שולחן ערוך אבן העזר קמב ז

אם אחר מלאומרו יותר מתוך כדי דבור, או שלא אמרו בפני האשה (טור), או שנתנו לה בינו לבינה; אף על פי שנשאת, נוטלו ממנה וחוזר ונותנו לה בפני שנים, ואומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם. ואם לא נטלו ממנה, הרי זה פסול, עד שיתקיים בחותמיו.

הגה: ולכן, אלם לא יוכל להביא גט, אף על פי שיוכל לכתב: בפני נכתב ובפני נחתם, דצריך לומר בפיו (ריב"ש סימן ר"מ). ויש אומרים דצריך לאמרו בלשון הקדש, והיינו: בפני נכתב ובפני נחתם (כן משמע מהרא"ש פ"ק מסדר גטין). ואם עם הארץ הוא, מקרין אותו מלה במלה ומודיעים לו בלע"ז הפרוש (גם זה בסדרים). מיהו, בדיעבד אם אמרו בלשון לע"ז, נראה לי דכשר:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(י) נוטלו ממנה וכו': כבר כתבתי בשם המגיד אפי' היכא דאצ"ל ב"נ אם נתן בינו לבינו בלא ע"מ אפי' לשיטות הרי"ף והרמב"ם ע"ח כרתי ולא ע"מ שהבעל נותן הגט לאש' בלא ע"מ א"צ ליטול ממנה מ"מ כשנותן ע"י שליח ס"ל דנוטל ממנה, ולכאורה סותר למ"ש בסעיף י"ג בשם ח"ר וע"ש:

(יא) אף על פי שיוכל לכתוב: אף על גב לענין עדות מיתת בעלה מהני ע"פ כתב כמ"ש בסי' י"ז שם משום תקנות עגונות הקילו אף על גב לענין נשים השונאי' זא"ז מקילין טפי בגט התם הטעם משום נאמנות מקילין טפי בגט משום הגט מסייע ובמיתת בעלה דליכא שום סיוע לא מהני אבל לענין עדות ע"פ כתב דלאו משום נאמנות אלא שלא לחלק בין עדות לעידות לכן אף על פי שמקילין בעדות שמת בעלה מטעם הנ"ל מ"מ אין מקילין בגט כ"כ הב"י וא"ל לרמב"ם למה בנשתתק אם כותב לגרש את אשתו הולכים אחר כתיבתו משום שם אין עדות אלא מגלה דעתו, ולמ"ש הב"י נראה אפי' אם יכול לדבר וכותב ב"נ וב"נ לא מהני כדי שלא לחלק בין עדות לעדות ועיין תשו' ריב"ש סי' תי"ג דמכשיר לקיים ע"פ כתב וכ"כ בהג"ה ש"ע בחושן המשפט סי' מ"ו סעיף ז' לפ"ז ג"כ כשר לכתוב ב"נ וב"נ דהיינו קיום וע"כ מ"ש הריב"ש בסי' ק"מ דלא מהני ע"פ כתב היינו דוקא באלם דא"י לדבר אז לא מהני כתיבה משא"כ כשיכול לדבר וכן מדיוק שם בתשוב' אף על גב דקי"ל בשאר עדות דא"י להעיד בכתב אפי' אם יכול לדבר היינו דוקא עדות ממש אז צריכים להגיד בפיהם ולא מהני כתב כלל אפי' אם יכול לדבר אבל קיום מקילין להעיד ע"פ כתב כשיכול לדבר דוקא בזה צדקו יחדיו מה שפסק בהג"ה שם סעיף ז' וסעיף ל"ו ולא כש"ך שם, ובתשו' ריב"ש סי' ר"מ תירץ בע"א לעולם בעידי מיתה מקילין טפי והא דנשים השונאות זא"ז מעידים בגט ולא במיתה משום בגט אומר' ב"נ וב"נ והבעל תו א"י לערער ליכא חשד עליה ולא משום קולא:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

יותר מתוך כ"ד כו' זה דעת התוס' והרא"ש והוכחה לזה מדאית' בברייתא כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפ"נ כו' דדקדק ר"י מדאמר יטלנו אלמא דצריך לומר בפ"נ כו' בשעת נתינה וה"ה לאחר נתינ' תכ"ד מדאמר לעיל שנתן לה ולא הספיק לומר בפ"נ עד שנתחרש אלמא אם לא נתחרש הי' אומרו אחר נתינה וסגי בהכי אבל לאחר כ"ד יש להסתפק אי מהני כ"ז שעסוקין באותו ענין וקודם נתינה נמי יש להסתפק אי מהני והר' יעקב מקינון פי' דלהכי בעינן שיטלנו משום דבעינן שיאמר בפני שנים שהיו בשעת מסירת הגט ומיירי הכא כשמתו או הלכו למ"ה וכתב הרא"ש ע"ז ולא נהירא דלישנא דברייתא סתמא קתני דמשמע שאין לו תקנה אחרת עכ"ל ודיעה זו של הר"י מקינון מביא הטור בשם הרמ"ה וכתב עוד בשמו דצריך שיאמר בפ"נ בפני האשה ומסתברא דאי אמר להו לסהדי ולא לדילה וליתיה לשליח לחזור ולומר לא מצריכי לה מידי אחרינא עכ"ל וכתב ב"י ולא ידעתי מנא לי' אי מדקתני ויחזור ויתננו לה ויאמר בפ"נ כו' אין הכרע מזה דאפשר דאורחא דמלתא נקט והקש' עוד דהא צריך לאומרו בשעת נתינ' א"כ האיך אמר דאמר לסהדי ולא לדיל' ותירץ דלא אמר כמדבר עמה אלא כמדבר עם העדים ותימא ע"ז מנלי' הא מאחר שאומר עכ"פ בפני עדים ע"כ ואין לך דוחק גדול מזה לחלק בין מדבר עמה או לעדים ולעד"נ דלא זו הדרך כלל בדברי הרמ"ה ור"י מקינון דהם סבירא להו דאין צריך כלל לומר כן (מכאן חסר):

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}