לדלג לתוכן

שולחן ערוך אבן העזר קסז ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

יבמה שנתיבמה, ואמרה בתוך ל' יום: לא נבעלתי, אף על פי שהוא אומר: בעלתי, וגרשה, כופין אותו שיחלץ לה, הואיל וקדם וגרשה בגט. ואם עדין לא גרש, כופין אותו שיבעל או יחלץ ויוציא בגט. ואפילו מודה לדבריה שלא בעל, צריכה גט וחליצה, דכל כנוסה בחזקת בעולה (המ"מ פ"ב).

גרשה לאחר שלשים יום, והיא אומרת: לא נבעלתי, מבקשים ממנו שיחלץ לה. ואם הוא מודה שלא בעל, כופין אותו לחלץ. היא אומרת: נבעלתי, והוא אומר: לא בעלתי, אינה צריכה חליצה, שאין זה נאמן לאסרה על כל אדם אחר שכנסה. ויש אומרים דתוך ל' יום הוא נאמן, וצריכה חליצה עם הגט. וצרתה, לעולם מותרת, אפילו הוא והיא אומרים שלא בעל, ואפילו בתוך ל' יום. ויש אומרים דכל ל' יום הוא נאמן לומר שלא בעל, לאסר הצרה (טור בשם הרא"ש):

מפרשים

 

(ה) ואפי' מודה לדבריה:    כ"כ התוס' לפירוש ב' והמגיד דאמרי' אפילו ביבמה חזקה דבועל אותה מיד כשנסתר, לפ"ז נראה דכופין על הגט אפילו לא קידש אותה וא"צ גט משום הקדושין מ"מ צריכה גט מחמת החזקה שבעיל אותה וכופין אותו משום חזקה כהנ"ל וחליצה צריך ליתן הואיל תוך ל' יום הוא והיא אומרת לא נבעלתי:

(ו) גירשה לאחר ל' יום וכו':    דאז חזקה הנ"ל מסייע לו גם אחר ל' יום לא מוקים נפשיה לכן מבקשים ממנו שיחלוץ ולשון בקשה שייך בחליצה משום דזלות לו שתריק בפניו תוספו' גם אם היתה יוצאת בגט לבד מותרת לחזור לו כ"כ הנ"י ולפי טעמים אלו צריך טעם מ"ש הטור לשיטתו דמבקשים ממנו גט מאחר דחולץ מה מפסיד הוא ליתן גט ולמה אין כופין לגרשה, ויש לומר דכתב המגיד אם גירש ואחר כך שהה עמה אפילו לאחר ל' יום אמרינן מסתמא לא בעל אותה כיון דאיכא איסור לבעול מיהו הרי"ף כתב דאיירי הסוגיא שנתן גט על הזיקה ואחר כך כנסה וכן משמע בתוספות, ועיין ב"ח:

(ז) ואם הוא מודה שלא בעיל:    ואח"כ שהה עמה ואמר שבעל אח"כ כופין אותו על החליצה כיון שהורע חזקתו והודה פ"א שלא בעיל אחר ל' יום נ"י בשם הריטב"א:

(ח) היא אומרת נבעלתי וכו':    דאז החזקה הנ"ל מסייע' לה מ"ה אם גירש הוא אין נאמן לאוסרה אפילו תוך ל' יום וי"א ס"ל הואיל תוך ל' יום הוא ואפשר דמוקים נפשיה נאמן והטור כתב בזה לשיטתו דנאמן ואין כופין על הגט אם לא גירש עדיין משום דהוא נאמן תוך ל' יום דלא בעיל והיינו שלא קידש גם כן אותה ועיין ב"ח ודרישה מיהו לדינא כופין על הגט וחליצה:

(ט) הוא נאמן:    אבל אם אמר שבעיל והיא אומרת לא נבעלתי אינה נאמנת לאסור את צרתה כ"כ הרא"ש, מיהו תוס' כתבו דאסורה הצרה תוך ל' יום אם לא יודו שניהם שבעיל וב"י הביא הגירסא דאסורה תוך ל' יום אף אם יודו שניהם שבעיל וכ"כ בד"מ ולכאורה נראה דט"ס הוא וצ"ל כמה דאיתא הגירסא שלפנינו בתוס' כל ששניהם מודים לכ"ע לא חיישינן שמא לא בעיל, גם החומרא של תוס' הוא מפירוש הראשון של תוס' דאיירי הברייתא הוא אמר לא בעלתי והיא אומרת נבעלתי תוך ל' צריכה חליצה מזה למדו תוס' מאחר דהיא צריכה חליצה ממילא הצרה אסורה ושם איירי כשהיא אומרת לא נבעלתי א"כ מנ"ל לתוס' להחמיר כששניהם אומרים שבעיל גם לשיטת תוס' אף לאחר שלשים כששניהם אומרים לא בעיל צרתה אסורה וכן משמע בש"ג שם:
 

בתוך ל' יום דעד ל' יום מוקים אינש אנפשי' ולא בעיל:

וי"א דתוך ל' יום הוא נאמן זה דעת הטור וכתב בזה ולפי דבריו צריכה גט אין די לה בחליצה כו' והקשה רש"ל הא גם לפי דבריו צריכה גט למאמרו מאחר שכונס' ע"כ פי' דודאי ע"כ מיירי שעשה בה מאמר דהא נקט שיתיב' וזה ע"כ במאמר והדרישה רצה לתרץ דמיירי שלא עשה בה מאמר והוא שלא בדקדוק ויש לתרץ דרבות' קאמר דכאן דצריכה גט אפילו מן התורה לפי דברי' משא"כ מכח מאמר אינו אלא דרבנן:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש