שולחן ערוך אבן העזר קכד ד

אין כותבין גט במחובר, אפילו יתן לה המחובר כמו שהוא, דבעינן "ונתן בידה" (דברים כד, א). ואפילו חתמו העדים אחר שתלשו, ואחר כך נתנו לה, אינו גט. ואם כתבו על העלה הזרוע בעציץ (פירוש, כעין חצי קדרה של חרס שזורעין בה) נקוב, אף על פי שנתן לה העציץ כולו, פסול, שמא יקטום. אבל כותב הוא על חרסו של עציץ ונותן לה, והוא שיהיו עדי מסירה לפנינו, שחרס דבר המזדייף הוא:

הגה: והוא הדין בעציץ שאינו נקוב; ויש אומרים דבשאינו נקוב לא גזרינן שמא יקטום (תמצא מבואר שתי הסברות בבית יוסף):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ט) אין כותבין גט במחובר: ואם תלש ולבסוף חברו הוי מחובר לענין גט וכן אם יש חילוק בין בטלו או לא בטלו וכן אם הכתיבה והחתימה היתה בתלוש ואח"כ חברו עיין בב"י:

(י) ואפי' חתמו העדים אחר שתלשו: יש לדקדק דהא אף בלא מחובר אם מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינ' דהא אפי' בקלף גדול כל שחתך הגט מן הקלף לאחר הכתיבה פסול מכל שכן תלש הגט מן המחובר לאחר כתיבה:

(יא) אף על פי שנתן לה העציץ כולו: כלומר שהגביה העציץ מן הקרקע במקום שפסקה היניקה אבל לא פסקה היניקה עדיין מחובר הוא ומדאורייתא אינו גט:

(יב) פסול שמא יקטו': כלומר שמא יקטום קודם פסיקת יניקה דהוי תלוש מן המחובר דפסול לכולי עלמא ומכ"ש לדעת הפוסלים קציצה אפי' בתלוש:

(יג) וה"ה בעציץ שאינו נקוב: כלו' אם כותב על עלה של עציץ שאינו נקוב אף על גב דלאו מחובר הוא מ"מ גזרינן שמא יקטום ואסור לדעת הפוסלים קציצ' בתלוש והא דלא גזרי בקלף גדול אם נותן לה כל הקלף ולא חיישינן שמא יחתוך דקטימת עלה בקל הוא ודבר הרגיל הוא משא"כ חתיכת קלף דמי לקרן פרה דלא גזרינן שמא יחתוך הקרן:

(יד) לא גזרינן שמא יקטום: דלאו אורח' למתלשיה כולי האי אבל אם תלשו אה"נ דאסור לדעת הפוסלים קציצה בתלוש:

בית שמואל

עריכה

(יא) אין כותבים: ומדאוריית' בטל דכתיב ונתן בידה מחובר אין ניתן מיד ליד ואם קוצץ מן המחובר בטל מחמת שמחוסר קציצה כמ"ש בסמוך והרשב"א כתב דילפינן מספר מה ספר שהוא תלוש ונ"מ בין שני טעמים אלו כמ"ש בסמוך:

(יב) שמא יקטום: הנה עציץ הנקוב דינו כמחובר אא"כ שפוס' היניק' אבל אם לא פסק היניק' בטל מדאוריית' דאין האשה קונה כ"כ תו' מיהו אם עשתה חזקה מגורשת אפי' לא פסק היניקה דהא קנתה בחזקה וניתן מיד ליד ול"ד לשאר מחובר דאין ניתן מיד ליד, מיהו לטעם מ"ש הרשב"א דילפינן מספר אינו גט אפי' בכה"ג ואם בעת הכתיב' לא פסק ואח"כ פסק לא אמרינן מחוסר מעשה הוא תו' והא דחיישינן שמא יקטום ולא חיישינן שמא לא יפסיק היניקה משום כשנתן ליד' מסתמא מפסיק היניקה, ולמאן דפוסל בקוצץ מן התלוש אף כאן פסול משום דחיישי' שמא יקטום אפי' אחר הפסיקה ולמאן דמכשיר כשקוצץ מן התלוש הפסיל כאן משום דחיישי' שמא לא יפסוק ויקטום כדי ליתן לה וכן פרש"י ול"ק קושי' הב"ח שהקשה איך כתב שיקוץ מן מחובר הא אביי ורבא ל"פ אלא כשיפסוק ול"ד כי החשש הוא שמא לא יפסוק ויקטום, אלא זאת קשה על רש"י דמשמע מדבריו אי לאו החשש שיקצוץ מן המחובר היה כשר והא כתב גבי הכותב על חרס דהוא כתלוש כמ"ש בסמוך דלא חיישינן שמא ישבר מהחרס דלא יפסיד החרס ש"מ דחיישי' שמא יקטום מן התלוש וכן הקשה הר"ן:

(יג) אבל כותב הוא על חרס: אפי' אינו פוסק היניקה משום דחרס דינו כתלוש ולא חיישינן שמא ישבר מן החרס כמ"ש בסמוך ועיין בטור ובב"י בתלוש ואח"כ חיברו ואם חיברו אחר הכתיבה וחתימה וביורה דעה סי' ו' איתא תלוש ואח"כ חיברו אפילו בטלו הוי כתלוש בדיעבד וב"ח כת' הכא גרע טפי אפילו לא ביטל משום דהוא מחוסר מעשה דצריך חפירה ותלישה ואם כותב הזמן במחובר עיין בב"י דדינו כתורף:

(יד) וה"ה בעציץ שאינו נקוב: דדינו כתלוש מ"מ פסול אם כתב על עלה משו' דחיישי' שמא יקטום אף על גב בקלף לא חיישי' שמא יקטום:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

דבעינן ונתן בידה קשה דבשחיטה בעינן גם כן בתלוש דילפינן מקרא דויקח את המאכלת כדאית' פ"ק דחולין דף י"א ואם כן למה אמרינן שם דהשוחט הקבוע ביד ושן הקבוע בלחי אסור וכאן מותר לכתוב הגט על יד העבד ונראה לתרץ דבשחיטה ילפי' לה משינוי לשון דקרא דהיינו מדכת' ויקח המאכלת ולא כתיב ויכן אלא לאו לדרשא אתא כמ"ש התוספו' שם בחולין וע"כ ממעטינן כל מידי דמחובר אבל גט דילפינן לה מן משמעות' דקרא דכתיב ונתן בידה דהיינו שיוכל ליתן אותו בידה ואם כן מחובר בכלל זה כל היכ' דנוכל לקיים בה נתינה דהיינו שנותן העבד מידו לידה ולא ממעטינן ביה אלא מידי דלא שייך ביה דהיינו מחובר לקרקע שאין שייך בה נתינה מיד ליד כנלע"ד:

אע"פ שנתן לה כל העציץ פי' דבזה תקוי' ונתן בידה מ"מ פסול משום (שמא) יתלוש העלה וה"ל מחוסר קציצה:

על חרסו ונותן לה ולא חיישינן שמא ישבור חרס מהעציץ ויתן לה החתיכה וה"ל מחוסר קציצה דלא מפסיד ליה לעציץ:

ויש אומרים כשאינו נקוב כו' דלא גזרינן אלא בנקוב כיון דיניק שפיר אורחיה למיתלש מיניה אבל באינה יניק לאו אורחי' למיתלש כולי האי:

לא גזרינן שמא יקטום מטעם שזכרתי אבל אם קטם ודאי פסול הגט דלא עדיף מחותך מנייר בסעיף ג':

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}