שולחן ערוך אבן העזר קעח
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קעח
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
- סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו
המקנא את אשתו, ונסתרה, ואינו יודע אם נטמאה, אסורה לו. ובלבד שיהא הקנוי והסתירה כראוי, ואז הפסידה כתובתה, אפילו מת קדם שגרשה:
כיצד הקנוי, אומר לה בפני שנים: אל תסתרי עם איש פלוני, אפילו אם הוא אביה או אחיה או כותי או שחוף פרוש שאינו מתקשה (טור), והוא שיהא גדול. אבל אם אמר לה: אל תסתרי עם פלוני, והוא קטן או בהמה, לא הוי קנוי. ומקנא לה בין אם היא ארוסה בין אם היא נשואה או זקוקה ליבם:
קטנה שהשיאה אביה וזנתה לרצונה, יש מי שאומר, שאסורה לבעלה. לפיכך מקנאין לה, כדי להפסידה כתובתה. ויש מי שאומר, שאינו נאסרת על בעלה, אלא אם כן הוא כהן.
- הגה: גדולה שזנתה בשוגג, שסברה שבעלה הוא, והוא אחר, מותרת לבעלה ישראל (הרמב"ם פכ"ד דאשות). אבל זנתה שסברה שמותר לזנות, הוי כמזידה ואסורה לבעלה ישראל (מהרי"ק שרש קס"ז). אשה שנתיחדה עם אנשים בדרך, ובאה ואמרה: נתיחדתי ונאנסתי, יש אומרים דנאמנת, במגו דאמרה: לא נבעלתי, ויש אומרים דאבדה מגו שלה, הואיל ונתיחדה שלא כדין (שני הדעות במרדכי פרק שני דכתבות):
כיצד היא הסתירה, שנסתרה בפני עדים עם אותו פלוני שקנא לה, ושהתה כדי טמאה, שהיא כדי לצלות ביצה ולגמעה:
קנא לה משנים, שאמר לה: אל תסתרי עם פלוני ופלוני, ונסתרה עם שניהם כאחד, אפילו הם שני אחים [אחיה], או אביה ואחיה, אסורה:
אמר לה בפני שנים: אל תדברי עם איש פלוני, אין זה קנוי; אפילו נסתרה עמו ושהתה עמו כדי טומאה, מותרת. וכן אם אמר לה: אל תסתרי עם איש פלוני, ודברה עמו בפני עדים, מותרת. וכן אם נסתרה בפני עדים ושהתה כדי טמאה עמו, ולא קנא לה בפני עדים, מותרת, שאין אוסרים על היחוד אפילו נסתרו יחד על דעת ערוה, אלא אם כן קנא לה תחלה בפני שנים. ומכל מקום לא תתיחד אשה עם אנשים, כמו שנתבאר לעיל סימן כ"ב:
לא יאמר אדם לאשתו, ואפילו בינו לבינה: אל תסתרי עם פלוני, דלמא קיימא לן כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר: קנא לה בינו לבינה הוי קנוי,
- הגה: ועכשו אין לנו מי סוטה, ואם נסתרה אחר הקנוי, אסורה לו לעולם (טור בשם סמ"ג). ואם שכח וקנא לה, ימחל לה מיד על הקנוי (א"ז), כמו שיתבאר לקמן סימן זה סעיף י"ב:
בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עם אותו שקנא לה, ושהתה כדי טומאה, אם הוא נאמן בעיניו ודעתו סומכת עליו, יוציא ויתן כתובה. ואם לאו, מותרת לו. ואם הוא בעצמו ראה שנסתרה עמו ושהתה עמו כדי טומאה, הרי זו אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה.
- ואין חלוק לענין סתירה שאחר קנוי בין בעלה בעיר ופתח פתוח לרשות הרבים או לא (עין במהרא"י סי' רמ"ד) ועין לעיל סי' כ"ב:
לא קנא לה, ובא עד אחד ואמר לו: זנתה, והיא שותקת, אם הוא נאמן בעיניו ודעתו סומכת עליו כשנים, יוציא ויתן כתובה; ואם לאו, מותרת לו.
- הגה: והוא הדין אם היא עצמה אומרת לו שזנתה, כמו שנתבאר לעיל סימן קט"ו סעיף ו'. ויש אומרים, דבזמן הזה שיש חרם רבנו גרשם שלא לגרש אשה בעל כרחה, אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד (הגהות מימוני פכ"ד ומהרי"ק שרש ק"י בשם י"א), דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת, ואומר שמאמינה אף על פי שאינו מאמין; ומנדין אותו על שאומר שמאמינה וגרם לבטל חרם רבנו גרשום. והוא הדין בכל מקום שלא יוכל לגרש בלא דעת האשה. ויש אומרים דכופין אותו ומשמש עמה (מרדכי פרק האומר), אף על פי שאומר שמאמין לדברי העד, מאחר שהאשה אינה מודה, או אפלו אמרה בעצמה: טמאה אני לך, וחזרה ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים, כן נראה לי על פי סברא זו. אבל יש חולקים וסבירא להו דאף בזמן הזה, נאמן (שם במהרי"ק, וכן משמע מהרמב"ם פכ"ד). ואם היה לו קטט עמה, אינו נאמן לומר שמאמין לדברי העד, דודאי מחמת שנאה אומר כן (שם במהרי"ק). ועין לעיל סימן קט"ו סעיף ז':
מי שהוציא קול על אשתו, שזנתה, ואמר שנתברר לו הדבר, ואחר כך אמר אינו אמת, אלא שמחמת הכעס שהכעיסתו הוציא קול זה; אם נותן אמתלא לדבריו, מותרת; ואם לאו, אסורה לו:
שמע העם מרננים אחר הקנוי, והסתירה בלא שני עדים, עד שהנשים נושאות ונותנות בה שזנתה מהאיש שקנא לה, אסורה לו, ויוציאנה ויתן כתובה:
בעל שמחל על קנוי, קדם סתירה, קנויו מחול וכאלו לא קנא לה. אבל לאחר סתירה, אין קנויו מחול. גרשה, הרי זה כאלו מחל לה; ואם החזירה, צריך לקנאת לה פעם אחרת:
מי שנתחרש בעלה או נשתטה, או היה במדינה אחרת, או שהיה חבוש בבית האסורים, ושמעו בית דין מרננים אחריה, קוראים ואומרים לה: אל תסתרי עם איש פלוני. ואם באו עדים אחר כך שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה, אוסרים אותה על בעלה לעולם, וקורעים כתובתה. וכשיבא בעלה או יבריא או יצא מבית האסורים, יתן לה גט:
בא עד אחד והעיד שנטמאה מאותו שקנא לה, תצא בלא כתובה. אפילו אם עד הטמאה הוא אחד מעדי הסתירה, ואפילו עבד או שפחה או אשה או קרוב, כשר לעדות:
חמש נשים ששונאות אותה, נאמנות עליה לומר שנטמאת אחר הקנוי לאסרה על בעלה, אבל לא להפסידה כתובתה:
מוציאים על ידי עדי טומאה, אפילו לא ראו כמכחול בשפופרת, מאחר שראו אותם דבוקים זה בזה ונוהגים כדרך המנאפים:
כל אשה שנאסרה על בעלה על ידי קנוי וסתירה, אסורה גם לאותו שנאסרה בשבילו. ואם עבר ונשאה, מוציאין אותה מתחתיו בגט, אפילו היו לה כמה בנים ממנו. אבל אם לא קדם קנוי, ובאו עדים שנסתרה עם איש זה, ובאו ומצאו דבר מכוער, נתבאר בסי' י" א:
כל אשה שבאו שני עדים והעידו שזנתה עם זה כשהיתה תחת בעלה, הרי זו תצא מזה, ואף על פי שיש לה ממנו כמה בנים:
יש אומרים שאשת איש שזנתה עם כותי וגרשה בעלה, ונתגיר הכותי, שמותרת לגר הזה, דלא שייך למימר "אחד לבועל" בביאת הכותי.
- הגה: ומכל מקום מי שזנה עם אחות אשתו, וגרשה בעלה, אסורה לבועל אחר מיתת אשתו. אף על גב דבלאו הכי היתה אסורה לו כשזנתה עמו (פסקי מהרא"י סי' כ"ט):
אשת איש שטוענת על איש אחד שהוא רודף אחריה, והוא מכחישה, אין להאמינה כדי ליסרו; אבל יגזרו עליו נדוי, שלא ידבר עמה כלל, ושלא ידורו בשכונה אחת. ואם הוא מוחזק בעיניהם לחשוד על העריות, ראוי לגער בו בנזיפה ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה יבדילוהו מביניהם לרעה וידחוהו בשתי ידים, כמו שאמרו רבותנו ז"ל: מלקין על לא טובה השמועה, וכמו שכתב הרמב"ם בפרק כ"ד מסנהדרין:
מצות חכמים על בני ישראל לקנאות לנשותיהם. וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו ומזהירם ופוקד דרכיהם תמיד עד שידע שהם שלמים מכל חטא ועון, הרי זה חוטא, שנאמר: "ופקדת נוך ולא תחטא" (איוב ה, כד). וכל המקנא את אשתו נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך מריבה, ולא להטיל עליה אימה. ואם עבר וקנא לה בפני עדים מתוך אחד מכל הדברים האלו, הרי זה קנוי:
אין ראוי לקפץ ולקנאה בפני עדים תחלה. ואפלו בינו לבינה לא יאמר לה: אל תסתרי עם איש פלוני, כמו שנתבאר. אלא מוכיח אותה בינו לבינה, בנחת ובדרך טהרה ואזהרה, כדי להסיר המכשול ולהדריכה בדרך ישרה:
תם ונשלם ת״ל ב״ע והיתה השלמת הספר הנכבד הזה ביום ג י״ט לשבט שנת השי״ו ליצירה בצפת תוב״ב שבגליל העליון יבנה במהרה בימינו אמן: