כמו שנדחק בתשובת בני אהרן סי' ה':

[ש"ך אות קכו בד"ה גם ראיתי] ועוד דל"ל דמיירי. נ"ב כך הוא באסיפת זקנים לב"מ בשם הריטב"א ועיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' ע"ג שהרגיש בזה על תו'. וכ' דשיעור דברי תוס' דש"ח פשיטא להו דפטור בפשיעה. ועוד כ' תוס' דגם בש"ש מוכח דפטור דאל"כ אלא דיש לחלק קשה מאי פריך הש"ס ע"ש ודפח"ח. ומ"מ דברי הש"ך נכונים על הרמב"ם דפסק אף בש"ח דחייב בפשיעה ע"ז קמה וגם ניצבה דחיית הש"ך:

[ש"ך שם בד"ה ואחרי אשר דחינו] דכי משום שלא יזלזלו. נ"ב ממילא דעת הש"ך מבואר דהתקנה רק אפשיעה ולא אגניבה ואבידה דבזה פטור אף מתשלומין לא תקנו כלל. ועיין תשו' מהרא"ן ששון סי' ע"ג דדייק מדברי הרמב"ם שהתקנה שיהיה בהקדש כל דיני שומרים עיי"ש ודו"ק: